ראש יוסף על ברכות יז

מבואר דמתפללת נדה שפלטה וכו' ושם יבואר ועתיו"ט מ"ש שפלטה שלא יהיו נשמעות וכו' היינו מטעם שלא יהוי מצוין כתרנגולין ולמה הוצרכו לתקן באשה גם כן שגם היא לא תהיה נשמעת לו וכ"כ עוד והמשמשת והא דלא תנן ב"ק שראה זיבה לר"י לאשמעינן דמשמשת כרואה קרי דמי סליק פרק מי שמיתו

תפלת השחר עד חצות ר"י אומר עד ארבע שעות וכן הלכה כר"י וזהו סוף זמנה ותחלת זמנה בש"ע סימן פ"ט ס"א שינה מלשון הטור דבטור כתב זמנה משהאיר המזרח ומובחר כוותיקין אלא שאם התפלל מע"ה יצא כנראה ג' זמנים האיר לכתחלה נגד תמידין וזה זמנו כדאיתא פ' אמר להם הממונה וותיקין המדקדקין ביותר מנץ החמה ודיעבד אם התפלל מע"ה קודם האיר יצא ובש"ע כתב זמנה מנץ וכו' ואם התפלל אחר האיר יצא חולק בב' א' לכתחלה אין זמנה מהאיר וב' קודם האיר אפילו דיעבד לא יצא וזה כדעת רבינו ירוחם שהביא בב"י דלתפלה כאחרים ברחוק ד"א היא חד שיעורא עם האיר (בב"י צריך קצת תיקון מ"ש ע"ה עם רחוק היא חד שיעורא צ"ל האיר עם רחוק ד"א הוא חד שיעורא דאי ע"ה ממש נימא מע"ה ועוד ממש רואין שא"א להכיר הרגיל קצת) והנה מלבד שבב"י דחה דברי הרי"ו בשתי ידים ואיך יסתום כאן כדבריו אלא מנ"ל עוד דלכתחלה אין זמנה מהאיר ומנץ הוא רק לוותיקין ודעת הר"מ ז"ל פ"ג מתפלה ה"ז דמע"ה יצא דיעבד קודם האיר השחר ומיהו ב"י חולק ארי"ו דפירש לתפלה כאחרים דרחוק קצת אפשר דלא הוה האיר אבל מודה לרי"ו דהאיר רק דיעבד יע"ש ובפריי יבואר אי"ה שוב ראיתי שהמחבר בפ"ט ס"ח פסק לאבוה דשמואל ולוי המובא בדף למ"ד א' ולפ"ז ג' חילוקין לכתחלה נץ החמה דיעבד האיר פני המזרח אבל קודם לכן אפילו דיעבד לא יצא בביתו ובשעת הדחק שצריך לדרך מתפלל לכתחלה מע"ה ולפ"ז הר"מ ז"ל פ"ג ה"ז מה"ת בשעת הדח"ק יצא הא בביתו דיעבד נמי לא יצא

והנה דברי המחבר ז"ל מאירים כספירים שהרי הר"מ ז"ל שם ה"ז כתב המתפלל קודם זמנה לא יצא ואם התפלל בשעת הדחק מע"ה יצא ולא אמר התפלל לכתחלה אף ששייך דיעבד כי שעת הדחק אין מצוי מ"מ היל"ל כן אלא לומר הא בלא דחק אף דיעבד לא יצא ומוכרח היא וז"ש המחבר בפ"ט ס"א ועמ"א ג' ומ"ש שם הר"מ ז"ל קודם זמנה כתב הכ"מ פשוט הוא והנה שלל פירש"י למ"ד א' דפירוש מקדמי קודם ע"ה אמנם לפי מ"ש הרי"ו הביאו הב"י בפ"ט דהאיר ורחוק ד"א חדא הוה א"ש דע"כ מקדמי באורחיה היינו ע"ה דאי האיר פני המזרח א"כ הוא משיכיר ברחוק ואמאי לא קראו ק"ש דדוחק לומר משום וותיקין היו קוראין בדר"ך ק"ש ולא סומכין גאולה לתפלה משא"כ להב"י דכתב שיכיר אין שוה עם האיר מנא ליה דמקדמי מע"ה אימא דמיירי בהאיר וק"ש לא בא עדיין דהוא משיכיר ויש לומר דסמך אהר"מ ז"ל דפירש כן ומיהו עדיין לא ידענו מנ"ל להר"א זה והמחבר בנ"ח פסק בק"ש דיעבד בביתו ולכתחלה בדחק שוים המה וכאן כתב בביתו דיעבד לא קודם האיר ודחק לכתחלה נמי ואין להאריך כאן ואי"ה בפריי יבואר בזה ומ"ש הר"מ ז"ל פ"ג ה"ז דהמתפלל קודם זמנם חוזר ומתפלל וכתב הכ"מ זה פשוט והנה שלל דעת רש"י בלמ"ד דמקדמי קודם היום לכך כתב הר"מ דאינו ומוקדמי לאחר ע"ה קודם משיכיר או האיר המזרח והבן

תפלת המנחה עד הערב ר"י אומר עד פלג המנחה לרבנן משיכלה זמן מנחה מתחיל מעריב וכן לר"י וכן כתבו הפוסקים ועיין תוס' ריש ב' א' יעוין שם ואמנם מדברי הרר"י במשנה מבואר עד הערב לאו צ"ה אלא עד ביה"ש וכוונתו מבואר דלקמן אומר תפלות כנגד תמידין תקנו ותמיד של בין הערבים זריקת דמו נפסל ביה"ש (ועיין ר"מ ה' מעשה קרבנות) יע"ש וזה דלא כמו שכתב בסימן רל"ג בהגה דתפלת המנחה עד צ"ה עמ"א שם אות זיין יעוין שם: ואמנם לר' יהודא כתבו תוס' לקמן ע"ב ד"ה עד פלג המנחה דמנחה נגד קטורת יעיין שם וכן כתב המחבר ברל"ג עד הלילה ובא"ר שם הרגיש והביא דעת לבוש עד תחלת שקיעה יעוין שם ולא הביא דברי הרר"י דכאן: ופלוגתא ע"ב אי אבות תקנו יש לומר ויצא יצחק לפנות ערב יש לומר שפנה ערב היום ויש לומר שיפנה לבוא ערב הלילה שהיא ערב אמיתי (מ"כ להר"א אפימנטיל ז"ל יעוין שם) ועיין שלחן ערוך סימן צ"ח ס"ד ובר"מ פ"א מה"ת ה"ו ואם נאמר לפנות ערב שיבא ערב ממש לילה אם כן בין השמשות הוא מאחר שאין זמן רק לבוא ערב הלילה ועיין ר"מ פ"ג מה"ת ה"ד עד שתשקע החמה ולהמחבר סוף שקיעה ולבוש תחלת שקיעה וכאמור ועם זה יתיישב דברי הרשב"א שהביא הבית יוסף בפ' ט' בדרך הב' דווקא בזמן תפלה היינו אם לא התפלל שחרית עד חצות אין להתפלל עד אחר חצי שבע ובמנחה אם לא התפלל עד בין השמשות אין להתפלל בה"ש עד צ"ה לאחר ערבית ובט"ז פ"ט א' הקשה דמה זמן איכא בין מנחה למערי' ופי' בזמן תפלה מיד אחר מעריב והלשון דחוק ואמנם למ"ש ניחא דחה"ר בשיטת רבינו יונה רביה אמרה וכדכתיבנא ואמנם המחבר והרב בהגה ברל"ב שפירשו עד הלילה ממש איך יפרנסו דברי חה"ר וי"ל דסובר כי חה"ר פסק כמאן דאמר תפלות נגד תמידין ואינהו ר"ל המחבר והרב פסקו כמאן דאמר אבות תקנו ואסמכינהו אקרבנות ומשום הכי זמנה עד הלילה והבן ועיין מה שאכתוב עוד לקמן בגמרא מזה: עיין זה לרבנן אבל לר' יהודא כתבו התוספות ע"ב ד"ה עד פלג המנחה לר"י מנחה נגד קטורת וזה דעת הירושלמי

וכולי עלמא עד חצות וכו' שכר תפלה וכו' מהרש"א ז"ל הקשה לישני במזיד ותי' דמתניתין בשוגג משמע ולח"מ בפ"ג מה"ת הקשה לישני בחצי שעה אחר חצות יעש"ה ועב"י פ"ט הביא ב' דרכים לדרך א' חצות בטע"ה הא עב"ר לא דמדין דר' יוחנן יליף לה ודיו וכו' ולדרך הב' דלא מפשינן פלוגתא בין רבנן רל"ב מגן אברהם וספר חמד משה ברכות ו' ב' דריש ר"י לתפלת ערבית לר"י כולי האי ומודה ר' יהודה ששכר תפלה איכא עד חצות אף בעב"ר: ודרך הב' מסכים יותר שהר"מ לא יחלוק על הרי"ף רבו שכתב פ"ג ה"א עב"ר נמי וכו' וגם לשון הרי"ף מסייע דאמר ואע"ג דליתא לדרבנן וכו' ולדרך הא' א"צ לזה כלל להזכיר והנה אם נאמר הרכבה דב' דרכים אמת א"כ הדין הוא כך דעד חצות אפילו עב"ר נמי שכר תפלה איכא דלא מפשינן מחלוקת וחצי שעה משבע עד ח"ש בטעה שכר תפלה יהבו ליה מדר' יוחנן אם לאחר ח"ש דכבר התחיל זמן תפלה אחרת יהבו ליה שכר תפלה כ"ש מתחלת שבע דעדיין לא התחיל זמן אחרת אבל בעב"ר באותה חצי שעה לא יתפלל דדיו וכו': ולפ"ז א"ש קושיות הרש"א ז"ל דלא משני מזיד דא"כ לר' יהודא תקשה דלאחר ד' שעות לא והא לא מפשינן פלוגתא גם קושית הלח"מ א"ש דלא משני חצי שעה דמשמע מתני' אף בטעה א"כ בח"ש בטעה אפשר דמתפלל ועיין ר"מ ז"ל פ"ג מה"ת ה"א ואם עב"ר או טעה איפכא הו'לל לא זו אף זו והמחבר היפך וכתב ואם טעה או עבר וסבור הייתי לומר דהר"מ ז"ל לא זו אף זו ע"ד חצות הא ח"ש אף טעה לא אלא דהמחבר נמי כתב עד חצות והיפך ויותר נראה דטעה מפורש ברי"ף ועבר דיליה הוא וחביבא ליה ואקדמיה

ולענין הלכה המחבר בפ"ט פסק עבר וטעה עד חצות והשמיט לאחר חצות לא יתפלל בח"ש ולכאורה ממ"נ אם דרך הא' עב"ר מנלן ואם דרך הב' ע"כ לאחר חצות בח"ש לא למה השמיט דין הרב בהג"ה וי"ל דמסופק שמא ב' הדרכים אמת (לכ"א מהדרכים יש קולא וחומרא והבן) והרב הביא בהגה דין דלאחר חצות והט"ז פירש דה"פ לאחר שש ומחצה מתפלל מנחה תחלה ואין משמעות הלשון כן והמ"א באות ה' פירש כדרך הב' ומ"ש דבאמת זמן מנחה וכו' היינו דלאחר חצות לא יתפלל שחרית בח"ש ממ"נ דאף את"ל שני הדרכים אמתיים אפ"ה טע"ה נמי לא יתפלל בח"ש דבאמת זמן מנחה מתחלת שבע אלא דלא יטעה (דלא מכווני כותלים) א"כ הרי הגיע זמן מנחה ואיך יתפלל תשלומין קודם ובהכרח ימתין עד חצי שעה ועיין ק"ד ועיין א"ר כאן אות ג' בזה

כתב המ"א ע"א אות א' עד חצות יתפלל א"י מנין לו דהלכה כר"י עד ד"ש וכיון שפטור בזמנה היה תו אח"כ נמי פטור ואדרבה ברכות א"י דאפשר כולי יומא זמני' וצ"ע

ע"כ גמרא ת''ר לא התפלל מנחה בע"ש כו' א"י אמאי לא מייתי סייעתא לר' יוחנן: והנה רבותא אמר ל"מ בחול אפילו מע"ש לשבת שעכשיו יתפלל שבע לא י"ח ול"מ כן אפילו משבת למ"ש דל''ת עבר יומו דתפילת שבת וכו' כמ"ש חה"ר בתפלת מוסף לחד טעם דמש"ה אין לה תשלומין דל"ד לתפלת כל יום קמ"ל דתפלת שבת מנחה הוא נגד מנחת חול ומשלים אותה

והוי יודע דהלכתא מבדיל בראשונה ולא בשניה ואם הבדיל בשתיהן או לא הבדיל כלל יצא אבל הבדיל בשניה ולא בראשונה לא יצא ומהדרינן ליה דגלי דעתיה כמ"ש הרי"ף ז"ל וכ"פ הטור והמחבר בסימן ק"ח סי"א והנה לכאורה דברים סתורים עם מ"ש שם דבר"ח וכדומה מתפלל נדבה דספק הוא וכאן כתב מתפלל שלישית בתורת חובה וכפי הנראה מתוספת כאן ד"ה טעה חד דינא אית להו וי"ל דהפוסקים סוברים דאין ללמוד זה מזה דגלי דעתיה היפך דברי חכמים ז"ל דאמרו הראשונה חובה דווקא הלכך קנסוהו ועשאו כאלו לא התפלל כלל הראשונה וצריך לחזור ולהתפלל שלישית ואי"ה בפריי אבאר עוד

יעקב תיקן תפלת ערבית עיין תוספת דכתבו יפה מנהג שלנו עדיין קשה הא דאמרינן אותן שתי שעות ששקעו חמה בעבורי וכו' ולר' יהודה שעה ורביע הוה לילה לענין תפלת ערבית ואין להאריך

איבעיא להו עד וכו' תוס' ד"ה איבעיא וכו' ובמזיד וכו' יורה לכאורה כדרך הא' שכתב הב"י בפ"ט דרי"ף למדו מדחזינן אחר מנחה משלים כ"ש קודם חצות ובטעה הא מזיד לא. דלדרך השני לא מפשינן במחלוקת ולר' יהודא נמי קודם חצות בעבר ומזיד צריך להתפלל אלא דאין לו שכר תפלה בזמנה וא"כ וודאי חומרא עד ולא עד בכלל ומה מיבעיא ליה כפי מה דלא ידע מברייתא לקמן ה"ל למיפשט עד ולא עד בכלל ולדרך הא' א"ש דנ"מ חומרא במזיד דלאחר חצות אין משלים לר' יוחנן בהזיד וקודם חצות לאחר שלש נמי לא ומיפטר נפשיה מתפלה ואי"ה בפריי שם בפרק ט' יבואר זה

בדף כ"ז ע"א גמרא מי שהיו לפניו ב' תפלת יבואר לקמן בעה"י בדף כ"ח א' והא דאמר העיד ר"י ב"ב על תמיד שקרב בד' שעות יראה דל"ת עד ג' שעות כמו במן וילקטו בבוקר היינו ג' שעות וחם השמש בד' לכן אמר והעיד שקרב בד' שעות נמי מקרי בוקר ושאני התם כדמשני ועיין הרר"י בשם מדרש שלמה המלך ע"ה היה ישן והטעתו בת פרעה וישן עד ד''ש ומ"מ מדהעיד עד ד"ש ש"מ טפי לא דלרבנן מה עדותיה דהרי זמנו עד חצות

מה שיש לעיין במה דפירש רש"י לעיל כ"ו ב' חצי שש וחצי שבע חמה בראש כל אדם ובריש פסחים מהא דבין חמש לשבע לא טע' וש''מ בי קרנייתא קאי ועיין סנהדרין בפרק היו בודקין ועיין בא"ר סימן פ"ט אין כאן מקומו אולי יבואר במקום אחר אי"ה ועמ"א פ"ו אות ה' בשם ב"ח ואין להאריך כאן

אמר רב חסדא כו' בבחירתא הכא מאי וכו' לכאורה כל כמה דליכא ראיה הלכה כת"ק וי"ל מדלא תנן מוספין במשנה כמ"ש התוס' ד"ה ת"ש ותנן מנחה ש''מ הלכה כר"י ומדאמר בבחירתא הא כ"כ דלא תנן בבחירתא לא ולהכי מספקי ליה ומסיק דעביד כמר ואנו תופסין ב' הקולות כהדדי ויישבו הפוסקים זה ואי"ה ברל"ג יבואר: