ראש יוסף על ביצה ד

משקין שזבו או פירות הנושרין או גזרה יו"ט אחר שבת. וכדומה כל עיקרה דרבנן. וביה"ש של יום שני ספק חול. אע"ג דספק דרבנן בדשיל"מ אסור אפילו בדרבנן מ"מ כודאי איסור לא הוה רק מספק אסרינן לי' ביה"ש וכיון שכן לא גזרו ואמרו אתקצי לכולא יומא כה"ג

ויצא לנו הדין לכאורה לפי זה במוקצה מחמת איסור ביה"ש מחמת איסור דרבנן עד"מ כלי הי' מונח על אילן ביה"ש דאסור ליטלן משם דאין עולין באילן כו'. אם נפל אח"כ לא אמרינן אתקצי לכולא יומא הואיל וכל המוקצה רק מחמת ספק לא ודאי דמה"ט ס"ס בדשיל"מ למ"ד דשרי מהני אף ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת כאמור ואדרב' לכאורה נהפוך הוא ביום ב' חמיר טפי דאיקבע איסורא. עיין רש"י שבת במה מדליקין בענין ביה"ש של מוצאי שבת ועיין מקוואות בהא דספק דרבנן באתחזק. ואין להאריך ועיין עירובין בסוגיא נתנו באילן לא דמי לכאן דשם הוא במקום א'. ויבואר עוד לקמן

שמע מינה חד טעמא הוא. והא דלא מתרץ כרבינא בר רבה בר עולא אמר דטעם משום מוקצה ור' יהודה לטעמי'. וכ"ת דנראה לו דוחק דמיירי דוקא בלגדל, טפי דוחק להחליף. או לדבריהם ולכאורה אדרבה לר' יהודה מוקצה ד"ת כפירש"י לעיל לרבה ויליף מוקצה מהכינו כו'. וא"כ תקשה קושיות הר"ן ז"ל. אמאי לא תאסור בשני משום אתקצאי ביה"ש דהוה ד"ת כאמור. ורבינא ברי' דרב עולא. יסבור מוקצה לשעבר לא אמרינן כסברת התוס' לקמן. או יאמר דא"כ יקשה אמאי נקט רבי יהודה וכן ביצה ולא נקיט תרנגולת עצמה. כי קושיין במתניתין לפלגי בתריייהו

בפירש"י בד"ה ועוד אר"י ב' קדושות א' חול כו'. וד"ה מתנה כו' מעירוב י"ל ב' קדושת כר"א שם לא א' חול. כמו שבת ויו"ט נמי מערב שני עירובין. לר"א עירובין ל"ח א' יעו"ש. אלא מכלכלה מוכח דסובר א' חול וממ"נ וא"כ הצריכותא א"ש. ויש לעיין בעירובין דמצריך בע"א. ומ"ש רש"י מתנה בשני הי' לומר מתנה בראשון ושני ואוכל בשני. ולכאורה י"ל מתנה בראשון אם היום חול מעשר. ואם קודש יהא מעשר לכשתחשך משמע דאין רשאי לעשות כן. ויבואר במקום אחר ועיין באה"ע ה' גיטין מזה. אם מהני שיאמר שיהי' אח"כ מה שאין יכול לעשות עתה. ומיהו הא ודאי דא"צ למחר לומר אם היום קודש רק אם היום חול. עיין ר"ן עירובין וע"ש

בתוספת בד"ה גזרה כו'. למה לי טעמא כו'. דהנה בפירות הנושרין בשבת או י"ט יש ג' טעמים א' משום מוקצה ב' שמא יעלה ויתלוש ג' שמא יאמר לגוי לתלוש אם הגוי תלש בשבילו ואי"ה בא"ח ה' יו"ט סימן תקט"ז אבאר זה באורך. ומ"ש עוד י"ל בפירות שייך יעלה ויתלוש כו'. קאי אגוי שהדליק נר דשרי לישראל להשתמש בי' ולא חיישינן דאין מתאוה כ"כ. וכן לקמן מיירי באין מתאוה כ"כ. ולפני מהרש"א ז"ל הגירסא בע"א כמו שכתוב לפנינו. ומ"ש מענין קצירה אי אסור מ"ה או מדרבנן. ומלת בי"ט הוא לשיטתם. ולרש"י בשבת. ויו"ט ושבת חדא מלתא הוא ועיין א"ח תצ"ה ושם יבואר

בד"ה מוחלפת כו'. ויפה פי' כו' ובשיטת מאייברא כו'. בעירובין לט א' תוס' ד"ה וכן. כתבו בלא"ה יש לומר איפוך כלכלה דאין להפך כמה בבות. בעירובין ר"י לרבנן והתם יש לומר מוחלפת כלכלה. ור"י אוסר בשניהן ומשום מוקצה לשיטתי'. משא"כ ר"י אוסר רק בראשון ע"כ [בעומדת[ לאכילה דאי לגדל יאסור בב' כקושיות הר"ן ז"ל משום מוקצה כמ"ש לעיל יעו"ש

