ראש יוסף על ביצה נא

ומש"ה הכריח פירושו בכאן דאין מוציאין אש בי"ט הוא דאפשר מבערב ועל זה לא בא היתר מפורש דאי כטעם הר"א ז"ל בהשגות דנולד אסור להנות ממנו כלל הואיל וההתחלה בא ממנו א"כ למה אסרו ההוצאה נהי שאסור להנות ממנו בי"ט מכל מקום להוציא שרי אף שאין משתמשין בו כמו נר אבטלה כאמור. אלא להכי אסרו חז"ל להוציא דאפשר מעי"ט וע"ז לא בא היתר מפורש דאפשר קרא דיום השבת מאש המצוי קאמר וע"ז כתב ונראה שאם הוציא דשרי כיון דאין בו איסור תורה כי אם איסור דרבנן כנראה מהלשון אסרוהו כו' אבל באיסור תורה אה"נ עבר ועשה אסור ליהנות עיין ביצה י"ז ב' בזה

והנה הט"ז בתק"ב אות א' הבין כוונת המ"מ דמ"ה אוסר הרמז"ל דמכשירין שאפשר מעיי"ט וצ"ע דהלמ"מ אפילו מכשירין שא"א מבערב נמי אסור ביום טוב. ויום השבת קאי אאש מצו' כדבריו גם מ"ש דלעשות מדורה הוה אוכל נפש עצמו. ואמאי סתם לי' ומיהו הא ל"ק נימא מתוך שהותרה להמציא אש לצורך מדורה ה"ה לבשל בי' וי"ל זה ואמנם הט"ז ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה והוא דמ"ה אסור להמציא אש אפילו למדורה והי' ביום הששי חול מכין לי"ט דבעינן הכנה מיום חול לא בי"ט עצמו ותקוני מאכל לא חשיב הכנה. כיון דהמאכל בעולם משא"כ זה להמציא אש הוה הכנה ממש וצריך מיום חול ועיין ריש ביצה בתוספת ע"ב ד"ה והי' יעו"ש ולענין אי הוציא יבואר שם

דף ל"ד ע"א גמרא. ברעפים חדשים שצריך לבודקן ואמרי לה מפני שצריך לחסמן הנה משמעות הרא"ש ז"ל וטור דאמרי לה לחסמן נמי בחדשות הא ישנות שרי ללבן. וז"ש מפני שצריך לחסמן ולא אמר מפני שחסמן וכ"ד רש"י כאן שצריך לחסמן בהיסק ראשון ופסקו הלכה כל"ב לחסמן ונ"מ לענין הזיד שהוא במלקות ומיהו לר' יהודא דמכשירי אוכל נפש שרי ה"ה זה ורק איסור דרבנן בי"ט. ועיין לעיל ל"ב א'. אין פוחתין את הנר דבאמת אף על פי שלענין טומאה הוה כלי אפ"ה לענין י"ט אסור. ותדע דהא אחד נותן קדרם חייב חטאת בשבת אף על פי שכבר צירפן הכבשן ונגמר מלאכתו לטומאה אפ"ה חייב בשבת משום מכה בפטיש וכמ"ש הרא"ש ז"ל ה"ה לענין י"ט וכדחוי דאביי שם וכדכתיבנא שם ויש עוד נ"מ באבנים ולבינים חדשים לטעמא לבודקן בלבנים ל"ש פקעי (עא"ח ה"פ תנ"א בוכיא יעו"ש) ולטעם (איסור) [חיסום[ אף באבן ולבינה אסור. וכמ"ש הרמז"ל והמחבר בש"ע תק"ח ובמ"א שם

ואמנם הרמז"ל פ"ג מי"ט סתם אף ישינים אסור מפני שחסמן וכמ"ש המ"מ שם. וכן המחבר סתם וסובר דאמרי לה לחסמן פליג אף בישינות אסור ולפ"ז הא דאמר ריש לקיש לקמן הכא בחדשה מפני ליבון רעפים נגעו בה. כתב הלח"מ פ"ג מי"ט שזה ללשון א' לבודקן אבל לל"ב אפילו ישינות נמי אסור ומש"ה בפ"ט משבת סתם דאפילו ישינות יעו"ש ולא הבינותי דלל"ק משמע שאין שייך חיסום בשכבר נצרפו בכבשן דאל"כ למה שביק איסור תורה דחסמן ונקיט לבודקן ואפילו תימא דגם זה דרבנן לר"י דמכשירי אוכל נפש שרי מכל מקום זה ודאי וזה ספק שמא יפקע והוה טרחא שלא לצורך. ועוד דבלבינים לא שייך פקע כמבואר בא"ח תנ"א בוכיא כו'. וטעם חסמן שייך בהו (מ"ש המ"א תק"ח באבן ל"ש חיסום היינו אבנים נולדים מהאדמה אבל לבינים יהיו עבים כ"ש שייך בהו חיסום כאמור)

