ראש יוסף על ביצה מח

ומ"ש הרב בהג"ה ומגבב מחצר ומדליק שם. ה"ה להביא לבית אלא לגבב ולהניח שם אסור. עמ"א אות ח' ואי"ה בפריי יבואר שם וכאן אין להאריך: ומ"ש המ"א אות ע' והר"ן כתב כשאין מסברת הוה כשדם. לומר דמיחלף במגבב ולא מצאתיו בר"ן שיאמר כן בפירוש ואפשר נמי משום מוקצה דסמוך לעיר א"ל דחדא מינייהו סגי לר"ן דלא כר"מ שהרי כתב וכבר השיג עליו הראב"ד משמע דסמוך לחוד באין פותחת סגי מטעם מוקצה קאתינן עלי' ומיהו שיטת רש"י ז"ל ע"כ אף באמת דמכונס אסור לאו משום דמיחלף והוה כמגבב דא"כ למה לי' לפרש בהא דמפוזרין בשדה אסור דמוקצין הם ולא משום דכמבבב. אלא כמ"ש לעיל: פסקא איזהו קרפף כו' עיין תוי"ט משנה לקמן אין מבקעין משם הוכיח ב' ב' דבי"ט סתם מוקצה כר"י לא מכאן דלאו סתמא הוא אלא ר' יוסי ולכאורה מ"מ אין חולק והלכה כר"י לגמרי וי"ל דר"י לקולא ובעי פותחת דוקא וסמוך לא מהני וי"ל שזה מחלוקת לר"י דאית לי' מוקצה הטעם משום מוקצה ומהני סמוך או תרתי בעי ור' יוסי לית לי' מוקצה בי"ט. אלא באין פותחת דומה לשדה ומיחלף מפוזר דידי' במפוזר בשדה והוה כמגבב. ועמ"א תק"א אות ט' להר"ן כשאין מסגרת הוה כשדה (ולעיל כתבתי דלא מצאתיו בר"ן ז"ל) א"כ אין הוכחה מכאן דבי"ט מוקצה אדרבא הלכה כר' יוסי דלא בעינן סמוך לעיר ממש. ועיין בלח"מ פ"ב מהי"ט ולעיל בהא דחי' שקננה בפרדס ומזה סייעתא דלר' יוסי דוקא פותחת ומיהו אין כ"כ ראי' דלא מפורש במשנה

