ראש יוסף על ביצה י

אלא דוחק לומר לדיוקא ביצה עם יציאתה נגמרה הא עגל לא ומש"ה אמר לענין ביצה ג"כ למקח וממכר

ואגב גררא ראיתי להזכיר מה דקיי"ל בסי' תצ"ח ס"ה עגל בשבת מותר בי"ט היינו בעומד לאכילה האם או טרפה עומדת לכלבים ומוכן לכלבים הוה מוכן לאדם הא עומדת לגדל או לחרישה וכדומה כיון דנולד בי"ט אסורה תו שבת מכין לי"ט דראוי לחוש לב' תירוצים של התוס' ד' א' ד"ה אלא בהכנה דרבה וכן משמעות ש"ע שם דקאי אדלעיל דאמר עומדת לאכילה שרי בי"ט הא לגדל אסור בנולד בי"ט. ה"ה שבת אחר י"ט כה"ג אסור ובפריי שם יבואר אי"ה ועפר"ח תצ"ח עיין לקמן

בתוספת בד"ה ביצים גמורות כו'. וי"ל דרבנן כו' לפירוש מהרש"ל ה"פ דהוקשה להם אמאי לא גזרינן אם יאכל ביצה גמורה במעי אמן יאכל בשר עוף גופא ותירצו דהוה גזרה לגזרה משא"כ ביצת נבלה אטו נבלה ד"ת. (ולפי"ז למ"ד חיה ועוף מ"ה אסור לאכול ביצה גמורה במעי אמן בחלב) והקשו אההוא דעירובין מאי אפילו דמשמע דפשיטא הוא דשרי ולית חולק אדרבא פשיטא דהוה הוראה דר' יעקב אוסר ותירצו דהתם אפילו גמורות הוה אפילו. דר' יעקב מודה דשרי ומה שסיימו דב"ה גזרו אטו ביצת טרפה אין לו פירוש וי"ג ועוד י"ל ואקושיא ראשונה קאי ודוחק דהוה לשנויי לעיל מיד ועוד דאכתי מאי אפילו למ"ד חיה ועוף מ"ה אסור בחלב לתי' א' ועוד מה ס"ד מעיקרא דקשיא להו מר' יעקב דהתם בגמורות במעי אמן איירי (ומיהו ילדה ודאי מותר להורות בפני רבו דאין כאן הוראה ויבואר לקמן). ולפירוש מהרש"א ז"ל ה"פ דקשיא להו מר' יעקב בתרתי א' מדאסר מעורות ע"כ סובר בשר עוף ד"ת דאל"כ הוה גזרה לגזרה כפירש"י לקמן דגזר אטו בשר עוף כו' יעו"ש ד"ה אלא לענין אסורה וא"כ אפילו אין מעורות לגזור כמו ביצת נבלה דתרוייהו ד"ת. ועוד מאי אפילו בעירובין ואהא תירצו בע"א דלכ"ע מודים אף ב"ה ומ"ד חיה ועוף מ"ה אפ"ה גמורות שרי בחלב וב"ה לא גזרו אטו בשר עוף אלא אטו ביצת טרפה דגמרה באיסור דאסורה מן התורה

בד"ה וכי תימא כו' אבל במעי אמה מודים דאסור כו' עיין מהרש"ל ומהרש"א. והנה לומר במעי אמן חמורה מנולדה צריך סברא לומר כן כי הוא נגד סברא האמיתית וי"ל בלגדל י"ל נולדה לא נגררה ביצה בתר אמה. ומשא"כ במעי אמן. כעין שחקר הר"ן ז"ל במשנה בריש מכלתין מההוא דחולב עז יעו"ש. או דבמעי אמן גזרינן אטו יאכל האם דמוקצה היא דהוה כעין של תורה ולא הוה גזרה לגזרה וכה"ג כתב מהרש"א ז"ל גבי וספקא אסורה יעו"ש ולפירוש מהרש"ל ז"ל השתא ס"ד דרבותא טפי למשרי במעי אמן מנולדה וברייתא ב"ש היא ולב"ה אוסר נולד וכ"ש במעי אמן ולזה הכריח דרב בנולד כב"ש ובמעי אמן (כב"ה דאי כב"ה מה קמ"ל השתא נולד אסרי ב"ה כ"ש במעי אמן יעו"ש) ולא ידענא להולמו א"כ מה פריך ממתניתין דנולדה רבותא דב"ה דאפ"ה אסרי וכ"ש במעי אמן לא כחא דהיתרא דב"ש אדרבא לב"ש רבותא טפי אפילו במעי אמן שריא ואמנם סברת מהרש"א ז"ל הוא כך דודאי יש סברא לכאן ולכאן וסברא הפשוטה אשר יפול רוב בני אדם עלי' הוא כפשוטו דנולדה חמור מבמעי אמן. וזו סברא פשוטה וחזקה. אמנם יש קצת סברא להיפוך דאפשר במעי אמן אסורה יותר מנולדה (וכבר כתבנו בסמוך קצת סברא כזה) ולזה אמר דלמא ברייתא, ב"ש ואשמעינן קצת רבותא דל"ת במעי אמן אסורה לב"ש ואי קשיא אדרבא הוי למתני רבותא גדולה כפי הסברא האמיתית דאפילו נולדה שרי ב"ש לזה אמר זה א"צ להשמיענו שכבר שנאה במשנה ואשמעינן ברייתא קצת רבותא כפי סברא ההפכיות מה דלא אשמעינן במשנה. לזה מקשה דא"א לומר כן דא"כ תקשי במשנה אמאי לא נקט לב"ה רבותא טפי במעי אמן דאסרי דודאי יותר הי' למנקט רבותא בצד זה סברא האמיתיות מן קצת רבותא נולדה נמי אסרי כפי סברא ההפכיות וכ"ת דתנא כח המתיר עדיף טפי ורבותא דב"ש ניחא לי' נולדה שרי כפי סברא האמיתית אכתי נה דנסבול דוחק זה ב"ש במקום ב"ה כו' אכתי לאשמעינן רבותא שלימה ביצה שנולדה או במעי אמן ב"ש שרי דהוה רבותא נמי כפי סברא ההפכיות כח המתיר בכל צד ומייתר נמי עפ"י הדין לב"ה דאסרי בכל צד רבותא כפי סברא אמיתיות. ונהי לעיל ברב נחמן י"ל דל"ק לי' כ"כ לפלוגי בתרוייהו דלב"ש אין רבותא בתרנגולת. (יש לעיין בהא) משא"כ כאן וע"כ במעי אמן ליתא סברא ההפכיות א"כ ברייתא אמאן תרמייה ואין להאריך יותר

