ראש יוסף על ביצה מט

דעושין ב' כלים כמו אלפסין חרניות שפירושו כן וא"ת א"כ לקמן בברייתא דפליגי ת"ק ורשב"ג וכ"ע מודים באין פוחתין ואמאי באלפס חרניות פליג רשב"ג דתרווייהו חד ענין הוא י"ל כמ"ש בירושלמי דרשב"ג כת"ק דראב"צ דסובר כלי הוא בהיסט כיון דאוכלין כך עליהם ה"ה כאן מעיקרא כלי וכשפותחן לא משוי להו מנא משא"כ פוחתין נר דאסר דמשוי להו מנא ולפ"ז הלכה כרשב"ג ואמנם לרש"י שפירש אלפס חרניות כעין דולבקי טיט רך קודם בישול כבשן וא"כ לעיל הלכה כראב"צ דקודם בישול כלי אדמה אין מקבלין טומאה ורשב"ג כראב"צ דלעיל דמש"ה מתיר לעשות אלפסין חרניות בי"ט דולבקי פשוט. מטיט רך דלאו משוי מנא הוה כאמור ולפ"ז הלכה כרשב"ג ולא מצאתי בר"מ ז"ל כעת בהא דאלפסין חרניות לא בה' יו"ט ולא בה כלים מזה ובהי"ט פ"ד ה"ח כתב שתי נרות מדובקין או שני כוסות כו' ולא כתב רבותא טפי ב' אלפסין חרניות אעפ"כ אין עושין ביו"ט של כה"ג עושין להפריד דכבר כלי כת"ק דראב"צ ועיין בהרע"ב פ"ב דעדיות מ"ה דהלכה כת"ק ומכל מקום קשה למה לא כתב דין זה בפירוש דאלפסין חרניות עושין ביו"ט להפריד והמחבר בש"ע פסק כרש"י וטור ורא"ש אף על גב דבר"מ מבואר ההיפוך וברי"ף אין הכרע וי"ל דרי"ף כר"מ ס"ל להשוותן כמ"ש במשחזת יעו"ש וצריך לחלק בין הך דכאן להתם ובמשכב ומושב פ"ח ה"ג וצ"ע שם:

ודע בין לרש"י ותוס' ור"מ לכאורה אדחייא הך משנה מהלכה דהא הלכה כסתם משנה בפ"ד דכלים דכלי חרס עד שיצרפנו בכבשן דלא כר' מאיר. ורב יוסף אמר דמתני' ר"מ הוא (דתניא גרסינן עיין רש"י פ"ד דכלים ומפרש כר"ש כאן) ושוב עיינתי בהגהות שם כתבו מעין זה ואמנם יאמר דרב יוסף הוא דאמר הכין אבל אנן אדיחוי דאביי סמכינן דאמר דאין לדמות י"ט לטומאה דלר"מ נמי כו' וע"כ שאני יו"ט אף על גב דלענין טומאה לא הוה כלי אסור לעשותו בי"ט משום כלי אע"ג דאין בנין בכלים מכל מקום כלי גמור אסור לעשות ובתוס' הקשו על רש"י פשיטא דאין עושין כלי ועיין מ"ש רש"י בסוגיא דתריסין משום מכה בפטיש יעו"ש ואין עושין פחמין רש"י פירש משום כלי ור"ן ז"ל פירש משום מכבה ועמ"א תצ"ח אות כ"ט גחלים עוממת אסור לטלטלם בי"ט יעו"ש. א"כ קשיא פשינוא דאין עושין גלים דאין ראוים בו ביום ואפשר כיון דאפשר] למסרן לאוליירין היינו בלא טלטול ומקום שמונחים שם יבעירום ואנן קיי"ל אין מוקצה לחצי יו"ט וה"ה אין נולד לחצי י"ט וכמו שמותר אם הוחם האפר ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך ומדשנאה פחמין בין פוחתין ובין אין חותכין ש"מ דכולהו משום מנא כרש"י דאל"כ לא הוה להפסיק בפחמין בין פוחתין ובין חותכין פתילה והא דאין חותכין פתילה היינו אפילו בפי שתי נרות נמי אסור בכלי אם לא באור כר"י:

