ראש יוסף על ברכות כ

פרק אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש היא הכנעה והיא רק משל כשראש בכובד כל הגוף בכובד והכוונה בהכנעה דאלו כובד ראש ועצבות אין ראוי ומ"ש חסידים הראשונים שוהים שעה א' ממש כדמוכח בגמ' תשע שעות ביום ואלא חסידים הראשונים הא עכשיו די במשהו והכווכ' שיפנה מחשבות זרות ויכוין לה' ועיין א"ח צ"ג מזה

גמרא וגילו ברעדה וכו' הרר"י פשטי' דקרא ברעדה ביראה שיש לכם תשמחו ביראה זו שע"י תבאו לעסוק בתודה ומצות ומדברי העיקרי' יראה שיהיה לו שמחה במה שזכה להבין שיש לירא מלפניו יתברך יע"ש תפילין מנחנא רש"י פירש והם עדות ומשמע שבדח בדבר הרשות וקשה קצת אבל הרר"י פירש דבדח משמחה של מצוה שמנח תפילין שהיה חולה במה שלא היה יכול להניח עד כה וכן לקמן אסור למלאות פיו שחוק בעוה"ז פירש הרר"י דלע"ל נמי לאו בדבר הרשות כ"א שמחה של מצוה על הניסים שתעשה לנו יע"ש

דף ל"א ע"א גמ' ת''ר אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוק' וכו' בנו"ת ישראל החוירו על עצמן עיין הרר"י בכאן באורך מהלכות נידה וזיבה ורבי גזור א' וי"ו ב' וי"ו ממ"נ ובנו"ת ישראל החמירו על עצמן יותר אפילו ראיה אחת יושבת זיין נקיים דוקא לבד יום הראי' ומ"ש כחרדל עיין פירושו ברבינו יונה שם ועוד הלכה פסוקה כדבעינן למימר לקמן אי"ה

רב"א כי הא דר"ה מערים ומכניסה במוץ שלה עיין חה"ר בשם הראב"ד ז"ל תבואה דושה רק מעורב עם המ"ץ לא בשבלים ( כמוץ יסוער מגורן היא הפסולת המעורב עם תבואה שכבר נדושה) וכן נראה פירש''י ז"ל ד"ה במוץ קודם שיזר"ה וכו' יע"ש שהאריך בזה ונ"מ טובא וסיים אם נא' דספק דרבנן מוציא מידי ודאי קשיא ההיא דר"פ דמחויב לבדוק בספק בדוק ואפשר שהחמירו בו בבדיקה יע"ש והנה בסוגיא דפסחים ספק עאל יש פירושים שונים אבל הא דאמר דף ד' ב' כיון דבדיקת חמץ דרבנן המנוהו רבנן לקטנים בדרבנן ולמה לסהדותייהו דקטנים תיפוק ליה ספק דרבנן להקל בדליכא משכיר קמן וש"מ היכא דאיתחזק איסורא ספק דרבנן להחמיר וחמץ הוה איתחזק שכל השנה משמש שם ומיהו הרב ז"ל ביו"ד סימן קכ"ז ס"ג ביאר בשם הריב"ש דחמץ מקרי לא איתחזק דבאיתחזק אין קטן נאמן אף בדרבנן ומהני סהדייהו דקטנים דבדיקת חמץ החמירו בו בספק כי הא כמ"ש המ''מ ובה' פסח בפריי כתבנו מזה ואי"ה עוד יבואר

והוי יודע שיש לומר דנ"מ בסהדותא דהני קטנים כמו שאגיד המשל בזה שהיו לפנינו ב' בתים בספק אי בדק הבעל הבית או לאו ואין לפנינו ובא עכבר וככר בפיו ונכנס לאחת מהן וא"י לאיזה על דהדין נותן דשניהם צריכים בדיקה באם הם של אדם אחד כדמסיק שם' ע' ויו"ד א' יע"ש וכההיא די"ד קי"א ב' קדרות משא"כ אי אמדו קטנים שבדקו אחת אותו הבית א"צ בדיקה דאמרינן שאני אומר וכ"ת כיון דשניהם היתר דספק דרבנן לקולא א"כ מה חזית ושניהם תו צריכין בדיקה כמ"ש הרשב"א ז"ל בתה"א ועש"ך י"ד קי"א שם י"ל דבית שהעיד' הקטנים הוה כוודאי בדוק דהמנוהו רבנן בדרבנן תו אית ליה חזקה והעמיד אותו על חזקתו ואני אומר לספק הלוך וכאמור משא"כ אי שניהם בדוקים וודאי שניהם צריכים בדיקה

ויצא לנו לכאורה דין חדש ב' קדירות א' ודאי היתר וב' יש בו ספק איסור דרבנן דג"כ מותר ונפל איסור דרבנן לא' מהן וא"י אפשר דאני אומר לספק נפל וזאת הקדירה ניצולת דאוקמי' אחזקה ברורה דמעיקר' בזה וכעת הדבר צריך תלמוד ועיין בפריי יו"ד קי"א הערנו ספיקות כיוצא בזה וספק זה א"י אם לא הרגשנו שם בזה וא"י בפריי בה"פ אבאר עוד וכאן אין להאריך אדכרתן מלתא כו' פירוש דמה דאמרי מאדה"ר הם יפה אמרו שהוא גזר שלא יהיה ישוב בכאן כ"א דקלים העולם טעו וסברו דאדם ראשון נטעם וזה אינו

היה מניחו בזוית זה וכו' עא"ח ק"ד ובט"ז אות א' ומ"א אות ג' תי' בקיצור דשלא לצורך אסור ומ"מ לענין כחש הפסק לא הוה וכ"כ א"ר שם ומיהו מהרר"י גבי ר"ע ובתוס' ד"ה מוצאו משמע דהליכה שרי אף שלא לצורך יע"ש

מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו חה"ר הביא התוספות דכאן פרק ג' דברכות מחנה רק שפתי' נעות ולא ישמיע לאזניו וכ"כ של''ה בשם הזוהר ועיין או"ח ק"א במ"א אות ב' ועכ"פ לכאורה משמע שאסור שאיש אחר העומד אצלו שישמיע קולו ובתב"ש ברכות משמע דשרי יע"ש רק העומד בריחוק קצת לא ישמע ומ"ש מ"א אם לא השמיע לאזנו א"י מה מלמדינו דק"ש נמי העין הוא כ''ש העלה ויבואר שם אי"ה

ע"ב גמ' אני האשה הנצבת עמכם בזה וכו' יש ב' פירושים א' שעלי עמד כמו חנה ב' באימ' ה' ויראה דעלי עמד תחלה ויושב מתעכב ואמרה הניצבת עמכה שאם היה עלי יושב היה חנה צריך להרחיקה ממנו ד"א שלא יכשל עלי (דעלי לא היה יודע שמתפללת ולומר שעמד אלא כמ"ש) ועיין טור וש"ע ק"ב וב"י שם מה שפלפל בזה ומיהו יש לכ"א מקום בביה"כ וא' ישב כבר והב' עמד ומתפלל לא הוה בא בגבולו דגם לזה שמתפלל מקומו שם וצריך היושב כבר לעמוד שוב ראיתי שזה טעות לכאורה כי ידע עלי שמתפללת כדאמר ע"א מכאן שיכור שאסור להתפלל והרואה בחבירו דבר שאין הגון צריך להוכיחו הרי שידע עלי דמתפללת אלא שחשב לשכורה אמר הסירי יינך כי שיכור אסור להתפלל ואי"ה יבואר בפריי עוד

והא דאמר הרואה דבר שאין הגון שצריך להוכיחו פירשו בתוס' ז"ל אפי' דרבנן וכו' והנה אם נאמר דרבנן לאו דלא תסור ד"ת יש בו אלא שהקילו בספיקן וכדומה א"כ עובר על עשה הוכח תוכיח וכו' ואם נאמר דאין בו לאו מ"ה לא עבר על עשה הוכא ועיין בר"מ ז"ל הלכות דיעות פ"ו ה"ו ובמ"ל האריך שם בסוגיות דברה תורה כלשון בני אדם

