ראש יוסף על ברכות א

כל מ''ש שאמרו חכמים כו' הקטר כו' וכל הנאכלים ליום אחד וכו' כ"ל ל"ד דפסח מ"ה עד חצות למשנה זו מדלא נקטינהו עיין הלכות ק"פ וזבחים סוף איזהו מקומן יע"ש א"כ האי כללא ל"ד ויש לומר מה שאמרו חכמים בפסח לא דברו רק מ"ה וכל הנאכלים ליום א' אין פסח בכלל דאין נאכל רק בלילה ור"מ פ"ד מ"ה מעה"ק ה"ב הקטר נמי עשו סייג כו' ורש"י לא פירש כן רק נקיט הקטר לומר כל דבר שמצותה בלילה כשר כל הלילה והא איכא פסח דמצותו בלילה ואין כשר כל הלילה

כדי להרחיק מן העבירה פרשתיו יפה לעיל דהבדל יש כאן בין אמרו מן העבירה ובין לשון הר"מ ז"ל מן הפשיעה בפ"א דק"ש ה"ט וז"ש מן העבירה לשון ר"ג היא ולרבנן מן הפשיעה ואין להאריך כאן: בפירש"י ד''ה מאימתי וכו' כהנים שנטמאו כו' אפילו מחוסרי כפרה דסתמא תנן עיין חה"ר לקמן בגמ' דאל"כ לא הוה תנן סתמא ומ"ש והגיע עתם תיקן בזה דוודאי אסורים לאכול משהגיע זמן ק"ש אלא הגיע זמן אכילה קאמר

ובד"ה עד סוף וכו' שליש כו' זמן שכיבה וכו' פרשה ראשונה עכ"ל מ"ש שליש יהיה קצרה או ארוכה ומ"ש זמן שכיבה הילוך שכיבה ומ"ש ירושלמי הקשו בתוס' ד"ה מאימתי הרבה קושית והנה שיטת רש"י ז"ל דברכות לא נתקנו דווקא על ק"ש אלא בפ"ע נתקנו וא"כ קורא אותן בלא ק"ש אין ברכה לבטלה כמ"ש רבינו יונה ורשב"א אלא שלכתחלה יכול וראוי לקרותם ולסדרם עם ק"ש ומשום דתפלה בצבור עדיף טפי ואי אפשר ליכניף ציבורא בצ"ה הלכך יחיד החרד לדבר ד' קורא ק"ש בברכותי' מבעוד יום ואין כאן ברכה לבטלה ומתפלל וסומך גאולה לתפלה וכר"י וכרב דצלי של שבת בערב שבת מבע"י דלענין תפלת ערבית לילה מפלג המנחה אבל לא זמן שכיבה לק"ש וכר' יוחנן דאמר איזהו בן עוה"ב הסומך גאולה לתפלה ואנו סומכין גאולה לתפלה בק"ש עם ברכותי' ומה שקורין ק"ש פ"א אח"כ לאו כריב"ל תפלת באמצע תקנום דכר"י נמי אתיא דעכ"פ סומך גאולה לתפלה ומתורץ הכל דסובר פרשה א' מן התורה וכולן דרבנן וכיון שכבר קרא בביה"כ לא הטריחוהו אח"כ לקרות כולם רק חדא קושיא שלא הזכירו בתוס' כאן והזכירו ז"ל רבינו יונה ושאר מפרשים דאיך אוכלים קודם ק"ש ד"ת ועיין ט"ז סימן רל"ה תי' על זה ואי"ה בפריי יבואר

ובד"ה מצותן וכו' ואין נפסלים בלינה אלא למטה וכו' עיין זבחים פ"ז א' ר"מ פ"ג מה' פה"מ הי"ז וי"ח דלינה מועלת בראשו של מזבח אלא דלא ירדו דלא כרש"י אין נפסלים כו' ומ"ש למטה היינו רצפת עזרה הא כבש לא ירדו וה"ה סובב ויסוד אפשר כן ואין להאריך

