ראש יוסף על ביצה ו

יעו"ש והנה מזיד לא יאכל בו ביום הא שוגג יאכל בו ביום והר"ן הביא זה ממשנה דתרומות אשבת דלית מוקצה משא"כ י"ט דקיי"ל מוקצה בי"ט איך כתב הרב בשוגג יאכל והיינו בו ביום והא ביה"ש מוקצה הוה מחמת איסור אף פירות דרבנן דשבות ביה"ש אסור רק דמאי הואיל ורוב מעשרין הם. ובירושלמי שהביאו הרי"ף ורא"ש במשילין מה שעשוי עשוי לאשמעינן דמעשיו מהני ולא אמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכמ"ש הרי"ף שם שמעינן מינה כו' ומד"מ אלו יש ללמוד דלאו דוקא שבת ה"ה יו"ט אם עבר ועשה אסור אף דרבנן אסור במזיד דלא כמ"ש הב"י בסימן תק"ג בסופו בשם הרשב"א ז"ל יעוי"ש. וא"ש דברי הט"ז בסימן תק"ב והא"ר שם השיג עליו דבי"ט דיעבד שרי יעו"ש והנך רואה מד"מ מדהעתיק דברי הר"ן ז"ל בה' יו"ט שמעינן דסובר אף בי"ט הדין כן ויבואר אי"ה בפריי וכאן אין להאריך בזה: בתוספת בד"ה אלא בהכנה כו' מ"מ לידה הוי ג"כ הכנה ועוד י"ל כו' לכאורה נ"מ לתי' א' הוה לידה הכנה דאורייתא ולתי' ב' מדרבנן והר"ן ז"ל האריך בכאן ואמר דלית כאן הכנה ד"ת וודאי לידה הי' הכנה מעליא אלא כל ששבת מכין לעצמה דשרי בו ביום אין שבת מכין ליו"ט רק שאסור בשבת אטו אחר יו"ט מדרבנן וליכא הכנה ד"ת יעו"ש (עמ"ש בפתיחה) וכתב שזה דבר ברור ועיין עירובין דף ל"ח ב' אמר שבת מכינה לעצמה יעו"ש ועיין מ"א סימן תקי"ג אות ח' דכאן הכנה דרבנן דלא כיש"ש יעו"ש ויש לראות הואיל ומדרבנן אסורה הביצה שנולדה בשבת תו מן התורה הוה הכנה ד"ת דשבת לא הכינה לעצמה רק לי"ט ועיין משנה למלך ה' גירושין עמד בכלל זה לפעמים אמרינן הואיל ומ"ה שריא לא עבר ופעמים לא אמרינן כן ובדברי מהרש"א ז"ל כאן עמ"ש ע"ב גבי עצים שנשרו מן הדקל בי"ט או בשבת יעו"ש ואי"ה בפריי אבאר זה וכאן אין להאריך בזה

בד"ה ר' יהודא אומר כו' הא דידי' כו' עיין לעיל ב' ב' בתו' ד"ה לדידי כו' וי"ל דר' יהודא מוקי פלוגתייהו במוקצה אסור בי"ט דעלמא ור"א נמי אית לי' מוקצה ועדיין מחלוקת אפי' בשבת אח"כ משום הכנה (מלת עדיין יורה [אף] כזה דרבנן דאל"כ אין צודק עדיין דכאן עדיף טפי מן התורה וביומו רק דרבנן) אלא כיון דרבינא לא מוקי לגדל כרבינא ברי' דעולא אלא סובר במשנה ע"כ משום משקין כי קושיין ואף לרבינא ברי' דעולא כן הוא א"כ ע"כ ר"י יאמר לא נחלקו בזה מעולם אליבי' דרבינא. ולזה כתבו הא דידי' ומ"מ י"ל ר"י יאמר דב"ש וב"ה אה"נ פליגי בתרנגולת וביצה ממה דנימא לר"י לא נחלקו מעולם

