ראש יוסף על ברכות יח

רב צלי של שבת בע"ש וכו' של מ"ש בשבת עיין ר"מ פ"ג מהלכות תפלה ה"ז ובהשגות הר"א ז"ל ועיין לח"מ שם בסוף וכוונתו דוודאי בע"ש לאקדומי שבת רשאי דמצוה הוא הא בחול אף דהלכה כר"י אין לעשות כן להקדים ועוד דגאולה עדיף בק"ש בצ"ה ורב לא סמיך וכו' וכ"ש מוצאי שבת דאין לעשות מקודש חול ולכן פירשו התוס' ושאר מפרשים לדבר מצוה והר"מ פירש דתפלת ערבית רשות אין כ"כ להקפיד אף במ"ש והר"א השיג בוודאי בלא מצוה אין לעשות כן דהא צריך מסמך גאולה אע"ג דרשות הוא

אמנם בהא דרב צלי של שבת בע"ש והיה מקדש ג"כ אז על הכוס ויוצא בו ידי ק"ה ד"ת וכ"כ הר"מ ז"ל פכ"ט משבת הי"א ועיין ש"ע או"ח רס"ז ורצ"ג ורס"ג וא"י מנא להו דק"ה ד"ת אימא דווקא בכניסתו או בתוספות מעט לא שעה ורביע קודם הלילה דאטו אם יקדש שבת בע"ש בחצי היום יהיה שפיר הא זכור ושמור בכניסתו וצ"ע כעת ואי"ה יבואר בפריי

ולא פסקיה לצלותיה עיין פירש"י משמע דרב פסע ג' פסיעות רק לעבור משם ולשוב למקומו לא היה הולך אבל בב"י בק"ב מורי"א כתב ג"פ ג"כ אסור ויבואר שם אי"ה עמ"ש לקמן

ע"כ גמרא הנותן שלום לרבו והמחזיר כו' עיין לח"מ פ"ה מהלכות ת"ת ה"ו מדאמר המחזיר דכבר תנן הנותן יע"ש יראה לפרש שכוונתו דנותן אסור בלא רבו א"כ כ"ש מחזיר דצריך לומר רבי דבשאר בני אדם נמי דרכן להוסיף הנשאל לשואל כמו שכתב הט"ז בי"ד רמ"ב אות ה' יע"ש וע"כ לומר דמחזיר בעינן רבי ומורי ומתוספות כאן ד"ה והנותן ומחזיר יראה דנותן אסור בכל ענין ומחזיר ברבי סגי משום דאל"כ למה לי נותן ומה מחזיר אסור וההיא דשאי"לת תלמיד לרב כ"ד היינו מחזיר ומקרי נמי שאילת א"נ התם בתלמיד חבר דשרי אף נותן ומיירי התם לכתחלה פירוש נותן וא"ש שאילת ועיין א"ח סימן ר"י בט"ז ומ"א ג"ד יש פלוגתא אי רבי או רבי ומורי הוה תכ"ד אפשר דפלוגתא תליא אם נאמר דתלמיד נותן כלל אסור כירושלמי נהיגין דלא לישאל בשלמא זעירא לרברביא ושאילת שלום דב"ק בחזרת שלום והיינו רבי למורי דשאר בני אדם נמי מוסיפן דברים בשבת ואין די בתלמיד רבי לחוד כ"א רבי ומורי: עיין מהרש"א

והא דאסור לעבור נגד המתפללים הא בצידיהם שרי עיין א"ר. סימן ק"ב ס"ד לעבור ולעמוד וצ"ע בב"י שם משמע דעמידה כ"ש דאסור מהעברה והא לפניו העברה אסור ועמידה שרי אם לא. נאמר לפניו כמלא עיניו וז"א דבטור משמע שם רק ד"א ואם נאמר עמידה מכבר שרי הא לעבור ולעמוד שם עתה אסור וצריך לילך משם כי יתבטל כוונת המתפלל שלא היה מתחלה שם י"ל קצת ועיין מ"א שם משמע דאם לעבור בצדו תוך ד"א ולעבור עוד מצדדין שלפניו אסור ובא"ר שם משמע שחולק עליו ושם יבואר אי"ה בפריי