ע"ב גמרא מוחטין פתילה עיין רא"ש אע"ג דכבוי אסור. מכל מקום לצורך הוא וכו' יעו"ש והנה סובר דאמרינן מתוך אפילו בשאר מלאכות נמי אמנם למ"ש דמוכח מר"מ ושאר פוסקים דלא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה לחוד ולהר"מ פ"ד מי"ט כבוי אפילו באוכל נפש אסור צ"ל דזה לאו כבוי מקרי ועמ"א תקי"ד אות כ' יעו"ש:

הר"מ ז"ל פ"ד דכלים במשנה כלי חרס משיצרפו וזו גמר מלאכתן צירף בישל בכבשן שיצא מטיט וגמר מלאכה שא"צ יותר יעו"ש הנה משמע צירוף היסק ראשון לחוד הוה כלי ולא כפירש"י כאן צירוף חיזוק דהיינו פעם שנית. ומ"ש גמר מלאכה א"צ יותר כי לפי שטתו כאן דאין פוחתין ב' נרות דבוקים יחד כעין כדור וחותכין ונעשים שני כלים הא דאמר ר' מאיר היא היינו דמיקל ואמר דאין צירוף כבשן עושה כלי עד שנגמר מלאכה. ואם כן פחיתה זו גמר מלאכה ולר' יהושע דמשצירף הוה כלי אם כן פחיתן לאו כלי דכבר הוא כלי משצירף ומתניתן דכלים ר' יהושע ולאפוקי מר' מאיר וז"ש ר"י משצירף ולא אמר עד שצירף ולרש"י ור"ן ותוספת ר"י מיקל [ר' מאיר] מחמיר הוא וסוגיין דאמר דטמא ע"כ [לא] אמר ר' מאיר לקבולי מידי כיון דמיירי בסתומין א"כ אין ראוי לכלום ונהי די"ל לקבולי ל"ד אלא להניח על גבו מ"ט הא ר' מאיר מיקל. אם לא שנגרוס דלמא ע"כ לא אמר ר' יהושע התם דחזי לקבולי מידי כלי גדול משצירף סגי אבל כאן אף ר"י מודה דפחיתתו משויא מנא דמקודם אין כלי ואמר פשיט' ראוי להניח עליו ואם כן הי' לו גירסא אחרת ע"כ לא אמר ר' יהושע וכדחוי דאביי קיי"ל והא דראב"צ הוא אלפסין חרניות היינו נמי כעין כדור וחותכין לשנים וראב"צ אמר טהורים דאין כלי עד שיחתוך א"כ פחיתתו משויא מנא משא"כ לת"ק דקודם פחיתה נמי מנא הוא ושרי פוחתין בי"ט. ומשני אביי דלמא ע"כ לא אמר ת"ק גרסא אחרת וצ"ע שלא מצאתיו כעת. ולרש"י הא מני ראב"צ הוא דלת"ק הטעם דעירניות אוכלין כך ואין דומה למתני' ולראב"צ דשרי חקיקה מנא אעפ"י שאין משתמשין כך דלדידי' לא איכפת לי' מה שמשתמשין רק חקיקה אמור מעתה ד' פירושים פוחתין רש"י ותוס' ור"ן הגי' כמו שכתובה ולר"מ צריך גי' אחרת והבן וצ"ע:

משנה אין שוברין חרס ונייר לצלות מליח פירש"י דג משמע בשר לא ואולי דהוה כשא"מ ועיין י"ד בט"ז אי שרי לצלות כבד על הנייר:

