ראש יוסף על ברכות יג

המתפלל כשהוא כורע וכו' עיין א"ח קי"ג ובמ"א שם כריעה בברכים בברוך ובאתה משתחוה בראש וזוקף בשם כלומר עם השם כשאומר השם מגביה ראשו הא קודם שאומר השם אע"פ שאמר אתה אין לזקוף ס מפני שמי נחת היא ובפריי קי"ג אבאר אי"ה: ע"ב גמ' רב ששת כרע וכו' עיין תוס' דצריך נמי להשתחוות ובר"ה וי"כ א כשכורע בברוך ושוחה באתה צריך לזקוף בשם ואח"כ יכול לשחות כל הברכה וכשמגיע למגן יזקוף כדי שאח"כ יכרע חובת הכריעה וכשמגיע להשם יזקוף ומגן אברהם לשחות ולהיות שוחה כך עם אתה גבור אסור אע"ג שכבר שוחה מקודם ובקי"ג מבואר שבסוף צריך לזקוף וה"ה תחלה עט"ז שם

כל השנה כו' המלך הקדוש והמלך המשפט עיין טור קי"ח ותקפ"ב הר"ר יחיאל ומחזור ויטרי וט"ז בקי"ח הבדל בין מלך אוהב צדקה ומשפט לבין המלך המשפט ג' א' מ"ש הכ"מ פ"ח מה' תפלה בשם הר"ר מנוח השם אוהב שראל שעושין צדקה ומשפט ור"ה השם השופט: ב' צדקה ואח"כ משפט ובר"ה כו' ג' כי בר"ה משפט קבוע עט"ז בקי"ח ואם אמר מלך אוהב משפט בר"ה להר"ר מנוח ולתי' ג' חוזר ומיהו לרמ"א שם אין חוזר במלך אוהב צדקה ומשפט כ"א למי שאמר כל השנה האל המשפט יע"ש: ורא"א האל הקדוש יצא משום דשמע מרב דאפילו דיעבד לא יצא אמר דיצא ומיהו ר"א אפשר אף לכתחלה אמר דאומר כן וליכא שלש מחלוקת כ"א רב ורבה ור"א ורב יוסף ומ"ש הלכתא כרבה אע"ג בכ"נ הלכה כרבה לגבי רב יוסף כמו"ש הרא"ש כאן י"ל דאיכא ר"א דחולק וי"ל דפוסק רק לכתחלה כרבה ומיהו כבר פסק דאפילו דיעבד לא יצא בהאל הקדוש: והנה טעם המלך הקדוש בברכ' שלישית דווקא הוא שהוא סיום ג' ראשונת ומבקש מכאן ואילך קצת צרכיו אומרים המלך הקדוש מראה מלכותו עיין כל בו ה' תפל' ובא"ר תקפ"ב אות ג' בשם ראש יוסף למדתי כי אל חסד לכך האל הקדוש אומרים המלך שבר"ה דין יע"ש וי"ל והתגדלתי והתקדשתי יחזקאל ל"ח כאן הה"י והבן

והא דאמר המלך המשפט פירש"י כאן כמו מלך המשפט ולא פירש כן בהאל הקדוש כי ב' ההין ידיעה לא שייך דנ"מ טובא דאם אמר מלך המשפט יצא לרש"י וכל בו בשם הראב"ד דלא יצא כי המלך הוא המשפט ג"כ כמו חכם הוא וחכמ' א' לא כב"ו שמקבל חכמ' מאחר ולפ"ז יש הבדל בין מלך אוהב צדקה ומשפט ובין המלך המשפט כאמור ויש גירסא בגמרא ור"א אמר האל הקדוש האל המשפט יצא וזה גי' מחזור ויטרי המובא בטור בקי"ח ולגירסתינו דלא גרס רק האל הקדוש יצא הא המלך אוהב רב מודה דיעבד יצא ואם אמר כל השנה המלך הקדוש והמלך המשפט כתב א"ר בקי"ד ובקי"ח דיצא וצ"ע אם אמר האל המשפט כל השנה אם יצא כי ג' מחזור ויטרי דאומר כן וספק ברכות להקל ואי"ה יבואר בסימן קי"ד בפריי

משנה וחכירין יציאת ממצרים בלילות עיין ר"מ פ"א מה' ק"ש משמע נ"ע ע"ה וכבר הקשינו בה' פסח א"כ לאיז' צורך מ"ע לספר ליל ט"ו בי"מ הא בכל לילה מ"ע הוה וירא' דרך אסמכתא כי פשטי' דקרא למען בשביל אכילת מצה תזכור תהא זכור כל ימי חייך ע"ש ברש"י

א"ר אליעזר ב"ע הריני כבן שבעים ולא זכיתי וכו' לפירש"י שנעש' לו נס ביום נשיאות ולא זכה לדרש' זו ולפי' הר''מ ירא' כי למד הרב' ותש כוחו מקודם נשיאות וביום נשיאות הלבינו שערותיו וז"ש הריני כבן ע' בחלושו מנחות הרב' לימוד וזה לא למדתי או לא זכיתי לא זכינהו כמו בהא זכנהו ר' נתן לא נצח לרבנן אעפ"י שכרא' כזקן וראוי לשמוע אליו עד שדרשה בן זומא

בדף י"ג ע"א גמרא אב לארם פירש"י ז"ל אנשי מדינתו עיין רא"ם ל פרשת לך באורך רמב"ן וראב"ע ומיהו י"ל אף אם ארץ מולדתו אור כשדים מ"ו אפשר נתגדל בארם נהרים מקטנותו ודרך העולם כשאדם נתגדל מקטנותו באיזו מדינ' אזי מתיחס עצמו אחר אות' מדינ' וקורא לאנשיה בני מדינתו

כל הקורא לאברהם אברם וכו' י"ל אם הוא לאו גמור או אסמכתא ועיין בעין יעקב במהרש"א ורי"ף בזה למה כן באברהם דווקא ולא בשרה ויעקב יע"ש: סליק פרק ראשון מאימתי בריך רחמנא דסייען כען

פרק שני

פרק היה קוראוהגיע זמן המקרא אם כיון לב"ו יצא בגמרא דאיק ש"מ צריך כוונ' בקורא להגיה ופירש"י ז"ל וקשיא לרבא ר"ה כ"ח אבל אבוה דשמואל שם כפאוהו מצה יצא י"ל נהנ' שאבי כמ"ש הכיוו פ"ב משופר ותקפ"ב בא"ח או כע"ש המ"מ שם די"ל בין מעשה ובין שופר דתקיע' נמי לאו עשיה הוא רק השמיע' מצו' כדבעינן למימר קמן אי"ה אבל לרבא דסובר דאין חילוק בין ומצה לתקיע' קשיא הך דהכא דיבור כמו תוקע ועיין לח"מ פ"ב משופר ומשני לתגיה ופירש"י שיתכוין לקרות בעינן עכ"פ כמצות קריא' והגית יומם וגו' אבל כיון רק להגיה נהי דמצות א"צ כוונ' זה הוה כמתכווין שלא לצאת וכעין זה כתב בחה"ר יע"ש והתוס' הקשו ותירצו בקורא בחסירות ויתירות וכה"ג וודאי לא יצא לכ"ע בק"ש ואף שהר"ע ז"ל פ"ב מק"ש כתב בקורא להגיה יצא מפסוק א' ואילך היינו כדינו אלא דאין מתכוין לקריא' וכפירש"י ז"ל והיינו לה"א דאפי' פסוק א' א"צ כוונ' אבל למאי דמסיק לקמן פסוק א' בעי כוונ' לצאת השאר אפי' לקריא' א"צ כוונ' וחפי' להגיה כל שקורא כדינו לא בחסר ויתיר) יצא כן הבנתי מכ"מ שם והיינו דשינויא דחיקא היא לומר בקורא להגיה לא יצא כיון שא"צ כוונ' א"צ כלל והנך רוא' שזאת הסברא בנויה על מי שאמרו דמצות דרבנן א"צ כוונ' הלכך פסוק א' ד"ת בעי כוונ' לצאת ושאר דרבנן א"צ כוונ' והמ"א בסמ"ך לא פירש כן שם יבואר האי"ה ובקצר'

דע בענין מצות צריכות כוונ' יש בו שערורי' ואכתוב בקצר' המחבר בסי' סמ"ך הביא ב' דיעות אי צריך כוונ' או לאו וסיים וכן הלכה דצריך כוונ' ודעת המחבר ירא' ד"ת צריך כוונ' אף בעשי' שכ"כ לעשות"ם ובדרבנן אפילו בדיבור כמו שאר הפרש' א"צ כוונ' ומיהו נתכוין שלא לצאת ירא' דאף בדרבנן לא יצא ומש"ה בר"ט פסק בסתם כר"מ דאם סובר יין וסיים שהכל לא יצא בברכות דרבנן ומיהו תפ"ט בספיר' אם שואל חבירו לא יאוידלא יוכל לחזו"ולמנו' הברכ' כמ"ש המ"א שם ולפ"ז להר"מ ז"ל בנהנה כמו מצה א"צ כוונה וכ"פ בפ"י מחמץ ומצה ומחבר בתע"ה משמע אפילו כוון שלא לצאת דהא בעינן שידע שהיא מצה ועב"י תקפ"ב בשם רבינו ירוחם וממ"ש בתע"ה בשם הרא"ה כיון שלא לצאת וסיים דרבינו יונה אין סובר כן לא חיישינן להרא"ה ומאי נ"מ הא קיי"ל בלא"ה צריך כוונה משמע לכאורה דנ"מ במצה וי"ל דכ"נו במצות דרבנן דא"צ כוונה אם כיון שלא לצאת לא יצא ובעשיה וכ"ש דיבור צריך כוונה ובדרבנן א"צ כוונה ומגילה שאני דהוה דברי קבלה הוה כמו ד"ת עב"י ריש ה' חנוכה ובפריי למגילה מזה: ומ"ש בפ"ב משגגות שכתב הר"מ ז"ל המוציא לרה"ר ולא כתב כשהפכו או כלי דמצות צריך כוונה ומש"ה פסק הר"מ ז"ל מצות צריכות כוונה דרבא בר"ה כ"ח זאת אומרת וליה לא ס"ל דאל"כ קשיא דרבא אדרבא דכאן אמר הלכה כר' מאיר פסוק א' בעי כוונה לשיטתיה דהיינו לצאת ע"כ כמ"ש ות"ש הלח"מ פ"ג משופר זוהו כוונתו ולפי"ז בסוכה מ"ב א' אביי אוור בשהפכן כו' אע"ג דאביי אקשי ליה לרבא בר"ה צ"ל דקיבלה מרבא וסובר א"צ כוונה ומוקי בשהפכו (ומ"מ קשה לוקי בשכיון שלא לצאת דהא הולך אצל בקי גם מה פריך הא נפיק בי' ולא טרוד הא הולך אצל בקי וסובר שא"י כלל מצות נטילתה באיזו אופן היא ומיהו הא לא ל"ק דלר' יוסי קיימונין שם ור' יוסי סובר בפסחים קי"ד ב' מצות צריך כוונה אף בנהנה יזל דאמר כן לדידן היאך יציור דין זה) אבל דעת המ"נו בר"ו ז"ל דבעשי' מודה הר"א ז"ל דא"צ כוונה משא"כ דיבור ושמיעת קול שופר וא"ש בסוכה דאביי סובר לדיבור צריך כוונה אבעשיה אין צריך כוונה וא"צ לת' התוס' שם ועיין ר"ה בזה

עיין ב"י סי' ס"ג וסימן ס"ז בשם רשב"א פסוק א' הוה ד"ת ושאר דרבנן יע"ש ועיין בא"ח סימן רי"ג ס"ג אין יוצא בברכה אם לא כיון והא ברכות דרבנן היא ובדרבנן קיי"ל מצות א"צ כוונה וסבור הייתי לחלק בין דיבור ובין שמיעה דיבור מ"מ קצת מעשה הוה משא"כ שמיעה ועיין לח"מ פ"ב משופר אלא שזה הדין היא מבעיין דנקיט כסא דשיכרא וכר"א ז"ל וכמ"ש המחבר בר"ט וכמ"ש המו"א שם ומ"א ודיעה א' לפסוק לחומרא בנקיט כסא דשכרא ופתח אדעתא דגפן וסיים בשיכרא אלמא בדיבור דרבנן נמי צריך כוונה ואולי דלא יוצא לכתחלה מצוה ממובחר קאמר אבל דיעבד יצא ואי"ה בפריי יבואר בזה

ויש שיטה אחרת בזה דרבא דאמר זאת אומרת מצות א"צ כוונה בר"ה כ"ח א' ס"ל כן והא דאמר הלכה כר"נ פסוק א' בעינן כוונת הלב היינו צריך שיבין בלבו הבנת פירוש המלות מה שאומר ותרתי מילי נינהו מצית צריכות כוונה אין ענין לכוונת הלב וכוונת הלב אין ענין צריכות כוונה ויצויר זה בלא זה ורבא אמר פסוק א' כוונת הלב בעינן ג"כ ומכאן ואילך א"צ כוונת הלב אבל צריך כוונה מתחלה שיכוין לצאת בזה ויבואר עוד לקמן ע"ב בזה ולשיטה זו א"ש לישנא דמתני' כיון לבו ולא סגי ליה באומרו אם כיון יצא אלא כוונת הלב בפסוק א' בעינן ג"כ כדאמרן

גם בש"ע קה"ו יע"ש ובר"ד סעיף ח' בהגה אם אנסוהו אין מברך סותר לתע"ה בכפאוהו לאכול מצה עמ"א שם וי"ל דברכה תקן שלא להנות מעהו"ז בלא ברכה כמ"ש לה' הארץ ומלואה הלכך כל שאין רוצה להנות אין מברך משא"כ כפאוהו מצה מ"מ הואיל וידע שהוא מצה ופסח קיים בערב תאכלו מצות אע"ג דב"י כתב דומה לא"א תחלתה באונס וסופה ברצון מ"מ י"ל כמ"ש ואי"ה בפריי בר"ד וקצ"ו אבאר עוד

תיר ק"ש ככתבה עיין סוטה ר"פ אילו נאמרין כמו שכתוב בתפילין ומזוזה בלה"ק עיין שם ל"ג א' תוס' ד"ה כל התורה יע"ש וחכמים אומרים בכל לשון שאתה שומע ומבין דווקא עמ"א ס"ב א' ותוס' ר"פ אלו נאמרין לב' א' ד"ה ק"ש דק"ש ב"ה ותפלה דייקא מבין אבל בפירות ומצות וקדיש והלל אעפ"י שאין ובין והנה ק"ש מבואר וב"ה בל"ג א' ד"ה ברכות המזון כמו שאכל ונהנה צריך לשבח כן ותפלה אעפ"י שהוא תפלת ציבור ראוי להבין מה שאומר ושלוש ראשונות ג"כ ראוי כן: ויש לספק לרבנן אפשר בלה"ק אם אין מבין בק"ש אין י"ח ולרבי יוצא וצ"ע בזה ובפריי אבאר בזה

והלכתא כרבנן כמ"ש התוס' חדא דמחבירו וכו' ועוד דלא השמיע לאזנו יצא והנה הרי"ף הביא משנה דר"פ אלו נאמרין ולתו' י"ל באפשר כי משום גירסות יש בכל לשון ואפילו אין שומע ומבין דלא כחכמים והיו למפרע שמע מה שמוצא מפיך לכן כתבו כן וע"ש הגירסא בלשונם או בכל לשון: והרי"ף שלא כתב דברי התוס' י"ל דלכתחלה צריך להשמיע לאזנו אפשר מן התורה עיין לקמן ט''ו ב' א"כ אין ראיה מחכמים והתוס' סוברים דלכתחלה בעינן להשמיע לאזנו מדרבנן ועיין מגילה י"ז יע"ש בחדושינו מזה

עיין בתוס' סוטה ל"ב בד"ה ורבנן הקשה להם אמאי לא אמר תרתי שמעת מניה כמו לר' יוסי לקמן ואפילו אי ס"ל לרבנן כל התורה בלה"ק נאמרה ל"ש תרתי שמעת מיניה דודאי אין שקולין ב' הדרשות ויותר יש לומר דגם בק"ש בעינן בלה"ק דווקא ובאמת דאמר דלרבנן אפשר דס"ל כל התורה בכל לשון נאמרה אה"נ דס"ל תרתי שמעת מיניה וא"ש לדידן דלכתחלה צריך להשמיע לאזניו מן התורה דתרתי שמעת מיניה

בא"ר ס"ב ב' הקשה אי הרהור כדיבור דמי איך שייך פלוגתא דר' ורבנן והם כעין חה"ר ט"ו א' יע"ש והנה אפשר למ"ד לקמן הרהור כדיבור גימל מפרש .