ובד''ה א"כ למה כו' באכילת קדשים וק"ש וד"ה כדי וכו' ואסרום באכילה כו' וכן ק"ש לא אמרו עד חצות כלל לדידי יש בכאן כוונה מיוחדת כמו שאגיד כי הר"מ ז"ל פ"ד מהלכות מעה"ק ה"ב כתב הקטר עד חצות וכתב הכ"מ ממשנה דלא כרש"י ובפ"י שם ה"ח נאכלים ואמנם א"י לפרשו כי בפ"י ה"ח כ' דין תורה וכו' וחכמי' כו' מפור' יוצא דאם עבר חצות אסור תו לאוכלן לא סייג לכתחלה דכן משמע לשון המשנה איזהו מקומן נאכלין עד חצות אבל בפ"ד לא כתב דין תורה ואפשר דאם עבר מקטירן כל הלילה דכ"מ משנה דמגילה פ"ב ט"ו כל הלילה כשר להקטרה והיינו דיעבד דלכתחלה וודאי מצותן ביום חביב' מצוה בשעתה דוחה שבת עיין ר"מ פ"ד מה' מעה"ק והנה דעת רש"י ז"ל כרבינו יונה דבאכילה עשו סייג בדיעבד משום כרת דחמיר וק"ש נמי לזרז שלא יאכל אדם בא בערב ויגע ועיף וירצה לאכול וחוטפתו שינה לכן הוצרכו לסייג אפילו דיעבד עיין רבינו יונה ועיין כ"מ פ"א מק"ש ה"ט הביאותיו לעיל אבל בהקטרה י"ל לכתחלה עד חצות ועובר על ד"ת נמי מיקרי ומ"מ אם עבר הזמן עדיין מקטירן דלא החמירו בזה כ"כ דליכא כרת כו' וא"כ תרצה לומר כמו בהקטר הסייג לכתחלה כך בק"ש כשיטת הרשב"א ורבינו יונה לז"א דלא מצינו שיאמרו חכמים כלל אפילו סייג לכתחלה ומסתמא באכילה דאפילו דיעבד ה"ה ק"ש לחכמים ומיהו הא אפסקא הלכתא כר"ג בגמרא ועיין כסף משנה פ"א מהלכות ק"ש ה"ט ומגילה אין ראיה כדאמרן וצ''ע

גם בפ"ד הלכה ב' כתב להרחיק מפשיעה ובפ"י הלכה ח' כתב להרחיק מעבירה ולעיל כתבנו בשם הכסף משנה פ"א מק"ש ה"ט כי פשיעה לחוד ועבירה לחוד וכפי הנראה היה לכתוב להיפוך קצת וכדאמרן

אי לאו דמסתפינא הייתי אומר לכוון מ"ש רש"י ד"ה עד שיעלה ע"ה וכולם מתודה ילמדו כוונתו דבאכילה עשו סייג ולא בהקטרה דמקרא מפורש בצו כל הלילה עד הבוקר אין כח ביד חז"ל לעשות סייג בדבר שמפורש היתרו משא"כ באכילה לא יניח עד בוקר הא כל הלילה אכול יש כח ביד חז"ל לעשות סייג כמ"ש בענין זה הט"ז יו"ד קי"ו בחלב ובא"ח ה"פ ועיין רש"י צו כל הלילה עד הבקר ללמד שרשאי כל הלילה מרצפה עיין רא"ם שם ומגילה כתב כל וכו' אבל בפרשת משפטים בסופו לא ילין וכו' פירש"י כל הלילה שאין הלינה מועלת אדרבה מקרא משמע שלינה מועלת ועיין רא"ם שם הביא מכילתא מצותן לעכל כל הלילה יעיון שם וסיים במגילה כדברי רש"י ז"ל ואדרבה במגילה ב כפירש"י בצו לא כמ"ש כאן וצ"ע

גמרא תנא היכא קאי וכו' ליתני דשחרית ברישא וכו' ואבע"א וכו' אי הכי וכו' היכא כאילו אמר אהיכא ורש"י תיקן זה ד"ה היכא כו' ליתני דשחרית כמ"ש התוס' ד"ה ליתני כתמיד לא מלקמן בשחר כו' דאדרבה לשם יקשה לתני כמו הכא ועוד דממה דסיים פתח אבל פריך א"ה אתי' שני כמ"ש התוס' ד"ה א"ה ואבע"א רץ לקושיא שני' לחוד וא"י אמאי לא סגיא בתי' א' דהיא תי' לקושיא א' ג"כ וצ"ע

