ראש יוסף על ביצה נג

אל ארה הרי כי ישל זיתיך מפרש רש"י כי ישיר יעו"ש כמו . כו': וראיתי להתי"ט במכות ם"ב מ"א לרבי ורבנן וונשל הברזל כו' שפירש יש אם למסורת בלא נח נסתר וכאלו כתב בחירק קטן שאין אחריו יו"ד. ונו"ן הנפעל כתובה ונו"ן השורש שהוא הפ"א נשמט ופירושו ונשל בקעת מהעץ וע"י מה ע"י הברזל עשה פעולה שנשמט מהעץ בקעת. וזה כרבי ולרבנן ונשל בקמץ גדול שאחריו אלף כלומר הברזל הוא הפועל עומד שנשל עצמו מהקתא. ואי לרבי נמי דהמסורת עיקר ואין כתוב הנח נסתר מכל מקום דלמא קורין בחטף קמץ והוא מקל ופירושו כרבנן ונשל הברזל מהקתא ונהי דלפנינו כתובה בקמץ גדול שאין השין דגושה. מכל מקום במסורת נמי י"ל בק"ח וכדכתיבנא והנה רש"י בחומש כי ישל זיתיך ישיר כמו ונשל הברזל. פירוש הרא"ם ז"ל שסובר רש"י ז"ל כל אלו בשורש זה בנין הקל שלהם פעלים יוצאים הם ורש במכות פירש לרבנן השיל. ואין זה דוחק שבא הקל במקום פועל יוצא בשורש הזה יע"ש וצ"ע כעת

ומ"ש רש"י בגמרא שחול וכסול מומי הבכור דשרוע קאי רק אכסול אבל שחול הוא שאחת מבוקא נשמטה זהו מומו. גם מ"ש רש"י בחומש ונשל פועל יוצא כרבי ולא חכמים צ"ע

פירות דרך ארובה בי"ט אבל לא בשבת. פירות דבר הראוי לטלטול אפילו חיטין ושעורין דראוי לכוס וכדומה ולבהמה אבל מוקצה לא דרך ארובה אפילו ע"י חבל ודרך חלון אסור בחבל ושלא בחבל טור תקכ"א ודוקא משום הפסד ממונו שרי שלא יפסידו בגשמים הא לא"ה אסור כדמוכח בגמרא כאן דהפסד ממונו כו' ומ"א תקכ"א אות א' דהוה כמפנה אוצר כבשל"ב. ולא הבינותי מאי ראי' שבת לי"ט דבשבת אפילו הפסד ממונו אסור הלא מבואר כאן משום הפסד ממונו וראיתי להמ"מ פכ"ו דשבת הט"ו דוקא לדבר מצוה הא לדבר רשות לא מדתנן מפני ביטול בית המדרש. וא"י דאין מוכח דלמא להפסד ממונו התירו אפילו יותר מד' וה' קופת ולביטול בית המדרש לא התירו כ"א דו"ה קופת ולמה לא הביא בביאור מפורש מכאן במשנה אבל לא בשבת והיינו אפילו הפסד ממונו אסור וצ"ע

ומכסים פירות וכן כדי יין ושמן. השתא משילין פירות דטורח יותר כ"ש מכסים פירות. ולמה שכתב הרא"ש ז"ל דהנך תרי בבי בשבת (ת"ש) [א"ש[ משא"כ לרש"י שפירוש דוקא בי"ט שרי קשה דכ"ש הוא דלכסות פירות שרי ולר' יצחק א"ש דוקא פירות הא אין כלי ניטל כו'. משא"כ לעולא קשה דכדי יין אשמעינן ה"מ נמי שרי וי"ל דמש"ה נקיט רישא מכסין דלהוי כדי יין משנה יתירה אפילו טבל ומכל מקום קשה משום איידי שנה משנה יתירא

ונותנין כלי תחת הדלף בשבת. פירש"י מפני טנוף הבית משמע הא לא"ה אסור וקשה דנוהגין היתר. ואפשר בדלף שאין ראוי מיירי דבאין טינוף אסור דמבטל כלי מהיכנו. משא"כ מפני טינוף הבית דרשאי להוציא ועמ"ש לקמן בגמרא מזה

גמרא כי של זיתיך ביארתיו במשנה ה (דוקא) מכאן ראי' לומר שחסר פ"א הפעל ולא מן ונשל וכדומה יעוין שם

ודלמא כו'. הנה נקיט ב' צדדים לומר די"ט אפילו דו"ה אסור לטלטלו דביטול בית המדרש עדיף מה"מ. או י"ט דקיל צריך סייג יותר כרב נחמן בפ"ק ב' ב' ובחלוקה דכאן אפילו יותר לא נקיט רק צד אחד דשמא ה"מ שרי טפי ולא נקט נמי שמא י"ט דקיל מקילין בי' כסברא הפשוטה. ולקמן מזכיר זה ואמר י"ט דקיל מקילין בי' גם איך אפשר לומר ה"מ עדיף טפי הא בשבת משום ה"מ לא התירו כלל טלטול שלא לצורך וביטול בית המדרש התירו אלמא ביטול בית המדרש עדיף טפי ואפ"ה דו"ה ותו לא כ"ש ה"מ בי"ט דו"ה ותו לא ולזה י"ל כמ"ש מהרש"א ז"ל דבשבת אסרו ה"מ משום הוצאה. ות"ת הוא לצורך גופו התירו כמו מלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו שרי. משא"כ בי"ט דהתירו משום ה"מ דשלא לצורך נמי מותר רק שיהא צורך קצת כמו ה"מ א"כ י"ל דאדם בהול על ממונו ואי לא שרית לי' לא ישמע ואתי לעשות במזיד לכך התירו לי' ולקושיא א' י"ל דמש"ה לא צידד דבהא פשיטא לי' דלביטול בית המדרש י"ט ושבת שווין דו"ה שרי ותו לא. ולענין הלכה הרי"ף והרמז"ל פסקו דאפילו יותר שרי בי"ט משום ה"מ כדדחי לי' ודלמא להיתרא (בשל סופרים) אף דדחי לאיסורא נמי בשל סופרים לקולא אבל הטור ושאר פוסקים כפשיטותי' דר"א דשבת וי"ט שווין. ולפי זה יש ללמוד מכאן סוגיא דלהטור ורא"ש ורז"ה לא שבקינן פשיטותי' משום ספקא אפילו מדרבנן ולרי"ף ור"מ אפילו כה"ג כל בדרבנן לקולא ויבואר אי"ה בכללי הפוסקים ואין להאריך כאן ועמ"ש לקמן בגמרא מזה

דף ל"ו ע"א גמרא אבל לא האוצר כו' בי"ט מן האוצר שאין מסתפק אסור דמוקצה הוא ובי"ט לית מוקצה אלא באותן שאין מוקצין מיירי והנך בעיין כולהו לא אפשיטא ושיטת רז"ה עפ"י סברת הר"ן די"ט ושבת שווין בזה ושיטת הרי"ף ורמז"ל כדחוי דאין ללמוד שבת מי"ט ולא י"ט משבת כלל בכל הנך בעיין. אבל מדברי הב"י בתקכ"א ושל"ג יראה שחר לו דרך לעצמו דבי"ט אפילו יותר מדו"ה דמשנה מסייע מדלא פירשה כמה ובשבת מפנין מגג לגג דסתמא תנן. אבל לא יגמור שבת וי"ט כי הדדי דכאן אין זכר מזה ומיהו בש"ע חזר בו ושם יבואר וכאן אין להאריך: בדלף הראוי הרמז"ל בפכ"ה מה"ש פסק כן דוקא בדלף הראוי דאל"ה מבטל כלי מהיכנו ואפ"ה לא אמר הכא ולטעמיך די"ל דאי עושין גרף של רעי לכתחלה אפילו בדלף שאין ראוי נמי שרי מש"ה לא אמר כן ועיין פוסקים

ע"ב גמרא פשיטא מהו דתימא שלא במינו ניצוד שרי קמ"ל למי שסובר דבדרבנן פסיק רישי' שרי לר"ש א"כ השתא דאתית להכי אין צריך לומר דשלא יעשנו מצודה אלא לר' יהודא אבל לר"ש אפי' הוה פסיק רישי' שרי בדרבנן דאין במינו ניצוד פטור אבל אסור ועיין טור א"ח סי' שי"ו ועמ"א שי"ד אות ה' ושי"ו ואי"ה בפריי יבואר

בי רחייא דאביי דלף אתא לקמי' דרבה. ה"ג ברי"ף יעו"ש והיינו שהניח כלים ונתמלאו ולא הי' לו עוד כלים אחרים שאל אם מותר להוציאן דלף שאין ראוי. אמר עיילי' לפוריא התם דלהוי כגרף של רעי ושרי להוציאם ולשפוך וליתן במקום הדלף ואביי דאמר וכי עושין גרף של רעי יש מחלוקת בזה אי הלכה כאביי. או כמ"ש התוספת לחלק דמשום הפסד ממונו התירו לו לעשות לכתחלה גרף של רעי וצריך לומר דהכלים נתונים מאתמול מיום חול דאל"ה לאביי איך ביטל כלי מהיכנו דאסור לשפוך לפי סברתו דלא במקום דירה הי' אלא מאתמול הי' ודלף שאין ראוי היה דבדלף הראוי פשיטא דשרי אפילו במקום שאין דר שם אדם כמ"ש לעיל ועיין בא"ח שי"ו וכאן אין להאריך

גרסינן בירושלמי כשאין גגותיהן שוות הא שוות שרי וכן מורידיין מחלון ובבלי איתא ברייתות דאפילו שוות אסורות וחלון לאו דוקא דרך ארובה וכ"כ הפוסקים עיין תקכ"א

עיין במפרש שם תוס' ד"ה והא תני ועיין ד"מ א"ח של"ה ומ"א שם אות ד'. וא"י מה קשיא לי' דה"ק דעביט ענבים אסור ליתן כלי תחתיו דמבטל כלי מהיכנו ואי דיתן מים הא אין מבטלין כיון דעושה לבטל המוקצה. משא"כ כשמניח כלי תחלה עם מים אין כוונתו לבטל ואח"כ מותר משא"כ ליתן לכתחלה כלי ריקן תחת הנולד אסור אח"כ להוסיף מים ומ"מ שפיר הקשה קצת יעו"ש

והוי יודע דששה חלקים מים שרי עיין י"ד קל"ד ומ"א כאן דאפילו נתרבה האיסור עיין יו"ד שם ועיין יו"ד דאף בדשיל"מ אין מבטלין איסור לכתחלה ועמ"א של"ה יעו"ש

משנה כל שחייבין בשבת כו' חייבין בי"ט עיין בתוי"ט בסדר המשנה ירושלמי הגירסא כל שיש משום שבות חייבין בי"ט יעו"ש וחייבין מכות מרדות דלוקין מ"מ על דבריהם ועיין ב"י א"ח תקכ"ד בשם ריאו מי שהלך חוץ לתחום בי"ט להציל ממון כיון דתחומין דרבנן אין לפוסלו לעדות ומלקין ומנדין כו'. ואמנם אם עבר באין מעשה כמו דן בי"ט ושבת ומקדישין וכדומה י"ל דאין לוקה מכל מקום דלא חמיר משל תורה והיכי דעביד מעשה לוקה ה"ה בשל דבריהם משא"כ בלא עביד מעשה ומיהו מקדושין י"ל בדבורי' עביד מעשה שנתפסת בקדושה כמו ממיר וצ"ע ומ"ש רי"ו דאין נפסל איכא לעיונא מדרבנן יפסול ואפשר חימוד ממון נמי שייך כאן ועח"מ ל"ד ס"א וסכ"ד יעו"ש

משום רשות ומשום מצוה ה"פ שיש עם שם דשבות שם דרשות או מצוה נמי אפ"ה אסור בי"ט. משום. בארמית כמו שם בעברי ועיין לקמן בגמרא וזה דלא מבעיא קאמר

ולא רוכבין אמרינן טעמא שמא יחתוך זמורה ובירושלמי אמר שנויא היא דיש בה שביתת בהמתו ומשמע דבי"ט שייך שביתת בהמתו ועיין פר"ח תצ"ה. והרב שכתב בא"ח רמ"ו דאין שביתת בהמה בי"ט כבבלי דהטעם שמא יחתוך זמורה ומיהו י"ל בבריא חי נושא עצמו מש"ה אמר שמא יחתוך זמורה

ולא מטפחין ומספקין רש"י כאן פירש כולן לשמחה ולשיר ולעיל למ"ד א' פירש אין מטפחין [משום] אבל או שיר והתוס' הקשו שם דא"כ בחה"מ נמי אסור יעו"ש ובירושלמי מספקין מחמתו כמו ויספוק בלעם כו' וע' תוי"ט ולא הבינותי דודאי יש נ"מ דאפילו בכעס וחימה גזרו אטו כלי שיר ולא נימא דוקא לשמחה כו'

לא דנין ומקדשין וחולצין ומייבמין בגמרא כולהו שמא יכתוב ובמקדשין י"ל אין שייך קנין דאין זוכה עדיין בה בכלום אבל חופה בלא"ה אסור דהוה קונה. ומייבמין אע"ג דקונה הוה מקח וממכר י"ל מו"מ גופייהו חד טעמא שמא יכתוב הוא ועמ"ש בתוס' ד"ה והא

בתוספת בד"ה והא מצוה קעביד כו'. אבל ר"ת פירש כו' כיון דאין לו אשה עכ"ל לרש"י י"ל דא"כ ליכא גדול ואין לו אשה ובנים נמי אסור כמו במצוה דלקמן ונקיט כה"ג על דרך הרוב אין לקרותו מצוה דסתמא יש עוד גדול כו'. ולר"ת דוקא כה"ג הא בליכא גדול דן ועדיף מהנך מצות דלקמן כי דין עמוד העולם ופו"ר נמי לא לתוהו בראה כו' ושמא יקדמנו אחר. ולא חולצין ומייבמין י"ל מודה (ר"מ) (ר"ת) דהוה כקונה בשבת עיין ט"ז תקכ"ד. ומדברי התוספת דכאן משמע כל שאין לו אשה אף על פי שיש לו בנים מאשה אחרת הוה מצוה ואית לי'