ראש יוסף על ביצה מז

דאין מביאין לקמן ל"א נראה דשרי ושם יבואר ומ"ש המפרש שם אין פנאי להאריך ואי"ה יבואר במקום אחר

שם ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסא מוקצה שיבש אסור ליגע בו כתב המפרש דביה"ש לא חזיא ויש מוקצה לחצי י"ט א"י מהו דביה"ש אתקצי לכולא יומא לר"י אלא בהי' ראוי ביה"ש ואח"כ אתקצי וסר הוא דשייך מוקצה לחצי שבת וי"ט ופירוש מוקצה שיבש העצים לחים מאד ואין ראוים להסקה ויבשו שלא מדעת אסורים ול"ד להא כו'. ב' מוקצה שיבש דשרי בגרוגרת דכל דעתי' שיבשו משא"כ כאן. וכבר כתבתי שם מזה ועיין הג"א כאן הביא הא דמוקצה שיבש מא"ז והוא מירושלמי לדעתי ואין להאריך ואי"ה בפריי יבואר

ע"ב משנה אין נוטלין אלא מן הסמוך לה פירש"י פסח ועצרת הא סוכת החג אע"ג בחבילות וכדומה דלא מבטל לי' אסור מדרבנן עב"י תקי"ח וט"ז שם אות ו' ובתרל"ח ואי"ה יבואר שם בפריי והרב כתב אפילו יעו"ש

גמרא סמוך לדפנות רב מנשייא אמר אפילו תימא אין סמוך לדפנות אברייתא י"א מר א"ח ול"פ וי"א דפליגי עיין פוסקים ומדברי רש"י נראה דאסרייתא בסכך שרי לרב מנשיא מדלא התיר אוגדן ודאי לא לסכך בטלי אבל בדפנות כה"ג לרב מנשיא אסור אפילו תימא היינו דוקא לסכך מדלא כתב רש"י רכל אסרייתא אין מעורב בסכך כמו דופן אלא כאמור ועיין ירושלמי שמואל אמר בשלא נתכוין לעבותה הא נתכוין אסור אבל תנאי מהני יעו"ש וכ"מ מרש"י ד"ה וכי תניא מדלא היתר אוגדן לא בטלינהו אלא להצניעם שם הא נתכוין לעבותה אפילו לא היתר אוגדן אסור ותנאי מהני כה"ג דאין זה סותר אהל ממש הא בנותן לסכך מפוזרין הוה סותר אהל ממש ולא מהני תנאי ולדופן שלא נארג עמו מהני ועב"י תקי"ח ואי"ה יבואר בפריי

תניא אין נוטלין אלא מן הסמוך ור"ש מתיר אפילו מסכך עצמו: וסוכה רעועה ונפלה דבריאה ר"ש מודה דאסור. אפילו למ"ד חלוק ר"ש בבריאה שמתו דשרי. התם מצפה ע"י חש"ו. כמ"ש תוס' חולין י"ד א' ד"ה מחתכין מ"א סי' תק"א אות ב' ולעיל כ"ז ב' חלוק ר"ש כו' דסתמא יושב ומצפה מתי תשחט ע"י חש"ו

