ראש יוסף על ביצה ה

מה שכתב מהרש"א ז"ל לרבה ברייתא בי"ט אחר שבת הא י"ט דעלמא אף דאיכא למגזר ספק בי"ט דעלמא אטו י"ט אחר שבת בספק (עיין מים עמוקים) י"ל או דספק תורה מדרבנן לחומרא או דספק נולדה בי"ט או לאו. מלתא דלא שכיחא הוא ולא שייך למגזר בי' ממ"ש לעיל בהא דהשוחט ומצא ביצים גמורת

דף ד' ע"א גמרא ר' יהודא אומר כו' ור' יוחנן לעיל פסק כר"י אליבא דר' יהושע דיעלו כל שדרכו ובעינן את שדרכו וברייתא דלעיל נתערבה באלף כולן אסורת כר' יהודה אליבא דר' יהושע דכל שדרכו אין בטל ועי"ד ק"י

רב אשי אמר כו' וכן הלכה דשיל"מ ספיקו לחומרא וס"ס עי"ד ק"י ובש"ך שם ועמ"א תקי"ג אות ד' מ"ש בק"ב מיירי בחדש ל"ד אלא ה"ה ביצה דקאי שם בי"ט אחר שבת דהוה ד"ת ולפ"ז ברייתא לעיל נתערבה לרבה מתוקמא אף אספק ולאינך קאי רק אודאי י"ט נתערבה אין בטלה דשיל"מ וספקא בלא תערובת אסורה בדשיל"מ ספק דרבנן ולחומרא ועמ"ש בפתיחה)

תניא אחרים אומרים ביצה תאכל היא ואמה כו' פשיטא כו' בי"ט כדפירש"י דאי בשבת איך יצויר שתאכל אמה ופריך פשיטא אאמה דביצה פליגי ב"ה משום משקין או פירות או הכנה כו' ובעומדת לגדל היא ואמה אסורה דר"א אית לי' מוקצה כפירש"י כאן. ועומד על המוקצה כו'

אמר אביי שלקחה סתם נשחטה הובררה כו' לא נשחטה הובררה כו' הוברר שני ל"ד אלא מסתמא כ"ז דלא נשחטה אסורה מספק. ובדרבנן קיי"ל יש ברירה וכן הלכה ועיין חולין י"ד א' שם אמר אביי סתמא לאכילה יעו"ש ורב מרי אמר בעומדת לאכילה וביצה אצטריך לי' ולכאורה רב נחמן דלא סבר לי' הנך תירוצים ע"כ כתירוץ קמא דלרב מרי ביצה כמ' לא צריך פשיטא בעומדת לאכילה אין שום חולק והפוסקים השמיטו זה דביצה אף לאכילה אסורה כרבה י"ט אטו אחר שבת משום הכנה ובדרבנן יש ברירה כבר הוזכר זה בדבריהם