ואין גורפין תנור וכיריים פירש"י כרבנן דסתמא תנן אפילו אי אפשר אין גורפין והלכתא כר"י כמ"ש רש"י ל"ג א' ד"ה והלכתא ולפ"ז לרבנן אפילו א"א אסור ולר"י דוקא א"א שרי אבל שיטת הר"מ ז"ל כפי שיטת המ"מ בפ"א מי"ט דר"מ ז"ל לא פסק כר"י במכשירין אפ"ה פסק בפ"ג מי"ט הי' דא"א מותר לגרוף. כתב הב"י בתק"ל דסובר דר' חסדא דאמר לעיל כ"ח ב' גריפת תנור מחלוקת ר"י ורבנן באפשר לאפות כך דלאו מלאכה היא אלא גזור אטו מלאכה ד"ת. הלכך לר"י ליכא למגזר. ולרבנן גזור וא"א העמידו על ד"ת. ומתני' אין גורפין רבנן ובאפשר. וא"א נמי שרי הכל לרבנן. וכבר יש לפרש גריפת תנור לעיל [כמ"ש] בפריי שם בתוס' ד"ה גריפת אשוי גומת או מכה בפטיש וכאן בטיח וטיט שנפל שרי דיעבד אלא דא"כ הוה להזכיר להר"מ ז"ל גריפת תנור דאית בי' ד"ת אסור אף דיעבד. ועיין מ"מ פ"ג ה"י דרבינו לא חילק בין נפל מעי"ט כו' יעו"ש לשטתי' בפ"א ופ"ב דר"מ פסק כרבנן במכשירין וע"כ א"א שרי דלאו מלאכה היא. ואפילו מעי"ט לא גזור והלחם משנה שם כתב דהוה מכשירין שא"א מעי"ט שסבור שלא יתחרך וזה כפי סברתו דמשמע כ"פ ממנו דהר"מ ז"ל כר"י פוסק אבל למ"מ הוא כמ"ש כאן. ומדברי הר"ן ז"ל נראה שמפרש מתני' כר"י בשאפשר כו'. ואי היינו מפרשים אין גורפין בנפל מעי"ט א"ש הא מעשה דר"ח נפל ביומא טבא חזי ריפתא מעליא. אפילו אפשר כיון דבי"ט הוה שרי לן

ואין סומכין הקדרה בבקעת וכן בדל"ת בגמרא מסיק וכן הדלת משמע דמגיה. אמנם הרמז"ל מפרש וכן הדין בדלת וא"צ להגיה. והנה אומרו בקעת ולא אמר אין סומכין קדירה בעצים אפשר אורחא דמלתא נקט ואמנם אפשר לכוונה מיוחדת כמו שאגיד כי במשנה לקמן וברייתא ל"ג ב' לא יטול לחצוץ שניו אלא מאביס בהמה לא מעצים. פירש"י ז"ל דעצים קיימו לכלים לעשות מהן לא התירו אלא להסקה (היינו לאו קיר' וכדומה אלא סתם עצים) ובכאן מסיק לקמן דלא נחתי עצים אלא להסקה לא שאר דברים. ואמנם כי רש"י ז"ל סובר דקיי"ל הלכה כחכמים דלקמן דאין נוטלין מן העצים לחצוץ שניו דעושין כלים כו' ומלאכתו לאיסור ואין תורת כלי. אסור לצורך גופו כו'. אבל בקעת. עצים בקועים להסקה קיימא כנראה מפירש"י ז"ל שבת קכ"ד א'. שרי באמת לסמוך בו קדירה לר"ש דלא הוה מוקצה ומתני' כאן אסרה אפילו בקעת דלא כר"ש אלא כר"י,. ומיהו יראה דלר"ש אפילו עצים ממש נמי שרי דלית לי' מוקצה אפילו ראוי לכך כו'. ולרא"ש וטור תק"ב דמפרשי מתני' כב"ש שבת קכ"ד א"ש דאפילו בקעת עומר להסקה אפ"ה אסרי ב"ש גזירה י"ט אטו שבת