והוי יודע דהרי"ף גורס בברייתא אין נוטלין מסוכה ולא מסמוך לה ור"ש מתיר ושוין בסוכת החג כו' ומי מהני תנאה אביי ורבא כו' הנה לפי גירסא (דלמא) [ולא מן] הסמוך לה יראה דלא גרס ור"ש שרי והא סתר אהלא דר"ש היינו ת"ק דמשנה דמן הסמוך שרי א"כ מאי פריך בחג מי מהני תנאה דלמא בסמוך קאמר דהוה כיותר משיעור סוכה דמטעם מוקצה ומהני תנאה עיין תו"י ד"ה עצי סוכה (ויבואר בפריי אי"ה תרל"ח ). ואמנם יראה אף לגי' הרי"ף גרסינן שפיר הך שקלא וטריא דת"ק דלא מן הסמוך לה ע"כ בנתכוין לעבותה דאסור אף מן הסמוך לה כדאיתא בירושלמי הביאותיו לעיל ועב"י תקי"ח ומ"א שם ור"ש מתיר ופריך שפיר לר"ש והא סתר אהלא אף מן הסמוך לה כיון דנתכוין לעבותה. ומשני שנפלה. ור"ש מתיר אף מסכך עצמה ולפ"ז הגירסא בגמרא ואם התנה הכל לפי תנאה א"ש טובא לגירסת הרי"ף ז"ל דאף דנאמר דתנאי לא מהני לר' יהודא כמ"ש התוס', ד"ה אמר רב מנשיא אפ"ה א"ש ואם התנה הכל לפי תנאי מסוכה דעלמא היינו (בין) [מן[ הסמוך לה כדאיתא בירושלמי דנתכוין לעבותה וודאי מהני תנאי בדפנות כל שאין נארג עם הדפנות או בסכך באסרייתא והבן זה אביי ורבא דאמרו תרווייהו דאמר אין בודל כל בין השמשות הנה לכאורה יש כאן ד' שיטות ואבארם בקצרה רש"י סובר תירוצא דרב מנשיא קאי למסקנא והוא ד' דברים יש מוקצה מחמת איסור ומוקצה [מחמת] מצוה כעצי סוכה ונוי סוכה ואתרוג והשתא מוקצה איסור מהני תנאי לר' יהודא (ואפילו בבריאה באפשר עב"י תקי"ח) ובעצי סוכה לא מהני תנאה דע"כ ביה"ש בודל משום איסור אוהל תו חייל מצוה ביה"ש ותו לא מהני תנאי למחר אפילו נפלה או חול המועד ונוי סוכה באין בודל ביה"ש אפילו במצוה לא חייל שם מצוה ולפ"ז ה"ה בנתכוין לעבותה [או] באסרייתא סמוך לדפנות דמהני תנאה לאיסור כמ"ש לעיל בשם הירושלמי ואומר ביה"ש איני בודל כל ביה"ש דמשום אהלא שרי ה"ה דמשום מצוה שרי כמו בנוי סוכה ואתרוג הואיל וכל לילה הוי הפסק שרי למחר וביום ראשון אסור אפילו לרב דל"ש לילה הפסק וכ"פ רב בשאר ימים (כמ"ש התוס' ד"ה כל ולא מצאתי כעת החילוק ואולי דבשאר הימים הוה רק זכר למקדש) ושיטת הר"ן כרש"י בהא אלא דחולק אם נתכוין לעבותה דירדה קדושה דסוכה עלי' (בדפנות או בסכך עיין תרל"ח) אפילו התנה ביה"ש דליכא סתירת אוהל אפ"ה מטעם מה חג תו לא מהני תנאי מגזרת הכתוב ושיטת הרי"ף ז"ל דל"ג כלל הא תירוצא דרב מנשיא ועיקר כאביי ורבא. ולפ"ז בין באיסור או במצוה כל שאומר אין בודל ביה"ש מהני אפילו לעצי סוכה ואפילו בודל בהכרח מחמת סתירת אהל. הואיל ואין בודל ממצוה שרי אפילו בעצי סוכה כ"ש באיסור דמהני תנאה למחר ותו' סוברים באיסור אין מועיל תנאי למחר הואיל ובהכרח בודל ביה"ש מחמת איסור תו אתקצי לכולא יומא. אבל בעצי סוכה אם אין בודל כל ביה"ש ממצוה אפילו בודל מחמת איסור שרי לר"ש דלית לי' מוקצה מחמת איסור. וא"כ לרבי יהודא בחולו של מועד שרי הכל לפי תנאה ואי"ה בפריי יבואר עוד וכאן אין להאריך