בתוספות ד''ה שאני ציבור וכו' אין איחור בעשיית מלאכה עיין מהרש"ל ומהרש"א ז"ל וחה"ר כאן דטעותא הדרא אף בציבור בע"ש ומותרים בעשיית מלאכה ואי"ה בפריי רס"ג אבאר בזה

גמרא ושל ערב אין לה קבע וכו' אלא וכו' עיין הרר"י מפרש דתרתי נכלל במלת קבע זמנה כל הלילה ורשות וראיה. מהא וכו' ב' אין לה קבע איברים ופדרים וכו' כל הלילה אלמא קבע כל הלילה קאמר ומיהו רש"י פירש שם כנגדן תקנו ערבית י"ל כמו איברים אין חובה דעיקר זריקת דמים וכו': אבל הר"מ ז"ל פירש בפירוש המשניות דאל"ה הדר ביה וה"פ לימא כל הלילה אל"א רשות ואין לה קבע עת קביע שמפני שרשות רשאי להתפלל ערבית מפלג המנחה קטנה ואילך וכמ"ש בחבורו בפ"ג מה' תפלה ה"ז ועיין לח"מ. שם והוסיף עוד דזמנה עד עלות השמש משמע לכאורה עד הנץ החמה וכמו ק"ש של ערבית באונס יצא עד הנץ תפלת ערבית יוכל להתפלל עד הנץ ומיהו בחבורו חזר מזה וכתב בפ"ז מתפלה הלכה וי"ו וט' שאם איחר עד ע"ה מתפלל שחרית ואח"כ ערבית תשלומין יע"ש ויראה וודאי דאם הקדים ערבית לשחרית לא יצא: ומיהו לכאורה פסק רבינו הקדוש כרבי יהודא במשנה ואמאי אמר דעביד כמר עביד וכו' ולכאורה מנהגינו א"ש דמתפלל מנחה ומעריב בהדדי ואף לרבנן ומ"מ צ"ע דמדרב דצלי לא משמע כן ויבואר עוד בפריי אי"ה

בדף כ"ח ע"א גמ' הריני כבן שבעים שנה עיין ר"מ פירש המשנה בפ"ק הריני כבן שבעים שנה בתשובת כ"ח שלמד תורה הרבה וכו' וע"ש

