ראש יוסף על ברכות יד

מפרש פלוגתייהו באופן אחר רבי אומר ק"ש ככתבה כלומר בלה"ק יוצא אעפ"י שאין מבין ובשאר לשונות במבין דוגמא מגילה באשורית יוצא אעפ"י שאין מבין ובלועז דווקא מבין ומשום והי"ו ושמ"ע דרשינן כן ורבנן אמרי בכל לשון אף בלשון הקודש מבין בעינן ואמנם להלכה הרהור לאו כדיבור דמי ומפרש הפלוגת' כפשוטה לרבי דווקא לה"ק והבן

נסתפקתי כעת הרהור לאו כדיבור דוי אמנם אפשר מה שיוצא בשמיעה כמו מגילה וברכת המזון אה"נ דהרהור הוה כמו שמיעה שזה בחוש השמע תה מכוין בלב ג"כ ועיין טא"ח ס"ב וק"ש א"י בשמיעה ודברת בם עיין א"ר סימן ב' א' ואי"ה בפריי יבואר זה (' וכאן אין להאריך

והיו שלא יקרא למפרע היינו פסוקי למפרע ומה שפרש"י ז"ל לעיל דברים למפרע היינו לרבי מהדברים אבל לחכמים אפילו פסוקים לא אבל פרשיות למפרע יצא כמ"ש הר"מ ז"ל מפ"א מק"ש הי"א ובש"ע סימן ס"ד ס"א ועיין ט"ז י"ד רפ"ח אות א' ור"ל א' תמה על מזוזה למה פסול בהקדים פרשה לפרשה יע"ש וכבר תמהתי כן מוסברא דנפשאי דמהיו הוא דדריש לה במכילתא וה"ה בתפלין נמי קשה כן ולפ"ד אם חסר לו פרשת שמע יכול ליקח מתפלין אחרים אפילו בספק דהוה ס"ס שמא הלכה כתוספת משא"כ פ' קדש והיה כי יביאך שכתובים בשמות כסדר פסול כה"ג לכ"ע ואמנם בעה"ג וא"ר בל"ב כתב דספק פסול והנה י"ל כל שהמחבר והרב הכריעו בי"ד רפ"ח דפסול אין נכנס בגדר הספק ובאר היטב בא"ח כמדומה כותב דספק כשר ובעה"ג משמע דפסול (' ואי"ה בפריי יבואר

אמר רבא הלכה כר' מאיר פרשתי במשנה אי הך כוונה לצאת רבא בר"ה כ"ח דזאת אומרת ולא ס"ל אלא דצריך כוונה בפסוק א' ד"ת ומכאן ואילך דרבנן אין צריך כוונה ומיהו כיון שלא לצאת עיין לעיל י"ב בכסא דחמר' ובש"ע א"ח ר"ט ואי הך כוונה שיכוין מה שאומר לא לצאת ליכא קושיא מרבא בר"ה ומיהו לר"מ ז"ל פ"ב מק"ש אין קושיא דלא דאיק מר' ממאיר מצות צריכו' כוונ' דצריך יש לו ב' פני' וי"ל לכתחל' אבל באמ' אפי' דיעבד צריך כוונ' לצא' ועש"ע סי' ס"ג הביאו דברי חה"ר דפסו' א' צרי' כוונ' שיביומה שאומ' וא"י הא פס' בסי' סמ"ך כר"מ י"ל דצריך כוונה לצאת א"כ אין הכרע לחה"ר וי"ל מהא דאמר פסוק א' תצערן משמע דבעי כוונה שיבין מה שאומר ומ"מ י"ל זהו לכתחילה אבל דיעבד א"צ רק כונה לצאת

פרקדן לא יקרא אצלוי בעל בשר וכו' עיין או"ח ס"ג רמ"א לא כתב וי"א עיין א"ר והנה פרקדן משמע הא מוטה על צדו ממש אין זו פרקדן גם מדלא משני מוטה על צדו רק אצלוי גם דפריך מר' יוחנן גברא אגברא ולא פריך מברייתא לקמן כ"ד א' ב' ישינים זה יחזור פביו כו לומר דערום טרחא יותר מבעל בשר ואי"ה בפריי סי' ל"ג ס"ג יבואר בזה וכאן אין להאריך

בפרקים וכו' עיין מהרש"א ז"ל דאי ר"י ור"מ פליגי באמצע דלר"מ משיב לכ"א ור"י דווקא מפני הכבוד לא היה לר"י להזכיר רק באמצע לא בין הפרקים דל"פ עליה כלל והלכה כר"י כמ"ש התוס' כאן ד"ה שואל ועיין בהגהות מיימוני פ"ג מה' ק"ש אות עיין כתבו דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן הלכה כר"י לקמן י"ד א' בפסקא אלו בין הפרקים אהא דבין אמת לא יפסיק ושם הוצרך למיפסק דל"ת דרישא ת"ק הוא כ"ש בהא דבין הפרקי' ואמצע דמפורש ר"מ ור"י דהלכה כר"י: ולענין קדיש וקדושה עיין או"ח ס"ו יע"ש ועיין כאן ברבינו יונה כתב כ"ש ברוך ד' המבורך דפחות מכדי דיבור לא הוה הפסק יע"ש והיינו רק ברוך ה' המבורך בלא לעולם ועד ווויהו אנן קיי"ל דרשאי לומר לעולם ועד ג"כ ומהא לכאורה משמע כ"ש שאסור להפסיק דווקא יותר מכ"ד ואיכא לעיונא בתפלין אי סח דחוזר ומברך אי דווקא יותר מכ"ד ועיין סימן ר"ו בהפסק בין ברכה לפירי ושם יבואר אי"ה בזה

בדף י"א ע"א גמרא תניא כמי הכי הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול אמנו וכו' הנה יש בכאן כמה שיטות א' שיט' רש"י ז"ל משמע יראה שלא יהרגנו וכבוד אדם נכבד סתם מחמת עושר וכדומה איש צבוע כו' ושיטת חה"ר יראה דברייתא לצדדין תנן רבו יראה וגדול כבוד הא סתם אדם נכבד לא ושיטת הרנז"ל פ"ב מק"ש הטו"ז דיראה כפרש"י שמא יהרגנו וכבוד אביו ורבו וגדול ממנו ולפ"ז ברייתא מיירי רק מפני הכבוד והכ"מ שם כתב לפירוש הרא"ש ז"ל דיראה אביו ורבו ולפ"ז כבוד אדם נכבד וא"י מנא ליה זאת ולמה לא דרא"ש כרשב"א בחה"ר דברייתא לצדדין רבו יראה וגדול כבוד הא סתם נכבד לא. אלא שבש"ע ס"ו פסק כרא"ש דאביו ורבו וגדול הוה יראה וסתם ככבד וכו' כפי מ"ש הב"י דרשב"א נמי סובר כן והמעיין בחה"ר מבואר ההיפוך דברייתא לצדדין וגדול ממנו הוה נכבד משמע הא סתם נכבד לא וכבר תוהו בזה המ"ח וא"ר וכתבו אפשר דנתכוין הב"י לתשובה אלא דידיע דרכו של ב"י כשכותב סתם רשב"א הוא חה"ר לא תשובות יע"ש

והוי יודע דבסימן תכ"ב כתב בחצי הלל אפילו באמצע שואל בשלום אדם שצרי"ך להו"ג ב"ו כבוד ובסיוכתב כתב סתם בשלום אדם ככבד והנך רואה שסובר דרב בר שבא דאיקלע לרבינא ולא פסק ליה באמצע בחצי הלל ורב בר שבא ודאי בכלל אדם נכבד הוא וש"מ דהלל בר"ח וכדומה באמצע חמור קצת מבין הפרקים דק"ש דהתם בין הפרקים שואל בסתם אדם נכבד ובהלל באמצע אין פוסק רק דווקא שצריך לכהוג בו כבוד ואי קשיא לך דצריך לנהוג היינו מי שגדול ממנו בחכמה כו' הוה לדידיה בכלל היראה כמו"ש בס"ו וא"כ אפילו בהלל שלם פוסק כמו בק"ש אבל ראוי שתדע שיש גדול ממנו בחכמה ומנין זה הוה בכלל היראה דמחיוב לעמוד מפניו אבל כשהם שוים בחכמה וזקנה דא"צ לקום מפניו קצת הידור ראוי לעשות לו כמבואר ביו"ד סימן רמ"ד יע"ש סעיף ח' יע"ש א"כ מיירי בכה"ג בתכ"ב הא סתם נככד לא ורב בר שבא לא חשיב עליה דרבינא לשוה לו ומש"ה לא פסיק ליה (' ובפריי יבואר עוד