ובמהר"ם שי"ף ז"ל עיינתי שם לכאורה כוונתו דמוחלפת כלכלה דבלא איפוך א"א לומר מטעם מוקצה דא"כ אמאי נקט ר"י ביצה [הו"ל לומר תרנגולת דר"י אית לי' מוקצה וע"כ לגדל ומשום משקין שזבו והיינו רומיא. משא"כ אי רבנן אמרו ביצה תאכל בשני הם אין סוברים מוקצה ונקטו ביצה דאסורה משום משקין שזבו ור"י אוסר בשתיהן בלגדל משום מוקצה יעו"ש. וא"כ קשה על רבינא ברי' דרב עולא דמוקי הכין אמאי נקיט ביצה. ולכאורה במשנה שפיר מקשה לאשמעינן רבותא טפי לב"ה דאפילו מוקצה לחוד אסרי משא"כ כאן אשמעינן רבותא טפי אפילו מוקצה ונולד אפ"ה שרי בשני ועמ"ש עוד לקמן באוקמתא דרבינא שם

ומ"ש מהרש"א ז"ל דהנך רבנן לאו הני דלעיל כמו ב"ה וב"ש. יש לעיין כי ודאי מאן דשרי משקין שיצאו מעצמן כ"ש ביצה. ומאן דאוסר ביצה בשני כ"ש משקין שיצאו מעצמן. אבל ב"ש וב"ה י"ל אין ביניהם מחלוקת וכ"ע מודים דמשקין שיצאו מעצמן אסורים רק ביצה מתירין ב"ש דל"ד למשקין שזבו כדאמר נמי לעיל

ע"ב גמרא רבינא אמר כו' רבינא ברי' דרב עולא כו' סברי כר"י דביצה משום משקין שזבו ומוקצה ודאי נמי לר' יהודא ובמשנה כאן ע"כ לאכילה דאל"כ לפלגי בתרנגולת רבותא דב"ה. וע"כ משום משקין שזבו ולאכילה והכנה ונושרין לית לי' ובעירובין לגדל. והא דנקט ביצה לרבותא דבשני מותר מוקצה ונולד ועמ"ש בתוס' לעיל ד"ה מוחלפת בשם מהר"ם שיף ז"ל

אחד ביצה שנולדה בשבת ויו"ט אין מטלטלין כו' אשמעינן דאפי' לכסות כלי לא לצורך המוקצה אסור. דמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו ולא לסמוך כרעי המטה. [ומכאן] אפשר לאשמעינן הא בלא טלטול. מוקצה מותר בהנאה ועמ"א תק"א אות י"ב אי מוקצה שרי בהנאה (ועמ"ש בפתיחה והרמז"ל פ"א מה' י"ט ה"כ השמיט רק כתב אין מטלטלין אותה וכופה עלי' כלי לומר לאפוקי מדר"י או בצריך למקומו של כלי תו רשאי לטלטל וליתן על הביצה דטעמא דאין כלי ניטל לדבר שלא ניטל הוא משום טלטול הכלי שלא לצורך וכיון דצריך למקומו תו שרי ליתן על הביצה ועיין א"ח ש"י ס"ו דלא יגע במוקצה כשהנגיעה לצורך המוקצה אף הנגיעה אסור וכ"ש ביצה דא"א ליגע אם לא ע"י טלטול ויבואר אי"ה בפריי סימן תקי"ג שם

בשלמא לרבה כו' ולרב יוסף ולרבי יצחק כו'. נקט קצוות לרבה וראי ניחא בי"ט אחר שבת כמ"ש מהרש"א ז"ל ולדידהו ודאי קשה. וה"ה לר' יוחנן דאית לי' נמי טעמא דמשקין שזבו אלא מכללא מוכח מדרמי להכי נקט ר' יוסף ור"י דלקמן פריך לר' יוחנן מא"ל היינו דידי' אדידי' וא"ל דלר' יוחנן נמי מוקצה ולא ניחא לי' התם בעירובין לגדל דא"כ בשני אמאי תאכל כקושיות הר"ן הביאותיו לעיל גבי מוחלפת השיטה. וע"כ באכילה ומשום משקין שזבו משא"כ ברייתא זו אפשר מיירי לגדל. ומיהו לרב יוסף ור' יצחק אין קושיא דלמא אית להו מוקצה ומשום כי קושיין אמרי טעמא אחרינא וברייתא אפשר דלא שייך לאשמעינן בתרנגולת גופא לגדל אין מטלטלין אותה. דמשום סיפא נקט ביצה נתערבה כו' דבר שבמנין לא בטל ויש לעיין. ולר' יוחנן פשיטא קשה דלמא אמר משום משקין שזבו לא משום מוקצה] כי קושיין. אלא בעירובין ע"כ הטעם משקין שזבו דאי לגדל ומוקצה מ"ט מותר בשני ולתו' לקמן דף ד' דמוקצה לשעבר לא אמרינן א"ש ואין להאריך. ולר"נ יש לומר דמוקצה כעין של תורה דיש לה סמך מקרא והכינו כו' כמ"ש תוספת ישינים וראי' מספק מוכן לקמן כ"ד רצונם דלמאי דס"ד דספק דרבנן לקולא אף בדשיל"מ ספק מוכן במשנה לקמן הטעם משום מוקצה וכעין של תורה והא ליכא למימר דכולהו אית להו הכנה וקשיא להו י"ט דעלמא ולא סברי גזרה דודאי קרובה יותר ממשקין שזבו ומפירות הנושרין

אי הכי אימא סיפא נתערבה כו' עש"ך י"ד ק"ב אות זיי"ן ומ"ש בפריי שם. ורש"י כאן פי' ספק טרפה ב' תרנגולים א' כשרה ואחת טרפה ונמצאת ביצה וא"י מי הטילה אפשר לומר בכיון פירוש כן דודאי ספקא אסורה בטרפה אין שום שייכות לכאן דאכתי לא שמעינן דספק תורה לחומרא. ובשאר מילי הוה לאשמעינן זה. אמנם תראה שי"ל כוונה מיוחדת והוא דהתנא איידי דאיירי בביצה אמר עוד דין דשייך דוקא בביצה ולא יצויר בשאר מילי כי ביצת טרפה מ"ה אסורה ואם נטרפה ומיד הטילה מדרבנן כמו ביצת נבלה. ומכל מקום אין מקילין בספק זה משום לא פלוג דאטו לא הטילה מיד ונגמרה באיסור. עש"ך י"ד סימן פ"ו אות ח' יעו"ש ובפריי וז"ש איידי דאיירי בביצה אמר דין דשייך דוקא בביצה ספיקא אסורה אף בדרבנן דל"ש בשאר מילי. משא"כ אי איירי שנולדה מתרנגולת ספק טרפה הוה לאשמעינן בעלמא זה דכאן בלאו לא פלוג אסורה הביצה כמ"ש המהריב"ל בשאר ספק טרפה שבישל בקדרה לאחר מעל"ע תהא הקדרה מותרת. והשיב כל שאנו דנין על ספק תורה תו לא שייך ספק דרבנן לקולא וכמבואר בש"ך ביו"ד סימן ק"י בדיני ס"ס וכמ"ש בפריי שם דזה שוה לספק א' בגופו יעו"ש. ואם כן שפיר פירוש רש"י דוקא כהאי גוונא ואם כן פריך שפיר. דבר שאין לו מתירין הוא. ולא מוכח דינו של הרשב"א כל שאין המתיר בודאי לכך תלה הדבר ביראה לי. ועמ"ש בפריי בי"ד ק"ב. בש"ך אות זיי"ן. וקושיות כרו"פ ותוספת שבת על ש"ך. יש לומר דרשב"א בעה"ק [ס"ל] ספק דבר שיש לו מתירין לקולא ולמה לו יראה לי. ע"כ דספק תורה כמו ספק מוכן דלא ליגע בשל תורה ידע המקשן

דבר שיש לו מתירין. עיין צ"צ סימן ס"ט טריפה ונולדה ביום טוב סובר דהוה דבר שיש לו מתירין לענין יום טוב. וקשה דלוקי הכא נתערבה ספק טרפה ויום טוב דנהי דמי"ט גופא לא מצי קאי דאיפכא הוה למתני נתערבה קודם ספקא. אבל קשה אימא דקאי אספק וי"ט. ואתי שפיר טובא דשייך ספקא כאן להסמיך נתערבה כאמור. ועמ"ש בפריי בשער התערובת דתליא זה בפירוש הר"ן ורמ"א בטעם דבר שיש לו מתירין יעו"ש. ולדינא צ"ע בזה (ועמ"ש בפתיחה כאן) ועיין לקמן דף ב' ולרב אשי א"ש יעו"ש

אלא לר' יוחנן כו'. דידי' אדידי' מקשה. דאיהו נמי סבירא לי' לעיל משום משקין שזבו מדקא מרמי אהדדי ועיין מה שכתבתי לעיל מזה

בתוספת בד"ה ואחרות באחרות כו' ספק ספקא. אבל הא דלעיל וספיקא אסורה נתערבה באלף כולן אסורות לא קשיא די"ל דקאי אודאי טרפה (אי) או ספק א' בגופו חמיר דהוה כודאי איסור תורה מה שאינו כן ב' תערובת דאף הראשון דרבנן דמ"ה חד בתרי בטל דברים החשובים. ולמ"ד ס"ס בדבר שיש לו מתירין אסור בלא"ה לק"מ באמת למאי דמסיק רב אשי דבר שיש לו מתירין ספקו אסור ה"ה ס"ס כאמור: