ראש יוסף על ברכות יט

ע"ב משנה ר' נחוניא בן הקנה היה מתפלל וכו' בא"ח סימן ק"י ס"ח ובר"מ פי' המשניות מדאמר מה הוא אומר ולא מה היה אומר ר"נ אלא כל אדם מחויב זה ותמהני שאין נזהרים בזה ועמ"א שם וט"ז א"ו ודיני ממונת והוראה היינו כמו תפילין ציצית ואה"ע ולימוד אף בפלפול יהיה עפ"י סברות אמיתיו' כ"ש לימוד הקבלה שלא יטעה ועיין הרר"י הביאו הב"י במ"ש אני רץ והם רצים יע"ש ועיין א"ר במורה הוראה פשיטא שצריך לתפלה זו ועיין ערובין ס"ד א' שתה רביעית יין אל יורה ובר"מ הלכות ביאות המקדש מזה וגם בזה א"י אם נזהרים העולם ויבואר בפריי אי"ה מזה וכאן אין להאריך

משנה ר"ג אומ"ר וכו' ר"ע אומר והלכה כר"ע א"ח סימן ק"י ס"א או בדרך ובשעת הדחק מתפלל ג' ראשונות ואחרונות ואמצעית הביננו: ועכ"מ בשם הר"ר מנוח אם טרוד בביתו ואין לבו מיושב יאמר הבינינו ועיין א"ר וע"ת אם מתפלל הביננו בלא דחק אם יצא ויבואר לקמן למ"ד בזה ואני מסופק אם היה בדרך וטרוד דדינו להתפלל הבינינו ושכח ולא התפלל הביננו ובא לביתו בזמן מנחה דמתפלל שתיים אם מתפלל י"ח שלימות להשלמה או הבינינו כיון דבזמן חיובא לא היו מחיוב רק הביננו אפשר דדמי למי שהיה פטור בזמן חיובא עיין סימן ע"א בט"ז וי"ד בהבדלה וכדומה חיגר ביום א' וכו' ואפשר אם הדין נותן דמתפלל הביננו אסור להרבות בברכות כמו בדרך ודחק ויבואר אי"ה בפריי בזה

בדף כ"ט ע"א גמ' והשקיף בה שתיים ושלש שעות וכו' עיין א"ח קכ"ו ומ"א וא"ר שם דאין מסלקין אותו מש"ץ לעולם בשביל פ"א שלא אמר ולמלשינים ומשמע בג"פ מעבירין אותו לעולם מש"ץ ומ"ש המ"א ראיה מיו"ד מסי' י"ב א"י דהתם אין דרך עובדי עכו"ם בכך משא"כ כאן אפיקורסים שכיחי האידנא טובא ה' ירחם עלינו אמן ועיין שו"ת הרשב"א הביאו הב"י בקכ"ו ירושלמי אין חילוק בין יחיד לש"ץ משמע לכאורה לענין דאין אותו יחיד ראוי להיות ש"ץ לעולם ומיהו בזמן הזה וכו' כמ"ש המ"א: לייט אביי אמאן דמצלי הביננו משמע דאם התפלל א"צ לחזור ולהתפלל עיין א"ר בשם ע"ת סימן ק"י ושם בפריי יבואר אי"ה

אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה מתפלל הביננו חוץ ממ"ש ויו"ט הכין הלכתא בא"ח ק"י ס"א ומיהו בפירוקא דקושיא כתבו דמלות קצרות יהיה נראה כהבדלה ברכה בפ"ע ובימות הגשמים מהט"ז נראה שם אות א' דלהאי פרוקא ה"ה בימות הגשמים זה הטעם אבל המ"א שם אות ו' דבימות הגשמים ל"ש זה דהבדלה ר"ע אומר ברכה בפ"ע ולא לימרו הלכה כר"ע וכו' יע"ש ויש נ"מ אי בטוח שלא יטרד די"א דמתפלל הביננו כמ"ש המ"א שם אות ד' והשתא זה בימות הגשמים למאי דמפרשים משום דכנראה כברכה בפ"ע ה"ה בטוח אין מתפלל בימות הגשמים לט"ז: ויבואר בפריי אי"ה ואם התפלל במ"ש ויו"ט וגשמים הביננו בשעת הדחק צ"ע אם יצא די"ל דבאמת הטעם דנראה כמוסיף על הברכות א"כ משנה וצריך לחזור ולהתפלל ואם נאמר משום דילמא מטריד דיעבד יצא כמו אם בטוח לי"א המובא במ"א

גופא אמר ר' תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר וכו' דיני הזכרה ושאלה ור"ח הלא המה ארוכים בפוסקים ולא היה כעת הזמן גרמא אולי אזכה לבאר בפריי אי"ה ובדין הבדלה בחונן הדעת מבואר בסימן רצ"ד ואם סבור שלא יהיה למחר כוס חוזר ויראה למחר בלילה כמו בט"ב שכן משמע בטור דט"ב וזה שווין יע"ש עמ"א שם אות א' י"ל דלא פליג בלילה אף שהבדיל קודם ומתפלל אח"כ יבדיל בתפלה משא"כ בשכח מילתא דל''ש וכבר הבדיל על הכוס אין אומר למחר אתה חוננתנו ומיהו אם שכח במ"ש ויודע שלא יהיה כוס. למחר והתפלל במ"ש רק שכח אתה חוננתנו י"ל לכ"ע מתפלל שחרית ב' עם אתה חוננתנו בלא תורת נדבה ול"ד לק"ח סי"א דשם אין מייתר משא"כ אמר בשחרית עם אתה חוננתנו בוודאי דכה"ג מודה הרדב"ז דלא הבדיל על הכוס בלילה ובש"ע רצ"ד ט"ס טע"ה וצ"ל טעם או טעה קודם שהבדיל ואכל ושם יבואר עוד בזה בעה"י ואין להאריך

ע"כ גמרא ת''ר וכו' עשה רצונך בשמים ממעל ותן נחת רוח ליראיך רש"י מהפך ותן ליראך נחת רוח כי היא רק העדר ההיזק ולא מתנה לכן שייך יותר לומר שיצל יראיו מן הערבוב ונחת רוח הוא להיות כ"א במקומו ומיושבים ולא יהא דבר המפחיד אותם ואז יצאו כל אחד ממקומם כמ"ש מבקש ה' השיב חמתי ל"א השתיק חמתי דברה תורה כלשון בני אדם כי בהיותם ד' מרות במקומם אז הוא במזג השוה וכשיוציאה האדומה ממקומה הוא בכעס (וכן אף וחימה שלוחי דרחמנא וכשישראל ח"ו עוברים רצונו יוצאים מתהומא רבה וכשישראל מטיבים דרכיהם משיבין כ"א לתהומא רבה למקומו וכן כל נחת רוח ה"פ שיהא כ"א נח ושקט במקומו ולא יהיה ערבוב) והטוב בעיניך עשה. כי אין אנו יודעים מה הוא הטוב כי טוב עוה"ז רע בטוב וטוב ברע משא"כ הטוב הגמור הוא טוב אמיתי וכן צרכי עמך ישראל מרובים משא"כ עכו"ם אין להם לדאוג כ"א על הגוף כבהמות משא"כ ישראל צריך דאגה העיקריות על הנפש וגם כשאין לגוף די מחסרו אז קשה כי הוא מיטרד וא"י לעסוק בתורה וייעודי התורה הוא רק הכנה ונתתי גשמיכם לא שכר כ"א הכנה להיותם פנוים וכו' ותן לכ"א די פרנסתו בכלל פרנסה הלבוש היא לבושא וחלוקא דרבנן ולכל גויה די מחסורו שאין נתינה כ"א שלא יהיה חסר ויהיה פנוי ללמוד תורה כדאמרן: המלך בקונך וצא תפלת הדרך היינו אם שגורה בפיו יודע שיצליח דרכיו ועיין בפוסקים וא"ר סימן ק"י סעיף ד' ואי"ה בפריי יבואר שם

בדף ל' ע"א גמרא היכי נימא יר"מ וכו' גירס"ת תה"ר והחזירני לשלום ומ"ש עד פרסה עיין רש"י ב' פרושים ועיין טו"ז סימן ק"י האריך לומר דבעיר נמי משגמר בדעתו יאמר זה ועיין ר"מ פרק עשירי מהלכות ברכות הכ"ה הב"י בק"י מפרש לה בתפלת הדרך ותמה עליו למה לא כתב בסיום הברכה שם אבל א''ר בק"י פירש דההוא לאו תפלת הדרך הוא אלא כשיצא מכרך בשלום מתפלל על העבר וצועק על העתיד והוא לקמן כ"ד או במשנה ואין זה תפלת הדרך כלל (ולפ"ז אין ראיה אם יאמר אחר שיצא דווקא גם הר"מ ז"ל השמיט כלל דין תפלת הדרך) ואי"ה בפריי יבואר זה

והיכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד רב ששת אמר אפילו מהלך התוס' פירשו דאתפלת הדרך דסמך לה קאי אבל הכ"מ בפ"ד מהלכות תפלה הי"ט יראה דמפרש לה בתפלה קצרה צרכי עמך ישראל דכתב ואם יכול לעמוד כרב ששת מהיות טוב מדכתב דאלו הביננו וכו' משמע דלאו בתפלת הדרך מפרש לה וצ"ע ומיהו הא דאמר בסמוך והלכתא תפלה קצרה בין מעומד משמע לאפוקי מפלוגתא דר"ח ור"ש ומיהו הא דהביננו מעומד ל"ש הלכתא ועיין א"ר ק"י ומיהו י"ל דאמר מה איכא בין הביננו לתפלת קצרה ולא אמר א"ב שזה מעומד וזה מיושב משמע שאין חילוק ביניהם לכן אמר והלכתא

והלכתא הביננו מעומד תפלה קצרה בין מעומד ובין מהלך והא דאמר ת"ק צריך למהדר ולצלוי היינו אף התפלה מעומד בדרך להמחבר בא"ח סימן צ"ד דפסק אף תפלת ח"י אם התפלל מהלך כי מטי לביתי' חוזר ומתפלל ומיהו אין כ"כ הכרח שזה חיוב וזה מצד חסידות אלא דא"צ לחדש בה דבר ושם יבואר אי"ה בפריי וכאן אין להאריך

ומהא דאמר וכי מטי לביתי' לא בעי למהדר ולצלוי הוכיח הרי"ף ז"ל דהביננו אין מתפלל כ"א מדוחק דאל"כ פשיטא דהא בביתו נמי מצלי הביננו ומנה דחוץ ממ"ש ויו"ט דלא מצלי הביננו אפילו מדוחק דהא סתמא אמר הביננו כי אתא לביתי' לא מצלי משמע בחול קאי לא במ''ש ויו"ט ועיין סימן ק"י בזה

ת''ר היה רוכב על החמור וכו' רבי אומר בין כך ובין כך לא ירד מפני שאין דעתו מיושבת עליו רש"י ז"ל פירש עיכוב הדרך וא"כ ישב על החמור וא"צ להעמיד הבהמה וכן נראה מתוס' ד"ה הלכה כרבי אבל הרר"י פירש דא"צ לירד דירידה וישיבה מבלבל דעתו ולכ"א קולא וחומרא לרש"י אם קדם לשיירא ירד וא"ל א"צ להעמיד הבהמה ולהרר"י אם קדם לשיירא לא ירד וא"ל יעמיד הבהמה דקיי"ל רכוב כמהלך ומ"ש התוס' דמתפלל מהלך הוא לפי מה שהוכיחו התוס' לקמן ד"ה מסמך אבל מכאן י"ל כהרר"י ומיושב קושית מהרש"א ז"ל ד"ה מסמך ולקמן שם אבאר עוד

אבוה דשמואל ולוי וכו' מקדמי וכו' רש"י ז"ל פירש קודם היו"ם והקשו בתוס' עליו ואפשר ליישב דעת רש"י ז"ל קודם הנץ שהוא יום ברור לכ"ע אבל קודם ע"ה וודאי לא ויש לראות אמאי לא התפללו הביננו בדרך דוודאי שלא לסמוך גאולה לתפלה דחק חשיב ליה והביננו מעומד בדרך דקצרה הוא לא קשה עיכוב הדרך אפי' יתפללו בזמן ק"ש בהנץ החמה וצ"ע

מר סבר תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך וכו' הוכיח בחה"ר מכאן דכ"ע בדרך מתפלל מהלך אפילו לת"ק דאם לא כן מאי קאמר תפלה מעומד עדיף הא בדרך נמי מתפלל מעומד (והי"לל בביתו מכוין יותר ש"מ דבדרך אין רשאי לעמוד דקשה עיכוב הדרך וכ"כ התוס' ד"ה מסמך ואף שנראה דלאחר פסק בה"ג כתבו כן הנך רואה דאף לת"ק כן וכמ"ש בחה"ר ז"ל ומ"ש מהרש"א ז"ל הא לעיל מוכח מרבי כתבנו לעיל מזה וי"ל עוד דלעיל י"ל בפשיטות דיש לחלק בין הביננו לח"י ברכות אבל כאן קשה קושית חה"ר ז"ל דנהי לולב בחה"מ והלל בר"ח אבל שופר ותוקע ביו"ט מיירי ושבע ברכות א"כ היינו הביננו דג"כ שבע ברכות והתוס' י"ל מוקי ההיא דשופר בתפלת מוסף שיש בו תשע ברכות זכרונות שופרות מלכיות ארוכים יותר מח"י ברכות ורשב"א אומר אפשר דמודה בשופר במוסף או חולק דתפלה בנץ עדיף גם מוסף או ת"ק אמר כן ואי"ה בפריי סימן פ"ט וצ"ד יבואר זה

משנה ראב''ע אומר וכו' ר"י אומר משמו וכו' יש בזה ב' פירושים רש"י ז"ל פירש דלת"ק פטור יחיד לגמרי ולר"י ש"ץ מוציאו הא יחיד שלא שמע מש"ץ אעפ"י שיש שם מנין בעיר חייב היחיד והרר"י פירש לת"ק בכל גווני פטור ולר"י דווקא כשיש מנין בעיר שהתפללו מוסף פטור היחיד הדר שם אבל הדר בכפר חייב והלכתא כחכמים דבכל ענין היחיד חייב ואין הש"ץ מוציא לבקי ואי"ה בפריי סימן רפ"ו אבאר בזה

ע"כ גמרא ובצבור שנו עיין בש"ע קכ"ו ויראה אם התפללו ציבור מוסף ומנחה זא"ז כגון שיש איזה אונס שלא יכלו להתפלל אח"כ וצריכין להתפלל מיד אחר שש ומחצה או הגיע זמן מנחה קטנה ומתפללין שניהם יחד י"ל דטעה במוספין אין חוזר דיאמר במנחה ועב"י כתב דרגילות י"ל זה הואיל ואין רגיל אף באירע חוזר ואי"ה שם יבואר

לא שנו ואין מחזירין אותו ובכל הדברים שאין מחזירין אם סיים הברכה כמו עד"מ ברוך אתה ה' ולא אמר חונן הדעת אין אומר שם הבדלה וכן כולם א"ר רצ"ד וכמו שמתחיל בברכה אחרת אבל בדבר שמחזירין יאמר במקומו קודם שיתחיל ברכה אחרת ואם אמר השם ברוך אתה ה' ולא מחיה המתים צ"ע אם יאמר שם משיב הרוח כי יהיה הפסק בין שם לסוף ברכה ועיין א"ר קי"ד אות ח' וב"ח בענינו י"ל שומע תפלה וענינו כחדא חשיב ולא הפסק משא"כ על הניסים וכדומה ואי"ה שם יבואר

סליק פרק תפלת השחר