אמר פוסק ואי"ן בכ"ך כלו"ם גם בכאן יש שלוש שיטות שיטת רבינו יונה דפוסק כונו בק"ש ממש ורבה חולק ואומר כי הלל שלם חמור ונק"ש באמצע לא יפסיק מיראה אביו כו' או להשיב כו' וחצי הלל שוה לקיש ורב בר שבא בא ולא פסק ליה בין הפרקים וכו' ושיטת הרא"ש ז"ל דהלל שלם שוה לק"ש וחצי הלל באמצע כמו בין הפרקים בק"ש וכ"פ בש"ע תכ"ב כרא"ש ואמנם שיטת הר"מ ז"ל בפ"ג מחנוכה דחצי הלל פוסק לכל הדברים ולאו דווקא נכבד כו' ולדברי א"ש דאמר לעיל פוסק ואין בכ"ך כלו"ם דאיבעיא ליה אי שוה לק"ש או חמור מניה והשיב דקיל מיניה והיינו בחצי הלל ועיין רבינו יונה הרגיש במ"ש ואין בכך כלום ורב בר שבא יכול היה לו ליתן שלום אלא שלא רצה רבינא ומה שלא שאל רב בר שבא דאיק חה"ר ומזה מוכח שוודאי כו' עמ''א

השרוי בתענית מה שיטעום אכילה ושתיה קיבל א"ד הנאה ואיכא וכו' ואין בכך כלום כו' עד רביעית יש לי העני בכאן הרהורי דברים והנני פורטם דע לכאורה בכאן שלש שיטות א' שיטת הר"ח בתוס' דטועם ופולט עד רביעית אין הנאה רביעית הנאה ותענית וברכה שוין עד רביעית הא רביעי' בעי ברכה דאסור להנות מעוה"ז בלא ברכה כמו"ש ר"ח כאן דמה"ט לא בעי ברוכי דאין נהנה הא יותר מרביעית דכהנה בפולט ואסור בתענית ה"ה ברוכי בעי וז"ש ואין בכך כלום לא כאבעיין דסובר דהנאה איכא ובתענית צבור אסור אלא ליכא הנאה בפולט עד רביעית ומייתי ראיה תנ"ה מטעמת א"צ ברכה אלמא לאו נהנה הוה אבל רא"ש הוסיף דברכה אפילו יותר מרביעית א"צ ברכה בפולט דעל הנאת מעיו בעינן יע"ש ויראה הטעם דכל הברכות יצאו סמך מברכות הוחון והתם ושבעת אכילת מעיו וה"ה כאן ולפ"ז לר"ח כפשוטו טעמי עד רביעית קאי לתרווייהו תענית וברכה ולרא"ש קאי רק אתענית ולא אברכה ולתרווייהו לרא"ש מדר"ח טועם ובולע אף פחות מרביעו' צריך ברכה ושיטה ג' דעת הר"מ ז"ל בפ"א מה' ברכות ה"ב דברכה טועם ובולע עד רביעית א"צ ברכה דומיא ואכלת ושבעת כוונת אכילה משא"כ זה דטועם אם צריך מלח ותבלין לא להנאת עצמן כפירש"י ז"ל מהו שיטעום מלח (אבל טועם אם טוב התבשיל לאחר שבישל כל צרכו מודה הר"מ ז"ל דמברך) ובש"ע ר"י הביא דעת הר"מ ז"ל בראשונה וי"א כתב באר הגולה והט"ז היא דעת ר"ח וכפי מ"ש היא דעת הרא"ש והבן: והנה בת קפ"ז כתב המחבר יוכל לטעום עד רביעית ויפלוט ובט"ב וי"ה אסור וי"א בהג"ה כל ד' צומות ודב"ע הנאה קיבל לא אכילה ולכך בי"ה וט"ב אסור וי"א כל ד' צומו' היא תוס' ברכות ולא זכיתי להבין זה דא"כ יותר מרביעית נמי בפולט אכילה קיבל והא ליכא רק הנאה כמ"ש התוס' ר"ח ורא"ש ראיה דיש ב' טועמ"ת א' מלח ותבלין דאין מתכוין להנאת עצמן וא' טועם לאחר בשולו אם טוב התבשיל כמ"ש המ"א בסי' יע"ש והא"ר בתקס"ז א"כ ה"פ בגמרא טועם ואי"ן בכ"ך כלו"ם במלח ותבלין אפילו בי"ה וט"ב שרי דליכא אפילו הנאה עד רביעית הא רביעית אפילו במלח ותבלין נהנה הוה ובטועם ומכוין להנאת עצמנו בתענית יחיד שרי וט"ב וי"ה או ד' צומות אסור דנהנה הוה ולאו בדידיה תליא מלתא א"כ אפילו פחות מרביעית נמי והא אסור כה"ג בי"ה דנהנה א"כ בטועם מלח ותבלין אפילו נדר הנאה שרי כה"ג דליכא הנאה כלל כמ"ש התוס' ורא"ש בכאן והט"ז בתקס"ז אפשר מיירי במכוין להנאת עצמם כאמור ודברי המ"א שם צ"ע גם מ"ש ראיה מי"ד רל"ח צ"ע דשם הנשבע שלא לאכול אסור בחצי שיעור ואין לוקה דאכילה בכזית (ועיין מ"ל בנדרים אי סתם אכילה בכזית או כ"ש יע"ש) וא"כ צ"ע מה ראיה לכאן ובפריי יבואר עוד

עוד רגע אדבר כי הנה ראיתי בריב"ש רפ"ח הביאו הצמח צדק בסימן מ"ז לענין בורית יע"ש) הוכיח דטעימה באסור מאכלות דרבנן דאי מ"ה אמאי מטעמת אין טעונה ברכה יע"ש והנה לא מבעיא והר"ו ז"ל פ"א מהלכות ברכות דאפילו טועם ובולע א"צ ברכה כמ"ש הכינו ואכלת ושבעת כל שכוין לאכילה חלא אפילו לרא"ש ור"ח מבואר דמטעמת אפילו יותר מרביעית א"צ ברכה דהנאת מעיו בעינן ודכ"ע ר"ל הרא"ש ור"א ז"ל סמכו אהא דואכלת ושבעת שכתב הכ"מ ולרא"ש הנאת מעיו בעינן ולר"ע ז"ל כונה נמי בעינן ותרי מיני טעימה יש כמ"ש לעיל טועם אי צריך תבלין ומלח וטועם התבשיל אחר גמר הבישול טעימה אי לית ביה הנאה כלל וטעימה ב' אית ביה הנאה ובת"צ אסור ובתענית יחיד שרי

וא"כ באיסור הנאה כמו בב"ח וכדומה טעינה ב' אסורה מ"ה וטעימה א' מותרת ובאיסור אכילה לחוד י"ל אף טעימה ב' מותרת ע"ה דח"ש חזי לאצטרופי משא"כ כה"ג שוב ראיתי שבפריי לי"ד סימן צ"ח במשבצות הרגשתי קצת בזה וכאן ביארתיו יותר

גם מה שציין באר הגולה בר"י משמעות הרי"ף ור"ו כרי"ף אין משמעות כלל כי בפ"א דתענית כתב ואמרו רבנן לאזהורי שלא יבלע אדרבה משמע לכאורה דאף אברכה קאי ואי"ה בפריי יבואר

אמר רבוכ' שלום קודם שיתפלל וכו' עיין ב"י פ"ט הא דפריך ממתניתי' דלמא צפרא וכו' י"ל דרכן בשלום וה"ה דרכם בכריעה עב"י וקודם שיתפלל היינו י"ח דאל"כ מה פריך מבין הפרקים מ"א פ"ט אבל הא דחפציו קוד' שיתפלל י"א לאחר ברכות שרי יע"ש בסימן פ"ט מתרומת הדשן

אמר רי יונה כו' כל העושה חפצו כו' כדרבי אידי וכו' ורש"י גורס אמר ר' אידי וכו' והרי"ף ורא"ש הגירסא אמר ר' אידי אסור להלוך בדרך וכו' ועב"י פ"ט בתב על דברי הטור דלדרך בכלל חפציו הוא וא"י אמאי לא כפשוטו גי' הטור כגי' אביו הרא"ש ז"ל וחפציו דאסור נפקא מאבא בנימין ה' ב' ובר"מ פ"ו מה' תפלה ה"ד ציין אבא בכימין שם כתב י"ד ולכאורה ט"ס(ולדרך ציין מימרא דרב אירי שוב ראיתי דבריו כנים כי וסידור הר"מ מלאכה ושלום ודרך ע"כ כן ובטור שלום חפציו ודרך ואלו מאבא בכווין היה לסדר כר"מ חפציו מקודם והוי יודע דבא"ר אוף ד' לאיזה עסק וראיה בעלמא שרי לילך ועשי' אסור א"כ אין נכלל דרך בעשיי' חפליו משא"כ אי אפילו לראות ולילך לעסקיו אסור וודאי כ"ש יוצא לדרך דנלמוד ווזה ויש כ"מ לדינא ובפריי יבואר אייה פסקא אלו בין הפרקים עכ"מ פ"ב מק"ש הי"ז בשם רבינו יוכה דלא מברכין לקרות שמע מש"ה רשאי משא"כ בין ברכה לדבר שמברכין ועמ"א