דף ז' ע"א גמרא למיתב לי' דביני ביני כו' דספנא כו' הנה כל שאין מום בגוף המקח אין יכול לחזור ונותן לו המותר ומיהו י"ל דוקא כי הכא דבעי לאכילה רק שהם מוטעמים יותר אין קפידא כ"כ משא"כ בלוקח עד"מ בגד שהוא טוב ונתן לו גרוע חוזר ממקח כי אין רוצה רק טוב ולענין אם נתאנה שתות עיין ח"מ ואין כאן מקומו וספנא פירש"י מלשון ספונ"י טמונ"י חו"ל היינו כיסוי. וכן פירש"י שם וספינה מעין זה שמכוסה מכל צד שלא יכנסו המים עיין אהלי יהודא ותרנגולת שקולטת מארעא מתכסית גופה בעפר עד שנתחמם ודקדוק יציאתה נגמרה תי"ו נקבה וה"א במפיק יציאה שלה

ואיכא דאמרי כו'. ולאפוקי מדר' יוחנן ואפ"ה הלכתא כר' יוחנן דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש כאן דאיכא למימר דרב נמי כר' יוחנן ס"ל וכ"פ הטור והמחבר בא"ח תקי"ג ושם יבואר

האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל עצמות גידין ובשר שנתלש מחי טהור מאשכול מקורקבן ובני מעיים המיחהו החלב וגמעו טמא. שלל חבור כמו שלל כובסין שמחבר בגדים יחד בעת הכביסה שלא יאבדו והיינו מעורות בגידין עצמות וגידין של עוף מיירי דהא האוכל תניא ואלו בהמה טומאתה במגע לא באכילה וכן מבואר ברמז"ל פ"ג מה' שא"ה הלכה יו"ד וכתב עצמות הרכים דקשים פשיטא שטהור דל"ש אכילה עכ"מ שם. והיפך הסדר עצמות גידין שלל ואפשר לא זו אף זו שלל טהור ומ"מ ברייתא לא תניא כך והמחהו חלב היינו שומן דאעוף קאי כפירש"י כאן ד"ה שהמחה ובבהמה נמי אם המחו וגמעו חייב כרת מנפש. וה"ה כאן והנפש. והר"מ ז"ל שם כתב דשתי' בכלל אכילה וצ"ע דבעור ורוטב מפיק מנפש וה"ה כאן כמ"ש רש"י בת"כ דשתי' בכלל אכילה דבר ששייך רק שתי' [כגון] משקין אבל דבר העומד לאכילה ועשאו משקין מנפש. כמ"ש תו' ק"כ יעו"ש ודם העוף טהור הוא עיין בר"מ שם והמחהו באור [טנא] ובחמה כבר הסריח הר"מ שם ובכ"מ [רשם[ ביצה. ולא מצאתיו כעת ומן הקורקבן ובני מעיים עיו"ד פרישה דקורקבן אין מחזיקין בו דם ודחו זה מדאמר כאן קורקבן ובני מעיים. אלמא קורקבן לאו בכלל בני מעיים ויש בו דם. וכן הלכתא עמ"ש בפריי שם

