ראש יוסף על ביצה ט

אפילו בדרבנן להחמיר ושמעינן מזה אפילו ספק פלוגתא ספקו לחומרא וה"ה ספק דגוף המעשה אבל הרשב"א פסק לקולא דאזיל לשיטתי' דפסק רק בספק צידה לקמן דיש בו איסור תורה יעו"ש ורב אשי לעיל אליבא דמ"ד הכנה שרי. ולדידן א"ש ברייתא דספקא אסורה כר"נ או הכנה עיין פר"ח תצ"ח בשם עבודת הקודש ואי"ה בפריי יבואר ואפרוח זה יש בו תרתי מוקצה ביה"ש אין ראוי לכלום ונולד ג"כ ואפילו מאן דפסק מוקצה שרי בי"ט אפ"ה אסור כאן משום נולד כאמור עיין תצ"ה

והוי יודע דבסי' תקי"ג ס"ח אפרוח שנולד בי"ט אסור ואם נולד בשבת אסור בי"ט שאחריו. כתב הט"ז אות י"א הכנה ד"ת דלידה חשוב הכנה יעו"ש ול"ד ללידת עגל כמ"ש הרא"ש דבמעי אמו נמי ראוי לכל מילי משא"כ אפרוח מעיקרא אין ראוי לכלום יעו"ש וזה לתי' א' שבתוספת דף ד' א' ד"ה אלא בהכנה כו' ולתי' ב' שם דא"נ נולד בי"ט לא הוה אסור מן התורה כ"א מדרבנן אם נולד בשבת הוה הכנה דרבנן עיין ר"ן בנולדה בזה אסורה בזה יעו"ש. והב"י שם הקשה דא"כ למ"ל לרב טעמא משום מוקצה ולא משום הכנה ועוד שמואל ור"י מ"ט שרי הא הוה הכנה יעו"ש. שהאריך והט"ז והמ"א הרבו להשיב אפם עליו יעו"ש

ואני העני אומר כל להציל למאורן של ישראל רבינו המשביר אפילו ההדיוט כמוני רשאי. כי הנה מלשון הרא"ש ז"ל בשמעתין ועגל מותר כו' ולא שייך הכא הכנה יורה כפשטי' דאמאי שרי בנולד בי"ט. והוה למגזר אטו נולד בשבת ואחריו י"ט דהוה ד"ת כמו ביצה דדוחק לומר דל"ש הכנה בנולד בשבת ואחריו י"ט דא"כ הוה לפרושי מקודם נולד בשבת שרי בי"ט ול"ש הכנה. אלא דמהכא מוכח לה מדשרי ביומו ואי הוה אסור בנולד בשבת בי"ט שאחריו הוה לן למגזר י"ט אטו אחר שבת ונולד בשבת. (וז"ש מהרש"א ז"ל בההוא דנשרו מדקל דמקשים על הרי"ף ז"ל תיפוק לי' מטעם גזרה אטו נשרו בשבת ואחריו י"ט כמו כאן ולמד מרא"ש ז"ל) ומ"ש המ"א דלא אמרינן גזרה כזו. וכ"כ הט"ז והמ"א הראה מקום לתק"ז ס"ב ויראה כוונתו דעצים שנשרו בי"ט טעמא דיעלה ויתלוש ולא משום גזרה כו' הא לק"מ כמ"ש מהרש"א ז"ל דאי בי"ט שרי בשבת אחר י"ט נמי שרי דל"ש לידה דא"נ נולד בי"ט הוה שרי כתי' הב' של תוספות ד"ה אלא בהכנה דרבה כו'. משא"כ אפרוח שאסור בי"ט. ה"ה בשבת ואחריו י"ט אסור וסובר הב"י כיון דבי"ט חז"ל אסרוהו תו כשנולד בשבת הוה הכנה ד"ת כדאמרן ומ"ש הב"י מ"ט דשמואל ור"י דשרי אע"ג דר"י לית לי' הכנה מ"מ כתבו התוס' כאן דר"י ושמואל לדברי ר"י קאמרי דאית לי' מוקצה וא"כ איך שייך הואיל ומתיר בשחיטה ומ"מ לרב הכנה ולזה תירץ דהואיל ומתיר אזיל מוקצה הואיל ואתקן כו' תו ליכא הכנה משבת לי"ט דא"כ נולד בי"ט הוה שרי כאמור וכל זה לתי' ב' של תוספות לעיל משא"כ לתי' א' לידה הוה הכנה ובעגל ל"ש הכנה כמ"ש הרא"ש ז"ל. משא"כ אפרוח א"כ תו הי' ד"ת בשבת ואחריו י"ט והוה למגזר י"ט אטו נולד בשבת ואחריו י"ט כדאמרן

