ראש יוסף על ביצה מא

ולענין הלכה קיי"ל כר"ש וכ"פ המחבר בתצ"ח ס"ט הביאותיו לעיל ואמנם יש לראות אמאי השמיט נפל לבור רבותא צב"ח אפילו הכי לא התירו. והרב הגיה עושה פרנסה במקומו והוא מהרמז"ל פ"ב מי"ט ה"ד והי' לפרש אפילו הי' מום מעי"ט אין רואין כה"ג דל"ת צב"ח כו' ואפשר סתמ' כפירושו דקאי אהמחבר. ומ"מ י"ל לכאורה דר"ש פליג בנפל לבור אין רואין כמ"ש המ"מ שם היינו בנפל ביום טוב ומום מעי"ט דהוה ביה"ש מוקצה דמי יימר דמזדקק חכם לעבור דליכ' צב"ח. אבל נפל קודם ביה"ש לבור י"ל מודה ר"ש דירד ויעלה דלית מוקצה כלל דמשום צב"ח. אפשר רואין מומין ביום טוב. ומ"מ מדלא נתפרש בשום פוסק כן אין להתיר אף כה"ג

והוי יודע דע"י עכו"ם שרי להעלותו מבור הן חולין או בכור דמשום הפס"מ שרינן מסוכנת איסור דרבנן בדיקת הריאה וכדומה איסור הואיל. כמבואר בתצ"ח ס"י. אם כן ה"ה שבות אמירה לגוי כה"ג ועוד שבות דשבות במקום מצוה לכ"ע לא גזרו וטלטול מוקצה דרבנן ע"י גוי כה"ג דאיכ' צב"ח ד"ת שרי ועיין סימן ש"ז ס"ה. שוב ראיתי שיש להתיר בפשוט מרע"ו ס"ב טלטול הנר ע"י עכו"ם שרי בלא מצוה והפסד דטלטול בעלמ' מותר ע"י אמירה לעכו"ם. דוקא מלאכה דרבנן אסור ע"י עכו"ם בלא מצוה גם עיין של"ד סכ"ו ותקי"ד ס"א דלהציל ממון אפילו ביתו נשרף אסור לחלל יום טוב ושבת והא מלאכה שאצ"ל פטור רק מדרבנן. ומשמע שם סכ"ז גחלת של עץ דמשאצ"ל מדרבנן לדעה א' בסתם. (עיין מ"ש בספר המגיד שלי במשלים סימן רי"ד בתוכחה מזה) ובמסוכנת התירו איסור דרבנן משום ממון איסור הואיל. ורואה אלמא אין לדמות איסורין דרבנן זה לזה. וי"ל משאצ"ל יש בו פלוגת' והר"מ סובר מ"ה ולי העני אשר דרכי החכמה נעלמו ממני. ובפרט שאין מקומם פה אמרתי לקצר אולי אזכה לבארם בפריי לא"ח

גמרא סד"א משום צב"ח לערים ולסקי' כו' אי הכי כו' דעבר ואסקי' כו' מום עובר מעי"ט כו'. הנה נראה דלא כר"מ פי' המשניות מדלא אסר [אמר] בכור שנפל לבור דוקא ר"י מתיר צב"ח רואין הא לא"ה לא אלא אמר משום לא יעלה נקיט לי'. והא דאמר מום עובר לפירוש שני ברש"י דעבר ואסקי' קנסוה. ואמאי לא אמר דמום קבוע ועבר קנסוה דהי' לירד חכם ולראות שם. וכ"ת ואם לאו משמע אמום קאי. קשה אמשנה גופא וי"ל דעבר בספק לא קנסוהו רק עבד בודאי קנסוה ויש לנו לומר דמום עובר ומום קבוע ולא ידעו הבעלים מאתמול אי עובר הוא. ומספק לא הקצוהו בעלים סברין מימר קבוע הוא. אבל ידעו מאתמול דעובר הוא אין סבר' לומר דהואיל והתחיל כו' מה יושיענו זה והוה מוקצה לר"י ועמ"ש ברש"י במשנה בזה

בפירש"י בד"ה בכור בזמן הזה פרישנא דבזמן בית המקדש אפשר לשלמי שמחה ובהמת קדשים בזמן המקדש נמי לשלמי שמחה. א"נ בעינן העמדה והערכה מה שא"כ בכור ולזה אפשר ירמוז הרמז"ל במשניות מי"ד נסתלקה כו'

בד"ה שנפל לבור וירא פן ימות שם ולדידן עושה לו פרנסה במקומו ואם יש עכו"ם שרי ע"י עכו"ם אפי' חולין וליכא ה"מ טלטול בעלמ' שרי ע"י עכו"ם. א"ח רע"ו ס"ג יעו"ש

בד"ה אם יש כו' מום מעי"ט דליכ' מוקצה כו'. אף על גב דהי' ספק איסור תורה ביה"ש וספיקו כודאי לענין איסור' אפ"ה לא הוה מוקצה דדעתי' עליה דיראה לחכם. ואפשר הוא קבוע וכל מספק לא מקני נפשי' ור"ש ל"פ אלא אין רואין הא רואין לא הוה מוקצה מספק שיש לברר ע"י חכם. אבל ספק שאין בידו לברר ואח"כ ביום טוב נתברר מעצמו ע"י מקרה מה. הוה מוקצה מחמת איסור (עמ"ש בפתיחה מזה)

בד"ה אין זה כו' לאו מוקצה כו' כדן דין כו' הנה מ"ש מוקצה לומר אף מעי"ט י"ל ספק איסור לז"א דר"ש לית לי' מוקצה כזה. ומ"ש נראה כמתקנו דן דין בתוס' לפירש"י כתבו מתקנו או דן. ועתוי"ט ויש נ"מ רבתא כי אם נאמר דחדא הוא. אם כן בכור שנולד ומומו עמו דהיינו לאחר שיצא רוב ראשו. וכדומה דהוה לידה ואח"כ בסוף לידה ראו מום בו אפשר דאין זה מתקן דלא הי' שעה בבירור חזקה גמורה לאיסור: וכהאי גוונא לא חשיב מתקן ודוקא שהי' שעה בבירור איסור גמור. משא"כ סשק ומשא"כ לתו' אף זה אסור. דן את הדין כל שיש ספק ודוקא קודם רוב לידה ראו מום דאכתי לאו קו"ש הוא רואין הדיינים לכתחלה ואומרים דלאו דן דין דהא מותר גמור הוא כמעי אמו דמי. ושוב ראיתי דא"כ למה לי דיתבי דייני התם ש"מ קודם רוב דוקא. ויבואר לקמן עוד אי"ה

ד"ה אי נימא כו'. איפכא שמעינן ר"ל בלא מום מעי"ט. או כדומה איפכ' שמעינן ונהי לר"ש י"ל זה כגרוגרת בלא הי' מעי"ט מום כלל מכל מקום קשה לר"י ועמ"ש בגמרא

בד"ה ואם לאו ועבר ואסקי' כו'. א"ג כו' עיין מהרש"א ז"ל ודבריו כפי דעתי העני'. הק' דלעיל דלר"י בהי' מום עובר מעי"ט וביום טוב קבוע ועבר ואסקי' קודם שהי' קבוע אסור משום דעבר ואסקי' הא הי' קבוע בכור ביום טוב שרי ולא הוה מוקצה ואם כן לקמן ע"ב אמר רב נחמן בר יצחק מתניתן נמי דייקא כו' דלמא מתנ' בהי' מום עובר מעי"ט. וביום טוב קבוע לר"י רואין ומוקצה לא הוה ור"ש אין רואין כו'. אבל במום קבוע מעי"ט י"ל לר"ש אי עבר וראה אין זה תיקון גמור דכבר הי' המום קבוע מעי"ט ולברורי מלתא בעלמא הוא. ע"כ יש למחוק לעיל פי' דעבר ואסקי' רק משום מוקצה אסור לר"י במום עובר מאתמול. ועכשיו קבוע. וכאן יש לקיים שני הפירושים כדאמרן ולקמן יבואר עוד

ע"ב בגמרא והא כי אתא רב הושעיא כו'. ואלא קשיא הך כו'. הנה הכא קאמר דאין סייעתא מברייתא דלעיל דהא רב הושעיא תגא רק תרי בבי כו' ולקמן אמר רב נחמן דלא זו דאין סייעתא מדלעיל דמשבשתא היא. אלא איכא תיובתא לרבה בדרב הונא מברייתא דרב הושעיא דתני תרי בבא. אין זה מן המוכן. והיינו דיעבד כמו במשנה דאמר במשנה כו'. ואם כן כיון דברייתא דרב הושעיא אמתיות לא בריית' דלעיל תו ע"כ נולד ומומו מן המוכן היינו דיעבד דומיא דאין מוכן. ומכל מקום קשה שרש"י ד"ה אין זה כו'. ומהשתא ע"כ כו,, כמ"ש מהרש"א ז"ל. ובד"ה חכמים אומרים כתב איכא למימר וקשיא ל"א דסייעי ולא פירש דקשיא מרב הושעי' נאמר: ודע די"ל דרב הושעי' בנולד מערב יום טוב עובר. והשתא קבוע. ולעיל נולד קבוע מערב יום טוב ולא קשיין

והנה קיי"ל נולד ומומו עמו אין רואין. עבר ובקר מבוקר וכבר כתבנו דיש לחלק בין נולד ומומו עמו ברגל שהושיט או קודם רוב ראשו. י"ל רואין לכתחלה ומבקרין דאין כאן דין ותקון. דלא הוה חזקת איסור ואפי' לידי ספק לא בא דבמעי אמו וקודם לידה מעליא עדיין היתר הוא. משא"כ כשיצא רוב ראשו וכ"ש אם כבר יצא. ואח"כ בו ביום נולד מומו דאין רואין ואם בקרו מבוקר (להפר"ח אף בחלוקה השני' ולמ"ש מהרש"א בשם ת"י דוקא בחלוקה א') אם כן יש לתרץ הא דדרש רבה בר רב הונא מבקרין שנולד קודם לידה מעליא ראו המום ובריית' שני מיירי שנולד המום אחר רוב ראשו. דתו אין מבקרין דהוה כדן את הדין וצ"ע. ואי"ה בפריי יבואר זה בעזה"י אימתי מבקרין ואימתי לא

איתיבי' ושוין כו' אדחי לי' כו'. דיתבי דייני התם. הנה להתוס' לעיל ד"ה בכור דמוקצה הוא הואיל ואין רואין וודאי מקצה מדעת דמאן ציית לי' לעבור ולראות מומין בי"ט. אם כן פריך הכי א"א יש מוקצה לחצי יו"ט מכי נולד ומומו עמו. לו יהא מיד קודם רוב ראשו כיון דלא היו דייני התם תו הוה ספק איסור ואסור לדיין אח"כ לראות והוה ודאי מוקצה ומשני דיתבי התם. ומיד קודם רוב ראשו או הוציא רגלו ראו המום דמותר לכתחלה לראות דלא הוה דן ותקון דעדיין היתר הוא דכמעי אמו חשוב הלכך אין זה מוקצה כלל וזה לדחות בעיא ולומר יש מוקצה לחצי שבת. אבל באמת דאין מוקצה לחצי שבת. א"צ ליתבי דייני התם. ואמנם בבריית' דלעיל תני ב' בבות. ודאין רב נחמן בר יצחק כבריית' דר"א. ומוכן דיעבד דוקא. אם כן הרי אף בנולד הוא ומומו עמו אין רואין לכתחלה ואפ"ה בקרו מבוקר. כמ"ש רב הונא דלא כרבה ברי' ע"כ דאין מוקצה לחצי שבת. אבל למאי דדחי לה ואמר דיתבי דייני התם ורואין לכתחלה קשיא בריית' דר"א דתגא נולד ומומו עמו מן המוכ"ן דיעבד כפירש"י ד"ה אין זה מן המוכן. ומהשתא ע"כ כו' דיעבד קאמר וכל זה לשיטת התוספת. אבל לשיטת רש"י דטעמא דיעבד אסור הואיל ועבר וראה. אם כן מיד איך הבין ושוין שאם נולד ומומו עמו שרי דיעבד לא לכתחלה כרב נחמן ומ"ש זה מנולד מומו מעי"ט. תרוייהו אין רואין לכתחלה ומ"ש זה אסור דיעבד ונולד הוא ומומו בי"ט שרי דיעבד וע"כ דיתבי דייני התם כמ"ש רש"י לעיל ד"ה ושוין דאפילו לפי המסקנא ע"כ דיתבי דייני התם וראו המום קודם רוב ראשו דלא הוה לי' חזקת איסור מעולם. ומיהו אפילו הכי לכתחלה אין רואין דמ"מ נראה כדן את הדין ודיעבד שרי דלא הוה תקון גמור כיון דלא הי' חזקת איסור מעולם. אין זה תקון גמור כן צריך לפרש לרש"י אם כן איך שייך למפשט מכאן אין מוקצה לחצי שבת דהא ודאי אפילו בלא יתבי דייני התם כל שנולד מומו עמו קודם שיצא רוב ראשו הוה ספק. ומשום ספק לא מקצה אינש נפשי' כמ"ש רש"י לעיל. לר"י במום מעי"ט כיון דרואין לא מקצה נפשי' כו'. אם כן מה קשיא לי' כאן דהא רש"י סובר דיעבד משום קנסא דעבר וראה לא משום מוקצה. דאין רואין וצ"ל דהמקשה הי' סבור כפירוש התוס' דטעמ' דעבר וראה אסור משום מוקצה דאין רואין. ומש"ה מוכח דאין מוקצה לחצי שבת. והתרצן השיב לה דיתבי דייני התם. והטעם דעבר וראה משום תיקון] משא"כ זה דיתבי דייני התם אין זה תיקון כ"כ כדכתיבנא. כיון דלא הי' לו חזקת איסור מעולם

קשיא לי דבעל המאור ז"ל. כתב עלה דשמעתין דבעיין לא אפשטא ונקטינן לקולא משום דבריית' כפשטי' מיירי דלא יתבי דייני התם וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה הביאו הב"י בא"ח רע"ט. ותיפוק לי' דר' נחמן ב"י אמר דמוכן היינו דיעבד לא לכתחלה ואם כן הרי דלכתחלה אין רואין במומו עמו יהי' איך שיהי' דיתבי התם. או לאו ונולד קודם רוב ראשו או אח"כ. אפילו הכי אין רואין לכתחלה. ואפ"ה דיעבד מן המוכן והא הוה מוקצה מחמת אין רואין. וע"כ אין מוקצה לחצי שבת. ומה דבעי למדחי ביתבי דייני היינו לומר דרואין אף לכתחלה וזה נדחה כמו דדייק רב נחמן ב"י. וכפירש"י ד"ה אין זה מן המוכן: