ראש יוסף על ברכות כא

ומכופל ועתי"וט בשם הר"מ ז"ל בספר המצות ולפמ"ש א"ש וכדאמרן

ועל טוב יזכר דחייב לברך על הרע בשמחה כמו על הטובה על דרך גם חשך לא יחשיך ממ"ך עיין רמ"א שם כי הצרה דומה לחשך אין בא מן השמים אין רע יורד כ"א לפי המקבל נעשה רע תיסרך רעתך ועיין מהרש"א ז"ל ח"א על טוב יזכ"ר שמך קמיה דרבה דלא שתקו אותו וגערו בו דלאחר תפלה הוא דשותקין ומלמדין שלא יעשה כן פעם אחרת לא בתוך התפלה ויראה לי דמודים מודים שמע שמע אף בתוך התפלה משתקין אותו ואין ממתינים לו דמחזי כב' רשויות אם הוא ש"ץ אבל יחיד יש לגעור אח"כ(אע"ג דבחד בבא תניא להו: ועיין א"ח ס"א דאין חילוק בין יחיד לציבור וכ"כ מתלמודא דידן דפריך ורמינהו מגונה הא שתוקי לא ולא משני הא ביחיד

העובר לפני התיבה לא יענה אמן פירש"י ז"ל בסוף כל ברכה וישמרך ויחנך ושלום ואחר באהבה ג"כ ומיהו כשמתפללין מתוך הסידור רשאי ועיתיו"ט כאן הביאו האחרוני' שם עיין או"ח סי' קכ"ח מדינים אלו ומדין ש"ץ כהן והאין נ"כ אף שאומרים כהנים ועובר בעשה המ"א תי' שם אות למ"ד דאחר רצה אין רשאי לעלות ויראה דמדרבנן הוא והעמידו דבריהם במקום תורה ועכ"פ אין לומר לו אפילו אחר רצה דלאמה לן להעמיד דבריהם וז"ש המ"א לא יעלה וא"ר אות מ"ם וט"ו משמע אפילו אחר רצה צריך לעלות ומ"מ כהנים הכוונה על אותם פנוים לא הש"ץ ונ"מ דאי קראו בכיון לו אחר רצה למ"א אין עולה ולא"ר עולה

) והנה כהן המתפלל וקראו כהנים אין מפסיק ואם אמרו ליה בפירוש שיעלה קודם רצה צריך להפסיק ולילך כי ל"ד סכנת נפשות ה"ה לעבור על ד"ת בל"ת צריך להפסיק וכן אם מת בבית עמו וש"ץ כהן צריך להפסיק ד''ת ועיין א"ר קכ"ו אות ג' טומאה דרבנן א"צ להודיע לו והוא פשוט דכ"ה דוחה ל"א תסור ה"ה זה ויש בכללו כ"ה גם אסור להפסיק בתפלה ושוא"ת עדיף אבל טומאה ד"ת מודיעים ויוצא וצ"ע אם מפני מ"ע של תורה אם יפסיק שהיה עומד ומתפלל מנחה סמוך עם דמדומי חמה ולא נטל לולב היום וכשימתין עד אחר התפלה יעבור זמן נטילת לולב שאין ביה"ש זמנו אם יפסיק או לאו כי העמידו דבריהם בשוא"ת ואי"ה בפריי יבואר

גמרא רב אסי אמר אמצעות אין להם סדר רש"י ז"ל פיר"ש ואומרה במקום שנזכר ולשון אין להם סדר יראה לפרש כן ורב ששת דמתיב לכ"ע מותיב אף לרב אסי ממתני' ת"ש רש"י אלמא על הסדר צריך לאומרה ותיובתא דרב הונא סתמא דתלמודא מסיים זה דלרב אסי יש תירוץ עכ"פ מהיכן חוז"ר קאי אם טעה באמצע ברכה חוז"ר לתחלת הברכה אבל לר"ה תיובתא ומשני תלמודא דלר"ה נמי יש תירוץ דלא להוי תיובתא ועיין חה"ר פירש כעין זה לשיטת התוס' דמתיב גם לרב אסי דסתמא תנן מתחלת הברכה משמע אפילו בראשונו' ואחרונות וסתמא דתלמודא מסיים תיובתא דר"ה ומשני ומיהו התוס' פירשו דר"ש מתיב רק לר"ה ומש"ה הלכה כר"א ולכאורה רש"י פסק כר"ה אבל הגמיי' פ"י מהלכות תפלה אות א' הביאו רש"י פסק כרב אסי יע"ש

