ראש יוסף על ביצה מו

ברה"ר שרי ברה"י כעין פירוש הר"א מבורגול גבי סולם שהביאו התוספת לעיל ט' ב' ד"ה מאי דקא שרי ת"ק יעו"ש ולפ"ז בעיר המעורבת דברה"ר אסור ה"ה בחצר אסור לתוס' ולרש"י לא מבעיא אם נאמר כפי' א"ז וריב"א שהובא בד"מ הביאותיו לעיל. א"כ לא יצויר הך דינא דהמביא בקופה כ"א בי"ט ולא בשבת אלא אפילו לפירוש הב"י ברש"י דברה"ר אסור באותה עיר ובחצר שרי. א"כ אין לחלק בין י"ט לשבת דבשבת ג"כ איתא הך דינא בעיר המעורבת דאפילו בחצר אסור אטו ברה"ר דעובדין דחול כו': והוי יודע שהטור בא"ח של"ג העתיק דין דמביא כדי יין משנתינו דה"ה בשבת והיינו ע"כ ברה"ר דבחצר מבואר דמפנין ד' וה' קופת כו' וכ"פ בשל"ג אלא במבוי המעורבת דשכיחי רבים. והב"י בשכ"ג כתב דרבינו סובר שאין חילוק בין י"ט לשבת אבל התוס' כתבו בשבת למעט בהילוך עדיף וצ"ע דאדרבה משמע דטור כתוספת ומיירי בחצר המעורבת וברה"י ממעט בהילוך עדיף והיינו היכי דעיר אין מעורבת דליכא למגזר וזה תמיהת המ"א בש"ע שכ"ג אות זיי"ן יעו"ש להמעיין והט"ז אות ד' פירש דהיינו בשבת כו' עדיין קשה דודאי ברה"י שרי בשבת למפיש בהילוך ומי חולק על תלמוד ערוך ריש מפנין שוב ראיתי שדברי הב"י כנים ואמתיים דהטור הביא בשתי המקומות בשוה בשכ"ג ותק"י המביא כדי יין ממקו"ם למקו"ם לא יביאם בסל וקופה כו' ולתוספת הי' לבאר החילוק בין שבת לי"ט. דבשבת הוא דשרי ברה"י כמ"ש בשל"ג ובי"ט אסור ואיך הביא הלשון בשוה לתרוייהו אבל לשיטת רש"י א"ש די"ט ושבת כי הדדי נינהו ברה"ר אסור אפילו בעיר אחת וברה"י שרי אף בי"ט כמ"ש הב"י בתק"י וזה כפירש"י וכ"ה דעת הטור ועם זה יתיישב מ"ש המחבר בשכ"ג וי"א דלמעט בהילוך עדיף. אחת משני דרכים די"ל כפירוש א"ז וריב"א ברש"י דוקא מעיר לעיר שייך עובדין דחול הא באותה העיר עובדין דחול ולמעט בהילוך עדיף (וזה צ"ע: דא"כ הוה להמחבר בתק"י לכתוב זה). או דה"פ וי"א כי יש לחלק בין שבת לי"ט דהאי דינא דהמביא כדי יין בי"ט דוקא דיכול להוציאם לחוץ אסור אפילו ברה"י אטו רה"ר באותה העיר. משא"כ בשבת בעיר שאין מעורבת למעט בהילוך עדיף טפי ונמצא כאן בשבת י"א אין חולקים אדלעיל דודאי במבוי המעורבת אסור בשבת כמו בי"ט אלא דנ"מ לענין י"ט. וז"ש הט"ז פירוש לחלק בין שבת לי"ט ולפ"ז בתק"י דכתב הרב בחצר שרי היינו כדיעה א' כאן ועמ"א שכ"ג אות זיי"ן. ועב"י בשכ"ג הביא דברי הר"ן שהם כדברי רבינו. היינו לומר שאין חילוק בין שבת לי"ט דלא כתוספת שמחלקין. אבל לא פירש"י דאיהו נמי סובר דבי"ט שרי ברה"י די"ל כפי' א"ז וריב"א לכן הביא דברי הר"ן ז"ל והבן. ועמ"ש בתוספת ד"ה המביא עוד מזה וכאן אין להאריך

