ראש יוסף על ביצה ז

לא בטל כמ"ש הצ"צ בסימן ס"ט הביאותיו לעיל וי"ל לפי מה דס"ד דשיל"מ בדרבנן בטל א"כ מה בכך דספק טרפה נולדה בי"ט כיון דטרפה אין לו מתירין (כ"כ הרשב"א ז"ל) וי"ט דרבנן הוא משום משקין שזבו כו' א"כ תובטל ודוקא לרבה דהוה ד"ת או לר"נ כעין של תורה לא בטל ומש"ה אמר ר"א לעיל דשיל"מ דרבנן נמי לא בטל ופירש"י וה"ה ספק ולא הוה העיקר חסר מן הספר דזה נמי תירוץ הוא דמיירי בספק טרפה בי"ט ואפשר למ"ש הרשב"א ז"ל בעה"ק הביאו הפר"ח תצ"ז ספק בדשיל"מ בדרבנן לקולא י"ל דר"א חדית לן רק בדרבנן לא בטל ומוקי ספק טרפה בי"ט כאמור

בתוספת בד"ה ותנן כו' דהוה תרומה דרבנן כו' הכי אמרינן לעיל תנא דליטרא קציעות דאפילו בדרבנן תרומת פירות דרבנן מחלוקת הר"מ והר"א ז"ל או תרומה בזה"ז ומהא דסאה תרומה ל"ק להו דמ"ה חד בתרי בטל י"ל כיון דהתרומה (דחי) [ודאי] אבל מעגול קשיא להו ועיין רא"ש ור"ן ומהרש"א ז"ל ואין להאריך

שם ולרב אשי כו' משמע דרב אשי חדית לן זה ובלא ר"א הייתי אומר דשיל"מ בטל בדרבנן כמ"ש לעיל. וראיתי להלח"מ פ"א מה' י"ט הלכה כ' על מ"ש המ"מ אם תערובת אסור כ"ש ספקא הקשה דהא מעיקרא ניחא לי' למקשה סיפא נתערבה גם רב פפא הכי סבר יעו"ש ולא הבינותי זה דודאי משמע דר"א חדית לן זה כדפריך ולר"א כו' והמקשה פריך מקודם מספיקא וה"ה מנתערבה קשיא לי' ורב פפא אמר האי תנא ליטרא קציעות כו' דבר שבמנין נתנו חז"ל תורת קביעות עליו מדרבנן אפילו באיסור דרבנן אין בטל דהוה כתערובת חד בחד קבוע דרבנן (עי"ד ק"י ופרישה) משא"כ ספקא דרבנן מותר דל"ש קביעות אבל לר"א דמסיק דשיל"מ לא בטל כ"ש ספק כיון דביצה לא הוה את שדרכו כו' כר' יוחנן א"כ נתערבה איכא בכ"א ספק וביטול ברוב אסורה. כ"ש ספק לחודא. והעד דר"א לא הזכיר כלל ספק והעיקר חסר אלא דכ"ש הוא ומ"ש הלח"מ דנתערבה איכא איקבע אין כ"כ קושיא והבן

אתמר ב' י"ט של גליות נולדה בזה מותרת בזה והכין הלכתא מטעם ממ"נ דא' חול כמ"ש רש"י ז"ל אבל בלא ממ"נ אע"ג ב' קדושות אסור כמו שבת ויו"ט הסמוכים אע"ג די"ל התם הוה הכנה ד"ת דאי נולדה בשני הוה אסור מ"ה דמאתמול גמרה השתא לידת שבת הועילה ואין מכינה. וכאן אי נימא נולדה בשני מותר מ"ה מ"מ הכנה דרבנן הוה אי לאו דא' חול ממ"נ. ודע דמותרת בשני בלא הכנה ומ"ש הר"מ ז"ל פ"א מי"ט הכ"ד דאם הכין לשני פירש בב"י תקי"ג דאמוקצה קאי והיינו אם עומדת לגדל וכדומה משא"כ נולד אע"ג דבי"ט א' מוקצה מחמת איסור גזרה אטו אחר שבת ארי' דרביעא עלי' וכשסר המוקצה מאיסור א"צ הכנה בפה מי"ט א' לשני. וי"ל לשון הרמז"ל נולד היינו תרנגולת לגדל דהביצה אין נגררת אחרי' אלא נולד הוה דמעיקרא לאו אוכלא כמ"ש הר"ן ז"ל ונולד כזה צריך הכנה בפה מי"ט א' לשני ואי מחשבה מהני עמ"ש בפתיחה

רב אסי כו' מבדיל מיומא טבא לחברי' כו' ספיקי כו' רש"י פירוש מברך וכבר עמד מהר"מ שיף ז"ל איך יברך מספק יעו"ש ומ"ש בין קודש לחול לא בין קודש לקודש דבשבת וי"ט יש טעם דכוונה בין קידש חמור לקל אלא שאין מזכירין בפירוש דלא להוי זלזול י"ט משא"כ ב' ימים טובים אין טעם בין קודש לקודש אלא בין קודש לחול וקשה קצת איך זלזל בי"ט שני מספק ומיהו יותר קשה איך בירך כמ"ש מהר"מ שי"ף ז"ל

אמר ר' זירא כו' אמר אביי כו'. ר' זירא לא מטעמי' דרב אסי דמספקא לי' ולר"ז פשיטא לי' וז"ש כוותי' דרב זירא דאסר אהאי קאי לחודא ואביי דייק מדסתם רבינו הקדוש במשנה בראשונה הי' משיאין כו' מה נ"מ מה דהוה הוה אלא לאשמעינן דאם יתוקן הדבר יחזור הדבר ליושנה

דף ה' ע"א גמרא ונתקלקלו הלוים בשיר כו' הלשון קצת קשה דאמר היו מקבלים כל היום עד שתחשך כפירש"י שם ומכאן משמע דלא אירע כן דעפ"י הרוב היו באין העדים קודם הקרבת תמיד בין הערביים רק פ"א נשתהו ועיין מהר"מ לובלין ז"ל בפירש"י דבבוקר היו אומרים תמיד שיר של יו"ט משא"כ פ"א כו'. והיו אומרים כל היום של חול ואיכא זלזול כבוד היום התקינו כו'

ולרב ושמואל קשיא מתניתן ל"ק הא לן והא להו רב תנא ופליג אלא לשמואל] קשי' [ומיהו לרב נמי דל"פ על תקנת רבן יוחנן בן זכאי ואין שייך טעם לאסור וע"ז תירוץ ממתני' ל"ק על רב ושמואל והשתא נמי ל"ק דרבה מרב ושמואל דרב' מיירי בא"י ורב ושמואל בח"ל ואי קשיא בא"י פשיטא דלאחר התקנה אין עושין בא"י כי אם יום אחד. י"ל אע"ג דלפעמים עושין ב' ימים אם לא באו עדים עד למחר שהיום לא עשו מלאכה עד הערב אפ"ה ביצה מותרת בשני דבראשון מספק אסורים שמא יבואו וכשלא באו איגלאי למפרע שהיום חול. וכמ"ש התוס' ד"ה הא לן וכמ"ש מהר"מ מלובלין ז"ל

רב יוסף אמר אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה אף בא"י וחולק על רבה הואיל ובזמן המקדש הי' ביצה אסורה בכל פעם נולדה בזה אסורה בזה דיום א' מספק ויום ב' ג"כ קודש אם באו מן המנחה ולמעלה אף לאחר התקנה דבר שבמנין כו' ומיהו לא יתכן זה דודאי לבני א"י לאו בכל פעם אלא היכי שבאו ממנחה ולמעלה ואף לאחר התקנה אם באו ממנחה ולמעלה אסורה גם לבני א"י אבל אם באו קודם מנחה בא"י שרי בשני דלמחר חול גמור

והוי יודע שאפילו בא"י עושין שני ימים ר"ה וכמ"ש הרמז"ל בה' קידוש החודש פ"ה ה"ה מפני שאין שלוחין יוצאין בי"ט. וגם לפעמים באו ממנחה ולמעלה ונוהגין היום קודש ולמחר קודש כמ"ש שם בהלכה וי"ו וזיי"ן וכרב יוסף וכרבא לקמן ע"ב כפירש"י שם דנהי דמונין מהיום מ"מ נוהגין למחר קודש ועיין במ"מ פי"א מה' י"ט הכ"א וא"כ גם בא"י ביצה שנולדה בראשון בר"ה אסורה בי"ט שני של ר"ה

בתוס' בד"ה ונתקלקלו כו'. והקשה רבינו פרץ כו' די"ל נשתהו מלבא היינו שבאו בין הערביים מתחלת שבע שאז נקרא בין הערבים (עיין מ"כ להר"א אפימנטיל בס' מבוא השמש) ונתקלקלו בשל שחר דעפ"י הרוב היו באין קודם חצות והמתינו עם תמיד של שחר בהקטרה עד חצות (כמ"ד עד חצות עיין ר"פ תפלת השחר) לזה כתבו דאינו כן ופי' עד המנחה היינו מנחה קטנה ט' ומחצה עיין ר"פ תמיד נשחט יעו"ש ועיין בר"מ ז"ל פ"ג מה' ק"ה ה"ה. הלשון יש בו מקושי ההבנה וסבור הייתי לומר שלא ידעו מה יעשו היינו שעכבו התמיד מזמנו שלא היו יודעין אם מוסף או תמיד והרי אמרו הקלקול בשיר הי' והלח"מ מפרש שם כקושיות רבינו פרץ יעו"ש

בד"ה הא לן כו' כשלא באו העדים כו' זה הוספה על פירש"י ז"ל והיינו שלא באו כלל עד הלילה דהיום יצא בקדושה מספק שהיו מצפים שמא יבואו היום אפ"ה קמ"ל רבה ביצה מותרת בא"י דמספק הוא ואגלאי מלתא שהיום חול

גמרא כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אעפ"י שבטל הטעם וכן הלכה ועי"ד קט"ו אות יו"ד בט"ז וקי"ו אות א' בגילוי האידנא שרי ולכאורה שם מפני הסכנה היכי דבטל הטעם כו' משא"כ איסורא צריך מנין אחר אף דאמרו חמירא סכנתא מאיסורא מ"מ לענין זה י"ל להיפוך ועוד י"ל היכי דאמרו בפירוש בשעת הגזרה הטעם מפני כך אוסרין היכי דבטל הטעם א"צ מנין משא"כ היכא שלא אמרו בפירוש אעפ"י שידוע שמפני זה אסרו אפ"ה צריך מנין ואל תגשו אל אשה הוא ענין בפ"ע ומ"מ הכונה ידוע משום תורה

ועיין בה' ממרים פ"ב ה"ב הרמז"ל סובר דמנין אחר צריכין שיהיו גדולים בחכמה ומנין הא לא"ה לא מצי מבטלי כדתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול בחכמה ומנין ואעפ"י שבטל הטעם (וכתב הכ"מ הא דאמר לעיל והאידנא דבקיאין בקביעא דירחא מ"ט עבדינן תרי יומא אעפ"י שאין גדולים כמו דור שגזרו. מ"מ הי' לראשונים להתנות ולהטיל תנאי אם יהיו בקיאין יעבדו חד יומא יעו"ש והאי דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם לזריזות בעלמא. דבלא"ה לא הי' יכולין לבטל כיון שלא התנו בעלי התקנה ולא הטילו תנאי) והרא' ז"ל בהשגות כתב דוקא דלא בטל התנאי צריך גדולים בחכמה ומנין הא בטל הטעם א"צ גדולים בחכמה ומנין וראי' מריב"ז שביטל תקנה דכרם רבעי יעו"ש ומשמע אף שקטן מחברו יכול לבטל יעו"ש

אמר ר' יוחנן כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות רש"י ד"ה במזרח לוד הביא פלוגתא חד תני נטע רבעי וחד תני דוקא בכרם נוהג רבעי לא בשאר פירות ואין מקומו כאן רק אהא דר' יוחנן הי' לציין דנקט לעטר שוקי ירושלים בפירות סתם משמע דנוהג אף בשאר פירות. או מדלא אמר הטעם כמ"ש בירושלמי ר' הילא אמר על ענבים תקנו שיהא יין מצוי לנסכים ש"מ דעל שאר פירות נמי אמר ונוהג בשאר פירות ועיין ר"ש פ"ה דמעשר שני מ"ב ותי"ט שם

ע"ב גמרא וביקש להפקירו לעניים ופירש"י ויאכלוהו שם דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ואע"ג דבמגלה אמר דר"א אית לי' לא קדשה לע"ל הא דחי לה התם בדף יו"ד ע"א יעו"ש ולמ"ד לא קדשה לע"ל אסור לאוכלם האידנא בלא פדיון אף בירושלים והמעות יוליך לים המלח כמבואר ביו"ד סי' רצ"ד כו' יעו"ש ורש"י ציין דבריו אהא דנמנו והתירוהו לעלות הפדיון לירושלים וא"ת כו' דקשיא לי' דליכא למימר התירוהו לפדות במקומו ויוליך לים המלח המעות דא"כ א"צ מנין אחר דתקנה ראשונה לא היתה רק אפירות רבעי שיאכלוהו בירושלים בקדושתן. אבל הני פירות אי מסקי לירושלים נמי אסור למיכל בלא פדיון אי לא קדשה לע"ל על זה לא הי' כלל התקנה לזה אמר דקדשה לע"ל. וה"ה דהוה מצי לציין דבריו אר' אליעזר וכאמור אבל התוספת סוברים דאפילו לא קדשה לע"ל התקנה לא זזה ממקומה וצריך להעלותן לפדותן שם אי לאו דנמנו והתירוהו ועיין מהר"מ שי"ף ז"ל

וכי תימא למצות עונה כו'. עיין מהרש"א ז"ל דה"ק מנלן דצריך מנין אחר להתירו דלמא א"צ וקרא אתי דלהוי נאמרה ונשנית ולנהוג מצות פו"ר גם בבני נח ומשני מקרא במשוך היובל נפיק דצריך מנין אחר א"כ תו צריך נמי שובו לכם למישרי תשמיש וכיון דצריך למלתייהו תו לא הוה נאמרה ונשנית ואין נוהג בב"נ ויש לראות דבכ"מ דמייתי ואומר אין קושיא למה לי ראי' ראשונה י"ל דה"ק לדידי ראי' א' נמי ראי' הוא ואם יש אדם להקשות ולדחות מביא ראי' שני' משא"כ כאן ראי' א' אין כלום דאימא לנאמרה ונשנית כקושיות הגמרא בסנהדרין נ"ט א' וא"כ לא הי' להביא רק ראי' שני':