ראש יוסף על ברכות י

שלישית לא יותר ומיהו רבנן עשו סייג לכתחלה לא יקרא עד יכיר בין תכלת וקורא עכאן ואילך לא הפסיד הברכות אפשר עד ד' שעות כמ"ש הרא"ש לקמן או כל היום לא הפסיד ברכות דלא הוי ברכ' לבטלה לשיטת חה"ר בריש ברכות ב' א' דברכות לאו נתקנו על ק"ש (וכ"ה שיטת רש"י ז"ל וירושלמי דקורין בביה"כ עם ברכותי' כדפרישנא התם) אבל הכ"מ ז"ל סובר דשל יום מ"ה כל היום ומדרבנן עד ג' שעות ומש"ה לא הפסיד הברכות כל היום ואי קשיא למה ק"ש מ"ע שהזמן גרמא הא כל היום זמנה י"ל הואיל ושל לילה אין לה תשלומין ביום ושל יום אין לה תשלומין בלילה מ"ע שהז"ג מיקרי ועיין שו"ת שאגת ארי' וכעת אין ת"י ועמ"ש בפתיחה נ"ח ואי"ה בפתיחה להלכות ק"ש בפריי אבאר (' שוב עיינתי במ"א. כ"ח אות ו' זיי"ן יע"ש הקשה מסימן ס' דאין הברכות שייכים לק"ש ומק"ו דתפילה מ"ע שלא הז"ג ע"ש ואפשר תפלה יש תשלומין משא"כ ק"ש עיין נ"ח ס"ז ב' דיעות וא"ר שם ויש לעיין תפלה דיש לה תשלומין אי מ"ה או מדרבנן ויבואר בפריי בק"ז וכאן אין להאריך

ובלבד שלא יאמר השכיבנו רש"י פירש דקאי ג"כ אקורא קודם ע"ה ותוס' הקשה דלימא לעיל וכ"ש לאחר ע"ה והנה אם כפי' רשיי ע"כ רשבזי משמיה דנפשיה לאו לכתחלה קאמר דאל"כ הא מפסיד ברכות השכיבנו משא"כ אר"ע מיירי דיעבד וכמ"ש הב"י בנ"ח בטו' ד"ה לא לעולם דרשב"י לכתחלה קאמר ומיהו אם כאמר שלא יאמר נוסח השכיבנו רק נוסח אחר כמבואר בפוסקים אין ראיה וכבר כתבתי לעיל דתוס' נמי סוברים דרשב"י דיעבד קאמר ופירש"י אפשר דמדלא יאמר השכיבנו משמע הא ב' ברכות יאמר ואיך יצויר זה לאחר ע"ה דכבר נשלם תפלת ערבית לאחר ע"ה ונאמר דרש"י פעמים לכתחלה וכמ"ש כדאי ר"ש לסמוך בשעת הדחק הא ר"ש אפילו לכתחלה הן משמי' דנפשי' והן משמי' דר"ע וא"כ לכתחלה איך יאחר עד סמוך לנץ ויאמר ב' ברכות הא צריך למיסמך גאולה לתפלה וע"כ קודם ע"ה קאמר: אבל התוס' ופרש"י כדאי ר"ש בשעת הדחק אנוס ורשב"י משמי' דנפשי' וכ"ש מר"ע דיעבד מזיד איירי וכדבעינן למימר קמן בעזה"י

כדאי הוא ריש לסמוך עליו בשעת הדחק י"ו רשב"י לכתחלה וי"מ דיעבד וכדאי לסמוך בשעת הדחק אונסיםילא דיעבד מזיד (דיש כח בשוא"ת) ורש"י פירש ישנו עד לאחר ע"ה דאי אקמייתא הא אפסקא הלכה כר"ג לכתחלה או עכ"פ דיעבד אלא כאן מיירי לאחר ע"ה ודווקא אונסים ובני ר"ג לאו אונסים אלא נמשכו אחר המשתה והיו נעורים בחצות ועברו

ובתוספות דיה לעולם יממא וכו' א"כ שאין יוצא בשל לילה אחר הנץ קשיא לי אמאי לא דר"ע דיעבד ודאי איירי דאחר ע"ה לכתחלה לא כר"ג כו' וא"כ אחת לאחר הנץ דיעבד דלכתחלה זמנה בין חמור לערוד או כוותיקין כו' שוב ראיתי בחה"ר בשם הראב"ד תי' כעין זה: וחה"ר תירץ דקמ"ל אחת קודם הנץ סמוך ממש דאי אמר ב' קודם ה"א דבעינן כדי קריאה אחת יהי' הפסק בין הנץ לשל ערבין: וא"ר כ"ח אות ט' העמיס תי' חה"ר בתוס' לאשמעינן אחר הנץ הא סמוך ממש יוצא והעמיס בד"ה לא לעולם דהקשו לנפשייהואימא מש"ה אמר אחת לאחר ע"ה מיד ממש לא כדי קריא' של ערבין לזה כתבו דא"א דבעינן יכיר ואם נאה ומתקבל לעיל כאן אין הלשון משמע כן. וי"ל כאן סברי התוס' מה לי מיד סמוך לנץ או מעט קודם משא"כ לעיל י"ל כמ"ש א"ר דאשמועינן דמיד סמוך לאחר ע"ה דיעבד קודם שיכיר לזה כתבו דאינו כן אף דיעבד לא כמ"ש הב"י בכ"ח הביאותיו לעיל

עוד רגע אדבר כי בעל המאור ורמב"ן האריכו מאוד ובקיצור דעת בעל המאור דכוותיקין ור"ע הלכתא לבד נינהו דשל לילה עד הכן ושל יום קודם הנץ לא אפילו דיעבד ויקש' עליו קושית רמב"ן וחה"ר וגדול' היא אם בערבין עד הנץ מיעוט' דגני בקומך כ"ש שחרין לאחר ע"ה דיצא בדיעבד עכ"פ דרובא קיימי וקושי' זו לכאור' תפול גם על התוס' ד"ה לעולם וי"ל דתוס' מפרשים פעמים לכתחל' אחת קודם המן ואחת אחר הכץ ומיהו פעמים ודאי דלמצו' מן המובחר מצ"ה כדתניא אדם בא וכו' אבל עובר על ד"ח לר"ע לא מיקרי עד הנץ ולאחר הכן נמי לשחרין אבל קודם הנץ עובר על ד"ת כמשנ' דמגיל' כ' שעשו סייג לכל המצות קודם הנץ לא ועובר מיקרי ה"ה ק"ש אבל לבעל המאור דאפילו בדיעבד בשחרין קודם הנץ לא קשיא בשחרין כמו במילה וכדומה וי"ל משום טובא כדאמור

גם קשיא לי אמאי לא עשו סייג דמצוה להתפלל תפלה מיד לאחר הנץ יראוך וא"א לכ"א לכוין והלכך אם קורא ק"ש הרבה קודם הנץ אפשר לכ"א לכוין משא"כ אם יקרא ק"ש וברכות לאחר הנץ יהיה רחוק תפלה הרבה מנץ והבן ומתוך מלחמות כאן למדתי תירוץ אחר לדעתי כי מילה וכדומה אין מצוה להקדים מע"ה והא דזריזין מקדימין וישכם רק מכן לעולם יצא בכי טוב זריחת השמש [עיין מהרש"א וחידושי ריש פסחים) וא"כ למה יקדים עשו סייג משא"כ ק"ש יחו' מלכות שמים וודאי ראוי מיד שיקום וא"א משום פ' ציצית וראיתם הלכך זמנה משיכיר והעד קרבן תמיד משהאיר השחר שמצוה להקדים לכפר וכפרת כל ישראל תלויה בה זהו ק מה שנראה לי מתוך דבריהם הקדושים

מ"ש מ"א נ"ח אות ט' מהא דקדמו עיני אשמורות אם נאמר כרמב"ן ז"ל בני מלכים נעורים י"ל דמשמרה ופלגא דוחק דקרי ב' משמרות אבל רובא קרי משמרה ובני מלכים ישנים ממש עד לאחר הנץ כמו שעה ורביע א"כ שפיר אלא תרתי יומא קשה יע"ש