בפירש"י בד"ה המביא בתוך התחום כו' פירשתיו ובד"ה לא יביאם דנראה כמעשה דחול אבל כו' דמוכח לצורך י"ט היינו מפני הרואין. ואפשר נמי להבדיל ממעשה חול שיהא זוכר שהיום י"ט. ועיין לשון הרמז"ל (והמחבר בתק"י) אעפ"י שהותרה הוצאה שלא לצורך לא ישא משאות גדולות כו'. מה שאייטיה דשלא לצורך אלא ה"פ של"ת דשלא לצורך כלל נמי שרי מ"ה והוה גזירה לגזירה שיאמרו כו' ובר"ע השמיט דמ"ה והמחבר הביאו. (עיין ר"מ פ"ה מי"ט ה"א) ועתוי"ט כתב דבסל אפילו שתיים (ואחד) נמי אסור ואורחא דמלתא קתני יעו"ש: ד"ה או להניע בידו עתיו"ט ועיין ירושלמי ויבואר בסוף שמעתין

תוספת בד"ה המביא כו' ותימא כו' שרואה אומר לצורך חול מביא כו' וקאמר התם למעט בהילוך כו' הנה מ"ש מפנין י"ל התם לצורך מצוה אורחין אחרים או ביטול ב"ה דא' א' ישהה ע"ש. ומ"ש שרואה יאמר אפירש"י ד"ה לא יביאם דנראה כמעשה דחול וכ"כ הר"ן יראה דלשנות מעובדין דחול לא משום הרואה. ומ"מ י"ל דגם הם ס"ל כך ומ"ש למעט בהילוך עדיף התם לא אפשיטא בעיין ורא"ש כתב דנקטינן כן יעו"ש אפשר מדאמר שם דכ"ע למעט בהילוך עדיף היינו פשיטותי' ומ"ש למעט בהילוך טרחא יתירא רש"י לא יפרש כן אלא למעט בהילוך ולמעט בטורח שוין המה וכבר הארכתי במשנה ועין ר"ן כתב דאע"ג דלמעט בהילוך עדיף. הכא עובדין דחול והנה התם נמי עביד עובדין דחול וע"כ או דסובר כפירש"י דכאן והתם במבו' המעורבת דשכיחי רבים אסור בסל וטוב למפיש בהילוך וברה"י כאן וכאן שרי. או רש"י סובר מעיר לעיר דוקא אמור מעתה כפי הנראה שלש שיטות בכאן שיטת רש"י ושיטת ר"ן ושיטת התוספת ועב"י של"ג וכבר התבאר לעיל ועיין ר"ן כתב למעט בהילוך עדיף ואפ"ה כתב אח"כ דרו בריגלא למעט בטורח כפירש"י לקמן וכמ"ש כאן

דף למ"ד ע"א גמרא אתקין רבא במחוזא כו' למ"ש א"ז וריב"א הובא בד"מ תק"י דלרש"י דוקא מעיר לעיר הא בעיר א' אפילו ברה"ר שרי בסל וקופה (ושע"כ לא יצויר דין זה כ"א בי"ט לא בשבת). א"כ מחוז"א משמע בעיר גופא וצריך לומר דסל וקופה לאו משום משא גדולה אלא אפילו כד אחד בסל אסור ודר"ה בכתף שרי ולאו משום משא אלא כעובדין דחול שהרואה אומר או פי' אחר ולכן דוקא מעיר לעיר אסור משא"כ כאן מיירי להקל מטורח מש"א ומש"ה אף באותה העיר אתקין ל מחול. והרמז"ל מ" מי"ט ה"א אין מוציאין משאות גדולות א"ה לשון המחבר בסק"י. וא"י דכאן אין הטעם משום טורח משא וכדכתיבנא: ואם לא אפשר שרי פירש"י שאיך לו סידר ולעיל על הפסנם ד"ה ואם א"א שזימן הרבה אורחים וצריך להביא הרבה ביחד כו' הא כדאיתא והא כדאיתא. והב"י בתק"י מ"ש הטור שזימן אורחים הרבה ורש"י פי' שאין סידור דבריו אמתיים דהטור כלל משנה דלא יביאם דמחוזא וסיים ואם זימן אורחים הרבה היינו לומר דאפילו יכול לשנות מדוחקא לרגלא הואיל ואורחין הרבה וצריך למהר ולילך וע"י שינוי שאין רגיל ילך לאט מותר וכ"כ המחבר שם סעיף יו"ד אם א"א שזימנן הרבה אורחים ורבותא אשמעינן כאמור

