ראש יוסף על ביצה ח

רבא אמר אף מתקנת ריב"ז ביצה אסורה וכן הלכה ואפילו חל ר"ה ה"ו ביצה אסורה בשבת שאחריו דב' ימים חדא קדושה היא ונולדה בזה אסורה בזה והא דאמר רבא הלכתא כרב בהני תלת בין לקולא היינו נולדה בי"ט א' של גליות שרי בשני דלא כרב אסי ויש לראות לדידן אמאי לא מבדילין מי"ט לחברו דלא אשכחן מאן דפליג ארב אסי בהא דהי' מבדיל מי"ט לחברו מספק כ"ש לדידן דבקיאין בקביעא דירחא ולחומרא מי"ט לשבת לאפוקי מר' יוחנן וב' י"ט של ר"ה אסור לאפוקי מדרבי דאמר מתקנת ריב"ז ביצה שריא כו'

בפירש"י בד"ה למה לי כו' עד אחד בחודש שהוקם המשכן כו' הצאן אל ירעו נסתלקה במשוך היובל כו' תירץ קושיות ד"ה מכדי יעו"ש אלא שהתוספת הכריחו דע"כ נסתלקה שכינה לאחר לוחות ראשונות דהא כתיב במשוך היובל כו' והיינו מיד בלוחות ראשונות דא"ל דקרא בא להורות כיון שנמשך היובל אעפ"י שעדיין לא נסתלקה שרי לעלות א"כ פשיטא דהוצרך במשוך היובל. ועוד דבלוחות שניות לא היו קולות אפ"ה אסר הכתוב לעלות יע"ש ומ"ש רש"י ממסכת תענית אפשר כונתו מדהביא ב' קראי א' מלוחות אחרונות וא' מלוחות ראשונות ולא נקט ב' קראי דלוחות ראשונות דכתיב נמי אם בהמה אם איש לא יחי' במשוך היובל המה יעלו אף הצאן ובקר אלא דבמשוך קאי אחר לוחות שניות. נקט לה הכי. או יאמר מדלא נקט תרווייהו מן לוחות שניות אל ירעו מול ההר ההוא ש"מ דההוא לאו מפורש הוא אלא דיוקא

דף ו' ע"א גמרא. אמר רבא מת בי"ט א' יתעסקו בו עממים מת בי"ט שני יתעסקו ישראל ואפילו בר"ה. בהא שמעתין אית לן תרי ותלת מילין לברורי עפ"י הפשוט ברי"ף וכן בשבת קל"ט ב' ל"ג ב"פ מת רק מת בי"ט א' יתעסקו עממין בשני וכו' ולפי גירסתינו אפשר דלאו בחד גוונא מיירי כדבעינן למימר לקמן אי"ה לכן אמר כן ורש"י ד"ה מת פירוש המוטל לקברו והיינו באשתהי שמת אתמול. וכן פירש"י להדיא בשבת קל"ט ב' ד"ה מת שנשתהה כו' לא כפשוטו שמת ביום א' דאלו כן כ"ע מר זוטרא ורב אשי מודים דאפילו עממין לא ולקמן יבואר עוד. ומ"ש ואפילו בר"ה לכאורה אין כאן רבותא דודאי האידנא דבקיאין בקביעא דירחא ואפ"ה עושין ב' י"ט השני ג"כ קודש מד"ס וביצה דשריא בשני [אף[ דליכא ממ"נ מ"מ הואיל ועשאום חז"ל מחמת הזהרו ממנהג אבותיכם לא החמירו, בה יותר מקודם לזה שהי' בספק [יו"ט ספק] חול ושרי ממ"נ וא"כ מה אפילו וי"ל דל"ת ר"ה כיומא אריכתא ואין סברא להקל כלל בשני מבראשון קמ"ל לגבי מת הקילו בשני

אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאשתהי. אבל לא אשתהי משהינן ורב אשי אמר אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן לי'. הנה יש בכאן ב' שיטות ואבארם יש אומרים דמר זוטרא ארישא ואסיפא קאי דלא אשתהי אסור ע"י עממין ור"א מודה לי' בי"ט א' ובשני חולק אע"ג דלא אשתהי דכחול כו' (ויש לנו בזה ב' אנפי או דבי"ט ב' למר זוטרא יתעסקו עממין או שוה לא' בזה היכי דלא אשתהי ור"א חולק אי"ט ב'. גם ב' אנפי או דע"י ישראל או דוקא ע"י עכו"ם ובי"ט א' אפילו ע"י עכו"ם לא) אבל הר"ן ז"ל כתב דמר זוטרא לא קאי אלא אי"ט ב' דבלא אשתהי אסור ע"י ישראל אבל בי"ט ע"י עממים בי"ט א' נמי שרי ור"א חולק בי"ט ב' שרי ע"י ישראל בלא אשתהי

והנה לכ"א מהשיטות קשה קצת לשיטת הר"ן ז"ל מאי האי דסיימו מר זוטרא ור"א בהיפוך דמר זוטרא סיים משהינן והא ע"י [עממין] שרי מכ"ש די"ט א' ולא הוה לסיים רק לא אשתהי לא ופירוש ע"י ישראל לא ור"א הי' לסיים אפילו לא אשתהי נמי פירוש ע"י ישראל ולא משהינן משמע ע"י גוים דוקא. וליש מפרשים א"ש דמר זוטרא ארישא קאי דמשהינן ואסור ע"י עכו"ם ובסיפא נמי משהינן לי' ור"א חולק בסיפא דלא משהינן ע"י עכו"ם בלא אשתהי אבל ע"י ישראל אסור וזה דעת ר' אחא משבחא בשאלתות הביאו הר"ן ז"ל וכחול שויא רבנן לא יתישב לשיטה זו דמשמע לגמרי אפילו יש עממין שרי ע"י ישראל כמ"ש הר"ן ז"ל עוד קשה דהי' לר"א לפרש י"ט שני כיון דאין חולק אי"ט א' ומר זוטרא אכולה קאי ולר"ן א"ש דמר זוטרא רק אשני קאי גם לר"א ליש מפרשים מימרא דרבא לאו בחד גוונא די"ט א' באשתהי וי"ט ב' אף בלא אשתהי ולר"ן שפיר בחד גוונא לר"א מימרא דרבא. מיהו לר"ן למר זוטרא מימרא דרבא לאו בחד גוונא דרישא בלא אשתהי וסיפא באשתהי וי"ל מש"ה נקיט רבא מת בי"ט שני ולא כללי' לומר דלאו בחד גוונא אלא קושיות הר"ן דהוה לר"א לפרושי בי"ט שני דבריו