ע"ב גמרא הלכתא כרב בהני תלת עיין א"ח סימן תקי"ג ס"ה נולדה בשבת מותר ביו"ט שני אם הוא א"ב מהרי"ל דלא כמהרי"ו יעו"ש בד"מ ופרישנא לעיל דמהרי"ו ס"ל גזרה אטו י"ט א' דהוה ד"ת כתי' א' של תוספת ד"ה אלא. משא"כ ב' י"ט דעלמא י"ט א' גופא דרבנן ועיין א"ר שם אות ה' לפרש דברי מוהרי"ל ויבואר בפריי שם. וב' י"ט של ר"ה אפילו נולדה בשבת וי"ט א"ב וזה לא יצויר רק י"ט ר"ה ה"ו נולדה בה [בה'] אסורה בשבת וזה פשוט ומיהו ב' י"ט של גליות ה"ו מותרת בשבת כמהרי"ל דמפסיק יום חול וממ"נ ובזה אפשר מודה מוהרי"ו והבן

אמר ר' יוחנן עצים כו' ואל תשיבני ביצה כו' ירצה דל"ק דידי' אדידי'. והנה לפי מ"ש לעיל בשם הר"ן מעירובין ל"ט בהא דביצה תאכל בשני כל דספק הוא לא אמרינן מגו דאתקצי ביה"ש הא כל שאסור בודאי כמו מחובר אמרינן מוקצה למפרע וה"ה עצים במוצאי שבת ביה"ש הוה ודאי מוקצה מחמת איסור אפ"ה אי לאו גזרה הוה שרי י"ל ר' יוחנן סובר מוקצה שרי בשבת ויו"ט עיין סוף שבת יעו"ש

ולענין הלכה לדידן עצים שנשרו מדקל בי"ט אסור להסיקן מדרבנן ביומו או משום מוקצה ביה"ש הי' מחוברים וכמ"ש רש"י ד"ה אבל ודרבנן. מוקצה דהכא ואמנם הרי"ף ז"ל כ' דאסור משום נולד ואסרי לה רבנן שמא יעלה ויתלוש ובר"מ פ"ב מה' י"ט הי"א כתב רק טעם נולד וכפי הנראה ברי"ף ה"ק משום מוקצה י"ל ביה"ש הוה רק איסור דרבנן דמ"ה כל המלאכות לצורך אוכל נפש אפי' קצירה שרי רק מדרבנן עיין טור סימן תצ"ה א"כ בדרבנן לא אמרינן אתקצי ביה"ש כמ"ש לעיל כנראה מר"ן עירובין ומיהו י"ל מכשירי אוכל נפש שאפשר מעיו"ט דוחין י"ט מ"ה ויבואר בפריי. ומ"ש נולד הוא דאתמול לא הוה קיימי להסקה וכעין נולד דשברי כלים ומ"ש ואסרי רבנן שמא יעלה ויתלוש אפשר הוא עוד טעם דכ"ע אית להו גזרה דשמא יעלה ויתלוש מדאמר רבי יצחק לא אמר כר' יוסף ולא אמר דלית לי' גזרה פירות הנושרין ועמ"א תק"ז אות (ד] ושם יבואר