זימנין דאתי לידי סחיטה עיין א"ח ש"כ ושכ"א מעניני סחיטה ור"ן בשם רז"ה ובר"ן יש חסרון תיבות וצריך להיות ולי נראה. ושלש מחלוקת בדבר תו' ד"ה זמנין ביין נמי שייך סחיטה בבגד לכלי הוי דש ולעיל מיירי שנופל לארץ ובמים כבוס ורז"ה סובר דביין לא שייך סחיטה דהבגד נשאר אדום. (ועט"ז שכ"א ביין לבן שייך כבוס) ואפשר אפילו סוחט לכלי לא הוה דש שאין זה מפרק מחבורו שנולד כך כמו תבואה. ור"ן תירץ דההוא דמסננין יין בסודרין בעומדין לכך. משא"כ באין עומד לכך שייך סחיטה אפילו יין אדום. ולעיל בפירות

ולא היא דתוספת יוה"כ ד"ת ואכלן עד שחשיכה כו' הנה ל"ג ואוכלין משחשיכה דלא הוצרך לומר תו' יוה"כ אלא עד חשיכה (וכ"ש למ"ד מפורש מחינן תר"ח) והנה בין השמשות ספק ועיין ר"ן כתב ספק מ"ה אסור ותוספות אין שיעור יראה לכאורה דתוספות ד"ה דהא תוספת יוה"כ כו' סוברים ספק מדרבנן אסור ואוכלין סמוך לחשיכה לצאת הכוכבים ותוס' יוה"כ דת שיעור. ור"ן סובר ספק מ"ה ותוס' קודם בין השמשות. וזה טעות דתוספת סוברים בכ"מ ספק מ"ה אסור כמ"ש הרשב"א בתה"א (עי"ד פר"ח ופריי). ועוד שיעור תוספת יוה"כ כל בין השמשות מדרבנן עכ"פ. אלא בין תוס' ור"ן סוברים ספק מ"ה אסור ותוספת סוברים דה"ק עד חשכה היינו עד סמוך לביה"ש דאי עד חשיכה צ"ה א"כ בלא תוס' יוה"כ ביה"ש ספק מ"ה כודאי איסור ולא מחינן להו אלמא לא היא. וע"כ עד חשיכה עד ביה"ש קרי חשיכה וע"כ תוספת יוה"כ שיעור קודם ביה"ש זמן מה וז"ש מבעוד יום היינו זמן מה קודם ביה"ש אבל הר"ן סובר דלעולם אכלי עד סמוך לצ"ה. ואין ראי' דבודאי איסור תורה לא מחינן. דשאני ביה"ש אעפ"י שספקו כוודאי מ"ה מ"מ יש הפרש בין ודאי ממש דמחינן להו (שהרי בע"ה וא"ח תר"ח בין מפורש ה"ה) אלא תוספת יוה"כ ד"ת וע"כ רגע קודם ביה"ש דביה"ש אצטריך קרא למעוטי ספקא וא"כ הוה ביה"ש ודאי איסור תורה. ממש מתוספת יוה"כ ושפיר הוכיח דלא היא זה הנראה לי פירוש דבריהם. ולעולם תוספת יוה"כ רגע קודם ביה"ש נמי שפיר דמי ואי"ה יבואר בפריי ומ"ש הר"ן ז"ל דסוגיין דכאן מחלפה בשבת דהתם מסקינן דבד"ת מחיכן בהו יעו"ש הנה י"ל דחילוף הסוגיות תלוי בחלב כוי בכריתות למ"ד ספק מ"ה אסור א"כ ע"כ בד"ת נמי לא מחינן בהו. ולמ"ד ספק מדרבנן אסור א"כ תוספת יוה"כ רגע קודם צ"ה ואין שיעור וא"כ אין ראי'. ובד"ת מחינן ואמנם האמת שבשבת קכ"ז ב' בנוסחות דידן גרסינן נמי ולא היא יעו"ש בקמ"ח ב' ואולי בגירסת הר"ן לא הי' כתוב שם ולא היא ועיין ר"מ פ"א מהלכות שביתת עשור דתוספת יוה"כ מבע"י מקרא בתשעה ויש למודים אחרים ביומא והר"מ ז"ל סובר פ"ט מט"מ ספק מדרבנן ואין להאריך