דף ל"ב ע"א גמ' דכתיב ואשר הריעותי פירש"י ז"ל שבראתי יצה"ר אע"ג לטובה שכר ועונש מ"מ ליתן להם פתחון פה ובספר חן טוב פ' ואתחנן בשם מהרר"י בירב הזקן זל"הה ראיתי הקדמה חשובה הקב"ה עוזרו לאו מיצה"ר כי האדם צריך לבדו להלחם עמו ואין עוזר לו אלא מזמין פרנסתו ויכול ללמוד תורה וניצול ממנו או יעשה צדק' וניצל ממנו והיה מעשה צדקה השלום ומצד אחר עוזר לו אבל לא לעזור בההיא מלתא גופא כן נראה לי מתוך דבריו ז"ל ולא חרבה ירושלים על שביטלו מזיד כי אז אין תקוה שישובו אלא יצה"ר אונסן וי"ל בצרות פרנסה ולא היה יכולים ללמוד וליתן פ"פ אעפ"י (חסר הסיום

) דרש ר' שמלאי לעולם יסדר שבחו של מקום ואח"כ יתפלל יראה אף תפלת יחיד לעצמו כ"ש שצריך שיסדר שבחו ואח"כ יתפלל דהרי במשה כן היה תפלת יחיד וצריך לזהר בזה ועיין הר"מ ז"ל פ"א מהלכות תפלה הלכה ב' ויראה לשיטתיה תפלה מ"ה היינו לסדר שבחיה לבקש צרכיו תרווייהו ביחד הווין מ"ה ואי"ה בפריי יבואר וכאן אין להאריך

ע"ב פסקא אפילו המלך שואל בשלומו לא יפסיק אבל מלכי א"ה פוסק להשיב ולשאול אפשר אין סכנה עיין ק"ד מ"א וא"ר ומ"ש בחסיד א' בהגמון עיין יו"ד קנ"ו פלוגתא הר"מ ופוסקים בשאר עבירות אם רשאי אם לאו ובאין מכוין לעבור על ד"ת לכ"ע אין רשאי וע"כ אותו חסיד בטו"ח היה עמ"א ק"ד שם ומ"ש אונס ממון לא יפסיק וכן בק"ח סס"ח צ"ע די"ל דדוקא שליש ממונו כמ"ש ביו"ד קנ"ו בש"ך ולקמן תרצ"ו דהמבזבז על מ"ע אל יבזבז יותר מחומש אפי' עוברת ויראה כ"ש להפסיק בתפלה או לעבור זמן תפלה אם יותר מחומש יראה דשרי ושם יבואר אי"ה

דף ל"ג ע"א גמ' ראה שוורים פוסק מרחיקין משור תם וכו' פירש"י ז"ל שלא נגח מעולם אדם רבותא קאמר אפ''ה חמשים מרחיקין וה"ה נגח ב' פעמים אבל ג' פעמים כמלא עיניו וכ"ז באין מסורסים אבל מסורסים כשלנו אין מרחיקין כלל אבל אם היזק פ"א מרחיקין חמישים ובג"פ כמלא עיניו ועיין א"ר ק"ד גם מ"ש שם אם אפשר יקצר מהליכה הא הליכה לא הוה הפסק לצורך וי"ל יקצר נמי כהבינינו דמי ושם יבואר אי"ה בפריי בסימן ק"ד בזה וכאן אין להאריך

משנה מזכירין גבורת גשמים הר"מ ז"ל בפירוש המשכיות גבורת שיש בו תועלת ואלו בתענית אמרו עושה גדולת הנותן מטר שהפעילה בעצמה גבורה היא ועתיו"ט הביאו ובשם התוס' שם גבורה כולל כח וגדולה יע"ש

והבדלה בחונן הדעת עיין רצ"ד בטור וש"ע נוסחת הר"מ ז"ל אם לא אמר באתה חונן י"ל בש"ת ואנן קמ"ל דאין אומר בש''ת דספק היא שמא אין שם מקומו דשבח הוא ולא תפילה ואיך יאמר הפסק משא"כ אם אין לו כוס וגם למחר לא יהיה לו כוס אז אם נזכר בש"ת בתוך התפלה יאמר שם ולסמוך על נוסחת הטור בר''מ ז"ל ממה שיחזור לאתה חונן דספק ברכות להקל כ"כ מ"א ברצ"ד אות ג' וט"ס בס"א והציון צריך להיות בסעיף ב' באין לו כוס יע"ש ועיין א"ר שם ושם יבואר אי"ה

גמרא טעה בזו ובזו חוזר לראש עיין רצ"ד היינו אכל קודם הבדלה או עשה מלאכה קודם אלא דאם אמר המבדיל כך בלא כוס ועשה מלאכה אין חוזר רק מבדיל על הכוס אבל אכל חוזר לראש עיין מ"א רצ"ט והוי יודע דה"ה כשחל יו"ט במ"ש ושכח הבדלה ותודיענו בתפלה ואכל קודם שהבדיל על הכוס או פת ביקנה"ז חוזר לראש אעפ"י שטעות לאו בהבדלה לחוד היתה כ"א שטעה שאכל ג"כ קודם הקידוש אפ"ה טעה בזו ובזו חשבינן ליה דאטו הואיל וטעה גם קודם הקידוש איתגורי איתגר ומיהו אם טעה ועשה מלאכה האסורה ביו"ט ודאי דאין חוזר לראש וזה פשוט ואי"ה יבואר

קשיא לי אמאי בהבדלה טעה בתפלה אין חוזר לראש מפני שיכול לאומרה על הכוס ובקידוש אמאי חוזר הלא יוכל לומר על הכוס עיין סימן רס"ח ואי היינו אומרים הבדלה דרבנן יש לחלק משא"כ להר"מ ז"ל בפכ"ט מה"ש שם הבדלה ד"ת כמו ק"ה קשה ואי"ה יבואר בפריי ברס"ח בזה וניחא לי דהבדלה ב' תקנות הוה א' רק תפלה אח"כ העשירו רק הבדלה ואח"כ ראו שאפשר להעבות אמרו בתפלה וכוס ומש"ה אי טעה בתפלה די בכוס משא"כ ק"ה תחלה עשו תקנה בתפלה וכוס דווקא והא דאמר השתא תפלה דעיקר תקנה היינו לאחר שהענו עיין חה"ר בזה ועיין טור רע"א זכרהו על היין ובתחלה תקנו בתפלה וכוס

ע''ב גמ' וחגי נדבה עיין מהרש"א ז"ל ח"א אין נדרים ונדבות קרבין ביו"ט אלא יו"ט (דבקיאין בבקיעא דירחא) וזה מתורת נדבת לבינו מנהג אבותינו כמבואר בביצה והיה נראה לומר ותנחילנו זמני ששון וחגי נדבה מאתו יתברך בתורת חסד ונדיבות כל המועדים זכר ליציאת מצרים עבד שרבו הוציא מבית האסורים דיו ויתברך שמו לעד צוה אותנו שנהיה שמחים אנחכו בימים אלו מתורת חסד ונדבה ודברי בטילין נגד דברי קדשו ז"ל

משנה האומר על קן ציפור וכו' עיין רש"י בגמרא ואינו אלא גזירות נראה דוודאי יש לכל מצוה טעם ליודעי בינה אלא שאפילו חלק המשפטי' שטעמם נגלה שהוא לקבוץ מדיני וישוב העולם אפ"ה אין אנו רשאים לעשות המצוה מפני הטעם שטוב לנו וכדומה דא"כ לא יקבל שכר האמיתי על זה בעולם הבא דאנו מחויבין לעשות על צד חוק המלך לעבדיו ואז יקבל שכר כפול