ת''ר אלו ברכות וכו' בהודאה תחלה וסוף עיין חה"ר דף ל"ג בהודאה תחלה וסוף דא''כ רבא לקמן ע"ב לימא מתניתא הוא והראב"ד ז"ל פירש דלקמן במודים דרבנן מיירי עמ"ש שם

ע"ב גמ' רבא כרע בהודאה תחלה וסוף פירש הראב"ד ז"ל הביאו הרשב"א במודים דרבנן ולכן אין ראיה מת"ר לעיל ועיין א"ר קכ"ז: ובחה"ר מביא עוד ירושלמי זעירא הוה סמוך לקרוב"ה כדי שיהא שוחח עמו תחלה וסוף פי' שם היה אומר מודים דרבנן בנחת עד שיגיע הש"ץ לברוך אתה ה' הטוב שמך ולך נאה להודת שישחה עמו אבל כל העולם אין עושין כן כי נראה כיוהרא וזעירא שאני דרב גוברי' וראשונים כמלאכים אנו גרועים מחמור דרפ"בי ה' ישלח גואלנו אמן

סליק פרק אין עומדין ר"ח שבט התקל"ח פה לבוב מח"ל

דף ל''ה ע"א משנה כיצד מברכין על הפירות וכו' דקדוק מלת כיצד בר"מ פירש המשניות ובתיו"ט כי צד באיזה צד ומ"ש הר"מ ז"ל שלוש מלות א"י היכן נרמז מלת ז"ה: אמר ההדיוט הכותב ב' פרקים אלו ר"ל כיצד ושלשה שאכלו עמוקים הם וה' יעזור לי לפרש אותם כפי יכולתי

על פירות האילן וכו' חוץ מיין וכו' חוץ מפת הנה למ"ד משקין של שאר פירות אף ע"י סחיטה ודריכה מברך שהכל צריך לפרש חוץ מיין אע"ג דהיה ראוי לברך שהכל או עכ"פ לא יותר מפרי העץ אפ"ה מתוך חשיבתו קבעו לו ברכה מבוררת בפ"ע ופלוגתת הפוסקים בזה יבואר בר"ב סעיף ח' בט"ז אות ה' ובר"ה ס"ג ובט"ז אות וי"ו יע"ש וע"ש במ"א אות ח' דאישתני לגריעותא ואי"ה יבואר לקמן ל"ח א' גבי דובשא דתמרי ופלוגתא דר"א ור"י וכאן אקצר: והוי יודע דלפסק המחבר והוא דעת הר"מ ז"ל דכל מי פירות חוץ מיין ושמן הן ביוצא מעצמן או ע"י סחיטה מברך שהכל דזיעה הוה חוץ מיין וענבים אף יוצא מעצמו נמי מברך פה"ג ושמן פה"ע אלא שראיתי לספר חמד משה בסימן ר"ה כתב בפשיטות דיוצא מעצמן אף ביין ושמן שהכל וא"י הא מנא ליה וכל לשונות הפוסקים אינו כן וכן מבואר בחה"ר לקמן ל"ח א' בהא דדובשא דמדברי כולם דבש הזב מתמרים שהכל משמע הא יין ושמן כה"ג פה"ג ופה"ע וכן לענין ערלה ותרומה נמי יין ושמן היוצא מעצמן נוהג דין תרומה וערלה ולקמן אבאר עוד ובפריי אי"ה סימן ר"ב ור"ה אבאר עוד ומיהו חוץ מפת וודאי לא יתישב דקמחא של חמשת המינים במ"מ או שהכל אלא ע"כ ה"פ דיותר מפה"א אין מברכין חוץ מפת דמברך ברכה בפ"ע וכו' ופת דאמרן הוא מחמשת מיני דגן אבל פת מטטרקי שקורין רעטצקי או טערקישע ווייץ שהכל כדבעינן למימר לקמן אי"ה ועל גרויפ"עין שלימים בפה"א ויבואר אי"ה כל אחד במקומו הראוי לו