אתמר שבת ויו"ט רב כו' לאו סידרא נקט ה"ה איפכא י"ט ושבת וכ"פ הרי"ף ז"ל וכפירש"י בשמעתין דה"א דוקא שבת ויו"ט. בעומדת לאכילה דהשתא נולדה בי"ט שריא בשבת דאפשר בו ביום נמי' שרינן לה לרב ודוקא י"ט אחר שבת או שבת אחר יו"ט הכנה דרבה ד"ת ולא גזור י"ט דעלמא כו'. ולא מתסר בי"ט דעלמא רק בלגדל משום מוקצה כר"נ דהא לר"נ נמי הכין הוא דלית לי' הכנה דרבה ולא גזרה דפירות ומשקין א"כ באכילה ודאי שרי לדידי' כן יאמר לרב וכיון שכן י"ט אחר שבת נמי שרי דל"ש הכנה דלידה די"ט הכין לעצמו מכין נמי לשבת כדבעינן למימר לקמן אי"ה בשם הר"ן ועמ"ש בתוס' ד"ה נימא ודוקא שבת ויו"ט דבשבת הביצה נגררת אחר האם דמוקצה מחמת איסור שחיטה קמ"ל רש"י והרי"ף ז"ל דאינו כן דרב נמי סובר י"ט ושבת דעלמא אסור משום גזרה ונמצא אין י"ט מכין לעצמו ואין מכין לשבת ויש לעיין לעיל דפריך י"ט דעלמא לשתרי אימא אה"נ ואי דמתניתן סתמא תנן משמע י"ט דעלמא המעיין ברע"ב ובתוי"ט ספ"ק מ"א מפרשי למשנה בעיקר הדין בי"ט אחר שבת וכדמשמע לישנא דגמרא בי"ט אחר שבת עסקינן ע"ש והך שבת וי"ט אפילו כשחל שבת ויום א' נולדה אסורה בזה דאעפ"י ב' י"ט של גליות נולדה בזה מותרת בזה כתב לקמן דממ"נ א' חול וכאן לא שייך זה וכ"כ הר"ן ז"ל והוא פשוט ודע אפילו כשחל יו"ט ה"ו ושבת נולדה בוי"ו אסורה בשבת אף לדידן דבקיאין בקביעא דירחא כאמור והר"ן ז"ל שכתב דשבת ודאי קודש הוא ל"ד וכדכתיבנא דאפילו נולדה בי"ט שני דמנהג הוא אפ"ה אסורה בשבת שאחרי' משום הכנה וכאמור ועיין א"ח סימן תקי"ג

והוי יודע שיש לומר בכאן כוונה אחרת כמו שאגיד כפי מ"ש הב"י בא"ח תקי"ג בשם רי"ו דשבת ויו"ט א"ב אסור בשני והב"י תמה עליו והתיר בשני וכ"פ הרב ז"ל בהגה"ה תקי"ג ס"ד יעו"ש והי' נראה דטעמו של רי"ו דב' י"ט של גליות שרי בשני דבספק שריא רבנן ובי"ט דעלמא דרבנן בשני דספק לא גזרו בספיקן ומכ"ש לשיטת הרשב"א ז"ל בעה"ק הובא בפר"ח תצ"ז דשיל"מ היכי דליכא לתא דאורייתא שריא בספיקן יעו"ש משא"כ י"ט לאחר שבת דמ"ה אסור משום הכנה י"ט שני החמירו בספקו. או יאמר כיון דגזרינן י"ט דעלמא אטו יו"ט אחר שבת כ"ש דאיכא למגזר י"ט ב' אטו י"ט ראשון בי"ט אחר שבת דהוה חדא גזרה. ולפ"ז שפיר אמר שבת ויו"ט כסדר דרב בבבל הי' ונולדה בזה אסורה בזה בשני הימים לזה כתבו רש"י והרי"ף ז"ל דאינו כן ה"ה איפכא דבאמת נולדה בשבת וי"ט א"ב שרי בשני. והטעם דליכא כאן הכנה ד"ת דנהי דלידה הוה הכנה מעליא מ"מ מ"ה שבת הכין לעצמו וכמ"ש בתוס' ד"ה נימא וא"כ תו הוה גזרה לגזרה ביום שני וכיון דממ"נ מותר דהפסיק יום חול אם היום חול מותר בשני וכפסק הרב ז"ל בא"ח תקי"ג בהג"ה וכדאמרן לעיל בזה

כתנאי כו. ר' יהודא אומר עדיין מחלוקת שר' אליעזר אומר כו'. הנה כתנאי רב ור' יוחנן וממילא רבה נמי תנאי הוא ת"ק לית לי' הכנה דרבה ור"ז אליבא דר"א אית לי' הכנה דרבה ולעיל דאמר כרבה לא אמרי הכנה לית להו היינו דפסקי כת"ק דר' יהודא נולדה בזה מותרת בזה והלשון דחוק ואפשר דקשיא להו אי משום הכנה לאשמעינן רבותא טפי ביצה שנולדה בשבת אסור בי"ט כפי הנראה מדברי הרע"ב ותוי"ט דלרבה מתני' בעיקר הדין מיירי ונולדה בי"ט אחר שבת ד"ת ונולדה בשבת לית לתא ד"ת כמ"ש הר"ן. וזה שבוש דנהי רבה מוקי כן מ"מ הם נמי מצי לאוקמי בי"ט דעלמא ויותר הי' לסתמא דתלמודא לעיל לומר דהכנה אית להו וגזרה י"ט אחר שבת לית להו ומש"ה לא מוקמי בי"ט אחר שבת דהוה לאשמעינן רבותא טפי נולדה בשבת אסור בי"ט לבית הלל

לפ"ז יש לומר כתנאי רב ור' יוחנן אבל רבה ככ"ע מצי אתיא דכ"ע אית להו הכנה דרבה מקרא ות"ק לית לי' גזרה י"ט דעלמא אטו אחר שבת ומתני' בי"ט אחר שבת או לגדל ומשום מוקצה ור"י בשם ר' אליעזר עדיין מחלוקת די"ט דעלמא אסור דגזרינן אטו י"ט אחר שבת וא"כ תו נולדה בשבת אסור בי"ט. דשבת לא הכין לעצמו רק לי"ט ואין שבת מכינה לי"ט ולת"ק שבת דעלמא לאכילה שרי כמ"ש הר"ן ז"ל דאין הביצה נגררת אחר התרנגולת או לית לי' מוקצה וא"כ תו שבת מכין לעצמו ושרי ויבואר עוד אי"ה בתוס' ד"ה נימא

מהו למטווינהו האידנא ולמיכל למחר שאלתו אי מוקצה אסור בטלטול או לאו אע"ג דמבואר בכמה משניות דמוקצה אסור בטלטול ביצה הי' סבור דרבנן לא גזרו כ"א לאכילה לא למוקצה ויש לראות ממ"נ אי קסבר י"ט ושבת קדושה אחת פשיטא דאסור בשבת כדאמר לעיל ואי ב' קדושות הן האיך אופין מי"ט לשבת ע"י עירובי תבשילין וע"כ מטעם הואיל כדאיתא בפסחים מ"ו ב' וכאן לא שייך הואיל דבו ביום אסורה הביצה ומיהו לפמ"ש התוספת ב' ב' ד"ה והיה דאפילו מאן דלית לי' הואיל אופין ומבשלין דלא הוה הכנה גמורה הואיל ותיקון מלתא בעלמא ע"ש אלא שדבריהם צ"ע שם ועיין ר"ן כתב הטעם מטעם הואיל וכיון שכן קשה ממ"נ כמ"ש וצ"ע

בפירש"י בד"ה שבת ויו"ט הסמוכים וה"ה יו"ט ושבת פירשתיו בגמרא דה"א דוקא נקיט שבת ויו"ט לזה אמר דל"ד וסמוכים קאמר בד"ה הכנה דרבה כו' מגזרת הכתוב לכאורה סובר הכא נמי איכא הכנה דאורייתא דלידה פשיטא דחשיב הכנה כתירוץ קמא של תוס' ד"ה אלמא דמ"ה אסור ובתוספת אבאר זה: בתוספת ד"ה נימא כו' לשעבר כו' דלמא מתרמייא לי' סעודה עכ"ל כוונתם דלא אמרינן מגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולא יומא אע"ג שסר המוקצה דוקא באם הי' מוקצה בכניסת היום ביה"ש דשמא לילה הוא משא"כ כאן המוקצה ביה"ש דלמא עדיין יום הוא. א"כ לא הי' מוקצה בכניסת יום זה שאחריו ומוקצה מחמת מצוה שאני דאי מתרמי לי' סעודה ביה"ש של יום ח' צריך למיכל בסוכה שפיר הוקצה ביה"ש של ח' בידים כאמור ור"ן כתב דמוקצה מחמת מצוה חמיר טפי אמרינן בי' אף מוקצה לשעבר עד שהוקשה לו מהפריש ז' אתרוגים ותי' בשם הראיה ז"ל ולמ"ש התו' ניחא דסוכה צריך לי' כל ביה"ש אי מתרמי לי' סעודה משא"כ באתרוג מיד שיוצא בו שוב א"צ לו וא"ש

ומפני שיש לי הרהורי דברים בכאן אמרתי אשיחה וירוח לי הנה התוס' הקשו לימא לרב דאית לי' מוקצה סוף שבת מכרכשי דזוזי כו' הטעם משום מוקצה. ולר' יוחנן א"ש דלית להו מוקצה שם ובו ביום משום משקין שזבו והר"ן ז"ל הוקשה לו וא"ת אמאי שרי בשני. לאו לר' יוחנן קא קשיא לי' אלא בשני י"ט של גליות לדידן אמאי שרי בשני נימא מוקצה כו' ולתוספת הונח להם אם נימא מוקצה לשעבר ושאני ב' י"ט של גליות דבקיאין בקביעא דירחא וכדומה ומש"ה שרי ביום ב' משא"כ בשבת וי"ט וע"ז תרצו מה שתרצו וגם הר"ן ז"ל כתב כתירוצם דמוקצה לשעבר לא אמרינן ובעירובין ל"ט. ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני כתב קצת דברים אחרים הביאותיו לעיל בהא דתאכל בשני ופרישנא התם בענין אחר, והוא כי אמרינן מגו דאתקצאי בה"ש בודאי כמו שהי' דעתו שלא לאכול כל ביה"ש או מחמת מחובר ספק תורה כודאי משא"כ ביצה זו בי"ט איסור דרבנן גזרה אטו י"ט דעלמא או משקין שזבו ובה"ש מספק איסור בודל דשיל"מ ספקו לחומרא וכיון שאין בודל אלא מספק איסור דרביע עלי' לא אתקצאי לכולא יומא ויש נ"מ טובא כמ"ש שם. גם י"ט אחר שבת וי"ט א"ב אסור ביום ב' דמוקצה ביום א' ד"ת הכנה אסור ביום ב' והוה כודאי איסור ספק תורה כאמור ועם זה יתיישב מה שהקשה הב"י בתקי"ג על רי"ו הביאותיו לעיל נולדה בשבת אסורה בי"ט א"ב דסובר לידה הכנה ד"ת כתי' קמא של תוס' ד"ה אלא וכיש"ש כמ"ש שם. וא"כ הוה כודאי איסור תורה ומה אעשה שכאן כתב הר"ן ז"ל בפירוש הטעם מוקצה לשעבר לא אמרינן וצריך לדחוק וליישב הלשון שבעירובין דכוונתו כמו כאן עם שאין סובל כן

אמנם עתה ראיתי שהביא הר"ן ז"ל ראי' מעירובין ל"ו א' לגין טבול יום וכפי הנראה גריס שם רבה (ובגרסתינו רב פפא) דמש"ה אין עירובו עירוב דבעינן סעודה מבע"י ואמאי (לא) [הא] בלילה נמי אין ראוי' דאתקצאי ביה"ש ש"מ מוקצה לשעבר לא אמרינן יעו"ש אלמא אע"ג דספקא ד"ת כודאי דטבל הוא שלא הורמה תרומת מעשר אפ"ה לשעבר לא אמרינן והנה אפשר לומר התם ביין ח"ל דתרומה דיליה דרבנן או תרומה בזמן הזה דהוה דרבנן ובכה"ג אין ספקו כודאי ועיין א"ח שפ"ו ס"ט יעו"ש ולגירסא דידן רב פפא ורבא אין ראי' דלדידן מוקצה בשבת מותר יעו"ש ובדף ל"ח ב' אמר שם רבה לגין סעודה הראוי' א"כ א"ש דברי הר"ן ז"ל

וראיתי להד"מ א"ח תקכ"ד אות א' אהא דאין מקדישין ומפרישין כו' בשם הר"ן ס"פ משילין במזיד לא יאכל בו ביום בשוגג יאכל