וכי מה בין זה לעגל כו'. שנולד מטרפה כו' עגל מכשרה מבואר לקמן ב' ברייתות דשרי. ואמנם עגל מטרפה בברייתא א' מבואר ההיפוך הואיל ומתיר בשחיטת אמו הא טרפה לא ושני' דתניא סתם הואיל ומוכן כו' משמע אף מטרפה נמי מבואר מוכן אגב אמו דוקא. ובברייתא שני' באפרוח הואיל ומתיר כו' ולולי פירש"י הייתי אומר דלא ידעי מברייתות כלל והקשו לי' שידעו שמודה רב בעגל אף מטרפה והטעם הואיל ומתיר עצמו בלידתו בשחיטה אתקן נמי למוקצה ועם זה יש ליישב מה שמקשין דלמא רב ס"ל ד' סימנין מכשיר בי'. אלא דמ"מ האם מוקצה מטרפה ועגל גריר אבתרי' כמ"ש לעיל בתרנגולת לגדל מוקצה וביצה גרירא אבתרא (עיין שם דפירוש נולד הוא. אפשר כאן אמר אוכלא לכלבים לא הוה נולד גמור יעו"ש) אלא א"כ מטעם הואיל ומתיר עצמו בלידתו דאין ד' סימנין אכשיר בי' כו' והשתא בלידה הוא דאתקן ובתוס' ד"ה וכי יבואר עוד וכאן אין להאריך

פירש"י בד"ה לעגל שנולד דתניא לקמן כו'. כבר כתבנו אם ידעו מברייתא א' מבואר אפרוח אסור וברייתא שני' נמי מוכן אגב אמו כרבה ור' יוסף. ועוד ליקשו ליה מברייתא והא תניא אפרוח מותר וצ"ע

בד"ה הטרפה כו' עובר ירך אמו כו' לא זכיתי להבין זה דמאי שאייטיה דעובר ירך אמו לכאן ביצה ירך אמו לא עובר ולד טרפה שרי ואין שחיטת טרפה מהני לעבו"ר דכמו דלא אהני לעצמה רק לטהר מידי נבלה ה"ה לולד עיין י"ד סי' י"ג ומ"ש בפריי שם והא דולד ניתר בשחיטת אמו מגזרת הכתוב בהמה בבהמה תאכלו לא מחמת עובר ירך אמו וצ"ע: ד"ה לכלבים כו' ואף לא הי' ראוי הלכך נולד הוא מ"ש לא הי' ראוי היינו לאדם. ומ"ש נולד הוא ורב אמר מוקצה. לכאורה עגל מטרפה נמי קצת נולד וזה נולד גמור דמעיקרא לאו אוכלא כלל ומ"מ קשה: בתוספת בד"ה אפרוח כו'. דאתרמי שנפתחו עיניו כו' דהלכה כראב"י אף בברייתא ועיין ר"ן ורא"ש דאין הלכה כראב"י ועיין א"ח תצ"ח ושם יבואר ומיהו הא אפשר לומר דנ"מ לב' י"ט של ר"ה נולדה בזה אסורה בזה. ופתח עיניו ביום ב' אלא דזה דוחק