והוי יודע שכל הברכות כולם הן מדרבנן לפניהם ולאחריהם לבד מברכת המזון אחר חמשת מיני דגן שהוא ד"ת שלש ברכות דווקא והיינו שיעור שביעה אבל כביצה וכזית גם זה הוה דרבנן ואם אכל שיעור כביצה וספק אם בירך עליו אין מברך מספק דהוה דרבנן והנה ברכה מעין שלש על זיי"ן המינים מחלוקת לרא"ש וחה"ר כמו ד"ת הווין (הב"י בסימן קפ"ד ור"ט הביא דעת הרא"ש מהא דבורא נפשות ומכאן ריש הפרק נמי מבואר דכתב דקרא הלולים לכרם אסא ברכ' לאחריו אלמא ד"ת הוה) ומיהו דעת הרר"י כאן משמע דהו' ד"ת ברכ' מעין שלש ואלו לקמן מ"ד א' על משנ' דר"ג ורבנן כתב נרא' למורי הרב נרו דברכ' מעין שלש דרבנן ויש ליישב דאין בעינן שיכלול שלש' דברים זן וארץ בונ' ירושלים ודי בהזכיר זן לחודי' יע"ש ומיהו הב"י בקפ"ד ור"ה לא הזכיר כ"א דעת הרא"ש וחה"ר שהם ד"ת והמחבר בר"ט סעיף ג' פסק כר"מ ז"ל פ"ח מהלכות ברכות ופ"ב שם דברכ' מעין שלש הוה דרבנן ויבואר עוד לקמן בגמרא מזה אי"ה

ואם אכל פת וספק אם אכל כשיעור שביעה או לאו ואת"ל אכל ספק בירך אחריו או לאו יראה דהוה ס"ס וא"צ לברך דכל ס"ס מ"ה שריא דהוה כרובא ועדיף מיניה ואף מדרבנן לא הוה רק ספק אחד דודאי אכל כזית או כביצה תו הוה ספק דרבנן ולקולא וזה פשוט ומבואר בי"ד ק"י בדיני ס"ס כל שיש ס"ס מ"ה ומדרבנן חד ספק תו אמרינן ביה ספק דרבנן ולקולא

ומפני שלי ההדיוט דרכי חכמה נעלמו מני גם ד"ת צריכין שיקול הדעת אף למי שלבו רחב ויש לי הרהורי דברים בזה הענין אמרתי הנם פורטם פה. כי יש לספק במ"ש הט"ז בי"ד סימן ס"ט אות כ"ד דספק הודח הוה איתחזק איסורא כעין טמא שירד לטבול ספק טבל דמיקרי איתחזק איסורא כל שעלין לעשות איזה מעשה והיא ספק אמרינן אוקי אחזקה דלא עשה א"כ לא מהני כאן ס"ס דאמרינן בד"ת סמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא ומדרבנן צריך לברוכי ברכת המזון אלא דא"כ קשיא ההוא דספק אמר אמת ויציב ואמר פ' יציאת מצרים דהיה ספק דרבנן וא"צ לחזור או למ"ד ק"ש דרבנן א"צ לחזור ואמאי הא איתחזק איסורא מיקרי ולע"ז ספק דרבנן באיתחזק לחומרא כמבואר בי"ד ק"י אלא ש"מ דזה לא מיקרי חזקה דטמא שירד לטבול חל עליו שם טומא' מעיקרא ואם נגע בדבר טמאוהו וכן בשר במלחו אסור לבשל כך בזה הוה איתחזק משא"כ כאן דאכל ועליו לברך לא מיקרי חזקה ואמנם עדיין צריך לחקור להר"מ ז"ל פ"ט מטומאת מת דכל ספיקא מ"ה שריא ומדרבנן אסור ושי"א דמשיה ס"ס שריא לדעתו כמו שהארכנו בזה בפריי בי"ד ק"י ובספר נ"ו בכל ס"ס יעיש יש לומר דספק מ"ה שריא בספק מעשה איך היה הדבר ולא נודע לנו או פלוגתא דרבוותא. אבל כה"ג שאכל ועליו חיוב לברך מ"ה בזה אפשר כל כמה דלא ידע בבירור שבירך לא אמרינן ספק מ"ה שריא ולא מהני ס"ס לדעתו ז"ל ודמיא להא דאשם תלוי דמ"ה אסור בב' חתיכות דאיקבע איסורא שהרי יש כאן עכ"פ איסור ה"ה כאן נהי דחזקה ברורה לא מיקרי מ"מ אפשר איקבע איסורא מיקרי וכ"כ דלא נודע ליה בבירור שבירך תו ספק מ"ה צריך לחזור ולברך ולא מהני ס"ס לדעתו ז"ל שספק דרבנן דספק השני דספק הא' מ"ה אסור דהא דילפינן ממזר וודאי הא ספק יבוא דספק כי הא מ"ה שריא דלא נודע כלל איסור משא"כ כה"ג דהאי גברא נתחייב בהמ"ז ואתה בא להוציאו מספק אל תוציאנו ולא היה הזמן גרמא כעת לעיין ביה היטב גם לעיין בפריי יו"ד ק"י ואי"ה בפריי בא"ח יבואר זה ובס' ש"ה וכאן אין להאריך