התם בתבנא סריא עיין תוס' ד"ה התם ומשמע לכאורה דהניח באוצר והי' ראוי לבהמה ועכשיו נסרח יעו"ש ועיין רא"ש כתב דלא עבדי לי' אוצר משמע דלא הניח לי' באוצר וסריא מעיקרא. וצ"ע דא"כ מאי אבל לא עצים שבמוקצה דבתבן נמי כה"ג אסור ואי"ה יבואר בפריי עיין הג"א מ"ש מוקצה שיבש יבואר בסמוך מזה

גרסינן בירושלמי מתני' באילון קרפדייא דקיקתרא עיין מפרש שם. ובתוס' שם ד"ה באילין והנה במשנה ירושלמית גרס במשנה על כתפו לפניו אבל במשנה שבת תלמוד בבלי הגרסא מביא על כתפו או לפניו והיינו כפירש"י. והפוסקים לא הביאו הגירסא ירושלמית כלל אלא כתלמודא דידן ואין חילוק בין דקין או גדולים ותלמוד בבלי עיקר

שם ר' יודן בעי מהו להוציא תבן מרה"י לרה"ר ולא מתניתא כו' ועיין בתוס' שם. ואמנם רש"י במשנה כתב המוליך תבן להסיק או לבהמה. ובתקי"ב פסק להוציא לבהמה מרשות לרשות אסור ויש לעיין דבפ"א מי"ט הי"ג כתב המ"מ שזה לרשב"א דהוצאה שלא לצורך כלל אסור מ"ה ולוקה משא"כ לר"מ ז"ל כרש"י דשלא לצורך כלל שרי מ"ה רק מדרבנן. א"כ מותר גמור להוציא לצורך בהמה דהוצאה מתוך כל שיש צורך קצת אפילו לבהמה לא מתסר אפילו מדרבנן. ואפילו לרשב"א דוקא מרה"י לרה"ר לא כרמלית כנראה מ"מ שם דאיסור תורה לא התירו הא טלטול דרבנן התירו ולדידן לית רה"ר ולמה הביאו הרב בתקי"ב לדידן גם מ"ש המ"א בתקי"ח אבנים כתב דלוקה. א"י מנא לי' זה דמלשון המחבר משמע כלים אפילו אין צורך כלל שרי רק אבנים א"כ כלים נמי צורך בעינן שלא יגנבו ה"ה בהמה נמי דמ"ה שרי שלא לצורך כלל. ובפריי יבואר ומ"מ מלשון רש"י במשנה נראה דמוציא תבן אפילו בעיר אחת המעורבת אסור דגנאי לי"ט הוא. ולא דמי לסל וקופה דוקא מעיר אחרת ולענין אי שרי להוציא תבן להסיק ממשנה