ראש יוסף על ביצה מה

גרסינן שממה בשמעתין אין משחיזין אבל משיאה ע"ג חברתה אמר ר"ח דר"י היא אמר שמואל להעביר שמנונית וד"ה הוא ופירש המפרש (בדפוס דעסויא) לר"י שרי באין מלאכה גמורה ושמואל מוקי להעביר שמנונית הרי כ"ע סוברים לחדד רבנן אסרי אפילו בהשאה ומר מוקי כר"י ומר להעביר שמנונית וקשה למ"מ בשיטה ד' שהביאותיו לעיל דסבר לרבנן שרי לחדד ומיהו במגלה שם איתא מה ביניהן בין רבנן לר"י. ר' חסדא לחדד ראשו של שפוד ר' חנינא ברי' דר' אבוהו הוציא אש מאבנים כו' תני ר' יהודה בר פזי ברזילה הוא הדבר יעו"ש ויש מחלוקת שם אי ר"י מתיר מלאכה גמורה או לאו וזה כשיטת הר"ן ושאר שיטות שחלוקים בפלוגתא דאמוראי דירושלמי אי ר"י במלאכה גמורה מתיר ר"י או דוקא קצת מלאכה והיינו שלא לימים הרבה ותמהני שלא הזכירו מירושלמי כלום והנה לכאורה בירושלמי ר"ח מתניתן ר' יהודה הוא ובבלי אמר ר"ח מתניתן דלא כרבי יהודא. ולומר ח"ו דנפל טעות בכל הש"ס שבידינו ולגרוס מתני' רבי יהודה לחדד דלרבנן לחדד אסור בהשאה נמי ושפיר אמר דרשינא ממך כר"י ח"ו לא תהי' כזאת בישראל לומר ט"ס בכל ספרי הש"ס בבלי שבידינו ושוב ראיתי בירושלמי מגלה הביאותיו לעיל ר"י בר פזי מתמיה על ר"ח דקשיא דידי' אדידי' וע"כ תרי אמוראי ואליבא דר"ח חד אמר דמלאכה גמורה אסור לר"י במכשירי אוכל נפש (דהוה לימים הרבה דבאוכל נפש עצמו לא התירו כמ"ש הר"ן ז"ל) ומתני' ר"י כדמסיק בביצה ובמגלה אמר מה ביניהון לחדד ראשו של שפוד וע"כ מתני' דביצה דלא כר"י דלר"י אפילו משחזת שרי של אבן (סתם משחזת כו' של אבן עיין כ"מ) ובבלי נמי גרסינן כמ"ש מתניתן דלא כר"י דלר"י שרי אפילו מלאכה גמורה. ולפ"ד הר"ן ז"ל י"ל דהנך אמוראי לא פליגי בדין כי מאן דשמע מר"ח מתני' ר"י אין משחיזין בשל אבן: אבל של עץ מותר וכר"י הוא ומ"ד לר"מ מתניתן דלא כר"י בבבלי הוא משחזת של עץ דלר"י שרי כל דאין תקון גמור ולימים הרבה וזה שדחק הר"ן ז"ל ועשה כלומר מאן תנא דהשחזה עצמה היינו במשחזת של עץ וכאמור דלא לסתרו דברי ר"ח אהדדי ובר פזי דמתמה מנשבר ראשו דר"ח סובר אין זה מלאכה גמורה דיוכל לתחוב בדוחק כך

ומהא דירושלמי יש ללמוד דהוצאת אש הוה ד"ת מדאמר ר' חנינא ברי' דר' אבוהו הוציא אש מאבנים כו' אלמא ד"ת הוא וזה נראה כרמז"ל ועיין א"ח תק"א בט"ז ושם יבואר אי"ה זהו מה שרצינו לבאר בכאן ואי"ה בפריי כשאזכה בעה"י אבאר זה וכאן אין להאריך

שפוד שצלו בו עיין ר"ן ז"ל בשמעתין פירש דכאן עדיין לא סר המיאוס דאל"כ אין מוקצה לחצי שבת ועיין מהרש"א ז"ל בתוספות ד"ה גריפת התנור משמעו בענין אחר ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך

משנה לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר אבל שוחט ומחלק ביניהם ה"ג שקול (ה"ג) [וי"ג[ מכור ובר"מ פ"ד מהי"ט הכא תן לי בדינר בשר עתוי"ט והנה שקול פירשתיו לעיל במשנה אין נמנין. די"ל ה"פ שכבר נמנו מאתמול ורוצים לחלקם עכשיו לא יאמר כ"א לטבח שקול כמו קח לי יעו"ש ואמנם כפשוטו לשון משקל ומשמע הא משקל בלא שם דמים שרי ולעיל אמר אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר ורש"י שם פירש טבח אומן ביד א' משקל וביד א' בשר אסור הא לשקול ביד שיודע לכוין שרי וא"ש כאן. אבל הר"ן ז"ל פירש לעיל דאף זה אסור ולכך גרס מכור ועיין א"ח ת"ק ס"ב. ובר"מ יותר נכון תן לי דלשון מכור אף בלא פיסוק דמים כלל יראה דאסור בי"ט רק תן לי חלק וכדומה בלא פיסוק דמים שרי בי"ט

ומה שהקשה בתוי"ט דמשנה שאין צריכה היא דכבר נשנית אין נמנין כו'. לא הבינותי דאין נמנין היינו כמה בני אדם באין לטבח לומר מכור בהמה זו בכך וכך כו' זה אסור דהוה מקח וממכר וכאן אשמעינן דלא יאמר אדם יחידי לטבח תן לי בדינר בשר דה"א דכך צריך לו דשרי כמבואר בא"ח שכ"ג ס"א בהג"ה כל שהמקח ידוע אפילו במזכיר דמים שרי יעו"ש. א"כ קמ"ל דינר בשר אין ידוע המקח שא"י כמה יתן לו והוה דרך מקח וממכר ואסור ולא נשמע ממתניתן דלעיל כלל: דף כ"ט ע"א גמרא בסורא אמרי תרטא ופלגא תרטא היינו נתחים כ"מ לפי מנהגו וה"ה דשרי לומר חתוך לי בשר אעפ"י שיודע הטבח לכוין בחתיכתו המשקל ומ"א בת"ק אות וי"ו דשרי לומר לו תן לי ליטרא בשר והיינו שהטבח יודע לכוין בחתיכתו ועמ"ש במשנה על זה

משנה אומר אדם לחברו מלא כלי זה כו' ומעשה כו' עיין ר"ן דוקא המוכר ממלא כלי מדה שלו ולוקח נוטל המדה לביתו שרי הא למדוד במדה ולשפוך לכלי לוקח אסור וכ"פ המחבר בא"ח שכ"ג ס"א ולהכי מביא מעשה דאבא שאול בן בטנית דהי' ממלא מדותיו מעי"ט ושפך לכלי לוקח בי"ט דודאי מותר לשפוך לתוך כלי לוקח. דוקא למדוד בי"ט ולשפוך בי"ט מכלי לכלי אסור. ולפ"ז ה"ק אף במועד עושה כן כו' וחכ"א בחול היינו ממלא מאתמול ומטהו לתוך כליו של לוקח מאתמול אבל ביין וכדומה דלא שייך מצוי הי' ממלא רק מדותיו מעי"ט ושופך לכלים של לוקח בי"ט וזה פשוט

גמרא אלמא גבי שמחת י"ט כו' יראה דפריך למה היקל ר"י במשקל וכאן במדה החמיר דחדא הוא ומשני כו'. ולפי מה שיראה ממ"א ת"ק אות וי"ו הטבח שיודע לכוין בחיתוך ליטרא בשר שרי לומר תן לי ליטרא בשר דהוה כאומר ומודיע כמה צריך א"כ מה פריך ממדה דכאן ע"כ מיירי מדבר שאין ידוע כמו אגוזים ושקדים וכדומה דבמדה. ידוע כתב ר דשרי בשכ"ג ועמ"א שם אות ה' דלא כט"ז אות ב' תמה עליו ממשנה זו דכאן מיירי בדבר שא"י (ומיהו להט"ז י"ל במשנה דמביא מעשה דאבא שאול שהי' ממלא מעי"ט ונותן להם במדותיו או שופך לתוך שלהן מעי"ט כדי שלא יבואו לידי מכשול שיזכירו שם המדה בפירוש דאסור ולהרב בהג"ה דשרי כשידוע ע"כ כמ"ש במשנה מטעם מדידה וכ"כ רש"י במשנה שאין מודדין בי"ט) א"כ אין קושיא ממשקל דהוא להודיע כמה צריך ולכן שרי וע"כ נראה דמשקל ליטרא נמי א"י כ"כ כי אין כל הבשר שוה ויש בשר שקטן הכמות ואיכותו רב במשקל שע"כ אין משערים ששים במשקל כמ"ש הפר"ח בי"ד ואסור להזכיר משקל ואי"ה בפריי יבואר זה וכאן אין להאריך ועמ"ש עוד לקמן

והביאום לפני הגזברים ומה שלא הקדישים הם או דיאוש כדי אין קונה ואין יכולת בידם לכך הביאום לגזברים הוה יאוש ושנוי רשות או יאוש כדי קונה ומ"מ הוה מצוה הבאה בעבירה וכי נתנו לגזברים ביד אחר לא הוה מצוה הבאה בעבירה עיין א"ח תרל"ט וריש לולב הגזול בהנהו אוונכרי ושם הארכנו בעזה"י

לא ימדוד שעורים ויתן לבהמתו היינו ששופך לאבוס וכדומה דאין מודדין בי"ט ומ"ש רש"י במשנה והר"ן ז"ל דלשפוך בכלי' של לוקח אסור אבל ליתן במדה לבהמה אפשר דשרי דאין זה מדידה ממש ואפשר דאסור ובפריי יבואר ואם פיחת או הוסיף שרי עיין שכ"ג

ע"ב משנה הולך אדם אצל רועה הרגיל כו' וכתבו התוספת דה"ה עכו"ם אם אין חשש מחובר וצידה ונולד וביצים רובן מאתמול. ואגוזים וכדומה נכרים הם ודרכן לתלוש מזמן רב אם הם יבשים. ועיין ר"ן ז"ל

גמרא ובלבד שלא יזכיר סכום מדה. עיין תוס' ומ"ש מהרש"א ז"ל וע' ט"ז שכ"ג אות ב"ג וכאן איירי באגוזים וכדומה דא"י כמה במדה ואסור לכ"ע במשנה כשמזכיר שם מדה א' ללישנא דרבא אליבי' דת"ק ואיך פליג רשב"א. ובפריי אי"ה יבואר בזה

סליק פרק אין צדין בעזה"י פרק המביא כדי יין

משנה המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל וקופה כו' הנה רש"י ז"ל פירש ממקום למקום ממש מעיר לעיר הוא דהוה כעובדין דחול הא בעיר אחת אפילו ברה"ר ורבים מצוין שרי וכמ"ש הב"י וד"מ תק"י אות ב' אלא דב"י כתב מזויות מותר לרש"י (ולתו' אף זה אסור בד"ה המביא) ובד"מ בשם א"ז ריב"א פי' ממקום למקום אבל מבית לבית באותו העיר מותר וכ"ה בד"מ דפוס פיורדא ובטורים דפוס ברלין אבל בש"ע תק"י ס"ח בהג"ה כתב בשם א"ז דבית לבית באותו חצר שרי ותמוה שבד"מ משמע אף ברה"ר וכן נראה מרש"י ולפ"ז הך דינא מתני' בי"ט ובשבת לא יצויר דאיסור הוצאה נגעו בי' וא"א להביא אפילו ע"י עירוב והשתא לק"מ כ"מ שאסרו חז"ל אפילו בחדרי חדרים אסור דוקא מעיר לעיר הוה כעובדין דחול הא באותה עיר שרי ברה"ר אבל לפי' הב"י דוקא מזויות לזויות שרי הא ברה"ר אסור. צ"ל דהא דאסרו בחדרי חדרים היינו באיסור תורה לא באיסור דרבנן עב"י של"ו וש"ע של"ו וט"ז אות ט' ורמ"ג ויבואר לקמן ורש"י לשיטתי' בי"ב א' דשלא לצורך מ"ה שרי ומדרבנן אסור ועובדין דחול משמע שיאמרו שעושה לצורך חול כמ"ש התוספת ד"ה המביא וא"כ מש"ה מותר מזויות לזויות דליכא חשש איסור תורה. משא"כ לתוס' שם דשלא לצורך כלל אסור א"כ אף מזויות לזויות אטו רה"ר ויש חשש שיאמרו לצורך חול דהוה איסור תורה דאסור אפילו בחדרי חדרים

והנה לשיטת רש"י ז"ל י"ל דיש שלש חילוקים א' מעיר לעיר הוה עובדין דחול ואסור באותה עיר ברה"ר ליכא עובדין דחול. ואמנם ברה"ר י"ל גרע טפי מרבה בהילוך דאוושא מלתא ונראה יותר כעובדין דחול אבל ברה"י בביתו ליכא אוושא מלתא. ולפ"ז לרש"י מרבה בטרחה דהיינו בבת אחת. או מרבה בהילוך אחת אחת אפשר שניהם שווין לענין הטורח שזה וזה שוין אלא מעיר לעיר עובדין דחול צריך לשנות ולמפיש בהילוך ואין [מרבה בטורח]יותר ושוין שרי כמ"ש רש"י לקמן ד"ה דדרו בדוחקא וד"ה דדרו באגרא יעו"ש. וברה"ר דליכא משום עובדין דחול לשיטתי' (כפי' א"ז וריב"א) א"כ למעט בהילוך עדיף טפי דלא אוושא מלתא כמ"ש הטור והמחבר בשל"ג ס"ב דמרבה בהילוך אסור משום דאוושא מלתא דלא כתוס' ד"ה המביא שכתבו דלמפיש בהילוך הוה יותר טורח ורש"י סובר דשווין המה אלא אוושא מלתא ומש"ה פירש לקמן כל להכביד הטורח אפילו משום עובדין דחול אסור. וא"ש בהא דלידרו בחצבא זוטא מפיש בהילוך אסור ומיהו ז"א דשווין המה ויבואר לקמן מזה וברה"י בביתו דליכא חשש אוושא מלתא תרוייהו שווין המה אי רוצה הרבה ביחד שרי או בזא"ז אבל לתו' מרבה בהילוך יותר טורח אלא מפני עובדין דחול יותר טוב לטרוח יותר מפיש בהילוך וה"ה לקמן כמ"ש בד"ה דדרו ברגלא כו' יעו"ש. וחלקו בין שבת לי"ט דבי"ט אפשר ברה"ר נמי א"כ אסור ברה"י נמי ובשבת דאי אפשר