ולענין פירוש השמועה לא ראיתי להאריך רק בקצרה הנה מסופק אי סתם פותחת יש להם פותחת או סתם פותחת אין להם פותחת ואם סתמן יש להם פותחת. י"ל דר"י תרתי בעי מסתמא ור' יוסי י"ל דפותחת לחוד סגי אבל סמוך לא מהני ומה"ת למפיש במחלוקת ועוד מלת כל דלא הוה לומר אלא פותחת אף סמוך ואם נאמר דסתמן אין פותחת. י"ל לר"י סמוך לחוד מהני מדלא הזכיר פותחת ואפשר פותחת לחוד נמי מהני ור' יוסי אמר דוקא פותחת ולא סמוך מהני א"כ ר' יוסי לחומרא פליג. או ר"י דוקא סמוך. ור' יוסי אומר דוקא פותחת (אלא מה"ת למפיש מחלוקת) או דר' יוסי אמר פותחת נמי מהני. או דמר אמר חדא כו' ולא פליגי ר"י אמר סמוך ור' יוסי אמר כל שנככסין בפותחת נמי שרי. ואמנם רש"י לא גרס לר' יוסי לקולא פליג או לחומרא פליג ובלשון המשנה דר' יוסי אם נאמר דר"י תרתי בעי הי' לר' יוסי לומר בתוך תחום שבת ותו לא או כל שיש פותחת גם אם לחומרא פליג הי' לו לומר אם יש פותחת. עיין מהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל ולא הי' הזמן גורם והגירסא בגמרא ש"מ ר' יוסי תרתי לקולא גירסת רש"י ועשה כלומר דלאו תרתי לקולא. דר' יהודה נמי סמוך בלא פותחת ור' יוסי בין פותחת לחוד או סמוך לחוד מהני ופליג בפותחת לחוד אבל גי' הר"מ ז"ל כפי הנראה ממ"מ פ"ב מהי"ט הי"ד דה"ג איבעיא להו ר' יוסי לקולא פליג או לחומרא פליג. ומסיק לקולא פליג וה"פ אי ר' יהודה סמוך לחוד וה"ה פותחת לחוד ור' יוסי דוקא פותחת בעי. או ר' יהודה תרתי בעי דסתמא יש להם פותחת ור' יוסי לקולא פותחת לחוד סגי אבל סמוך לחוד ודאי לא דמפיש במחלוקת ומסיק מדתנן כל שנכנסין ש"מ לקולא דאי לחומרא הי' לומר אם נכנסין בפותחת ש"מ ר' יהודה תרתי בעי ור' יוסי אמר כל שנכנסין לחוד סגי וכן הלכה להרמז"ל דבפותחת סגי ודוקא פותחת ולכאורה טענת רש"י ז"ל חזקה היא דאי ה"ג ר"י לקולא או לחומרא א"כ אין נ"מ לר' יוסי כלל בצדדי איבעיא ולר' יהודא הוא דנ"מ איך שביק ר' יהודה ונקיט ר' יוסי נהי דאפשר הבעיין סבר הלכה כר' יהודה ועוד כלל בעירובין ט"ו הלכה כר' יוסי מחברו עכ"פ. ואפשר דאי ר' יהודה תרתי לקולא סמוך לחוד וכ"ש פותחת לחוד בסוף תחום שבת מהני ור' יוסי לחומרא פליג דוקא פותחת לחוד וסמוך לחוד לא מהני יש מקום לומר דודאי ר' יהודה מחמיר במוקצה מכולם וע"כ ר'' יוסי הטעם דאין פותחת מיחלף בשדה במפוזר (או במכונס) משא"כ א' ר' יהודה תרתי בעי ור' יוסי מיקל ואמר פותחת לחוד סגי אפשר טעמא משום מוקצה דר"י מחמיר ואמר תרתי בעי דליפוק מתורת מוקצה ור' יוסי מיקל בפותחת לחוד סגי ונ"מ אי טעמא משום דמיחלף בשדה לא מהני הזמנה ומשום מוקצה מהני הזמנה. ועט"ז תק"א אות ה' ובמ"א אות ט' והבן זה ואי"ה בפריי בתק"א אבאר זה וכאן אין להאריך

משנה אין מבקעין כו' ולא מקורה שנשברה בי"ט מכאן הוכיח ב' ב' דבי"ט כר"י דמוקצה אסור ולא משנה דלעיל דר' יוסי אוסר עד שיהא פותחת. י"ל הטעם דהוה כשדה ומגבב כמש"ל עמ"א תק"א אות ט' ואפילו לרש"י לעיל דגרס ר' יוסי תרתי לקולא. ע"כ נקיט משנה זו והא דאין מבקעין מנשברה בי"ט מטעם נולד עמ"א תק"א אות א' ועיין ב"י תק"א דאין מסיקין בשברי כלים מטעם נולד יעו"ש ולפ"ז ה"ה נבלה בשבת נולד הוא. דאי מוקצה אין ראי' דבי"ט פסק כר"י דלמא נולד פסק כר"י ובשבת מוקצה כר"ש ואפשר ר' נחמן לעיל סובר דאין לחלק בין נולד למוקצה ועיין תצ"ה ר"ת פוסק בשבת כר"ש במוקצה לא נולד וע"כ נבלה בשבת הוה מוקצה לא נולד