והנה הרובין ז"ל סובר מיעוטא כווי דשכבך דידך והוצרך תי' על בני מלכי' דל"ש מיעוטא דמיעוטא כחה"ר לכך משני דנעורים ויבואר עוד חכמים פליגי עלך ויחיד ורבים כו' חייבים כו' הנה רצו לפטור עצמם א ע"כ אמרו יחיד ורבים ויש לפרש דמסופקין בברכות אם רשאין לומר הברכות לרבנן לא תשא ומיהו רש"י במשנה סובר דאין הברכות שייכים לק"ש כרשב"א (עיין נ"ח במ"א ט') ע"כ רצו לפטור עצמם ולא רצו להחמיר כר"ג ע"כ הוצרכו לומר יחיד ורבים ובזה מתורץ מה שהקשה הב"י רל"ה לרשב"א דלשטתיה א"ש וכדכתיבנא וכבר ביארתיו לעיל והנה מה דמספקא להו חכמים פליגי עלך היינו מ"ה כפירש"י קשה הא לעיל אמר לימרו כר"א כפירש"י דאין סברא דפליגי אי התחלת שכיבה עד חצות ובני ר"ג תמהין ואיך מסופקין בזה ולרבינו יונה י"ל דמסופקין הי' חכמים פליגי עלך ועשו סייג אפילו דיעבד לא בשוא"ת ופטורים אנו ורצו לפטור עצמם או דחייבו בנפשם להחמיר נגד הלכה והדיוט הוה או סייג לכתחלה אבל דיעבד מחויב והשיב ר"ג סייג לכתחלה ולרבינו יונה יש לומר דבני ר"ג אונסים מיקרי דאין לחלק בין שיכור לדידהו (עיין בעל המאור בסוגין דלעיל בזוגא דרבנן) ואמרו חכמים פליגי עלך מן התורה וא"כ אף אוכס פטור או חכמים מדרבנן עשו סייג דיעבד שלא לקרות בפשיע' אבל באונס לא עשו סייג (דיגמא לזה לרי"ף לאחר ע"ה פושע דיעבד לא ואונס קורא לאחר ע"ה והכי הלכתא) והשיב חכמים כוותי' ס"ל וסייג דיעבד אבל באונס לא וזה יורה פירש"י ז"ל בו"ש מן התורה ומ"ש ד"ה או דילמא וכו' ומיהו היכא דאיתניס וכו' והבן

ראביע ור"ע עיין חה"ר לעבין אכיל' מצה ואפיקומן והלל ועמ"ש בפריי בהל' פסח מזה

בתוס' דדיה ראביע וכו' מ"ש אין שורפין בלילה הבינותי כעת דביום נמי אין שורפין קדשים ביום טוב ולא היה הזמן גרמא לעיין ביה כעת. ע"ב משנה מאימתי וכו' משיכיר בין תכלת ללבן רא"א בין תכלת לכרת זה הזמן מדרבנן ומ"ה מע"ה ואף מדרבנן דיעבד יצא מע"ה וכ"כ הט"ו בכ"ח דלא כתוס' ח ד"ה לא לעולם דאפילו דיעבד לא יצא מדרבנן קודם שיכיר ושם משמע מדבריהם בין כרתי קודם בין תכלת ללבן וא"י מנא להו ועיין כאן תוס' ד"ה אלא יע"ש ובדף ב' א' פריך ליתני' שחרית ברישא י"ל זה רק לכתחלה ושם ד"ת זמנה צ"ה ואי דליתני כאן מע"ה באמת יקשה אמאי שביק זמן תורה ונקיט זמן דרבנן ועוד דאיכא למיטעי ולומר דקודם שיכיר אפי' דיעבד לא וצ"ע

ר"ו אומר עדג' שעות אי ר"א ור"י דיעבד פליגי י"ל בני מלכים קורין במיטתן נעורים הם ואין עומדים עד ג' שעות עמ"א כ"ח אות ו"ז אבל לפמ"ש הפוסקים דר"א ור"י ל"פ אלא מר אמר לכתחלה ומר אמר דיעבד ואמנם ראוי לכתוב בכאן פרט אחד כי מלשון הר"מ ז"ל פ"א מק"ש הי"א וי"ג מבואר דזמן מצותה קודם הכץ סמוך (או בתוך הכן עיין בבעל המאור) ואם איחר לאחר הנץ עוב"ר על ד"ח מיקרי שכ"כ למי שעב"ר ואיחר זמנה עד ג"ש הרי עובר על ד"ח קרי לי' גם סובר דלכתחלה אין לקרות משיכיר רק סמוך לנץ דאביי דאמר הלכה כוותיקין לאו למצוה ממובחר אלא הכין דינא וז"ש בפי"ב מי שהקדים וכו' ולא סיים אע"פ שסיים קודם שיכיר אלא אפילו לאחר שיכיר רק בדיעבד לא לכתחלה ונמצא פליג עם הטור בנ"ח בתרתי דלהטור זמן לכתחלה משיכיר עד ג"ש וותיקין מצוה ממובחר ולא מיקרו עובר על ד"ח כלל גם לכתחלה משיכיר וכו' והמחבר בכ"ח ס"א הביא רק דעת הטור והשמיט לגמרי דעת הר"מ ז"ל