ותנא מהיכא קאי דתנן כיצד פירשו בתוס' ז"ל ד"ה כיצד יע"ש ועיין מהרש"א ז"ל כל דבר ודבר וכו' ומיהו מהא דאין מברך לפניו בב"ק י"ל שאני התם דיש ק"ו לפניו אם כשהוא שבע מברך ומדרבנן ק"ו איתא ומיהו אי ברכה מעין שלש ד"ת כמו שצדדנו לעיל בסמוך י"ל כיצד מברכין על הפירות הידועים ותנא אקרא קאי (וכמוהו האשה נקנית) ומ"מ א"י אמאי לא ניחא כמ"ש הרר"י ז"ל דקאי אהא דשלא לחתום וקאמר כיצד אין חותם דפה"ע או פה"א ויתישב דלא תנן תחלת הברכה ור"מ ז"ל דפי' המשניות יישב זה דמשותף הוא יע"ש ולהרר"י א"ש דקאמר כיצד מסיים בלא שם וכו'

וברכה ראשונה דכל שהוא כדמסיק אסור להנות וכו' אבל לפי הס"ד כשהוא שבע מברך בעינן עכ"פ כזית כמו לאחריו וברכה אחרונה בעינן כזית ויבואר אי"ה

גמרא מה"מ וכו' מזי"ין מינים וכו' אלא סברא וכו' עיין לח"מ פ"ב מה"ב הי"ד וי"ל דכאן אמר אליבא דרבן גמליאל בסוף פרק דלדידי' ז''יין מינים מ"ה אבל לרבנן דרק ברכה או מעין שלש הוה דרבנן דארץ לחם הפסיק דאל"כ שלש ברכות מ"ל כמ"ש הב"י בר"ט ואלא דאמר הדר ביה לגמרי אף למ"ד נטע דלאו לימוד גמור הוא הלולים כמ"ש התוס' ד"ה אלא. והוי יודע דבחה"ר סובר זיי"ן מינים מ"ה וכתב א"כ למה לי הלולים על כרם וי"ל התם ביין כמו זית שמן וכאן בענבים ובשם רש"י להיפך התם ענבים וכאן יין וא"כ אף למ"ד זיי"ן מינים מ"ה י"ל דווקא יין ולא ענבים (ואם בקרא דברים ח' ח' זית שמן לומר אח"כ וברכת וה"ה יין כה"ג ועיין רש"י שם זיתים העושים שמן אלא דחה"ר בשם רשב"א כתב דהתם בענבים ומסתמא ה"ה זיתים ד"ת ובמשנה על הפירות והבן) דלפי האמת קרא אסמכתא ונשאר רק וברכת ועט"ז ר"ט ובפריי יבואר שם אי"ה

ולמאן דאמר נטע רבעי וכתבו בתוס' ד"ה ולמאן דהלכה כמאן דמיקל בח"ל והנה י"ל זה בערלה אי הלכתא מדינא וי"ל ה"ה כרם רבעי דא"כ הלכה למשה מסיני לבעלה כך נאמרה הלכה ספיקא מותר בח"ל ה"ה כרם רבעי יש לו דין ערלה לענין זה וספק פלוגתא דרבוותא בח"ל ספיקא מותר בכרם רבעי כמו בערלה וכדכתיבנא ועיין ביו"ד רצ"ד סעיף וא"ו יע''ש

ע"כ גמרא כל הנהנה בלא ברכה וכו' מסקנא דמלתא דכל ברכות שלפניהם הוה דרבנן (וברכת התורה י"א ד''ת כתבתי