ראש יוסף על ביצה נה

בא"מ לא בטל א"ש הביאו התוי"ט כאן. ועיין מה שכתב לקמן אלאחיל מ"ם ומלח כו': מאי הוה עלה כו' רש"י מפרש אי יש ברירה בכאן או לאו ומסיק בד"ת אין ברירה בדרבנן יש ברירה והרא"ש ז"ל מפרש דבהמה אסורה ופשיט לה דר"א לא פליג אלא יש ברירה הא ינקי תחומין מהדדי ואסור וכ"פ בש"ע סי' של"ז כרי"ף ורמב"ם ויצא לנו דין חדש דהפרש יש בין שותפין בתרנגולת וביצה ובין בהמה עם וולד ונולד בי"ט כי ביצה כרגלי שתיהן וולד כרגלי בהמה שביצה נתגדלה מאמה וולד יש לה חיות בפ"ע כמו שאתה רואה לענין וולד טרפה שמותר וביצת טרפה שאסורה ואי תימא האיך יצויר ביצה להוליך דאפילו טלטול אסור בעומדת לאכילה תריץ טלטול מוקצה ע"י גוי שרי כמו נר הדולק בה שבת גם יצויר בשוחט ומצא ביצים גמורות דמותרת בו ביום עיין שבת רע"ו מ"א י"א (ויבואר אי"ה בפתיחה וביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה היינו עיקר גמר מ"מ כל שעה נתגדלה באיסור עי"ד פ"ו ובש"ך שם והבן) ועיין י"ד פ"ו וע"ט ובחולין נ"ז ואי"ה יבואר

דף ל"ח ע"א גמרא אלמא לית לי' לר' יוחנן ברירה אע"ג דברייתא דאין כו' דלכאן ולכאן לא ע"כ לית לי' להאי תנא ברירה ומוכרח ר"י לתרץ מ"ש למזרח ולמערב ודלמא ר' יוחנן גופא אית לי' ברירה וי"ל דודאי יש לחלק בין תולה בדעת אחרים דיש ברירה ובין תולה בדעת עצמו ומדלא משני ר"י כך ע"כ משום דר"י סובר להלכה אין ברירה אפילו תולה בדעת אחרים להכי מהדר לאוקמי' ברייתא זו כהלכה וכבר בא חכם. ועיין בתוס' ד"ה ואמר יש לפרש כן יעו"ש: אמר שמואל שור של פטם כרגלי כל אדם ושל רועה כרגלי אותה העיר יש בכאן פירושים הר"ן ז"ל פירוש דפטם אפקי' מרשותי' וחפצי הפקר כרגלי הזוכה ושל רועה לאו מפקר לי' דאין סוחר כ"כ. ולפעמים קונין ממנו בני עירו הלכך כרגלי העיר בשותפות ולפ"ז לשמואל דאין ברירה לעיל בחביות ה"ה כאן ומעכבין זא"ז וה"ה הרועה מעכב עליהם דהוא נמי שותף ולא אפקי' מרשותי' ומש"ה לא אמר ושל רועה כרגלי הלוקח של אותה העיר. ושיטת הרז"ה ז"ל דלאו מטעם הפקר אלא ברירה כה"ג אף שמואל מודה (דמאן דזבין לי' סובר למפרע) דמאן דזבין לי' הוברר למפרע ואין מעכב על ידו משא"כ בשותפים ממש זה מעכב על זה כההוא דחביות וכ"נ דעת הר"א ז"ל בפ"ה מי"ט הלכה ט"ו יעו"ש ונראה שזה דעת רש"י כאן ז"ל ורק אלפים כרוב העיר אבל אם עירב אחד אין רשאי שעירב ולקחו להוליכו דעל הרוב מסר לו הרועה ודעתי' על הרוב וכמ"ש בעל המאור שם. ויש מי שפירש דרגלי כל אדם ורגלי העיר לאיסור שכ"א מעכב על חברו עיין בעל המאור ובש"ע שצ"ז סי"ז פסק דשל פטם שרי למי שלקחו ואפילו שחט הפטם בי"ט ומכר הבשר יעו"ש [דביה"ש אפקורי מפקר לי' ואפי' שחטו אח"כ לצורך עצמו בי"ט נמי שפיר דמי למוכרו לאחרים ולהוליכם למקום שמותרים] ובשור של רועה כרגלי אותה העיר וכתב הט"ז פירש"י. וא"י מניין לו זה דלמא כר"ן ז"ל דלדידן דיש ברירה אפילו אם עירב יחיד מותר להוליך למקום שהוא מותר מאחר דאנן קיי"ל חפצי הפקר כרגלי הזוכה א"כ ודאי י"ל כן ואי"ה בפריי יבואר זה

השואל כלי מעי"ט כו' דמסר לי' בי"ט ודבור בעלמא הי' בעי"ט אפ"ה אסמכי' לי' ואוקמי' לי' ברשותי' תחומין דרבנן אזלינן בתר דעתי' ועיין ר"ן. ויראה אף אם אמר לי' בין השמשות וכל הלילה יהי' שלי רק למחר שלך אפ"ה אוקמי' לי' ברשותי' דשואל שוב ראיתי שזה אינו דא"כ הוה לי' כשנים ששאלו חלוק בשותפות אלא ע"כ אפקי' מרשותי' ביה"ש ובע"ה אסור להוליך למקום שהוא מותר רק ברשותי' דחברי' קאי ושור של פטם נמי אפקרי' או אוקמי' ברשותי' דלוקח מאתמול וכן ברועה הרועה אסור להוליך במקום שהוא מותר דאפקי' מרשות' וברשות רוב אנשי העיר קאי ועדיין צ"ע ואי"ה בפריי יבואר על נכון וכאן אין להאריך ועמ"ש במשנה בזה

פסקא וכן האשה ששאלה כו' הרי אלו כו' פירש"י במשנה דקאי מלת אלו אקדרה ועיסה לא אמים ומלח ותבלין דהני לא הוי רק כרגלי בעלים ואשמעינן מתניתין דלא בטילי וגם פלוגתא דר"י כי סליק כו' ב' כי סליק. א' על שרצה וב' כי סליק ומטי להתם כפירש"י כאן. ומה שאמר ולבטיל פירש"י איסור תחומין כו' דמים הוה מין בא"מ וצריך ששים ולית כאן ששים. ועוד דהוה כמעמיד דא"א לעיסה שנילושה בלי מים גם מלח ותבלין לטעמ' עבידה אלא כיון דכאן אין איסור במים ומלח ותבלין גופייהו כ"א איסור תחומין מהראוי שיבוטל המועט במרובה ועיין תוס' ד"ה ולבטיל ומסקנא דשמעתין כרב אשי דשיל"מ לא בטיל אפילו בא"מ כיון דמתקן העיסה והתבשיל בכך עיין מ"א שצ"ז אות ט' ותקי"ג אות זיין משמע דוקא חזותא. הא לא"ה בטיל אף דמיתקן וע"כ כתי' קמא של תוס' לקמן ל"ט א' ד"ה משום דתחומין הוה איסורא דאית בי' ממונא שם בעלים עלי' ולא בטיל והר"ן ז"ל בנדרים נ"ב א' וכאן תירץ דשיל"מ במקומו היום חמיר טפי אפילו באינו מינו לא בטיל יעו"ש ועיין י"ד ס"ט בט"ז אות ל"ה דלצלי לא הוה דשיל"מ. אם לא שנחלק ביניהם ורש"י ל"ט א' ד"ה שיש לו מתירין או היום כו' ובסימן צ"ז יעשו"ש ובק"ב ובא"ח טור תקי"ג דלר"ת טעמו בטל איך יאמר כן והא מקשה ומשני דשיל"מ אם לא כתי' קמא דתו' לקמן ל"ט א' ד"ה משום ואפשר דטעמו בטל בששים משא"כ כאן

והנה יש לראות בי"ד רי"ו סעיף יו"ד וי"א נדרים דשיל"מ דאפשר לשאול עלי'. ובמינו לא בטל הא בא"מ בטל לכאורה דלא כר"ן בנדרים דהא אפשר מיד בשאלה אפ"ה בא"מ בטיל ויש לחלק אמנם מ"ש שם בסי"א ידנודר מיין חברו גם כן דינא הכי ומשמע דבאינו מינו בטל ויש לראות לתי' קמא של התוספת כאן ל"ט א' ד"ה משום דממונא הוא א"כ אפשר בנדר מיין של ראובן הוה שם בעלים וממונא לא בטיל אפילו באינו מינו ולפי מ"ש ביו"ד ק"ב ואו"ח תקי"ג משמע דסובר המחבר כתי' קמא של תוס' דמיתקן לא מגרע ומבטל בטל בא"מ ומש"ה צריך לטעם חזותא ותחומין הוה ממונא. א"כ אמאי כתב ביו"ד רי"ו סי"א דנודר מיין חברו כו' אם לא ביניהם באיזו חילוק וכעת צ"ע

ע"ב גמרא חטין בחטין לר"י לא בטל לרבנן בטל. משמע אף יבש ביבש לר"י לא בטל ועיין חולין בסוגיא דזרוע בשלה. ומנחות כ"ב ב' בתוס' האריכו בזה. ולרבנן בטל הוכיחו התוס' מכאן בד"ה נהי דהלכה כרבנן דלא כרש"י בחולין ק"ט ופסחים ל' דהלכה כר"י. דאל"כ מאי קושיא דלמא רבי פסק בכאן כר"י בזה דמין במינו לא בטל ואף שר"י חולק במים כו' ועי"ד מזה

נבלה בשחוטה כו' עיין ר"מ ז"ל פ"א מה' א"ט מפרש כן אף לרבנן יעו"ש ומכאן לכאורה מוכח דאם נפל היתר חתיכה ברוב איסור מין במינו נעשה הכל איסור אחרי רבים להטות. אם להקל כ"ש לחומרא ממ"ש שחוטה אין בטלה. משמע אם בטילה הוה הכל ודאי איסור ועמ"ש בפריי לי"ד סי' צ"ח בפתיחה מה תערובות בזה ובמ"כ שם

תבלין לטעמא עבידי כו'. הרמז"ל פ"ה מה' י"ט הלכה כ' כתב מים ומלח והשמיט תבלין ובטור וש"ע שצ"ז כתבו תבלין וא"י למה השמיט הרמז"ל תבלין דמלח ותבלין שוין המה דלטעמא עבידי ואפ"ה הביא מלח ומים ע"כ הטעם כרב אשי או שאר תירוצים עי"ד צ"ח בט"ז אות י"ב וש"ך אות ל"א וב"י שם קי"ב בשאור של גוים בדרבנן גם כן. וטעמא אוסר מחולין שאני שאור כו' ומגמרא נמי מוכח כאן דרבא אמר תבלין לטעמא עבידי ולא בטילי אע"ג דאיסור תחומין דרבנן הוא אפ"ה לא בטל

דף ל"ט ע"א גמרא ורב אשי אמר דשיל"מ עיין מהרש"ל לעיל בשמעתין ומהרש"א שם ואפשר דודאי ידע גם המקשה והני אמוראי דקשיא להו דשיל"מ לא בטל ומיתקן הוה כמין במינו אלא דרב אשי הוא דחדית לן לעיל ד' א' וד' ב' דשיל"מ דאף בדרבנן דשיל"מ לא בטל אבל בלא רב אשי י"ל דוקא מ"ה הוא דשיל"מ לא בטיל אבל בדרבנן בטיל ור"א מסיק כו'

משנה הגחלת כו' גחלת ממש וקונה שביתה ביה"ש ברשות בעלים וא"כ גחלת נעשה בי"ט. מכל מקום ביה"ש עצים ברשות בעלים ושלהבת אין בו ממש אפילו היתה שלהבת קשורה בגחלת ביה"ש מכל מקום שלהבת לא שייך בי' קנין שביתה דנייד ואין בו ממש וכן גחלת של הקדש מועלין בה. ושלהבת בין קשור בגחלת או שייף מנא וקיסם לא נהנין ולא מועלין בה. וכן גחלת של ע"ז דאסורה ושלהבת מותר מפרש הרא"ש ז"ל באין קשורה בגחלת הא קשורה בגחלת אסורה וכן המודר הנייה דמותר בשלהבת באין קשורה בגחלת הא קשורה אסור בשלהבת כל אלו מדרבנן הא מן התורה אף שלהבת קשורה בגחלת יראה דשרי רק מדרבנן הלכך בשל הקדש שקשורה שלהבת בגחלת מדרבנן הוא ולא נהנין ולא מועלין והמוציא גחלת ברה"ר בשבת חייב ושלהבת פטור (אבל אסור) היינו באין קשורה בגחלת אלא קיסם או שייך משחא במנא כדמסיק בגמרא דאי בקשורה בגחלת חייב על הגחלת דאין לה שיעור ומיהו בהזיד בגחלת ושגג בשלהבת פטור מחטאת. ומיהו יראה דחייב חטאת ועדיף מקיסם ומשחא וע"כ לא יצויר מתני' רק בשאין קשורה בגחלת כ"א דאדיי אודיי לרה"ר והא דגחלת של הקדש מבואר בר"מ ז"ל הלכות מעילה פ"ב הי"ג דמיירי בקדשי ב"ה דאלו עצי המערכה שפקעו מעל המזבח אין בו מעילה וא"י ע"ג המזבח מהו הדין וגחלת ע"ז דאסור מ"ה כדבעינן למימר לקמן אי"ה היינו בעצים הדולקין לפני ע"ז להקטרה וכדומה דאלו ע"ז של עכו"ם יש לה ביטול א"נ בע"ז של ישראל שאין לה ביטול עולמית

והנה במשנה חשיב תלת ושייר לתרין המודר הנייה וגחלת של ע"ז אם לא דנימא תני ושייר ולפי גרסת סדר ירושלמי וכ"ה גרסת הרי"ף ורא"ש ז"ל דל"ג במשנתינו רק תרין גחלת כרגלי בעלים וגחלת של הקדש והא דמוציא לרה"ר לא תנן לה ולקמן אלא הא דתנא המוציא שלהבת פטור היינו בברייתא (ורש"י שם פירש דתנן במתני') א"כ מ"ש דלא תנן במשנה אלא שלהבת אעפ"י שקשורה בגחלת אם הדליק חברו נר וקיסם מיני כרגלי כל אדם. וכן הקדש נמי בין קשור או לאו לא נהנין ולא מועלין א"ש דאינך תלת הנייה וע"ז ושלהבת לרה"ר דוקא באין קשורה והיינו שבת דאדיי אודי דוקא וע"ז והנייה אף בשייף