והנה המחבר בתק"ח סתם אין מלבנים כו'. אפילו ישינות והרב ז"ל מדשתק אודוי אודי לי' ובתק"ב כתב דאין לבשל (בה) בקדרות חדשות ואם למד זה ממ"ש ר"ל הכא בקדרות חדשות כו' וסובר דאין לחלק בין ריקנות ובין מים כמ"ש תוס' ד"ה הכא. הא ע"כ יש חילוק דאלו רקניות אפילו ישינה חסמן ובמים ישינה שרי דאל"כ צא ופרנס קדרות לי"ט הן אמת שהרא"ש ז"ל כתב מהא דלקמן אין מפיגין התנור בצונן לאחר שהוסק בי"ט משמע דאין לבשל בקדרה חדשה. אמנם בד"מ הוציא מהא דר"ל יעו"ש (עיין ב"י תק"ב הביא לשון הרא"ש אהא דר"ל יעו"ש וצ"ע) אמנם נראה לי לומר דודאי הא דשבת א' נותן קדרה במעט רגע שהונחה אצל האש. אפילו אין חם קצת כי מיד נתן השני המים לא מסתבר שיהא בו חיסום וגמר מלאכה ולהכי הכריחו היש מפרשים דבקדרה חדשה אף נותן מיד המים מ"מ שייך בי' חיסום ולהכי חייב הנותן הקדרה כי אחר שעה שיתחמם הרבה יהי' בו חיסום. ואף אם לא הי' נותן השני המים הי' כ"ש חוסם ואף שנתן השני מים מ"מ בבישול ראשון נחסם ולא בבישול שני ולהכי הוציאו היש מפרשים שאין מבשלין בקדרה חדשה. ואדרבה לפסק המחבר בתק"ח דאף ישינה שייך חיסום בריקניות מוכרח במים כבקדרה חדשה שייך חיסום וכאמור וז"ש מפני ליבון רעפים נגעו בה כלומר כמו שליבון רעפים (מתיר) [אסור[ משום חיסום ה"ה נותן קדרה דאף אם נתן השני מים בתוכה נתקיימה מחשבתו של ראשון דחסמן כאמור

צריכה בדיקה כו' סיפרו לי איך שבק"ק דראהביטש נתווככחו הלומדים בענין נשתברו רוב צלעות עוף ושבספרי לי"ד נ"ד במשבצות זהב אות א' כתבתי דנראה להטריף וסיימתי שכעת לא מצאתיו מפודש. ושם הי' הרב המאה"ג מוה' סענדר נ"י נכד רבינו הגדול בעל תב"ש ז"ל. ג"כ הניח בצ"ע ובחזירתו לשם מצא כאן ברש"י כתוב בפירוש נשברו רוב צלעות בעוף יעו"ש ואמת שכ"כ הר"ן ז"ל ולא לחנם כתבתי אני העני לא מצאתיו כי אין עניות אלא מתורה ומ"מ ת"ל בעיקר הדין לא שגיתי יעו"ש בזה

משום ליבון רעפים נגעו בהו פירש"י הך גזרה גופא איני יכול לכוין זה דחייב חטאת לא מדרבנן ואולי כולם חייבין יש [לומר[ מכת מרדות הנותן קדרה דאין תקון כלי ממש דלענין טומאה משיצרפו בכבשן הוה גמר רק נראה כמתקן כנראה מפירוש המשניות יעו"ש ואפשר בישינה גזרו אטו ראשון ומיהו לעיל כתב רש"י בהיסק א' ויש ליישב

משנה ועוד אמר ר' אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת כו' הר"מ ז"ל מפרש המוקצה מקום משטח ששוטחין בו פירות ליבש לא מוקצה קאי על הפירות ואפשר ה"א הידיעה מפרש וע"ל ממש לא בסמוך ומלת ועוד כתב רש"י ז"ל דאפסקי' באין מוציאין. ולכאורה רש"י כר"מ ז"ל פ"ד מהי"ט דאין מוציאין הוא דאסור להמציא אש בי"ט דאין זה מענין המוקצה דאלו לפירוש הר"א ז"ל בהשגות שם הטעם משום נולד א"כ א"ש דלא אפסקי' במילי אחריתי שיש לה שייכות בהא דר"א אמר נוטל קיסם לחצוץ דלית לי' מוקצה כי הא דלא נתנו אלא להסקה הא אין מוציאין אש כו' ככ"ע וכר"א נמי אתיא ומודה בהא דנולד חמור מסתם מוקצה ואגב מפרש דין הרעפי' ואמר ועוד אמר ר"א דמוקצה דגרוגרות וצמוקים אפילו ר"ש מודה כו' ואמר ע"ש בשביעית כו' ומלת ערב שבת אפילו דמסכת דהכא בי"ט עסקינן יש לומר דאשמעינן דבשאר שני שבוע אין עומד דא"א לאכול ארעי בלא מעשר דשבת קובעת. ויראה דוקא שבת דכתיב וקראת לשבת עונג סעודתי' חשובה קבע אבל סעודת י"ט אפשר לא הוה קבע (דאין חיוב בי"ט לאכול פת ג"כ) והר"מ ז"ל פ"ג מה' מעשר לא כתב כ"א שבת לא י"ט ומ"ש בה' י"ט פ"ב ה"ט עומד אדם בי"ט. עי"ט בשביעית דמשמע הא שאר שני שבוע לא היינו מסתמא אוכל קבע דבשאר שני שבוע אסור עד שיעשר ומ"ש המ"מ שם דבשבת מוקצה שרי ע' לח"מ שם ומ"ש רש"י כאן אורחא דמלתא נקיט יש לראות הא בגמרא מסיק דדינא אתא לאשמעינן הא בשאר שני שביעית אסור דשבת קובעת כו'. או טבל מתוקן הוא

ולענין הלכה הר"מ ז"ל פ"ב מי"ט ה"ט פסק כחכמים דצריך שירשום וכ"כ בפירוש המשניות דאין הלכה כר"א והטעם כמ"ש המ"מ תצ"ה אות יו"ד דלאו בברירה פליגי אלא דאקצייה בידים כמ"ש התוס' כאן ד"ה ואומר

והנה בירושלמי איתא הקושיא והתי' של התוס' הן לר"א הן לחכמים במ"ש שם עוד אית להו חומר בדבר שיש בו רוח [חיים[ כלומר תירוצא הוא דאקציי' בידים יותר חמור מן רוח חיים ויהי' ב' במקום מ"ם. והקושיא שם לאו דעד שירשום הוא יותר מן זה וזה אני נוטל אלא חדא הוא. והקושיא הוא דלב"ה אי לאו משום כחושים ושמנים (שם סגי) מכאן אני נוטל סגי כמ"ש רבא לעיל יו"ד א' יעו"ש וכאן לא שייך טעמא דרבא א"כ למה לי שירשום. מכאן סגי וכ"נ מתוספת כאן ד"ה ואומר וקשה לעיל אמר מכאן אני נוטל סגי והיינו כדפרישית אע"ג דלישנא מחלפא שיטתי' דאמר בירושלמי לא יתיישב שפיר מכל מקום נראה לי דזה וזה אני נוטל שוה לשירשום וכדכתיבנא. והמ"א תצ"ה אות יו"ד כתב בפירות דאחזי ולא אחזי שייך טעמא דשמא ימנע משמחת יום טוב יעו"ש. א"כ קשה מה פריך מחלפה שיטתי' כו' וגם על התוס' קשה כאמור ואמנם אפשר יאמר כן לשיטת הר"מ ז"ל שפירוש עומד על המוקצה בראוין ולא דחינהו בידים ומתני' סוברת בשבת שייך מוקצה או איירי פירות לאוצר ולמכור דמודה ר"ש מוקצה מחמת חסרון כיס ומיהו ראויין הם לאכילה אף בלא נגמרה מלאכתו (ומש"ה שינה משבת לי"ט כמ"ש הלח"מ שם) ומש"ה פריך הירושלמי שפיר מחלפה שיטתי' דחכמים. אבל רש"י פירש דמיירי כאן באחזי ולא אחזי דשייך חששא דשמא ימנע משמחת י"ט ועיין ב"י סימן תקי"ח תמה על הרמז"ל. ולמה לא הונא לו דכתוספת וירושלמי. דחכמים כב"ה סברי ושאני הכא דאקציי' בידים שוב ראיתי שדבריו אמתיים וכנים דמדנקיט הרמז"ל ערב יום טוב כמ"ש המ"מ ולח"מ דכלל כל מוקצה דשרי בשבת רק בי"ט אסור א"כ ע"כ בלא אקציי' ודחי' בידים מיירי ולמה זה צריך שירשום בלא דחיי' בידים דבדרבנן יש ברירה וזה שתמה עליו ועל המ"א קשה. ואולי סובר דלא כמ"מ אלא המשנה אשמעינן לענין שבת אי קבעה למעשר או לאו דלא שייך בי"ט והרמז"ל נקיט יום טוב כו' ואי"ה בפריי יבואר זה

עיין מ"ש לקמן דאם עבר ותקנו מתוקן אע"ג בשבת אם עישר במזיד לא יאכל בו ביום וכ"פ הרמז"ל פכ"ג משבת אפ"ה מתוקן הוא או עבר אחר ותקנו דיאכל הבעל הבית אשר לא ניחא לי' לבע"ה בכך ועיין א"ח שי"ח. ובי"ט י"ל דשרי אף אם תקנו הוא במזיד כדמסיק לעיל י"ז ב' שאני שבות שבת וכבר כתבנו שם בלשון הרמז"ל בה' שבת פכ"ג יעו"ש

ע"ב גמרא ואימא שבת דומיא דחצר הא ודאי דיש לחלק דחצר אין