והנה יש לי להקשות קושיא אחת אעתיקה פה כי בפירוש יראוך עם שמש יש לכאורה ד' פרושים א' פירוש הטור זמן תפלה מיד בכן מיד לכתחלה פי' ב' רבינו יונה דזמן תפלה לאחר הנץ כל זמן עד ד"ש אלא ק"ש לכתחלה עד הנץ לא אח"כ וותיקין הי' עושין כן הפי' הג' יראוך ק"ש עול מ"ש הביאו התוס' יומא ל"ז ב' יע"ש וזה פי' ר"ח דק"ש דווקא אחר הכץ הפי' הד' אק"ש וקורין מקודם הנץ (כי ע"ם פעם קודם ופעם אח"כ) והשתא לכולהו פירושים קשיא הא דריש פרק תפלת השחר דפריך ורמינהו רק לטור א"ש דקשיא דתפלה מצוה מיד ומשני לוותקין אבל לרבינו יונה דתפלה אחר הנץ כל שעה זמנה אין קושיא אם לא מסמיכת גאולה לתפלה פריך ומאי מתרץ לוותיקין אכתי הא זמן ק"ש עד ג"ש ותו לא ואיך זמן תפלה עד ד"ש אם לא שאין סומך וזה לא מתרץ כלל וכ"ש לאינך פירושים דקשיא כדכתיבנא

ומכל וקום שברי הר"מ ז"ל נראים כסותרים דפ"א הי"ב וי"א מק"ש כרבינו יונה דלכתחלה זמן ק"ש רק עד הנץ ומוכח לה דתפלה ל"ד מיד אח"כ בנץ א"כ איך כתב בפ"ג מהלכות תפלה מצות תפלה מיד לאחר הנץ שלפ"ז אין לו הוכחה דק"ש לכתחלה רק עד הנץ אימא כטור ורא"ש גם לדברי הכ"מ שם בפ"ג שכתב וכ"כ רבינו יונה מבואר ההיפך ועם שיש ליישב זה עדיין צ"ע ובפריי יבואר אי"ה

גמרא בין תכלת שבה ללבן שבה פרש"י ז"ל שלא נקלט יפה והתוס' הקש' על פירש"י וא"י דלא קלט יפה אבל מו"מ נקלט וצרין עיון יפה ולכך זמנה משיכיר ועיין רבינו יונה

וות יקין היו גומרין עם הכן החמה וותיקין פירש"י ענוים ורבינו יונה פירש מפולפלים מפרק הרים מתורגמין מוותק הרים וא"ר בנ"ח ופ"ט ותק לשון חלשות יע"ש. ולשון גומרין הביא הטור בפ"ח ראי' לגמור הלל קורין יע"ש ועתוי"ט אבל מלשון הר"מ ז"ל פ"א הי"א מק"ש שגומרין ממש עם ברכה אחרונה קודם נץ החמה ועכ"מ ומשמע גומרין ממש עם הכל יע"ש: ק ייראוך עם שמש עיין פירש"י ולכאורה דאתרווייהו מפרש לה לקרא אק"ש ואתפלה כי ע"ם שמש פעם מורה לפני שמש ולאחר השמש ושוב ראיתי . שיש ליישב פירש"י ז"ל כפשוטו

עיין תוספות ח' ב' ד"ה לא לעולם הקשו לימא ב"פ ביום יע"ש וי"ל דאשמועי' אחת לאחר ע"ה מיד קודם שיכיר בין תכלת דיעבד יוצא ועיין א"ר כ"ח. לעיל הביאותיו: א

ולפני ירח דור דורים פירש"י תפלת מנח' דמ"א תהלים עב ב למה השמיט מנח' ויש לתמו' מחכמת אדונינו ז"ל כ' סובר ולפני ירח תפלת ערבית ורש"י פי' מנחה כי ערבית רשות לדידן ובכ"ט ב' מצו' להתפלל עם דמדומי חמה עב"י רל"ג לייט אביי להתאחר כ"כ וע"כ מתפלת המבח' דערבית כל אא וכוראות