ומה שהזקיקם ליש מפרשים כתב הר"ן ז"ל משבת קל"ט ב' ר' יוחנן כו' או שבת מלפניו או מאחריו ואמר יתעסקו עממין מדקאמר שבת כו' היינו דוקא באשתהי ור"ן דחה זה דהשואל מסופק כו' יעו"ש והנה לפי דברי הר"ן ז"ל לי"מ בההוא דשבת הוא כך אי י"ט מלפניו וי"ו י"ט ואח"כ שבת ומת בי"ט א' (ר' יוחנן בא"י רק יו"ט א' גליות) ואשתהי עתיד לשהות בשבת. או שבת ויו"ט א' ומת בשבת. וגם זה הי' מסופק האיך הי' אי מת בי"ט או בשבת ולפ"ז מה מקשה מבני בשכר דלא אשתהי איירי וצ"ל דגם בני בשכר אשתהי איירי וגם לר"ן צ"ל כן יעו"ש אמנם מהרש"א ז"ל בשבת קל"ט ב' בדברי] רש"י שם מת בי"ט א' ונשתהה כתב מה מקשה מבני בשכר דדוחק לומר בני בשכר אשתהי וי"ל מי"ט שני מקשה יעו"ש והיינו רבא אליבא דרב אשי כאמור. וא"כ קשה קצת אמאי לא הזכיר רב אשי דלמר זוטרא אין קושיא. ולפ"ז שיטת רש"י שם כיש מפרשים שהזכיר הר"ן ז"ל כאן דמר זוטרא אכולה קאי ור"א רק אסיפא חולק ומודה ברישא ויש לראות מי הזקיקו לרש"י לזה עד שיקשה עליו קושיות הר"ן דר"א הי' לפרש בי"ט שני ומר' יוחנן אין ראי' כמ"ש מהרש"א ז"ל דדוחק דבני בשכר באשתהי וא"כ מה מקשה מר' יוחנן וע"כ מעשה שהי' כך הי' ומה בי"ט בודאי רק מסופק אי י"ט אחר שבת או קודם. ועתיד לשהות אין סברא ודוקא אשתהי כבר ואיכא בזיון נדחה י"ט א"כ אין ראי' ליש מפרשים. ע"ז נאמר דראיית רש"י מדסיים מר זוטרא משהינן ור"א לא משהינן כדכתיבנא לעיל דע"כ מר זוטרא אי"ט א' נמי קאי דע"י [עכו"ם] אסור ומשהינן וממילא וה"ה בי"ט שני משהינן לגמרי ור"א חולק רק אי"ט ב' כר' אחא משבחא ע"י עכו"ם לא משהינן הא ע"י ישראל אסור וע"כ בי"ט א' ע"י עכו"ם נמי אסור בלא אשתהי דאל"כ מה אריא י"ט שני בחול הא אפילו י"ט ראשון נמי ומנין למר זוטרא אפילו בי"ט שני ע"י עכו"ם לא בלא אשתהי. זהו מה שרצינו לבאר בכאן ועמ"ש ברש"י ד"ה לא אמרן בזה

והוי יודע דלמ"ד לא אשתהי אסור ע"י עממים. ואפילו מאן דמתיר דוקא ע"י עממים הא ליכא עכו"ם אסור בי"ט א' יש לשאול הא אמרינן ולאחותו לנזיר וכ"ג ועושה פסח דוחה מת מצוה דאיכא עשה ול"ת כ"ש כאן ועשה דקבור תקברנו ביומו אמאי לא דחי עשה ול"ת די"ט וי"ל דהתם שיש חשש שיטלוהו גזלנים או יאכלוהו חיה ולא ינתן לקבורה הוא דדחי לא בע"א ועמ"ש בפריי בא"ח סי' תרפ"ז במת מצוה במקרא מגלה ובספר שושנת העמקים בכלל גדול כבוד הבריות הארכנו בזה וכאן אין להאריך בזה

בפירש"י בד"ה אמר רבא מת המוטל לקוברו כו' כמ"ש בשבת קל"ט ב' דמר זוטרא ור"א בסיפא פליגי וברישא כ"ע מודים דאשתהי ומת בשבת לפניו או כדומה וז"ש המוטל לא שמת היום

בד"ה משא"כ בביצה לא הקילו להשוות כו' ויש לראות הא כבר אמר לעיל הלכתא כרב בהני תלת ועיקר חדושי' כאן במת ודוחק לומר דאשמעינן רבא כאן בשבת ויו"ט א"ב אסור אף בשני דגם זה פשיטא הוא עיין א"ח תקי"ג ס"ה

בד"ה דלמא מעברי לאלול כתקנה ראשונה כו' ולא באו עדים עד ל"א הנה י"ל דסברי דמספק נמי חד קדושה כמ"ש התוס' לעיל ה' ב' ד"ה מי לא מודה יעו"ש. וממ"ש כתקנה א' לא א"ש וי"ל דה"ק הרחוקים מוועד אף בא"י (שאין שלוחים יוצאים בר"ה) עושים ב' ימים שמא יחזרו לתקנה ראשונה אף לאחר שתיקן ריב"ז כרב' לעיל מ"מ עדיין שמא ימלכו הב"ד ויחדשו תקנה א' עד המנחה מטעם מהרה יבנה המקדש כעין מ"ש לעיל ה' ב' וא"כ עושין מספק שמא יום ארוך הוא כו' ולא יתיישב לא באו עד ל"א וצ"ל דה"ק ביאתם לא הי' ביאה ועיין מהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל בזה

בד"ה לא אמרן דיתעסקו בו ישראל כו' (רב) מר זוטרא אכולה קאי כמ"ש רש"י בשבת קל"ט ב' וכמ"ש לעיל באורך וכמ"ש הרא"ש ז"ל כאן בשמעתין אלא דבא לתרוצי קושיות הר"ן ז"ל דאי מר זוטרא אכולה קאי ור"א רק אסיפא פליג לא הוה לר"א למסתם והי' לו לומר ר"א אמר בי"ט שני כו' ולכך מפרש דזה פשוט בעיניהם דבי"ט א' דוקא באשתהי ומר זוטרא מפרש י"ט שני ועלי' פליג ר"א כאמור ולעיל פירשתיו בגמרא. ולרב אחא משבחא שכתב בי"ט ב' ע"י ישראל היכי דליכא גוים הא איכא גוים אסור ע"י ישראל ומינה בי"ט א' דוקא עכו"ם הא ע"י ישראל אפילו ליכא עכו"ם אסור א"ש לישנא משהינן ולא משהינן ואין להאריך כאן ואי"ה בפריי תקי"ג אבאר זה

בד"ה דאיכא חברי כו' חציבת קברו כו' משמע בי"ט שני אף מלאכה ד"ת שרי ע"י ישראל ובמ"ק פירש"י דוקא אסא שטרחתו מועטת לא חציבת קברו עיין ר"ן כאן הביאו וצ"ע

בתוספת בד"ה מימות כו' אר' יוסי שהוא תנא כו' ר' יהודא חולק התם ומתיר בשני אלא כיון דסתם רבי במתני' כחכמים איך פליגי נהרדעי על סתם מתניתין כו'

בד"ה והאידנא כו' ועברה החששה עבר הטעם עכ"ל דבר שבמנין אע"ג דעבר הטעם כל שלא אמרו לזמן צריך מנין אחר להתירו אלא החילוק יראה דוקא כשגזרו בודאי משא"כ כאן הגזרה משום חששא שמא שתה הנחש וכיון דמשום ספק אסור כשעברה החששא כו' ועי"ד קי"ו ט"ז א' כן כוונתו יעו"ש קט"ו אות יו"ד בגבינות עכו"ם הואיל ויש מיעוט שעושין היום כן אע"ג דלכתחלה גזרו משום ספק חששא מיעוט המצוי שהיו מעמידין בעור קיבת נבלה עכשיו דלאו מיעוט המצוי הואיל ומיעוטא דמיעוטא [יש]. תו צריך מנין אחר להתירו משא"כ בגילוי אין מצוין כלל נחשים ואי"ה בספר שושנת העמקים אבאר זה

גמרא רבינא כו' חזייה כו' א"ל רב מרדכי בפירוש אמר לי מר כו' חזייה פירש"י רבינא לר"א וכן מוכח לא להיפוך ואמר לי' רב מרדכי תלמיד של ר"א לרבינא לא תותבי' לר"א מנהרדעי דבפירוש אמר לי מ"מ הוא ר"א שהי' רבי דלא סבר כנהרדעי א"כ לא יכול להניח אתמר אפרוח שנולד בי"ט כו' הרי"ף לא הכריע וסתמ' לחומר' דא' רב ושמואל הלכה כרב ואי רב ור"י הלכה כר"י וספק בדשיל"מ