ראש יוסף על ביצה נד

אשה ובנים תרווייהו ממש ומפירש"י לכאורה לא יראה אלא כל שיש לו בנים לחוד וליכא כ"א דברי קבלה תו אין כ"כ מצוה ורשות קרי לי': דברי הירושלמי [ביומא] חולק על בבלי שם י"ג ב' דמקדשה ומכניסה לחופה מאתמול ומגרש לה ע"ת ובירושלמי סובר מתקנינין רק הזמנה בעלמא [לא] דמקדש לה ומכניסה לחופה ופריך קונה בשבת. וה"ה דה"מ להקשות שמא יכתוב דאין מקדשין ודאי טעמא דשמא יכתוב דל"ש קנין בארוסה דאין זכאי במציאה ובשאר דברים. והלין דכנסין ארמלין יש בו ב' פירושים עיין תוס' יומא י"ג ב' א' באלמנה חופה לא מהני רק ביאה צריך הביאה בע"ש שלא יהא כקונה קנין משא"כ בתולה החופה מע"ש מותר הביאה בשבת פירוש ב'. די"א הינומא הוה חופה ובבתולה עושין זה בשחרית משא"כ אלמנה צריך החופה מבעי"ו יעו"ש. ולפי זה חופה מהני באלמנה ועיין אה"ע סי' ס"א וס"ד ועיי"ש בח"מ אות וא"ו יחור הראוי לביאה לא ביאה ממש והב"ש אות ו' שם הקשה בזה להמחבר צ"ל ע"כ ביאה ממש יעו"ש. ויש לראות באלמנה אם נאמר דחופה הראוי לביאה אין קונה בה כ"א ביאה ממש במאי יקנה אותה למציאה ומעשי ידי' כ' דביאה מסקינן בקדושין יו"ד ב' דאירוסין עושה לא נשואין וי"ל ע"י כסף וביאה אח"כ גומרת כדמסיק הרי"ף ז"ל [ריש] דיש ק"ו דביאה אחר כסף גומרת מיבמה דליכא למפרך שכן זקוקה ועומדת דהאי נמי זקוקה ועומדת ואין מגרשין בשבת ויו"ט אפילו גט המובא ע"י שליח עיין אה"ע סי' קל"ו ומ"א של"ט בה' שבת יעו"ש ב"ש ומ"א מ"ש על זה ע"ש

דף ל"ז ע"א גמרא. ולא מגביהין פשיטא לא צריכא אפי' כו' יראה פשיטא ממשנה דלעיל י"ב ב' שאין זכאי בהרמתה ומפרש דאשמעינן כאן אפילו ליתנה בו ביום לכהן נמי אסור והא דאמר דטבילי האידנא [ובלש[ עיסה שרי. ואם פירות שנגמר מלאכתן אתמול ונראה פני הבית היום עיין לעיל י"ג א' בסוגיא דמוללין מלילות ואין להאריך כאן

כל אלו בי"ט אמרו מלת וכו' חסר כאן. עיין מהרמשי"ף ז"ל דאסיפא מקשה אין בין כו' וארישא הוה מצי להקשות כל שחייבין בשבת משום שבות חייבין בי"ט והא איכא משילין

באה"ע סי' ס"ד אין נושאין נשים בשבת יעו"ש ויראה ודאי ה"ה יו"ט כירושלמי קונה קנין בי"ט ונ"מ במחזיר גרושה דשרי בחוה"מ דליכא שמחה. בי"ט אסור דקונה קנין הוה וביה"ש בע"ש אי קונין אשה י"ל כל שהוא משום שבות בין השמשות לא גזרו בי' משום מצוה ושרי וראיתי להמ"א סי' תקמ"ו אות ד' בשם התוספות כתובות ט"ז בתוספות י"ט אם קיבל עליו י"ט שרי מדין תורה דלא קרינן ושמחת בחגך ולא באשתך ומדרבנן הוה כקונה קנין י"ל דמשום שבות לא גזרו ביה"ש כ"ש בקיבל י"ט ושבת מבעי"ו. ואפשר קיבל גרע דהוה כנדר ועיין ה' שבת מזה וכאן אין להאריך ואי"ה בפריי יבואר בזה יעו"ש

משנה הבהמה והכלים כרגלי הבעלים בהמה שם המין בה"א הנקבה והעד ובהמתינו עיין מ"נ בשורש בהם וכמוהו חולדה עתוי"ט פסחים פ"א במשנה אין חוששין שמא גיררה חולדה סוג כולל סוג הסוגים ולדברי חז"ל אף חיה במשמע בהמות שדי במ"נ שם חיה מה יעו"ש ועין אומרו כרגלי הבעלים אפילו השאיל לחברו בי"ט כל שבין השמשות הי' בעלי' כרגלי הבעלים ועמ"ש לקמן בגמרא בהא דב' שאלו חלון

המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים. ובגירסת המשנה שבסדר ירושלמי וכ"ה ברי"ף הרי הוא כרגליו ופירושו נמי כרגלי הבעלים ובגמרא מוקמינן לה ב' רועים ויש מחלוקת רש"י ורי"ף ז"ל ובפירוש הרי"ף ג' פירושים ואבארם בקצרה שיטת רש"י ז"ל ע"ב דמתניתן בשיש ב' רועים בעיר ומסר בי"ט לא' מהם ביה"ש ברשות הבעלים ואע"ג דבדרבנן אפסקא הלכתא לקמן יש ברירה היינו בחלוקה זה החלק הוברר לחלקו מאתמול משא"כ כאן דבהמה זו של ראובן וברשותו עומדת ביה"ש אם מסר בי"ט לא' מהן לא הוברר למפרע ולהוציא מרשות ברור ע"י ברירה לא אמרינן משא"כ באין אלא רועה א' אפילו מסר בי"ט נמי כרגלי הרועה דא"א דלא מסר לי' ולרש"י בניו כאחר דמי וה"פ שהי' רגיל ליתן בהמתו לבנו או לרועה שבעיר ובניו ג"כ רועה כו' והא דנקיט בנו למידק הא בנו לחוד רועה הוה כרועה אחד בעיר ואפילו בי"ט כרגלי בנו דלא כרמז"ל פ"ה מי"ט הי"א וכ"פ בש"ע שצ"ז דבניו כאביו דמי יעו"ש. ולרש"י בניו כאחר דמי או דאשמעינן דאפילו בנו ורועה ומסרן לבנו בי"ט לא אמרינן הוברר מסתמא לבנו הי' דעתו אפ"ה אין ברירה כה"ג ומ"מ מוכח דבניו כאחר דמי דאל"כ מה רבותא דבנו כאב דמי אלא כדאמרן כאן. אבל הרי"ף ז"ל כתב וז"ל ואוקימנא למתניתן בשני רועים דלא קנה א' מהן. אבל רועה א' כרועה אפילו לא מסר אלא בי"ט משמע דב' רועים אפילו מסר בעיו"ט לא קנו א' מהם (דרישא י"ל כפירש"י לא קנה א' כשמסר בי"ט דאין ברירה כה"ג אלא ממ"ש בסיפא) ויש ג' פירושים א' פירוש הרז"ה ז"ל וכנראה שהוא פי' המ"מ בפ"ה מי"ט הי"א דמסר מעי"ט לשניהם ממש. אין דעתו שיהא ברשותם רק לרעות ולהשגיח עלי' וברשות בעלים הוה ולרועה א' אפילו בי"ט כרגלי הרועה. ודייקא נמי לקמן ה"פ דע"כ רועה. בשני רועים. וה"ק מסרו לבניו מעיו"ט או לב' רועים בעי"ט כרגלי בעלים דאי רועה א' ובי"ט איירי למה לי בניו השתא רועה כ"ש בניו דדרך להשאיל ולפקוד חפצים אצל בנו ואי דבנו אפילו בי"ט אין זה בכח המאמר דאדרבה משמע נו דומיא דרועה ואתי למטעי אלא ב' רועים ובניו ורועים מעי"ט ופירוש הר"ן ז"ל דבכה"ג כשמסרן מעיו"ט לרועים ברשותי' דרועים אלא במסרן בעי"ט ואמר למחר לזה אני מוסר דלרש"י י"ל כל שמסרן אף על גב דלא בירר תו אפקי' מרשותי' ולמחר כה"ג יש ברירה בדרבנן. ולרי"ף לא אפקי מרשות בעלים כ"ז דלא בירר בעי"ט למי נותן אבל אם מסרן בעיו"ט לשניהם ממש מודה הרי"ף לרש"י דברשות הרועים ולבניו או לב' רועים כר"מ ז"ל דבניו כאב. ופירוש הרמב"ן ז"ל במלחמות נראה שמפרש ב' רועים מסר להם בי"ט כפירש"י. אלא דה"ה דאמר לא' מהם אני מוסר לך ע"מ שתמסור גם לחברך ותהיו שניהם רועים וא' לא מסר לחברו בו ביום א"כ בטל המסירה שעל תנאי כן מסר לו ולפיכך כרגלי הבעלים שבטל השמירה ופירוש המשנה לבניו או לרועה שבנו ורועה ב' רועים בעיר בנו ורועה ומסר לא' מהם ע"ד שימסור לשני ולא מסר הא' לשני שלא קנו שניהם וכרגלי הבעלים. ונקיט בנו ורועה לומר בנו כאחר דמי. או לומר אם מסר לבנו לחוד למחר ולא התנה ע"מ שגם השני כו' בכה"ג יש ברירה דרגיל בבנו. וכנראה מרמב"ן ז"ל שם דרי"ף יודה לרש"י דבמסר בי"ט לאחד מהם ואין רגיל בא' יותר משני אין ברירה כה"ג ורש"י לדינא אפשר יודה לרי"ף ז"ל בהך דינא דאפילו מסר כה"ג פשיטא שאין קנו שניהם. ולפ"ז חולק הר"מ על הרי"ף ז"ל בבנו כו' ולרמב"ן י"ל אמאי לא מוקי' נמי דר' דוסא ב' רועים ונתן לא' מהם בי"ט ש"מ דר"ף מודה לרש"י כה"ג אין ברירה ודאי ברועה א' מיירי במסר בי"ט ומתניתן ב' רועים ומ"מ מ"ש מסר ביו"ט. א"כ קשיא לישנא דרועה א' אפילו מסר ביו"ט. ועוד דאפילו בעי"ט ואמר כן מ"מ שימסור לב' ולא מסר כרגלי הבעלים. גם מנא לי' לרי"ף לפרש כן ולא כפירש"י כפשוטו וצ"ע ובפירוש המשניות כתב ובתנאי ב' בנים או ב' רועים יש חזרה בס' היד דבן א' נמי כרגלי הבעלים וב' רועים זה אמת ויציב ואין להאריך יותר

ובש"ע סימן שצ"ז סעיף ד"ה כר"מ ויורה המ"מ יע"ש ובאר הגולה אות ה"ז. בנו. משנה שם וכפירש"י וטור והנה מ"ש משנה שם הי' לבאר כר"מ דכפשוטו בנו כאחר ובנו ורועה ב' רועים הם. ומ"ש כפירש"י וטור צ"ע לכאורה טובא דזה כר"מ ורי"ף ז"ל דלא כרש"י וטור אלא שאני רואה שהוא ז"ל מפרש דלשון הרמז"ל דכתב רועה א' בי"ט דב' רועים נמי בי"ט ורבותא קאמר ל"מ מסר בי"ט לא' אין ברירה אפילו [מעיו"ט] לב' יחד. כיון דבעיו"ט אין ידוע לאיזה ימסור שמא לזה לחוד או לזה לחוד אע"ג דבהמה לרועה קיימא אפ"ה לא קנו שום א' מהם וברמז"ל סידר ב תחלה אפילו מסר בעי"ט ואח"כ רועה א' בי"ט כרגלי הרועה וב' רועים משמע נמי בי"ט וכאמור וצ"ע ואי"ה בפריי יבואר

השואל כלי מעי"ט כו'. ר' יהודה פוטר במים שאין בו ממש יבואר לקמן בגמרא ל"ח א' ושם יבואר אי משאיל על י"ט למחרתו ובלילה הוא של בעלים כרגלי מי הם

ע"ב גמרא הלוקח כו'. הרי בלוקח כו' כרועה אף על גב דמעות מדרבנן אין קונה רק משיכה אוקמי' אר"ת ועוד אפילו בדבור בעלמא כמו המשאיל כדמסיק לקמן שארית ישראל כו' ולא הדרי בהו כ"ש כשיש ממחוסר אמנה בדברים. ובירושלמי אמתניתן דמשאיל כלי כו'. אמר ר' בא תחומין עשו כמדת הדין ופי' ד"ת כו' ולא הבינותי דמה (מסית) מה"ד] שייך בשאלה וכפירש"י לקמן כיון דאסמכי' בדבורי' שזה לא קני לא מד"ת ולא מד"ס אפ"ה אוקמי' ברשותי'. ומיהו יש להסתפק אם נתן מעות ולא משך ועיין רא"ש כפי הנראה גרסתו הלוקח בהמה אף פי שלא מסר לו אלא בי"ט הרי כרגלי הרועה דל"ת ביה"ש מוכר ולוקח אסחי דעתייהו מינה. וא"כ למה לי שנית והמוסר בהמה לרועה בי"ט דכ"ש הוא מרישא

דייקא נמי לבנו או לרועה ש"מ יש בכאן פירושים רבים וכבר פירשתיו במשנה ואמנם בירושלמי דשמעתין וז"ל במסרה לו בי"ט אבל מעי"ט כרגלי הרועה בשיש שם רועה אחר כו'. ופי' המפרש הא דבי"ט כרגלי הבעלים בשיש רועה אחר יעו"ש. וזה כפירש"י ז"ל ממש ומאחר דירושלמי מפרש כן צ"ע למה פירשוהו ברי"ף ז"ל פירוש אחר דלירושלמי א"א ג' פירושים של ר"ן ומ"מ דפירשו מעי"ט ולרמב"ן נמי מאי אריא בי"ט אפילו מעי"ט נמי וצ"ע

זה עירב עליו לצפון וזה עירב עליו לדרום כו' מלת עירב אין לו ביאור כפשוטו ובפוסקים השמיטו מלת עליו דכיון דשאלו בשותפות ברשות שניהם קיימא. וכל שזה עירב לילך לצפון וזה לדרום אין רשות להוליך החלוק יותר מרגלי שתיהן ועמ"ש לקמן במשאיל מזה יעו"ש

דקא ינקי תחומין מהדדי. רש"י פירש חלקי הבהמה שראוין לשני תחומין ורי"ף ורא"ש ז"ל פירשו דתחומין שלה חלק זה יונק מזה וכן חלק חברו ונמצא מעורב זה מזה. יש לעיין אמאי לא בטל קצת לחלוחית של זה בזה כמו יין בגיגית וענבים דרוכים מתערבין בשבת כיון שאין ניכר מעולם האיסור בפ"ע ודומה זה לשם. גם אם נאמר מיחל ובשר ב' מינים הם לענין שמא (עיין בארבע שיטות בסוגיא דזרוע בשלה חולין צ"ד) א"כ ליבטל המיחל בחלק זה בבשר דמין בשאינו מינו אף בדשיל"מ בטל ולמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דשיל"מ כה"ג דבשעה זו יוכל לאכול כאן אף