ע"ב גמרא והאמרת רישא אין מבקעין כלל. ופירש"י ז"ל דהמקשה סבר דאין מבקעין נשברה מעי"ט וזו ואצ"ל זו דאם נשברה מעי"ט אסור משום מלאכה וטרחא (מלאכה טחינה ששניה סלתא וטרחא אפילו לחתיכות גסות הוה טרחא עשן תק"א) כ"ש בי"ט דהוה ג"כ נולד ופריך אמאי סיפא שרי ועט"ז תק"א אות א' דלמא רישא בראוי להסקה ועי' מדתנן או שנשברה בי"ט אלמא רישא בלא נשברה (כלל) ולא הבינותי דהא רש"י פירש דס"ד דרישא שנשברה מעי"ט. דאי לא נשברה כלל לא הוה מקשה מידי גם י"ל למה לי' חסורי מחסרא ולא מוקי לי' בלא נשברה מעי"ט ומ"ש רש"י זו ואצ"ל זו. אפשר דלא זו שנשברה מאתמול אסור לבקוע לחתיכות דמכשירין שאפשר מעי"ט אפילו עמדה לבנין ובי"ט נשברה דה"א מכשירין שא"א מעי"ט מקרי קמ"ל דאסור ועתו' ב' ב' ד"ה אין מבקעין דהכא מיירי ברעועה דלר"ש שרי ולר"י אסור ועפר"ח כאן הק"א אות א' אעפ"י שרעועה ביותר ובמסוכנת תקי"ח שרי לר"י הכא הוה נולד יעו"ש ולפמ"ש בהמה נמי נולד וצ"ל בין בהמה ובין קירה. ומ"ש סוא"ר של קורת דהיינו סדורות לארץ שלא יתעקמו ומשמע הא סתם קורה לא הוה מוקצה וצ"ע בזה

אמר רב חיננא כו' ולכאורה הני תרתי לישני פליגי בתרתי לל"ק . בקרדום זכרות שרי וקופץ נקבות שרי דניכרין הם דזה עשוי ככלי אומנות וכנראה מפירש"י במשנה יעו"ש ומש"ה אמר קופיץ שרי בכל ענין וקיררם בנקבות אסור ולל"ב בקיררם בזכרות אסור וקופץ בנקבות אסור אבל הרי"ף ז"ל העתיק ב' לישני משמע דלא פליגי ומר אמר חדא כי סתם קופיץ עשוי כולו זכרות וסתם קורדם כולו נקבות ויש עושין קופיץ ב' ראשין. ויש עושין קורדם ב' ראשין ועפר"ח ואין להאריך

משנה בית שנפחת ר"מ כו' הנה ת"ק ור"מ פליגי דלת"ק אף אוירא דליבני אסור לכתחלה משום סתירת אהל דרבנן ואם נפחת מאליו (דע"י אדם ישראל דינו כמבשל וע"י גוי לצורך ישראל אסור וז"ש רש"י ונפחת מאליו ועב"י תק"ג בשם תשובת רשב"א וט"ז תק"ב בהוציא אש וא"ר שם ומכאן מוכח מלאכה ד"ת אסור) לת"ק שרי ור"מ מתיר לכתחלה סתירת אהל דרבנן משום שמחת יו"ט. ומהא שמעינן דלאו כללא הוא כל שבשבת רק דרבנן בי"ט התירו משום שמחת יו"ט דהא לת"ק אסור לכתחלה אף באוירא דליבנא. ועיין ריש אין צדין בתוס' ובי"ש שם

והנה יש בכאן כמה שיטות רש"י סובר דאיסור דרבנן לא הוה מוקצה כמו טבל לקמן והתו' הקשו ממעות וכדומה וכ"ת טבל נסתלק המוקצה כאן לא נסתלק הפחת ולא הבינותי זה דודאי מוקצה דלבנין שרי לת"ק דמוקצה לטלטל משום אוכל נפש שרינן ודוקא לשמש במוקצה אסור עמ"א תק"ט אות ט"ו. או כיסוי הוה מכשירין וא"כ לית כאן איסור מוקצה דלבנין רק מוקצה מחמת סתירת אהל וכיון שנפחת נסתלק הסתירה (מוקצה נסתלק מכאן והונח במקום אחר משא"כ כאן נסתלק הסתירה כמו בהמה ששחטה) והרמב"ן ז"ל כתב דכיון דאין הפירות מוקצין רק מחמת הבית אין זה מוקצה מחמת איסור (ול"ד למחובר שיש חסרון בפירות גופא) וכן טבל אין חסרון בפירות אלא איסור טבל רביע עלי' והב"י בתקי"ח כתב דיראה כן בגמרא דפריך והא סתר אהלא היינו לר"מ אבל לת"ק לא קשיא יעו"ש. והנה י"ל כמ"ש התוס' כאן דת"ק ר"ש הוא והיינו בית רעוע דבריא מודה ר"ש כמו קורה בריאה ול"ד לבהמה בריאה עמ"א תק"א ועיין מ"מ פ"ב מי"ט ה"ט בשם רשב"א דמתני' ברעוע אפשר כר"ש או כר"י ורעוע ביותר וכמסוכנת דמי. ודלא כפר"ח תק"א ואי"ה בפריי יבואר זה וכאן אין להאריך ובש"ע תקמ"ח ס"ט פסק כרמב"ן

והט"ז שם אות זיי"ן הקשה מכאן אמ"ש המחבר והרמ"א סי' תקט"ו בסופו דחוץ לתחום פירות של ישראל אסור לכל הא אין מוקצים מחמת עצמם אלא מחמת מקום הוה כמו בית ובאמת קושיא גדולה היא ועיין ברמז"ל פ"ב מי"ט הי"ד קרפף ואם חסר א' מכל אלו הן מוקצה היינו נמי חוץ לתחום ועיין לחם משנה שם וזה יורה כרשב"א ומחבר תקט"ו והרי הר"מ גופא כתב בית סתם אפילו בנין. וע"כ כרמב"ן (דרעוע הא פסק כר"י ולומר רעוע ביותר מ"מ הא סתמא כתב) וא"כ יהיו דברי הרמז"ל סותרים והנה י"ל פוחת אין בו איסור תורה כ"א סותר ע"מ לבנות עכ"פ עיין שבת ל"א ב' וא"כ איכא תרתי בפירות גופייהו אין מוקצה ואיסור דרבנן הוה כמו טבל משא"כ תחומין נהי דרבנן מ"מ יש בהן סמך מן התורה ומחמירין בי' במקצת דהוה כעין של תורה ואפילו אין בפירות מוקצה אסור כאמור. וכ"ש במוקצה מחמת איסור מלאכת תורה דהוה מוקצין כה"ג אף שאין בפירות גופייהו מוקצה ואי"ה בפריי יבואר וכאן אין להאריך ואוירא דליבנא קיל יותר עיין שבת קמ"ו א' רש"י שובר חביות והבן

דף ל"ב ע"א גמרא תניא חדא מסיקין כו' מדלא מוקי לאין מסיקין בכלים כר"י ואין לו עצים דהיתרא דמכי אדליק פורתא הוה מוקצה ש"מ דמותר רק להפוך בהם אסור. ומש"ה קשיא לי' דאין מסיקין משמע מטעם נהנה ועמ"א תק"א אות י"ב וביש לו עצים והוה בל תשחית מאי איריא י"ט חול נמי. וה"מ לומר מסיקין בשברי כלים ביש תואר כלי עליהם ואין להאריך

משנה אין פוחתין כו' (מלת פוחתין פחת חפירה וכדומה או חסרון ומעין זה בית שנפחת) רבו הפירושים רש"י ורא"ש וטור ומחבר תקי"ד ס"ז בעודו רך ותו' פירשו קש כו' ור"מ בפי' המשנה ופ"ד מהי"ט