מ"ש המ"א תקי"ח אות י"ג למה כתב הטור דסוכה רעועה שרי לר"ש הא קיי"ל מוקצה מחמת איסור כר"י בשבת כ"ש ביו"ט עכ"ל ירצה דהטור לא הכריע בי"ט הלכה כמי לכן כתב בכ"מ פלוגתא דר"י ור"ש וכאן הוקשה לו דבאיסור הכריע בשבת כר"י כ"ש י"ט דקיל (דבזה הכריע הטור מה שבשבת אסור כ"ש בי"ט) והנה בשי"ח דוקא דחאו בידים נר שהדליקו שבת. וי"ל סוכת החג מזמן רב או משנה לשנה הוה דלא מקרי דחאו בידים ושרי בי"ט כמו בשבת לר"ש דכה"ג לא פסקינן לאיסור וע"כ כתב סוכה רעועה ואי"ה בפריי יבואר וכאן אין להאריך

דף ל"א ע"א משנה מביאין עצים משדה ממכונס ומקרפף אפילו מפוזר כו' ר"ש פירוש מפוזר לא דמוקצה הוא לא מטעם גיבוב אפשר כמ"ש הר"ן ז"ל דגיבוב שרי לאוכל נפש כמו ביקוע אלא שנראה כמגבב ליומא אוחרא (עיין [לעיל[ דלא יחם חמין להנאת הגוף הוה עצים אוכל נפש יעו"ש) ורש"י סובר דלא משום דנראה כמגבב אלא משום מוקצה והחמירו במוקצה כל שמשתמש בהם אסור עמ"א תק"ט אות ט"ו באורך ועיין תוס' כאן ד"ה מן. ומ"ט ממ"ש רש"י מכונס מעי"ט דגלי דעתי' דעלייהו סמיך משמע הא מפוזר אפילו אמר שמזמין אסור וזה כר"ן משום מעמר וי"ל דגלי דעתי' מסתמא אמרינן כן ול"ד מעי"ט ה"ה כנסן כבר ומפוזרין אסור מסתמא הא אזמין בפירוש שרי ור' יהודא אמר שמואל דוקא מכונסין בקרפף הא שדה לא לר"ן טעם דמחליף מכונס אטו מפוזר והוה כמגבב וקרפף מפוזר משום כמגבב. ולפ"ז לר"ן מפוזר בקרפף לא מהני זימון מאתמול ועיין ט"ז תק"א ה' ולר"מ דמסיים הרי הן מוקצה משמע זימון מהני יעו"ש ועתיו"ט דמדסתמו הפוסקים משמע מכונס שבקרפף אפילו לא כנסם מעי"ט נמי ויבואר לקמן

גמרא אמר רב יהודה אמר שמואל אין מביאין אלא ממכונס שבקרפף ותנן ממפוזר כו' ה"ה דקשיא ארישא דמתני' מתיר מכונס שבשדה עיין פר"ח תק"א וי"ל דרישא בזימון מעיו"ט בפירוש מיירי ושמואל אמר בלא זימון אין מביאין אלא מקרפף מכונס לא משדה דמוקצה ומפוזר שדה אפילו זימון לא [דהוי] כמגבב ופריך מתני' מתיר קרפף מפוזר וא"ל מתני' בזימון מיירי ושמואל באין מזומן דא"כ מ"ט דר' יהודא דאמר סמוך לעיר ע' אמה ושריים (כמ"ש הרשב"א) הא מזומן אפי' יותר נמי דעתי' עלוי' וע"כ באין מזומן נמי שרי קרפף מפוזר כו'. הן אמת שי"ל דר' יהודה ור"י פליגי בהא דלר' יהודה הטעם משום מוקצה ומש"ה סמוך לעיר דעתי' עלוי' ור' משום דמחלף בשדה כמ"ש המ"א תק"א אות ט' (ויבואר בסמוך) אלא דמשמע דר" מודה לדר' יהודא דמפוזר בקרפף שרי ומסיק לקמן הלכה כר' יוסי להקל אע"ג דבכ"מ הלכה כר"י מחברו עכ"פ עיין עירובין מ"ו ב' ודוחק לומר דתרתי להקל פסק כר' יוסי דלית דוקא פותחת כו' אלא קמ"ל דל"ת פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי במפוזר בקרפף בעינן הכי תנאים אבל מכונס בקרפף לא בעינן כלל לא פותחת קמ"ל דבעינן פותחת במכונס הא מפוזר אפילו סמוך ופותחת לא מהני

לשון הרמז"ל פ"ב מי"ט הי"ד אין מביאין עצים משדה אפי' מכונסים מערב אבל מגבב משלפניו ומדליק שם ומביאין ממכונס מרה"י ובלבד פותחת ותוך תחום שבת ואם חיסר א' מכל אלו הרי הן מוקצה הנה מדהתיר גבוב משלפניו ומדליק שם קאי אהוכני מעי"ט דאין מביאין משום נראה כמגבב כר"ן. דלרש"י הטעם לרב יהודה אמר שמואל מכונס שבשדה לא אפילו אזמין מעי"ט הסיח דעתו שמא יגנבו וכדומה וז"א לר"מ [דא"כ] משלפניו ומדליק נמי יהא אסור אמור מעתה לכאורה שלש שיטות. א' שיטת רש"י דל"ש כאן גיבוב כלל. אלא מכונס שבשדה אסור דמקצה מהם אפילו כנסן מעי"ט מיד כשהולך מהם ביה"ש אסח דעתי' שסובר שיגנבו אם לא ביושב ומשמר כל ביה"ש שרי) ולכך אפילו מגבב ומדליק שם אסור וקרפף או פותחת אי סמוך סגי במכונס וצ"ל כיון דמוקף מחיצות סמכה דעתי' אף בלא פותחת ומפוזר בקרפף אסור משום מוקצה. ואם הזמין מאתמול מפוזר נמי שרי. שיטת ר"ן בשם אחרים משום גיבוב ובשדה מכונס מיחלף אטו מפוזר (כולה חדא גזרה) וקרפף מפוזר כמגבב ולא מכונס ואפילו הזמין מפוזר אסור דהוה כמגבב ושיטת הר"מ ז"ל נראה מקצת כר"ן בשדה אסור מגבב לא מקצה מדהתיר משלפניו ומדליק שם וכר"ן ואמנם בקרפף אם חיסר א' אלו הוה מוקצה משמע מפוזר מטעם מוקצה קאתי' עלי'. ואם הזמין שרי כמ"ש הט"ז תק"א אות ה' ולכן אסור מפוזר בקרפף כמגבב. וא"כ יש כאן שלש שיטות אמנם המ"א אות וי"ו סיים מעמר אפילו ברה"י. סובר דר"מ והמחבר נמי סוברים כר"ן בקרפף מפוזר כמגבב. ומ"ש אח"כ חסר א' מכל אלו מוקצה קאי אאין פותחת לבד (דחוץ לתחום לאו מוקצה) כמו שיתבאר ומפוזר מטעם כמגבב דלא כט"ז אות ה' ומ"ש המ"א אות ט' דלר"מ באין מסגרת שירא שיגנבו כהרע"ב בפירוש המשניות ואפילו הזמין מעיו"ט אסור דלא סמכה דעתי' ור"ן כתב באין פותחת הוה כשדה ומיחלף במעמר ולפ"ז בעלי קנים נמי הטעם לר"מ כמגבב עמ"א אות יו"ד כתב טעם הר"ן ומוכנים דקאמר כלומר אין בהם איסור

ודע דהלחם משנה פ"ב מי"ט הי"ד למדתי מדבריו חידוש והוא דהבא מחוץ לתחום מותר לישראל אחר. וכאן כתב דאם חיסר אחד מאלו הוה מוקצה חוץ לתחום אפילו לישראל אחר. ותי' דבשל גוי שא"י אם יביא לו מותר לישראל אחר. משא"כ גנה של ישראל וכדומה והביא לו גוי מחוץ לתחום אסור לישראל אחר שהבעלים מתיאשין מהם והוה מוקצה לכל ישראל יעו"ש. ומיהו אין הכרח לומר כן די"ל תחומין הקילו אפילו כה"ג הבא בשביל ישראל זה שרי לישראל אחר ולא קאי רק אאין פותחת ומיהו נ"מ למפוזרין דאפילו מגבב מלפני' ומדליק שם אסור במפוזרין דהוה נמי מוקצה