ד"ה הואיל כו'. לר' יהודא. וברא"ש לדברי רב קאמר אפילו לדידך לשתרי ואפשר כתבו כן לתי' א' לעיל ד' א' ד"ה אלא בהכנה דרבה. א"כ לרב לידה הוה כמו הכנה וגזור י"ט אטו אחר שבת ורב דאמר מוקצה חדא מתרי טעמי נקיט דאיך שיהי' בי"ט הוה דרבנן. וא"כ שייך לדברי רב. ולכן כתבו אפילו לרבי יהודה ועיין שבת קכ"ז דייק ר' יוחנן לית לי' מוקצה ומקשה מקורה שנשברה וכאן מסיק בריש הסוגיא די"ט חמיר לי' והתוס' הקשו כאן לפי סוגיא דהתם

בד"ה וכי כו' ותרצו ג' תירוצים ועיין מהרש"א ז"ל כתב דין מחודש אם נולד עגל קודם י"ט ולא ידעינן אי כלו חדשיו ויום שמיני בי"ט דאסור דהוה מוקצה ביה"ש ולא שייך מוכן לכלבים ביה"ש דמה דחזי לאינש לא מוכן לכלבים ולפי מ"ש לעיל בשם הר"ן ז"ל בעירובין ל"ט דמספק י"ל דלא הוה מוקצה רוב בהמות בן קיימא הן ומדרבנן בעינן ח' ימים וביה"ש ספק ומיהו זה טעות דבין אי יום אי לילה עדיין אסור מדרבנן ואין להאריך. והנה בפריי לי"ד ט"ו חקרנו אי בעינן מעל"ע והנה שם יש ט"ס ותקנתיו בספר ש"ה בתחלתו יעו"ש ומ"מ לא בעינן זיין מעת לעת שלימים. וכ"כ התב"ש וכ"מ בלבוש שם וכ"כ כולם ליל שמיני מיד ויום הלידה בכלל. וא"כ הוה מוקצה לשעבר וי"ל דגזרת הכתוב הוא מיום השמיני והלאה ירצה ולא יצא מספק נפל עד צאת הכוכבים של ליל שמיני ולו ביה"ש כולו לילה אפ"ה עדיין לא יצא מכלל ספק נפל ובכתבי א"א הרב ז"ל בחידושיו לביצה כמדומה שכיוון לזה אולי אזכה להדפיסו במהרה ובפריי תצ"ח יבואר זה

ע"כ גמרא עגל שנולד מותר אפרוח אסור כו' זה מוכן אגב אמו בשחיטה קשה דאפילו נולד מטרפה שרי כאמור. ומה אריא מוכן אגב אמו בשחיטה וי"ל דברייתא סוברת מוכן לכלבים לא הוה מוכן לאדם ואידך ברייתא סתמא תנא הואיל ומוכן אגב אמו אף מטרפה ורב פסק בחדא כברייתא זו ובחדא באפרוח כברייתא דלעיל

אמר רב הונא אמר רב כו' ומותרת לאוכלה בי"ט כו' מני לא ב"ש ולא ב"ה סוגיא זו צריכה עיונא ודקדוקא רבה ואפרש כפי כחי הנה לרש"י ז"ל הפ' אסורה בי"ט אם נמצאת בפנים במעי אמו ודוקא מצאה שריא דהיינו מצאה מבע"י של חול הא במעי אמן ושחט בי"ט אסורות ובתרנגולת לאכילה. דאל"כ איך שחט לאמה ואפילו תאמר שעבר ושחטה פשיטא כבר אשמעינן רב מוקצה אסור (שבת קנ"ו ב' ומן סתם לקמן קורה שנשברה) וע"כ לאכילה ואפ"ה ביצה אסורה ולא שייך משקה שזבו ולא פירות הנושרין דבמעי אמן הוא וע"כ משום הכנה כלומר גזרינן אטו י"ט אחר שבת. ונמצא במעי אמן דאסור מספקא ד"ת שמא אלו לא שחטה ילדתה ומאתמול גמרה לה כסברת רבינו אפרים לעיל ב' ב' וע"ז מייתי ברייתא דסתמא תנן אפילו י"ט אחר שבת דלא חשיב גמר כ"ז שלא ילדה כמ"ש רש"י ותוס' ורא"ש שם ולרבינו אפרים דאוסר בי"ט אחר שבת וברייתא בי"ט דעלמא אין להקשות דלמא ברייתא בי"ט דעלמא ורב בי"ט אחר שבת ממ"נ אי ה"ק עם יציאתה נגמרה שיצאה מעי"ט הא נמצא במעי אמן בי"ט ושבת אחריו אסור בשבת דלמא ילדתה בי"ט ולידה הכנה זה שיבוש. דהא קמן דלא ילדה. ור"א בנמצא במעי אמן י"ט אחר שבת דאפשר מאתמול גמרה. והא ליכא למימר דרב אשמעינן עם יציאתה נגמרה דלידה חשיב הכנה ולאפוקי עגל וכמ"ש הרא"ש בשמעתין דעגל שנולד הא כבר אשמעינן רב לעיל נולדה בזה אסורה בזה. ומיהו י"ל דמהתם ה"א הטעם כתי' בי' בתו' ד' א' ד"ה אלא בהכנה דרבה והוה הכנה דרבנן. משא"כ לידה נגמרה לגדל אפרוחים וטוב לאכילה כתי' א' שם הוה ד"ת לסברת יש"ש. (עמ"א תקי"ג אות ח') ונ"מ בין ד"ת לדרבנן בביטול אי ד"ת אסור בטלטול בביטול ואין מבטלין ואי דרבנן מוסיף ומותר בטלטול כנראה מסוגיא דעצים שנשרו או ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת למאן דשרי בדשיל"מ אי הוה מ"ה אסור ולפי שהדברים ארוכים אמרתי לקצר פה ואי"ה בפתיחה ובפריי לה' י"ט אבאר בזה

או יאמר דהכי קשי' לי' וכ"ת במעי אמן אסורה אם נמצאו בי"ט דגזרינן אטו מתילדן והתניא דלא גזרינן דמלתא דלא שכיחא הוא כדמסיק לעיל ויש עוד מקום לומר במעי אמן אסורות דהיום גמרה ואלו לא שחטה ילדה למחר ואין י"ט מכין לעצמו אלא מבע"י וחול דוקא. תרתי בעי כנראה מדברי רש"י ב' ב' ד"ה והכינו והזמינו יעו"ש. ומיהו יראה ודאי דבשבת וי"ט מכינין לעצמן אלא כמ"ש מעיקרא

וכ"ת קמ"ל בברייתא כו' לפירש"י בלשון תימא ודאי ברייתא משובשת היא וכבר הקשו התוס' ד"ה וכי תימא ושם יבואר ומיהו הא דמקשה מאי אריא נולד אפילו במעי אמן דלמא מתני' בי"ט דעלמא והוה גזרה לגזרה ורב בי"ט אחר שבת. ונמצא בי"ט במעי אמן אסור לה דלמא ילדה היום דמתני' נמי מיירי בכל גוונא עתיו"ט פ"ק מ"א יעו"ש ומ"מ יש ליישב פירש"י דלמאי דמסיק נולדה הא במעי אמן משמע שריא דדוחק לומר רבותא דב"ש במקום ב"ה. וא"כ מנ"ל דברייתא משבשתא היא ואי"ה בתוספת ד"ה וכי תימא אבאר בזה

למאי נפקא מינה למקח וממכר לכאורה אין ענין בהאי מסכתא ואמאי לא [אמר] דנ"מ בהאי מסכתא לענין עגל שנולד בשבת דשרי בי"ט מטעם שכתב הרא"ש ז"ל דלידת עגל אין חשוב הכנה דטוב במעי אמו כמו בילדה וגם אם נשחטה האם ויצא חי מגדל וולדות וא"כ הא אשמעינן