והוי יודע שבפריי חקרנו גידי בהמה ועוף הנמצאים בחלב וכדומה אי יש בהן טעם לאוסרה או לאו והנך רואה מכאן אפילו גידי עוף כל שאין בשר עליהם אין בהם טעם כלל ואין אוסרין פליטתן דהרי האוכל גידי עוף טהור שנתנבלה טהור ולשון רש"י דקסבר אין בגידין במתן טעם קשה קצת דבשלמא בבהמה הוה א"ש יש מחלוקת בב"ה אי יש בו טעם או לאו ומדסתם משמע אף ג"ה טהור הוה שייך שפיר וקסבר משא"כ דאעוף קאי כמבואר א"כ היה לומר דאין בגידין טעם ומ"מ דבר חידוש הוא בעיני כי לכאורה דגידי עוף רכים הם ובפריי חקרנו בזה וכעת לא מצאתיו מקומו ואי"ה יבואר עוד

אמר לי' אביי ממאי כו' לאביי ר' יעקב סובר בשר עוף בחלב מ"ה אסור ולרב יוסף ולאידך לישנא יש לומר דבשר עוף בחלב דרבנן ועיין לעיל תו' ד"ה ביצים גמורות ובמהרש"א ז"ל שם

כל שתשמישו ביום נולד ביום למאי נ"מ כו'. הנך רואה אפילו מיעוטא דמעוטא ליכא בנולד בלילה דהא יצאה רובה וחזרה מעוטא דמעוטא כמ"ש הר"ן ז"ל וכנראה מפירש"י לקמן ע"ב ד"ה דר' יוחנן לא שכיחא ושכיח טפי ספנא [שתלד] בלילה [מיצאה רוב' כו'] דהאי מיעוטא והאי מיעוטא דמעוטא ואין לצרפו אימור לא בדק יפה

בדק קינה מעי"ט כו'. ופירש"י ביה"ש דשוב לא ילדה אלא בלילה וכן העתיק הר"ן ז"ל ודע שאני נסתפקתי אם יצויר שתלד תרנגולת ביה"ש (כי ביה"ש יש בו מן היום ומן הלילה וספק ג"כ ואפשר תשמישו ביום נולד ביום יום ברור לא ביה"ש) אם יש לאסור ביצה שנולדה עי"ט ביה"ש גזרה אטו י"ט אחר שבת ונולד מ"ש ביה"ש דהשתא ודאי אסורה מנולדה ביה"ש ע"כ יום שבת הוא עדיין ולידה הוה הכנה ונאמר כיש"ש בתי' א' של תוס' ד' א' ד"ה אלא בהכנה דרבה דהוה ד"ת וא"כ איכא למגזר כדאמרן או ביצה דספנא מארעא דמיעוטא יולדת בלילה וכ"ש ביה"ש ונולדה ביה"ש מעי"ט מהו. ומיהו כה"ג ודאי ממ"נ אסורה חדא דספק מוכן דשיל"מ ספקו אסור ושמא ביה"ש לילה ואפילו תאמר דספק מוכן שרי כדעת הרשב"א בעה"ק (ואין הלכה כן) מ"מ איכא למגזר אטו י"ט אחר שבת דממ"נ אסור אי בין השמשות יום לידה משבת ליו"ט הכנה ואי לילה מאתמול גמרה לה בשבת ועמ"ש בפתיחה מזה

גם אי בביצה דספנא מארעא אומרים כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ומסתימת הפוסקים שלא חילקו משמע שאין לחלק ואיש ההמוניי כמוני שדרכי החכמה נעלמו ממני כ"ש לדבר חוץ לשכל אנושי ובפריי אבאר

בפרש"י בד"ה מעורת כו' והאוכל אחד מהדברים הללו ממנה כו' כל הני השנויין כאן כולהו אעוף קאי כדפרישית בגמרא ובר"מ פ"ג מה' שא"ה ה"י מבואר זה

בד"ה מן השלל כו' כבושין ושלולין וקבועין בשדרה כו' כלומר כו' לישנא טפוי. א"י מה הוא כבושין שלולין לישנא דחבורי הוא שלולין שלל כובסין. כבושין מחוברין ואחוזין (כמו לכובש כעסו ביום דין ע"ד האוחז ביד מדת משפט ב"ו כיון שיצא א"א להחזירו) [וקביעין] בשדרה א"י מה הוא ואיני בקי בהן כי לכאורה ביצים מונחים בשלחופית ועשה כלומר כי מן השלל הי' לומר האוכל ביצים שלולים וכדומה

בד"ה בשר שנתלש מן החי לאו נבלה הוא בשר מהחי אף בבהמה אין מטמא ויותר הוה למתני בברייתא רבותא טפי אפילו אבר הפורש מהחי דאלו אבר מה"ח בבהמה מטמא כנבלה וכי ימות מן החי כו' ואבר הפורס מעוף טהור יראה דאין בו טומאה בבית הבליעה. נבלה וטרפה לא יאכל וזה לאו נבלה היא וצ"ע: