ראש יוסף על ביצה נז

שכיחא הוא לא עשו תקנה זו ולא גזרו בי' והוה חפצי הפקר ויכול ישראל להוליכו אחר כך למקום שיש לו רשות ואת"ל כן. מבעיא לי תו. אם מילאן עכו"ם לצורך ישראל ובא ישראל אחר ונטל מהגוי אם הם כרגלי ישראל א' או כשני. ומה שהביאני לזה הוא דמילאן ישראל לצורך ישראל הרי כרגלי ממלא כר"ת. וכ"פ המחבר בשנ"ז. ולבעל המאור. וב"ח. וע"ש כרגלי מי שנתמלאו לו. וטעמא דמגביה מציאה לחברו קנה חברו או מטעם שליחות או מטעם זכי' וזכיה נמי מטעם שליחות וקיימא לן אין שליחות לעכו"ם. כמבואר בח"מ סימן קפ"ח ורס"ט, אם כן אין לישראל זכי' בי' אם הגביהו לו עכו"ם מציאה לצורך ישראל. ואם כן הם כרגלי השני שנתן לו העכו"ם ועיין כתובות י"א א' בתוספות ד"ה מטבילין. דבקטן זכין ליה אבל לא לעכו"ם. אבל עכו"ם וקטן וישראל ודאי לא אפילו מדרבנן כנראה מסימן רס"ט. הגביה חש"ו לישראל לא קנה יעויין שם. דאין קטן זוכה אפילו מדרבנן לגדול וה"ה עכו"ם כה"ג וצ"ע בזה. ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך בזה

וראיתי להט"ז בת"א כתב בפשיטות דלקולא אמרינן דחפצי הפקר קונין שביתה במקומן. ולדידי צ"ע. גם מ"ש חפצי עכו"ם דאם שאלו שנים או מצאו (התחום) יכולין להוליך אלפים שלא כדין י"ל תחומין דרבנן ואמרי דחפצי עכו"ם קונין שביתה במקומן. אם כן יכול כ"א להוליך אלפים כאמור

משנה מי שהיו פירותיו (פרה במ"נ מנחי למ"ד ה"א ו"ת הרבים ופרה ה"א הנקבה בשורש פר. וכ"ז למאן דאמר ב' שרשיות ולדידן ג' שרשיות וצ"ע. אולי אזכה לבאר זה אי"ה) בעיר אחרת כו'. ואם עירב הוא פירותיו כמוהו. למאן דאמר כרגלי הנפקד איירי ביחוד קרן זויות. או שהמפתח ביד המפקיד וכ"ה בירושלמי דמפתח ביד המפקיד לא הוה ברשותי' דנפקד עיין או"ח לענין מכירת חמץ אין ראיה לכאן באם המפתח ביד המשכיר] ושם יבואר בפריי) ולמאן דאמר כרגלי המפקיד אשמעינן טובא דהויין כרגלי המפקיד. וסיפא אם עירב פירותיו כמוהו נמי כן הוא. והא דלא דייק מרישא כתבו בתוספת ישינים די"ל דעירבו אחרים לא הנפקד. ולמ"ש הר"ן ז"ל. די"א כרגלי הנפקד והמפקיד אין למידק מרישא רק מסיפא. ואם עירב כמוהו והלא כרגלי שתיהן. ולענין הלכתא פסק המחבר באו"ח כרגלי הנפקד לחוד לא כרגלי שתיהן יעו"ש

דף מ ע"א מי שזימן אורחים כו' אא"כ זכה להם כו' רש"י זיכה על ידי אחר. ובסדר ירושלמי משמע זכה להם אחר ועיין רי"ף והתוספות הקשו (בת"י) בבירור מערב יום טוב סגי. ותירצו דשואל דעתו טפי אכלי מאורחים על מנות. והר"ן ז"ל כתב דשאני התם דאמר לי' משאיל לשואל גופי'. מה שאין כן כאן דלא אמר ליה. ולכאורה יש נ"מ לת"י אפילו היו אורחים מאתמול אצל בעל הסעודה ואמר להם שזימן להם לזה כך ולזה כך. לת"י. אפילו הכי כהאי גוונא דבעל הסעודה אפקי ממחשבתו מכל מקום אין דעת האורח לאוקמי' ברשותיה דיש לו מה לאכול בביתו מה שאין כן שואל שדיבר להמשאיל להשאיל לו אוקמי' שואל ברשותי' ולר"נ הטעם דלא בירר הבעל סעודה בפני האורחים ולא אמר בפניהם הלכך צריך זיכוי הא אמר כן בפניהם אפשר דמהני וצריך עיון בזה

גמרא כגון שייחד לו קרן זויות. עמ"א שכ"ז והוא פשוט. דהטעם כשיחד לו קרן זויות לא קיבל עליו שמירה הא בקיבל שמירה לא מהני יחוד קרן זויות. (ובחמץ י"א כה"ג מהני עיין ר"פ). וכן אם הנפקד אמר בפירוש שאין רוצה להיות אחריותו עליו דכרגלי המפקיד. ויש להסתפק אי הפקיד פירותיו אצל עכו"ם וקיבל העכו"ם אחריות עליו אי בי"ט הויין כרגלי הנפקד או לא דחפצי עכו"ם קונין שביתה, גזרה אטו דישראל אי כהאי גוונא גזרו או לאו. דהוה קצת מלתא דלא שכיחא וצריך עיון כעת ועיין בירושלמי כשהמפתח ביד המפקיד ברשותי' דמפקיד וצריך עיון אי מטעם דאין אחריות על הנפקד או אף דקיבל הנפקד אחריות אונס וכדומה. אפילו הכי כיון דהמפתח ביד המפקיד אין רוצה להעמיד ברשות הנפקד כנראה מתלמודא דידן דבדעת המפקיד תלוי זה וצריך עיון

משנה אין משקין ושוחטין המדבריות היינו שלנות חוץ לתחום וכמו שיבואר יהיו לנות במקום ישוב כל שהוא חוץ לתחום העיר של בעליהן. דמקצה בעלים דעת' מנייהו ומלת מדבר בשורש דבר במ"נ ארץ שאין ראוי לזריעה יעויין שם. ומ"ש הלנות באפר היינו כל ימות הקיץ. כרבנן דברייתא דלא כרבי. ועפר"ח תצ"ח אות ג' דכל הלנות באפר היינו בימות הקיץ והיינו כרבנן דלקמן יעויין שם

ויש לי מקום לדון בכאן כי חכמים אמרו כל שאין באות לתוך התחום כל ימי הקיץ הוא דהויין מוקצה. הא באות ולנות לפעמים תוך התחום פעם או פעמיים בקיץ תו לא הוה מוקצה. ומשמע אפילו לא היה בערב יום טוב תוך התחום בין השמשות רק כל שבאות בלילה ולנות תוך התחום כמה פעמים בקיץ הוה מוכן. ואפשר אפילו לנו בלילה ביום טוב חוץ לתחום ובאו מעצמן תוך התחום ביום טוב דשרי לשחוט מהם ביום טוב דכל שלא הקצוהו בעלים כיון דלפעמים באות בימי הקיץ הוה מוכן וצריך עיון. ובמ"א תק"טו אות ר"ז משמע כל שלא היה תוך התחום מערב יום טוב אסורות יעויין שם. אם כן אמאי לא אמרו חכמים מוקצה כל שלא היה עי"ט תוך התחום. ובירושלמי גרסינן רבי אומר אלו ואלו (באות ברביעה ובאות בימי הקיץ) באו משחשיכה תוך התחום שוחטין ביום טוב ואלו מדבריות הגדילות באפר לעולם) הדא אמרת כלי שבא תוך התחום שרי בד' אמות יעויין שם,. משמע דרבנן נמי מתירין הבאות בימי הקיץ אם באו משחשיכה בלילה מחוץ לתחום לתוך התחום דשרי. ורבי פליג אף אותן שבאו רק ברביעה אם באו משחשיכה שרי וכו'

ומה שהקשה הט"ז בתקי"ח. על הרב בתקט"ו בחוץ לתחום אם ידע או לא ידע כתבנו מזה לעיל בסוגיא דבית שנפחת יעו"ש. ומ"מ יש לומר בלא"ה. כי מוקצה דתחומין לא הוה מוקצה מחמת איסור. דכל שאין האיסור בגוף הפרי וכדומה רק בית סתירת אהל או חוץ לתחום לא הוה מוקצה מחמת איסור ומ"מ כל שהוא חוץ לתחום הבעלים מסתמא מקציין אותן הדברים מדעתייהו הלכך אם אזמין ואמר בפירוש שאין מקצה דעתי' מיני' ובאו הפירות תוך התחום בי"ט שלא בשבילו שרינן לי'. ולכל העולם דמוקצה מחמת איסור לא שייך בכאן הלכך בהמות הבאות לפעמים בימי הקיץ בתוך התחום. לא מקצה מיני' ודעת' עלויה וכשבאו בלילה תוך התחום שרי למשקל מיני'. ושפיר כתב הרב בתקט"ו בסוף הסימן בהג"ה אם לא ידע שיביאו לו עכו"ם הפירות הוה מוקצה מסתמא רק ביושב ומצפה דאזיל מוקצה דמקצה מדעתו אז שרי כי מוקצה מחמת איסור לא שייך בכאן דלאו איסור בגופייהו ועדיין צ"ע בכל זה ואי"ה בפריי בתצ"ח אבאר זה וכאן אין להאריך

גמרא למה לי למימר משקין ושוחטין עיין ר"ן דאי לומר דמוקצה אין משקין אותן. ולבייתות משקין הא מזונתם עליך יעו"ש ומשמע מכאן דמוקצה שרי באכילה והשקאה כל שמזונתם עליך. ודגים או משום צידה או דאין מזונתם עליך. ולמ"ד מוקצה אסור ליתן לפניהם מזונות אעפ"י שמזונתם עליך קשה לכאורה מכאן. ועיין ב"י תצ"ז. ושם יבואר אי"ה

משום סרכא דמשכא רש"י ז"ל פירש משכא עור. בתרגום סרכא דבוק העור בבשר דאי משקין קודם שחיטה נוח לפשוט העור אבל הרי"ף ז"ל פירש דאי איכא סרכא משתמטא פירש בריאה. וכ"פ הרמז"ל בפירוש המשניות וסיים התוי"ט והרי אינה סירכא המטרפת ועיין י"ד ל"ט במעוך ומשמוש שנוהגים קולא. ולכאורה יש להם ראי' מכאן לרי"ף והיינו ריר בעלמא מנתק ואין ראי' דודאי סירכא הבאה לפנינו י"ל טרפה היא מספק כי שמא סירכא ע"י נקב באה או סופו לנתק אעפ"י שרכה מאוד ומ"מ יש סרכות לפעמים ריר בעלמא ומנתקה ע"י השקאה וכשלא ישקה אותה יהי' טרפה מספק ועמ"ש בפריי שם וכאן אין להאריך

פצעילי תמרה כו' פירש"י ז"ל תמרים שלא נתבשלו כו' ומלשונו יראה לי דגרוגרת וצמוקים דחינהו בידים ולא ראוין היינו אחזו ולא אחזו דאיכא תרתי. אסור בסתמא. ואי אמרינן בפי' מהני לגרוגרת וצמוקין ופצעילי תמרה נמי אחזו ולא אחזו וליכא דחי' בידים מש"ה שרי לר"ש בלא אזמני'. אבל אין ראויין כלל. אף פצעילי לא מהני הזמנה ועיין או"ח ש"כ ס"ב הביא פירש"י ויראה ה"ה פירוש התוספת דכאן פצעילי תמרה חתכן קודם בישולם כו' דכיון דלא היו ראוין לאו דחיינהו בידים הוה ושרי בשבת קודם גמרן

ע"ב גמרא אבע"א כו' ג' תירוצים ולתי' א' לר"ש מדבריות כגרוגרת ואסורים בי"ט ולב' תירוצים לר"ש שרי מדבריות או לרבי לא ס"ל כר"ש או לרבנן קאמר. ובה"ג פסק בי"ט נמי כר"ש ומדבריות תרי לישני' בדרבנן ועבדינן לקולא הביאו הרא"ש ז"ל כאן וב"י תצ"ה. אע"ג דאיכא ב' תירוצים לקולא אליבא דר"ש אמר רבותא אפילו אי לא הוה רק ב' לישני' א' לקולא וא' לחומרא בדרבנן לקולא. ומהא שמעינן דספק פלוגתא עדיף מספק מעשה דבספק מעשה קיי"ל דשיל"מ ספיקו לחומרא אפי' בדרבנן ואלו בפלוגתא מיקל בה"ג. ולעיל כמה פעמים כתבנו כן ומוכח מדוכתי טובא ועיין י"ד בש"ך ובפריי שם: והרי"ף ז"ל כאן פסק כרב נחמן בשבת כרבי שמעון ובי"ט כר"י ובעל המאור בריש ביצה הקשה מהא דאמרינן י"ח ב' אמר רבא מי איכא מידי דבשבת שרי ובי"ה אסור והמלחמות והר"ן כאן תירצו דיוה"כ ושבת חדא קדושה משא"כ י"ט קיל אתי לזלזולי בי' יעו"ש. ומדבריהם למדנו דהלכתא בי"ט כר"י. הא ביוה"כ הלכתא כר"ש כמו שבת מהך דרבא וכדאמרן דלא אתי לזלזולי ביוה"כ ובש"ע א"ח תרי"א כל שאסור לטלטלו בשבת ה"ה ביוה"כ ומיני' מה שמותר בשבת שרי ביוה"כ כדכתיבנא. וממשנה אין בין שבת ליוה"כ אין ראי' דקולא לא חשיב אבל בעל המאור ז"ל כתב ריש ביצה. כללא דמלתא ליכא מידי. דבשבת שרי ובי"ט אסור אלא כל שבשבת איסור מלאכה בי"ט אסור משום מוקצה