והוי יודע שהתוספת לעיל ד"ה אלא כתבו ב' תירוצים א' לידה הוה הכנה מעליא תי' ב' הואיל ובי"ט אסור כו'. ולכאורה לתי' א' מ"ה אסור ולתי' ב' מדרבנן אבל הר"ן ז"ל כתב דלית כאן הכנה ד"ת יעו"ש. ועמ"ש לעיל בזה אמנם ראוי שתבין הקדמה אחת כפי מה שאגיד לך והוא כי התוספת נמי סוברים כן ובתי' א' כתבו לידה הוה הכנה מדרבנן עכ"פ דכיון דמדרבנן אין שבת מכינה לעצמה אין מכינה לי"ט דודאי לידה הוה יותר הכנה מהא דכל ביצה דמתילדא מאתמול גמרה כו'. ולפ"ז ה"ה עצים שנשרו מדקל בשבת. הנשירה כמו לידה ואין שבת מכין לי"ט ולתי' הב' נמי לידה הכנה הוא אלא דאין לידה חשוב הכנה אלא בביצה דוקא דאי הוה נולדה בי"ט הוה אסורה אף מ"ה בסמוך לשבת וא"כ לידת שבת הועיל לי"ט תו אין שבת מכין לי"ט ומ"מ מדרבנן הוה דמ"ה שבת הכינה לעצמה משא"כ עצים שנשרו בשבת דנהי דהוה כמו לידה מ"מ למ"ד מוקצה ונולד בי"ט שרי עיין טור סימן תצ"ה א"כ אם נשרו בי"ט י"ל דשרי למאן דלית לי' גזרה שמא יעלה ויתלוש תו אף נשרו בשבת שרינן להו בי"ט דל"ש הכנה דאין נשירת שבת הועיל ליו"ט דא"נ נשרו בי"ט הוה שרינן ודוקא ביצה דמתילדא בי"ט אחר שבת אסור דמאתמול גמרה ובלא הכנה דאתמול א"א שתולד היום משא"כ כאן וז"ש מהרש"א ז"ל דא"ש דברי הרי"ף ז"ל דאסר לה משום יעלה יתלוש (ולא) [והלא[ בלא"ה אסור דגזרינן אם נתיר ביומי' אתי למשרי' בנשרו בשבת להתיר בי"ט שאחריו (ר"ל ביצה גזרינן י"ט דעלמא אטו י"ט אחר שבת ונולדה בי"ט וכאן נמי יש לגזור אם נתיר בנשרו בי"ט יתירו בנשרו בשבת ביו"ט שאחריו דזה גזרה קרובה ממה שאמר ר' יוחנן) ולמ"ש התו' ור"ן א"ש דאם יכשרו בי"ט אף בנשרו בשבת מותר בי"ט שאחריו דאין נשירת שבת הועיל לי"ט דכיון דא"נ נשרו בי"ט היו מותרין ולזה הוצרך לומר דבי"ט אסורין משום שמא יעלה ויתלוש או נולד תו בנשרו בשבת הוה הכנה כאמור

והכנה זו דעצים שנשרו בשבת שאסור בי"ט בטור תק"ז משמע דהוה מן התורה בשם אחיו הר"ר יחיאל ז"ל וסברתו כתי' א' של התוספת לעיל ד"ה אלא דודאי לידה הוה הכנה אלא ביצה לא הוה הכנה ד"ת דשבת מכינה לעצמה מ"ה שריא כמ"ש הר"ן ז"ל משא"כ בעצים דשבת לעצמה לא הכינה דאסור לבערם בשבת תו הוה הכנה ד"ת לי"ט ונ"מ דאסור להרבות עליהם כה"ג דוקא איסור דרבנן מרבה ומבטל במקלי קלי הא ד"ת אף במקלא אסור להוסיף וכ"פ המחבר בסימן תק"ז סעיף ב' ועמ"א שם ד' ובט"ז אות ג' דהוה ודאי מן התורה יעו"ש. ולפ"ז יש כ"מ לעיל בתוס' ד"ה אלא בין תי' א' הוה הכנה זו מ"ה ולתי' ב' הוה דרבנן דבי"ט מ"ה שריא א"כ אין הכנת שבת הועילה לי"ט דא"נ נשרו בי"ט הוה מ"ה מותר ולפ"ז מותר להוסיף לתי' ב' אבל מ"ש לעיל דנ"מ למ"ד נולד שרי בי"ט יש לעיין בי'

ויש לראות כיון דלידה הוה הכנה מעליא. א"כ ביצה שנולדה בי"ט אמאי לא אסורה מ"ה לא מטעם גזרה כיון דאמר קרא והכינו את אשר יביאו סעודת שבת ויו"ט בעי הזמנה ומיום חול דוקא ואין לך הכנה יותר מלידה איך י"ט ושבת מכינים לעצמם. וי"ל דודאי לפי האמת מוקצה דרבנן דרבה הדר בי' בפסחים וקרא מידרש הכי והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו עיקר בא לומר דמחול מכין ליו"ט ושבת לא מי"ט לשבת או להיפוך אבל לעצמם שבת וי"ט מכינים לעצמם הלכך נולדה בשבת או בי"ט מ"ה שריא ולרש"י לעיל שכתב דמוקצה ד"ת לכאורה דלידה לא היה הכנה וצ"ע למה כי נראה דלידה יותר הכנה מאתמול גמרה לה דעיקר הכנה דילה משום לידה דהיום וצ"ע

אמר רב מתנה עצים שנשרו לתוך התנור מרבה (י"ג מוסיף ומרבה ר"ן) כו'. באיסורא מהפך כיון דרובא כו' והא מבטל איסור כו' בדרבנן כו' אפילו בדרבנן לא בטל כו'. מקלי קלי. הנה מלת לתוך התנור יורה שיש שם עוד עצים וכמ"ש הר"ן ולהוסיף הוא דשרי לא לערובי בידים איסור בעין אף בדרבנן ומקלא אסור ועמ"א תק"ז אות א' ופריך והא מהפך כו' פי' מהר"מ שיף ז"ל דהי' סבר מרבה היתר הוא דהוה זוז"ג (אף דזוז"ג דיעבד שרי לא לכתחלה ועוד דבלא"ה תנור ישן ועצים דאיסורא הוי זוז"ג עיין פסחים כ"ה גבי תנור בקליפי ערלה וצ"ע קצת) ופריך אטלטול ומשני דרובא היתר נינהו הוה כולו היתר וע"ז פריך והא אין מבטל איסור לכתחלה היינו אטלטול ומשני בדרבנן מבטלין יעו"ש. ולפ"ז צריך לומר הא דפריך ולרב אשי מקלא קלי היינו דקשיא לי' בין אטלטול ובין אהנאה איך שרי אח"כ ליהנות מחומו דסובר מוקצה אסור בהנאה ( עמ"ש בפתיחה) ומשני מקלא קלי כלומר דרב אשי לא אמר אלא באוכל גוף האיסור הוא דשיל"מ לא בטל אבל להנות מחומו כה"ג בטל וה"ה טלטול נמי בטל כיון דלא אכל לגוף האיסור רק טלטול בעלמא וכנראה מדברי הר"ן ז"ל בכאן והא דלא אמר אהנאת היסק דהוה זוז"ג י"ל זוז"ג דיעבד שרי לא לכתחלה וישן יוצן. ולפי מ"ש המ"א בתמ"ה אות ה' דזוז"ג בדבר שאין לו ביטול אסור וראי' מפסחים הקדש אפילו באלף לא בטל א"כ א"ש הסוגיא כפשוטה דמשום זוז"ג אין להתיר אם לא הי' לו ביטול (באלף) לולי דמקלא קלי או טלטול נמי בטל כה"ג והיינו באין ניכר עצי האיסור דבניכר ל"ש ביטול ומיהו לאחר שנשרף יראה פשוט להתיר אף בהי' ניכר מעיקרא ובפריי תק"ז יבואר זה אי"ה ומ"א בתק"ז ד' רמז לתמ"ה ובפריי לה"פ עודנו על דברי מ"א שם ובפריי לי"ד צ"ט במשבצות זהב חקרנו על זה יעו"ש בעזה"י

או יאמר והא קא מהפך כו' דסובר המקשה דביטול ברוב צריך להשליך א' כמ"ש מהר"מ מרוטנבורג הביאו הב"י בי"ד ק"ט ואפשר מ"ה כמ"ש בסנהדרין ע"ו דכל שהמיעוט מתנגד לרוב א"א לילך אחר הרוב מההוא דהנסקלין בהנשרפין (ובספר ש"ה עמדנו ע"ז ובפריי לי"ד בפתיחה לה' תערובת חקרנו ג"כ קצת) א"כ הי' קשה לי' והא מהפך באיסורא והתרצן השיב לו דרובא היתר. שב האיסור היתר כמ"ש הרא"ש ז"ל בפג"ה

ולרב אשי דאמר דשיל"מ אף בדרבנן לא בטל כו' רב אשי הוא דחדית לן הא מלתא ובלא ר"א י"ל דוקא דשיל"מ דאוריי' לא בטל כו' ועם זה יתיישב מ"ש לעיל אמאי לא משני ספק טרפה ונולדה בי"ט ונתערבה