ראש יוסף על ברכות יא

או דברכות נתקנו בפ"ע או כנשים במ"ע שהז"ג כמ"ש התוס' י"ד א' ד"ה ימים ור"ג אוסר ליטול שם וגדולה לעצמו שמראה שיכול לכוין בפירש"י כאן והעלו בתוס' ד"ה רב ששת לדידן צריך לקרות והר"מ ז"ל שם הוסיף וכתב והוא שיתכוין דעתו דאל"ה אסור לקרות יראה דסובר דת"ק ור"ג פליגי במציאות לר"ג אכן סהדי דלא מצי ומכוין ולת"ק אפשר דמצי מיכוון ואם יודע שמצי מכוין קורא כשאר בני אדם ולמה ימנעוהו מלקבל מלכות שמים שאני ט"ב דיהורא כו' אבל אם לא מצי לכוין וקורא יוהרא הוא שב"א ישגחו אליו בעין הידור ויאמרו שמדקדק במצות ומכוין כמ"ש בפירוש המשניות יע"ש והר"א ז"ל בהשגות השיג ואמר אם לא מצי מכוין אע"ג דאין יוצא בק"ש בפסוק א' עכ"פ מ"מ כקורא בתורה עם ברכותי' אי דיהורא הא בזמן הזה כולם לא מכוונים והר"מ ז"ל העתיק חכמי התלמיד ואה"נ אפשר ישתנה הדין בזמן הזה ואין אחריות על הר"מ ז"ל בזה כי דרכו לכתוב דין הגמרא והטור בסימן עי"ן העתיק דברי הר"מ ז"ל והעתיק דברי התוס' ע"כ כתב הב"י דאפשר הטור סובר דהר"מ האידנא נמי קאמר אם אין יכול לכוין כשאר בני אדם אסור דהוה יוהרא ודווקא אם יכול לכוין כשאר ב"א וכעין חזרה מכ"מ ובב"י סימן עי"ן כתב דהר"מ פוסק כר' יוחנן מוחלפת כאן ור"ג סובר אם רצה קורא והתוי"ט הקשה דא"כ בפ"ה מה' תעניות דכתב ת"ח בטילין הוא כת"ק לא כר"ג והלח''מ בק"ש שם תירץ זה כיון דהביא דר' עקיבא דאין רואה סימן ברכה אף במקום שנהגו לעשות א"כ הרי כר"ג דכל אדם ראוי שלא לעשות ועמ"א סימן תקע"ה אות א' הקשה למה פסק בתענית דכ"א אין רשאי לעשות עצמו ת"ח והנה ר"ג גופא בתענית יו"ד ב' רג"א בד"א בשבת אבל צער זכור לטוב ור"ג סובר בט"ב יעשה ת"ח אפילו באין צער ש''מ תענית לא דמי למלאכה דכמה בטלני איכא בשוקא משא"כ בתענית ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך

סליק פרק היה קורא

פרק שלישי מי שמתו

משנה מי שמתו משנה מיישמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ותפלה ומכל מצות וכו' יש גורסין רק מק"ש ותפילין לא תפלה ולא מכל מצות עיין פוסקים ולקמן בברייתא בשבת חייב בכל המצות רבותא וכאן רבותא אפילו ק"ש ותפילין פטור יע"ש ופטור לכאורה אם רצה להחמיר רשאי ולא הוה ברכה לבטלה כמו נשים במ"ע שהז"ג (דדוקא ברכה שא"צ עובר לא תשא הא ברכה שצריכה אלא שהוא פטור רשאי לברך) וכ"כ רש"י בגמרא אינו מברך א"צ ועיין א"ח ע"א פסק המחבר אם יש מי שישא משאו הוה בעיא דלא איפשטא בירושלמי ואין מוחין בידו והנה בק''ש י"ל ספק לחומרא וראוי באפשר לחייבו כיון דלדידיה איפשטא וברכות דרבנן י"ל דלא הוה ספק ולקולא כמו נשים במ"ע שהז''ג ועיין א"ר בשם ע"ת ולפמ"ש א"ש ובגמרא לקמן דפריך לפניו אין ומשני כאן אפילו חוץ לד"א אסור כ"ה גירסת רבינו יונה ורא"ש ומביאין ראי' דאסור ורש"י יעמוד זה באין מי שישא משאו ובגמרא דילן הגירסא פטור לקמן יעש"ה: והוי יודע דאבל ביום א' אסור להניח תפילין וכ"ע מודים בזה אפילו לאחר הקבורה יש איסור ואין רשאי להחמיר ועיין א"ר בסימן ל"ח אי ביום קבורה לחוד אסור ומהריט"ץ אומר דמניח והנה בחה"ר מקשה אמאי נקיט תפילין אפילו לאחר הקבורה אין מניח ואלו למהריט"ץ. אין קשיא דלפניו לאו ביום איירי הא לאחר אלא ש''מ דביום קבורה נמי אין המיתה איירי הא לאחא שנקבר מניח אלא ש''מ דביום קבורה נמי מניח וכ"מ בט"ז ל"ח שכתב ביום קבורה ולא כתב לאחר הקבורה ומיהו אין ראיה כ''כ דאסור בתפילין משא''כ בשאר מצות להתחבר ביש מי שישא ונשאו אין מוחין ויבואר אי''ה בפריי וכאן אין להאריך בזה

בדף י"ח ע"א גמרא מאי בינייהו תשמיש המטה וכו' עיין פוסקים והלכתא דאסור במשמיש המטה דת"ק ור"ג פליגי לת"ק אסור לר"ג חיובא נמי איכא במ"ע הלכה כת"ק דכ''מ ששנה רשב"ג במשנה הלכה כמותו לא ברייתא ולענין אי אבילות יום א' ד"ת או לאו המחבר בי''ד של''ח פסק דהוה ד"ת והרב בהג"ה בשצ"ט סי"ג דהוה דרבנן ואף להמחבר לילה דרבנן אף שסתם ואין להאריך בזה ת''ר המוליך עצמות כו' וכן בס"ת יש בכאן שלוש שיטות וד' פירושים שיטת התוס' דעצמות וספרים וס"ת שווים דבאין סכנה לא ירכב עליהם הא מפשילין לאחוריו ש"ד וברייתא דירושלמי עצמות וספרים מפשילין לאחוריו באין סכנה ושיטת הרי"ף והר"מ אליבא דהרא"ש פליגי בחדא דבאין סכנה אסור בס"ת לאחוריו ובסכנה אפילו עליהם שרינן וזה שהוסיף הרי"ף ז"ל כדרך בעצמות כך בס"ת שא"ם מתירא וכו' הוספת דברים על הברייתא לומר שעיקר וכן אסיפא לבד לא אדוקיא כתוס' אבל שיטת רבינו יונה ברי"ף דבתרתי פליגי דבס"ת דווקא לאחוריו בסכנה הא עליהם לא ומינה דבאין סכנה לאחוריו אסור וז"ש הרי"ף מניח על החמור לא עליהם ובש"ע יו"ד רפ"ב ס"ג סתם כרי"ף ור"מ פ"י מהלכות ס"ת וכפירוש הרא"ש ז"ל ברי"ף דאל"כ היה לבאר דעליהם ממש אסור בסכנה ומדלא חילק המחבר בין ספרים לס"ת י"ל כמ"ש הב"ח שם דמפרש ברייתא דירושלמי בסכנה וה"פ כדרך בעצמות באין סכנה (דעליהם משמע הא לאחוריו שרי בעצמות) ה"ה בספרים בסכנה מפשילין לאחוריו ואם אי אפשר אף עליהם ממש שרי מלגנוב ואי"ה יבואר עוד וכאן אין להאריך

עי'. א"ר תר"ע י"ט אונן בנ"ח וכן קיימתי מסברא ועיין ה' מגילה תרצ''ו ס"ו רמ"א בלילה חייב בק"ש ותפלה ומגילה וצ"ע ד"ת נמי פטור ואולי כליל י"ט שני הוה די"ט כתיב ג"כ במגילה אע"ג דמותר במלאכה משא"כ חנוכה ומ"ש א"ר דיענה אמן בי"ד שמ"א ס"א דאסור לענות אמן ואין לחלק בין יום ללילה ועיין שו"ת מגידות קס"ב

בדף י"ט ע"א גמרא ת''ר אין מוציאין סמוך לק"ש וכו' האי סמוך לפניה כדי שיוכל לקבור קודם ומלאחריה שקראו רוב הקהל עא"ח ע"ב ואם התחילו אין מפסיקין אפילו שיעבור זמן ק"ש כי קבורת מתים ד"ת והעוסק בד"ת פטור וכו'

אם יכולין להתחיל ולגמור מסיק פסוק ראשון ובפי' המשנה כתב הר''מ פרשה ראשונה ועמד בזה א"ר סימן ע"ב ויש לעיין אי קאי אאותם שיהיו שורה פנימית אבל אותם שיהיו חיצונים לא יתחילו לקרות בהילוך וטפי עדיף לאחר שיעמדו יקראו על עמדם ועיין בר"מ ז"ל פ"ד מה' ק"ש ה"ו ובר"א ז"ל ואי"ה יבואר ובהא דאמר יתחילו בק"ש כיון שעדיין לא הגיעו ניחוש עדיין יתחילו בק''ש ויש דיעות אי יגמרו כולה אעפ"י שיגיעו לשורה ד' פנימית כי ב"י בע"ב בשם מהרי"א ובחה"ר ג"כ כתב דלא יפסיק ויקרא ואח"כ ינחמו ואמנם בטור יו"ד סימן שע"ו כתב בפירוש דמיד יפסיקו כשיגיעו לשורה והנה פסוק ראשון הוה ד"ת ותו לא א"כ משמע דיפסיק בדרבנן ויתחיל ד"ת אעפ"י שיש זמן אח"כ ואפשר דמחולקין בזה אם אכילה ד"ת או לאו ואי"ה יבואר זה באורך וכאן אין להאריך עיין בה' מגילה מ"ש איזה מהן קודם ועיין סימן ע"ב מזה ואם לאו לא יתחילו אלא ינחמו תחלה היינו כשיש שעות לקרות אח"כ אז ניחום עדיף ששניהם ד"ט כמ"ש רבינו יונה והודעת את הדרך זו גמילת חסדים אבל אם יעבור ק"ש יקרא ק"ש תחלה כיון שמ"מ לא התחיל בניחום ועיין או"ח ע"ב ושם יבואר

ע"כ גמרא העומדים בשורה עיין רש"י משמע לכאורה שורה ב' חייבין ואמנם כולם הסכימו שורה הפנימית הרואה את האבל היא דפטורה ועיין ע"ב וכאן אין להאריך ואף אם דרבנן בכלל לא תסור והוה כשל תורה מ"מ ד"ת גופא עדיף כה"ג

אמר רב יהודא אמר רב המוציא כלאים בבגדו פושטין אפילו בשוק בספרי שושנת עמקים הארכתי בכלל וי"ו וכאן מה שיחונן ה' אותו אכתוב הנה מרש"י משמע דבאמת לאו שאין מעשה נדחה ולא ידע משוא"ת עד לבסוף וכלאים לבישה שוגג לגירסת בבגד"ו (עב''י מפני כבוד הבריות מהא דאבידה ש"ג דהלובש גופי' מוצא) ושיהיה כדי פשיטה הוה מעשה מדלקי עלי' על כל שהי' עיין ר"מ ה' כלאים פ"ז הלכה למ"ד ואין דעת הר"מ ז"ל שהרי שם הכ"ט כתב ולמה ידחה באבידה דממון הוא יע"ש הא איסורא בשוא"ת נמי אין נדחה מפני כבוד הבריות ועיין א"ח י"ג ומ"א וא"ר שם וכתבנו מזה בשושנת העמקים כלל וי"ו: ובספר חמד משה י"ג הקשה מסימן שי"ז דקשר כו' במקום מצוה ואי"ה יבואר גם הראה מקום לסימן ח' להר"מ ז"ל יש איסור בלבישה ואי"ה יבואר

ודע שלשון הר"מ ז"ל פ"י מכלאים הכ"ט אבל כלאים של תורה פושטו מי"ר והוא מיותר וכ"ה בי"ד בש"ע ש"ג אלא לפי גרסתו המוצא כלאים פושטו חבירו בשוק וממעשה דסידר הש"ס כרבלתא דמשמע דמישך שייכים וכו' והנה י"ל דהלובש מזיד בלבישה וחבירו מוצא אותו כו' לכן סיים בדרבנן לא זו דחבירו אינו מבזה אפילו הוא אין פושטו אבל של תורה פושטו מיד אפילו היה שוגג תחילה דשהיה מעשה ולהר"מ אפילו שוא"ת אין נדחה מכ"ה ומפני שבכלל וי"ו שם הארכנו מאוד אקצר בכאן

מדלגין היינו ע"ג ארונות עיין תוס' ד"ה מדלגין הקשו על רש"י והנה הר"מ ז"ל בפ"ט מטומאת מת הט"ו ופ"ג מה' אבל הי"ג כתב כרש"י דגולל כיסוי ארון אלא שבט"מ כתב מדברי סופרים ובאבל כתב מדבריה"ם והנה מש''ס י''ל מרוביין סופרים פירשוהו אבל מדבריהם משמע מדרבנן ממש ושם כתב לוקה מכות מרדות וי"ל כל מריבוין אין לוקה מן התורה ומבואר זה בשרשים ומכל מקום אם נאמר דרשא דעל פני השדה אסממכתא כמ"ש הכ"מ שם בט"מ פ"ב א"כ אתי שפיר דמדרבנן נדחה מפני כ"ה כמבואר וא"י מה יעשה ר' עקיבא בפסוק דעל פני השדה דהקשה לו ר' ישמעאל בפרק בהמה המקשה ע''ב יעש''ה והנה הר''מ פ''ד ונט"מ ה"א פסק כחכמים דאהלות וכר' ישמעאל דנפשו' חסר לרביעית ממת אחד דווקא והוא מקרא " דהנוגע במת בנפש אדם לר' ישמעאל ארביעית והוקשה להם לתוס' חולין תרי קראי למה לי והרא"ם בויקרא כ"א תי' דחד לנוגע יתד לאוהל ומ"מ צ"ע לי דרש"י הביא בויקרא כ"א ובמדבר י"ט ב' דרשות אלה והוא דלא כהלכתא דבזה קיי"ל כר"ע דעובר במעי אשה טמא מהנוגע במת בנפש אדם ונפשת חסר לרביעית דם ממת אחד

והנה דברי מהרש"א ז"ל בתוס' לכאורה צ"ע טובא במ"ש מנא להו דכהן מוזהר הא לאו מפורש הביאו ויקרא כ"א על כל נפשות מת לא יבוא ומיהו יש לומר דכהן גדול חמור בזה מכהן הדיוט והדיוט נהי דמטמא מרביעית דם מקרא דהנוגע במת בנפש אדם מ"מ אין כהן מוזהר עליה ומתוס' פ' שואל הביאו רק רביעית דם ממת דמשום דהלכה כר' ישמעאל בזה דב' מתים אין מטמא רביעית י"ל כלל דווקא הוא כל שאין הנזיר מגלח אין כהן מוזהר והבן זה ואין להאריך והנה רשמתי בשו"ת מגידות שאלה א' שייך פה אמרתי לדבר בה שאלה מציבות ביה"ק נשברו ורוצים לרצוף ביה"כ בהם ושם הארכתי וכאן אדין בקצרה יש בהם איסור הנאה ויש בהם איסור טומאה להכהנים עיין יו"ד שס"ט לר"י ולרש"י גולל היינו כיסוי הארון ולר"ת וטור מציבה ושם מציבה יש לפותרו בכמה עבינים יע"ש והט"ז שם תפ"ח פי' הטור לבד וי"ל כי הטור והמחבר שכתבו דגולל הכהן מוזהר עלי' וכמ"ש הב"י וכמו שציין באר הגולה שם ממסכת שמחות דכל שאין הנזיר מגלח אין כהן לוק"ה הא איסור תור"ה יש כן משמע הלשון וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה איך היה מדלגין על גבי ארונות באיסור תורת (עיין ר"מ הלכות כלאים פ"י הכ"ט שאין דוחה ל"ת מפורש היא ל"ד) וע"כ כפירוש ר"ת וטור דגולל מציבה כו' אבל כיסו ארון לא ומיהו להר"מ ז"ל כתבנו לעיל דסובר גולל אין בו טומאה מ"ה כלל כ"א מדבריהם כמ"ש בה' אבל פ"ג ובה'