ת''ר היו לפניו ב' תפלות וכו' סוגיא קצרה ועמיקתא הוא לי ההדיוט אשר דרכי החכמה נעלמה ממני כפי דעתי העניה יש בכאן שלש שיטות והנני פורטם שיטה א' היא שיטת רש"י ז"ל ד"ה ונקרא פושע המאחר כ"כ וד"ה מתפלל וכו' דלא נקרא פוש"ע גם על זה וד"ה ואח"כ והואיל ואיח"ר זמנה: וזהו שיטת רבני צרפת המובא בהר''רי דר"י ורבנן אין חולקין בכאן כלל רק כ"א אמר הציור לפי שיטתו דלרבנן מוספין כל היום ופושע נקרא לאחר זיי"ן לכו"לי עלמא (כמ"ש ברפ"ו ונפקא להו מריב"ל דאמר לר' יהודא המתפלל לאחר זי''ין סגי (ממועד וכו' והוא הלכה כרבנן אלא דגם לרבנן פושע מקרי לאחר זיי"ן וגם הרי"ף הביא דריב"ל כדאמרן דנ"מ לרבנן) ומש"ה אם אירע דלא התפלל מוסף עד ט' ומחצה זמן מנחה קטנה מתפלל מנחה תדיר קודם אבל בשש ומחצה מודים לר"י דמתפלל מוסף תחלה חדא דאע"ג דאין מצוה עובר"ת מ"מ עוברת קצת דלאחר זיי"ן להוי מקרי פושע עכ"פ ועבר על דברי חכמים שנית דרש"י כר"מ ז"ל סובר פ"ג מה' תפלה ה"ב וכמ"ש המחבר ברל"ג ס"א וב"י שם דעיקר זמן מנחה מט' ומחצה ודיעבד יצא מי' ומחצה יע"ש משום ערב פסח לחוד דלא כטור דכתב דעיקר זמנה מי' ומחצה יע"ש ובזבחים צ' א' מסיק דתדיר ושאין תדיר ושחט לשאין תדיר זורק דם שאין תדיר וכ"פ הר"מ ז"ל פ"ט מתמידין ומוספי הב"ג דאיפשטא בעיין (וע"ש בכ"מ ומ"ש שחט תרווייהו מקדים תדיר הוא גמרא שם מנחה ומוסף כמאן. דשחוטי תרווייהו דמי עלח"מ שם ומ"ש הכ"מ מפסחים לא הבינותי כעת דהתם לא שחט התמיד ואפ"ה צריך לשחוט התמיד ולזרוק משום בערב ובין הערבים וצ"ע כעת) וא"כ מו' ומחצה עד ט' ומחצה יראה דמתפלל מוסף קודם דכשחוט דמי ומנחה עדיין לא הגיע זמנה לכתחלה כ"א מט' ומחצה ולאו כשחוט דמי וכו' ור"י אומר לפי שיטתו לא יציור ב' תפלות כ"א בשש ומחצה הלכך אמר דמתפלל מוסף וא"כ מנחה דזו עוברת וה"ה דיש טעמים אחרים אלא לעדיפא נקיט להו לפי שיטתו ור' יוחנן דאמר הלכ"ה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף אין מדוקדק לפי זה דהלכה מכלל דפליגי ואין כאן מחלוקת כלל ומ"ש רש"י ז"ל דלא לקרא פושע ממנחה כמו אמוסף לאו טעמא יהיב למילתיה דהטעם מבואר בגמ' שזו תדירה אלא להודיע לנו כוונתו דמיירי אחר זיי"ן ובט' ומחצה מיירי ומיהו וודאי אם אין מתפלל מנחה מיד לאחר ט' ומחצה דיהיה נקרא פושע דזה לא שמענו גם כן אלא כמ"ש ויראה מרש"י המאחר כל כך דמט' ומחצה דכבר הגיע מנחה קטנה הוה פושע לא לאחר זיי"ן ומ"ש רש"י הואי"ל ואיח"ר היינו דבלא"ה פושע הוא הא קודם שנקרא פושע וודאי אף לרבנן מוסף קודם דלא לקרא פושע וכדבעינן למימר לקמן אי"ה בזה זוהו שיטת רש''י ז"ל לפי עניות דעתי

שיטה הב' היא שיטת התוס' ד"ה הלכה בשם ר"י וסובר ג"כ דעי"קר זמן מנחה מט' ומחצה כר''מ ז"ל אלא דמיירי כאן ע"י דחק שיש לו סעודת נשואי"ן מצוה ודיעבד הוה וצריך להתפלל מיד מנחה ג"כ מש"ה משש ומחצה מתפלל לרבנן מנחה תחלה ואח"כ מוסף שאין עוברת לגמר"י אף דיכול לפשוע אבל באין דחק וודאי מתפלל מוסף קודם דכשחוט דמי ומנחה עדיין לא הגיע זמנה לכתחלה כ"א מט' ומחצה כהר"מ ז"ל ור' יהודא פליג ואמר דמשש ומחצה מתפלל מוסף שזו עוברת לגמרי לשיטתו ור' יוחנן פסק הלכ"ה כרבנן מנחה תחלה דל"ת דבשחט שאין תדיר זורק הדם קי"ל כמו דדחי התם דהגיע זמן מנחה היינו בט' ומחצה או ע"י דחק הוה כהגיע וכשניהם שחוטים דמי: (דעלה כבר אמר ר"י הלכה כסתם משנה כאן ומגילה מוספין כל היום) ולפי שיטה זו אין קושיא מיוה"כ לאחר שש ומחצה דעדיין לא הגיע זמן מנחה לכתחלה וכ"ש לשיטת רש''י א"ש טובא ביוה"כ דמוסף קודם שיכול לפשוע ורבנן בט' ומחצה איירי הואי"ל ואיח"ר ובלא"ה יקרא פושע כדאמרן