גמרא אמר רבינא כו' דמר שרקין כו' ארקתא דפרת כו' דציירי' כו' קטמא שרי רש"י ז"ל פירש דגיבול מלאכה ד"ת הוא כו' קטמא לאו בר גיבול הוא. הנה הר"מ ז"ל בפ"ג מי"ט פסק קטמא שרי דלאו בר גיבול הוא הן בנותן מים או אפילו לש ועיין מ"מ פ"ח הי"ו משבת יעו"ש. והנה המ"מ שם בפ"ג מי"ט הביא דברי רשב"א ז"ל דאפילו יהי' באפר גיבול אפ"ה שרי דא"א לעשות מעי"ט שיתייבש האפר משא"כ בטיט אפשר מעי"ט ומ"ש המ"א נמצאו דברי רבינו קיימין לאו כתירוץ הרשב"א ז"ל דרשב"א סובר כר"י מכשירין שא"א מעי"ט שרי הלכך קטמא א"א מעי"ט שרי. וטיט אפשר מעי"ט ואסור. אלא עכ"פ דין של רבינו מוסכם ואמנם הר"מ ז"ל פוסק כרבנן דר"י דמכשירין כפי דעת המ"מ בפ"א ובפ"ב יעו"ש אלא דמש"ה קטמא שרי דאפר לאו בר גיבול הוא. ומכאן הכריח הרמז"ל שיטתו בה' שבת פ"ח הי"ו מדשרי סתמא דתלמודא כאן קטמא ועט"ז תק"ז אות ח' לכאורה דהבין תי' המ"מ להרמז"ל נמי. וז"א ואמנם אפשר כ"כ לדינא לדידן מכשירין שרי והנה י"ל קטמא שרי ב' פירושים א' כפירש"י ורי"ף ור"מ. ב' יבש כמ"ש תוס' כאן ואשמעינן הא טיט יבש אסור דממרח או דלא גזור קטמא אטו טיט. או קטמא שרי בנתן מים מעי"ט דנתינתו זהו גבולו ותו ליכא גיבול. ואמנם הרמז"ל דפסק רקתא דפרת שרי לית לי' מלאכת ממרח בכאן. אם נאמר דפסק כרבנן במכשירין. וכנראה מרא"ש ז"ל בשמעתין דלא שייך ממרח בטיחת פי תנור. וצ"ע למה. אבל לר"י דמכשירין שא"א שרי א"ש מרוח א"א הא דאמרינן דציירי' מאתמול ונתקו ממקומו. דאל"ה מחובר הוא ורמז"ל גריס רככו כו' וטיט ורפש שברחוב תלוש הוא עמ"א תק"ז

דף ל"ג ע"א גמרא תנו רבנן אין סומכין קדירה בבקעת וכן הדלת פירשתיו וי"מ גורסים תניא נמי הכי היינו הדל"ת. ולר"מ ז"ל בפירוש המשניות אין מגיה ומכל מקום אפשר שפיר תנ"ה דהכי פירושו ואין מנהיגין בהמה כו'. ואי"ה בפריי יבואר

ואין מנהיגין בהמה כו' לחנגא ונ"מ אפילו הזמין מאתמול נמי אסור עיין ר"ן ועיין ב"י תקכ"ב וט"ז אות ה' הביאו דלר"ש נמי עצים אסור דלא נתנו אלא להסקה והתי"ט חרה אפו בו במרן הב"י ז"ל דכאן משמע לר"ש שרי ואין כ"כ הכרע די"ל דלימא כר"ש כמסתפק ואמר בהא ר"ש מודה כלומר אפילו תימא דר"ש סובר מוקצה כי הא שרי אפ"ה מודה בחינגא. ומיהו באמת סובר באפשר ר"ש דעצים לשאר מילי מוקצים הם דאין תורת כלי עליהם אפילו לר"ש אסור. ורש"י ד"ה בהא עשה כלומר נתכוין לזה וכפל לשונו ולא משום מוקצה יורה על זה ורטיבא שרי כמין שפוד ראוי לצלות בו ומיהו כוונת הר"ן ז"ל על הרי"ף דפסק כר"י במוקצה