והא קמ"ל דכפרה כו' כמ"ש בחה"ר דמדתנן סתמא משמע כל הטמאין אפילו מח"כ אוכלין בב"ה תרומה משמע דבאין מח"כ קרא כתיב בא השמש כו' ול"ש אגב אורחא אלא היכי דלא מפורש בקרא רק במשנה אחרת כמו כאן בנגעים ומ"מ באמת אין מפורש בקרא כדפריך ביאת אורו כו' וממאי כו' ביאת שמש וכו' טהר יומא דלמא ביאת אורו כו' כ"ה גירסת רש"י ז"ל ותוס' ד"ה דלמא ורש"י פירש ביום הח' לאחר כפרה ותוס' פירשו ביאת אורו תחלת שקיעה וא"י לרש"י הא קרא ובא השמש מיירי בטומאת ערב בנבילה כמבואר בקרא אבל לתוס' ולגי' חה"ר א"ש גם התירוץ וטהר יומא דלמא בטומאת ערב לא במח"כ בעינן הבאת קרבן ועיין רש"י חומש ריש פ' תזריע ואי"ה מבואר במקום אחר הא דאמר טהר יומא בר''מ פ"ז תרומת טהר הרקיע ומ"ש ממאי ביאת שמש דלמא ביאת אורו ולא אמר דלמא זריחת שמש יש לכוון עפ"י מ"ש חה"ר דלא מצינו ביאה בשמש זריחה כי בא שמש וכדומה כולם שקיעה וכי בא אורך לא כתיב שמש גם התם פ' שקיעה א"צ לשמש כי כבוד ה' עליך יזרח יע"ש ומש"ה אמר דלמא ביאת אורו לרמוז דביא' האמור אצל אור זריחה היא לפירש"י וחה"ר גריס ממאי דביאת אורו היינו צ"ה דילמא ביאת שמש תחלת שקיעה וכפי' התו' ד"ה דילמא

בתוספות בד''ה מאימתי כו' ג"פ כו' כבר פירשתי שיטת רש"י ז"ל ור"ת כו' הנה ר"ת סובר דלרבנן לא פירש זמן התחלת ערבית וע"כ מיד שכלה מנחה מתחיל ערבית ומינה לר"י דאל"כ הוה לפרש לר"י אימתי התחלת ערבית וקי"ל כר' יוחנן דהסומך וע"כ גם ברכות מבע"י וע"כ גם ק"ש מבע"י דאל"כ איך קורא ברכות שלא בזמנה דסובר ברכות על ק"ש דוקא נתקנו לא כסברת רבינו יונה ורשב"א ועיין רא"ש ולפי מ"ש א"ש ור"י הק' לר"ת דהוה תרי קולי דסתרי וברא"ש תירץ דבתפלה הקילו ור"י תירץ דלאו כר"י אלא כתנאים דלקמן ק"ש מבע"י וע"כ גם תפלה מבע"י דאל"כ הא בעינן למיסמך גל"ת כר' יוחנן ועדיין איני יודע להבין זה דמ"מ קשיא לדידן דהוה תרי קולי דסתרי אהדדי דמתפללין מנחה עד הערב, ומעריב מבע"י דאין לומר דמנחה עד הערב הוה יום למנחה ומ"מ רשאי להתפלל מעריב אף שהיא יום א"כ איך אמר לקמן כ"ז א' מדרב צלי של שבת בערב שבת. כר"י ס"ל הא מכלן דהא אין מתפללין מנחה עד הערב ואפ"ה מתפלליך ערבית מבע"י וכדכתיבנא: ע''ב גמרא אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו' ראי' ליכא דאף דהוה לילה לכל מילי לק"ש בזמן שכיבה תליא מלתא ואגב גררא ראיתי להזכיר מ"ש התוי"ט ז"ל רפ"ג דר"ה והיא מהלכ' קידוש החודש פ"ב הלכה ח"ט ביום שלשים אין מקדשים אעפ"י שיש ב' כוכבים דהיינו ביום כ"ט וביום שלשים עצמו מקדשים כשיש רק שני כוכבים עיין רלב"ח שם והכוונה אפשר כי ק"ה יום בעינן מ"ה ור"מ לשיטתי' דכל ספיקא מ"ה שריא הלכך ביום כ"ט בשני כוכבים אין מקדשים דספקא הוה ואפשר לקדש למחר ביום שלשים משא"כ ביום שלשים אם לא יקדשו היום יהי' קולא בחרו חז"ל יותר להקל בדבריהם לקדש כשיש ב' כוכבים משא"כ אי ספק מ"ה אסור ודאי שוא"ת עדיף והבן זה ואי"ה יבואר עוד

פירש"י ד''ה שאין ראיה כו' שהיום כלה בצ"ה דלא כתוס' לענין ק''ש וקשה הא במגילה ושאר דוכתין יליף מזה דמעלות השחר עד צ"ה יממא היא ולכאורה מהתם אין ראיה דלילה בצ"ה דלמא עדיין יום אף בצ"ה ומיכתיב כל היום למלאכה עיין ריש פרק מגילה ב' יע"ש ומ"ש בחדושינו מזה שם

ובד"ה משעה שקידש היום ביה"ש ואם נאמר דתוספות שבת ד"ת והתוספות יש לו שיעו' א"כ מקוד' היום מקוד' ביה"ש עיין ביצה ריש המביא בתוס' ור"ן שם ובחדושינו ובר"מ ז"ל פ"ה משבת ופ"א מהלכות שביתת עשור ובמגיד משנה ואין להאריך

דילמא ביאת אורו היא כו' תפשוט ממתני' וכו' היינו בתוס' ד''ה דנגעים דא"ל דלא ידע ממשנה אבל מברייתא אפשר לומר דלא ידע ומיהו אמאי פשיט לה מלקמן ולא מברייתא דהערל מפורש יותר ואין כפרה מעכבתו דמלקמן י"ל באין מח"כ דמש"ה לא פשיט ליה ממתני' דמאימתי דיש לדחות כך ועיין בעל המאור וחה"ר

א"כ לימא קרא ויטהר כו' איכא למיטעי דלפירוש רש"י ויטהר ציוי ובד''ה על האדם קרא קרבן היל"ל ויטהר אבל לתוס' וטהר גברא ממילא נמי ע"כ הא בהאי גוונא כתיב בפרשה וטהר ממילא ותירצו דבכאן איכא למיטעי דנימא וטהר יומא היל"ל ויטהר גברא ממילא אות איתן לזכר נסתר ש"מ דאה"נ וטהר יומא היא

ובד''ה משעה שהעני וכו' זמן אכילתו היינו זמן ק"ש וכו' אסור להתחיל כו' ב' קושיות א' זמן אכילה היינו זמן ק"ש ואחר שיאכל עבר זמן ב' דאסור להתחיל לאכול וקושיא זו תיפול על משעה שב"א בערבי שבתות אסור להתחיל ותירצו דמשעה שנכנס קאמר ואפשר לפירוש רש"י משעה שב"א בע"ש אין קושיא דקורין בביה"כ מבע"י עם ברכותי' וסומכין על ק"ש שעל המיטה כמנהג שלנו לפירש"י ז"ל וכ"ש הט"ז ברל"ה דבכה"ג לא עובר על דברי חז"ל דלא אתי לאשכוחי ק"ש שעל מטתו ורשאי לאכול קודם א"כ אין קושיא מב"א בערבי שבתות ולזה תאמר להכריח שיטת רש"י ז"ל במשנה ולכן הקשו מעני דכלה זמן ק"ש לאחר אכילה ומתי יקרא על מטתו שוב אין יוצא בה כאמור

וד''ה אעפ"י וכו' דלא מיירי בק"ש דלא תליא בלילה אלא בזמן שכיבה ורש"י לא פירש כן וכבר פירשתיו שם

וד''ה אמר ליה ר"י וכו' תקשי לנפשיה וכו' היינו לשיטת ר"ת לעיל ד"ת מאימתי דלר"י לאחר פלג המנחה זמן ק"ש ועל זה אנו סומכין א"כ תקשי לי' לנפשיה אבל למ"ש הרא"ש וחה"ר ושאר פוסקים לר"י זמן ק"ש בצ"ה ולא תליא תפלה בק"ש וסובר ר"י כרשב''ל תפלת באמצע תיקנום א"כ אין צורך