שיטה ה"ג היא שיטת רבינו יונה ז"ל וסובר דזמן מנחה לכתחלה משש ומחצה כדעת הטור ברל"ג וכשניהם שחוטים דמי כדמסיק בזבחים שם וכאן פלוגתייהו בשש ומחצה ובלא דחק כלל כ"א היכי שרוצה להתפלל שתיהן מיד מנחה ומוסף אמרינן כיון דדעתו להתפלל שניהן וודאי מחויב להקדים התדיר קודם משא"כ כשאין דעתו להתפלל מיד מנחה כ"א אחר שעה או שתים אע"ג דהגיע זמן שתיהם לכתחלה אין כאן תדיר קודם דבכוונתו תליא מלתא וכדאמרן וז"ש הי"ו לפני"ו שתי תפלות ולא אמר הגיע זמן מנחה מתפלל מנחה קודם אלא לאו בהגעת זמן תליא מלתא וכדכתיבנא ומיוה"כ אין קושיא דאין דעתינו להתפלל שתיהן מיד וכו'

והנה דעת הר"מ ז"ל בפ"ג מתפלה ה"ב דעיקר זמנה מט' ומחצה לכאורה יראה דעתו או כרש"י או כר"י בתוספות והרי הטור בסימן רפ"ו כתב הואיל ועיקר זמנה עתה משמע להר"מ לא אלא מדכתב שם הי"א דיש אומרים בציבור לא יעשה כן והיינו להנצל מקושית יוה"כ הנך רואה שסובר כדעת הרר"י ויותר משיטתו דאפילו בכוונה לא תליא מילתא אלא כל שהגיע זמן מנחה דיעבד צריך מנחה תחלה דהוה כדיעבד ותדיר קודם ושאני יוה"כ דבציבור היא לא יעשה כן אמור מעתה שארבע שיטות הן וכדכתיבנא

עוד רגע אדבר בש"ע סימן רפ"ו סעיף ד' היו לפניו ב' תפלות שאיחר לאחר שש (והרב בהג"ה הוסיף תיבת ומחצה) ולהמחבר אפשר דלהר"מ אין חילוק בו' ומחצה עדיין לא הגיע זמנה לכתחלה אי קודם ומחצה ועמ"א רל"ב אם יצא דיעבד קודם ומחצה ולענ"ד להמחבר אם איחר אחר שש לחוד צריך להמתין עד שש ומחצה ויתפלל מנחה תחלה ואח"כ מוסף ועמ"א שם אות ג' הרגיש בזה דהמחבר כתב וי"א דווקא כשרוצה לאכול שזה דעת ר"י בתוס' והשמיט דעת הרר"י ומשמע דיעה א' בסתם אפילו אינו רוצה לאכול והא להר"מ עדיין לא הגיע זמנה לכתחל"ה זה הוה דיעבד וראיה מדכתב הר"מ דבצבור לא וכו' כמ"ש המ"א אם רוצה לאכול דהאידנא סומכין אשמש גם מ"ש אם אין שהות מוסף יבואר בפריי אי"ה וכאן איך להאריך

והוי יודע דאם איחר מוסף עד מעט קודם שבע ואם יתפלל מנחה תחלה יעבור שבע אפשר דכ"ע מודים דיתפלל מוסף תחלה דאל"כ נקרא פושע ואי"ה בפריי שם יבואר זה זהו מה שרצינו לבאר

אמר ריב''ל המתפלל מוסף לאחר שבע לר' יהודא וכו' לכאורה אע"ג דמוסף אין לה תשלומין היינו בלילה הא ביומו יש ושכר תפלה מיהא יהבי לי' לר' יהודא ועב''י דרך א' בסימן פ"ט אם משלים שלא בזמן תפלה וחרסו מכאן אין ראי' דזמן מנחה הוה אף להר"מ ז"ל דיעבד עכ"פ עיין רל"ג

הרמ''ך ז"ל הביאו הכ"מ פ"ג מתפלה הלכה ה' הקשה למה כתב פושע לאחר זיי"ן והכ"מ הקשה עליו דגמרא ערוכה הוא ולפי מ"ש י"ל דר"מ פסק שם דעיקר זמנה מט' ומחצה וזבחים צ' א' דמט"י זמן מנחה כמאן דשחוטי תרווייהו דמי הא משש ומחצה לא ויראה לפי"ז כשיטת רבני צרפת וכפירש"י כמש"ל בשיטה הא' א"כ י"ל פושע דמאחר כ"כ כרש"י דהיינו ט' ומחצה שהגיע זי"ן מנחה לא לאחר זמן וא"ש מנהג יוה"כ זהו קושית הרמ"ך ז"ל והבן: