ראש יוסף על ביצה ג

ברא"ש ועמ"ש בגמרא מזה וטלטול נמי אסור בי"ט דעלמא משום לא פלוג כמ"ש המ"א תקי"ג יעו"ש. ולרבה י"ל ברייתא לקמן ג' ב' אין מטלטלין בי"ט אחר שבת כדמסיק וספיקא אסורה בי"ט אחר שבת דהוה ד"ת הא בי"ט דעלמא טלטול מותר דהוה גזרה לגזרה וא"כ א"ש במשנה דב"ה לא תאכל הא טלטול שרי כה"ג אלא דלקמן ד' א' אושפזיכני' דרב אדא דהוה לי' ביצים מי"ט לשבת אמר אסורים בטלטול אלמא אף ביצה שנולדה בי"ט דעלמא אסורים בטלטול משום לא פלוג וזה אף לרבינו אפרים

ד"ה מלתא כו' מספק וי"ל דלא הוה גמר. עיין רא"ש דספקא ד"ת לחומרא וכמ"ש בד"ה נגזר דמשמע לי' אף בי"ט לאחר שבת מותרים. ותרצו כמ"ש הרא"ש ז"ל דבהכי לא הוה הכנה כל זמן שלא נולדה ועיין ברא"ש על הא דעגל שנולדה בי"ט בגמרא לקמן וי"ו א' דביצה לידה ראוי' לגדל אפרוחים והיינו לאחר שיצאה לאויר העולם הלכך הוי הכנה דאתמול הכנה ולפ"ז ביצה דספנא מארעא דאין ראוי' לגדל אפרוחים משתריא וי"ל לא פלוג. או מטעם אחר שכתב הרא"ש שם דטובה יותר כשיצאה לאויר העולם ושם יבואר עוד בעזה"י וכאן אין להאריך

גמרא רב יוסף אמר כו'. רבה ורב יוסף ורבי יצחק כולהו מודו לר"נ דמוקצה בי"ט אסור אלא נאדו מאוקמתא דרב נחמן כ' קושיין כדמסיק לקמן ולא אמר דלית להו מוקצה. והלכך הלכה כר"נ דמוקצה בי"ט אסור וכ"פ הטור והמחבר בא"ח תצ"ה יעו"ש. ורבה אמר בתרנגולת לאכילה נמי ע"כ סובר יש מוקצה בי"ט דאל"כ הי' לומר בסתם רבה אמר משום הכנה ויהי' בין לגדל או לאכילה ול"ק לפלגו בתרווייהו דאיך יפלגו בתרנגולת. כיון דמיירי נמי בעומדת לאכילה וש"מ ע"כ לרבה נהפוך הוא. דלדידי' כ"ע אף ב"ש מודים דיש מוקצה בי"ט. ולא צריך לחלק בין ההוא דלא יטול אא"כ נענע דמוקצה ב"ח כמ"ש התוס' לעיל ד"ה דלמא ב"ש כו' ולר"נ הוא סברות הפוכות ב"ש מחמרי בשבת מוקצה ומקילי בי"ט. ולב"ה איפכא בשבת מקילין ובי"ט מחמירין קצת דוחק ולרבה משוה מדותיו. ב"ש וב"ה מחלקין בין שבת דחמירא לי"ט דקיל וע"כ בתרנגולת לאכילה לחוד דאל"כ מ"ט דב"ש. ורב יוסף נמי אהא סמיך דבעומדת לאכילה קמיירי. וסתמא דתלמודא מקצר דכבר נזכר כן בדברי רבה. וכמ"ש (רבה) [רש"י] ד"ה רב יוסף וזה שכתב הרמז"ל בפירוש המשניות דביצה מתרנגולת לגדל אין ביניהם מחלוקת ומודים ב"ש דאסורה ראית להו מוקצה כאמור ומיירי לאכילה וכדכתיבנא ועמ"ש ברש"י בד"ה כי קושיין. דלפלגי בתרוייהו יעו"ש

דקדוק מלת נושרין א"י כי לכאורה בשי"ן שמאלית ויהי' נגזר [מלה"כ] אם יתפאר המשור על מניפו בשרש נשר בשי"ן שמאלית ומזה מסככין בנסרים ואם שהובא בשורש סר"ן נאמר מלה מורכבת נסרן נסר וסרן וענינו כי המגירה מסיר דבר מדבר כן פירות הנושרין שסרו ונפלו מאילן

בפירש"י בד"ה רב יוסף אמר כו' הנושרין בשבת תוספת "ה גזרה שמא יעלה ויתלוש סוברים דאי"ט קאי דמתלישה ואילך שרי בי"ט. וקודם לכן מ"ה אסור. ורש"י סובר דאסמכתא הני קראי דירושלמי כמ"ש הטור בתצ"ה בא"ח. וא"כ הוה גזרה לגזרה ולכן פירש בשבת יעלה ויתלוש. וגזרו בשבת ביצה אטו פירות הנושרין בשבת ויו"ט ושבת ויו"ט חדא הוי ולאו גזרה לגזרה

דה ג' ע"א גמ' כולהו כרב נחמן לא אמרי כי קושיין היינו קושית לפלגו בתרוייהו והא דלא אמרו הטעם משום נולד ולא תקשי לפלגו בתרוייהו אדרבה מוכח מכאן דכולהו סברי מוקצה בי"ט א"כ לפלגי בתרוייהו דלב"ה מוקצה אסור בי"ט. כמו דסתם לקמן אין מבקעין כו' ומיהו לר"ת הובא בטור תצ"ה דסובר מוקצה בי"ט שרי ונולד אסור א"כ קשיא לכל הנך אמוראי רבה ורב יוסף ור' יצחק ור' יוחנן לקמן אמאי לא מוקי מתניתין משום נולד ולא קשיא לפלגו בתרוייהו ומנא להו לחדש גזירות מלבם משקין שזבו או פירות הנושרים. ולזה יש לנו לומר כי קושיין דב"ה אדב"ה דבשבת לית להו נולד מגביהין עצמות שנפרקו היום דהוה נולד וכדאפיך ר"נ כו' ועדיין יש לעיין בזה

הכנה לית להו או דהכנה טבעית לית להו. או דלא דרשי הששי חול או דסברי מן ירד בשבת. כמ"ש התוס' לעיל ד"ה והוה דמדרשים חלוקים המה. י"א דירד בשבת וי"א לא

בפירש"י בד"ה ויתלוש דהוה איסור תורה פירשתיו ברש"י ד"ה רב יוסף בשבת איירי ולא הוה גזרה לגזרה

בד"ה חדא גזרה כו' כשנמנו וגזרו כו' הנה לדעתי ההדיוטית יש בכאן כוונה מיוחדת כמו שאגיד כי התוס' ד"ה גזרה הוקשה להם דכאן אמר שמא יתלוש. ולקמן אמר משום מוקצה ורש"י תיקן זה דכאן בשבת מיירי דמוקצה מותר כר"ש בשבת ולקמן מיירי בי"ט הלכך הטעם משום מוקצה לא יעלה ויתלוש דתלישה בי"ט מ"ה שרי דקרא דירושלמי אסמכתא והוה גזרה לגזרה והלכך כאן עיקר הגזרה משום שבת פירות הנושרין אסור וה"ה ביצה בשבת וכיון שכן אף ביצה בי"ט אסורה דשבת ויו"ט חדא הוה. ומיהו זה אינו דרש"י פוסק בי"ט ושבת כר"ש דמוקצה שרי ושאני מחובר דמיא לגרוגרת דדחיינהו בידים עיין טור א"ח תצ"ה וכ"כ רש"י לקמן כ"ד ב' אמר ר"פ הלכתא יעו"ש. אלא נאמר דודאי אי טעמא דפירות הנושרין משום מוקצה הוה. לא הוה גזרה חדשה בפני עצמה אלא בכלל איסור מוקצה דחיינהו בידים וכיון שכן אין טעם לאסור ביצה שנולדה בי"ט מתרנגולת העומדת לאכילה דלא שייך בי' מוקצה ולא שייך כולהו חדא גזרה דאי לא הא לא קיימא הא וכדומה דלא גזרו כלל בפירות הנושרין גזרה מיוחדת. משא"כ אי גזרו בפני עצמה על פירות הנושרין משום שמא יעלה ויתלוש אז כשנמנו ועמדו למנין לגזור גזרה זו דפירות הנושרין במשמע נמי ביצה דדמיא לפירות הנושרין וצריך לומר לפ"ז דאביי ורב יוסף חולקין על רב פפא לקמן בזה. וסוברים לא משום מוקצה אלא משום שמא יעלה וסוברים דלא דחינהו בידים ול"ד לגרוגרות וצמוקין ועדיין צ"ע

ד"ה כולהו רבה ורב יוסף ורבי יצחק כו'. דלכאורה רבה אמר טעמא אלים טפי די"ט אחר שבת מ"ה אסור לא מדרבנן ומתיישבא ברייתא לקמן ע"ב וספיקא אסורה. דהוה ספק תורה אלא דרש"י לשטתי' לעיל דרבה יליף מוקצה ד"ת כה"א בפסחים מ"ז ב' א"כ י"ט דעלמא נמי ד"ת. ומיהו זה שיבוש די"מ אמר רבה [בעומדת[ לאכילה אפ"ה הוי ד"ת י"ט אחר שבת. אלא דקשיא מנא לי' לבדות סברא גזרה י"ט אטו אחר שבת ולמה לא נימא במוקצה וי"ט דעלמא נמי מ"ה כאמור

ד"ה כי קושיין לפלוגי בתרוייהו. הנה רש"י פירש ופסק כר"ת דהלכה מוקצה מותר בי"ט ושבת כמ"ש הטור בתצ"ה הביאותיו לעיל. א"כ לוקמי' משום נולד ופירשנו בגמ' כי קושיין דב"ה אדב"ה דהכא אסרי נולד. ושבת מתירין נולד שנפרקה היום ורש"י נטה מזה הפירוש משום דמפרש עצמות שנפרקו אתמול כדפרישית לעיל. או יאמר דרבה דאית לי' מוקצה ד"ת סובר מסתמא הגירסא כמו שהיא שנויה דב"ש סברי מגביהין. וב"ה אסרו. דלא כר"נ דמהפך דסתמא הלכה כב"ה ולזה צריך לומר כי קושיין לפלוגי בתרוייהו דב"ה אית להו מוקצה ג"כ אף שנפרקו מאתמול. וע"כ בתרנגולת לאכילה וליכא מוקצה רק הביצה אסורה משום הכנה: ד"ה משקין בלועין בחרצין כו' לא הבינותי זה דמשקין בלועין בזגין מבעי' לי'. ועיין פסחים טמא מת שסחט זיתים וענבים. משקין מפקד פקידי

גמרא ואף ר"י סבר משום משקין כו'. בין רב יוסף לר"י יש נ"ע לדינא בין אילן העומד בחצר. עיין תוס' ד"ה גזרה לרב יוסף שמא יעלה. ולר"י [אין] הטעם שמא יתלוש. אלא משום מוקצה לחוד ועמ"ש בתוס' מזה. ועיין לקמן דף ד' ר"י לית ליה הכנה דרבה נולדה בשבת מותר בי"ט. ולקמן יבואר

תנן אין סוחטין כו' ורמינהו כו', עיין שבת קמ"ג ולר"י חלוק ר' יהודא אף בזתים וענבים. ואף למ"ד מודה ר"י בזיתים וענבים מ"מ מדגזרינן ביצה אטו משקין זיתים. כ"ש דראוי לגזור שאר פירות קרובים יותר. ואף ר' יהודה לטעמי' דאוסר מוקצה כ"ש נולד. ומשקין מעיקרא אוכלא והשתא משקה הואיל ואי בעי אכיל לאשכול גופא לא הוה נולד וכ"ש הוא מתרנגולת לאכילה דלא הוה נולד מכח דאי בעי שחט ואכל כל מה שבגוה. ועמ"ש בתוס' ד"ה רבי יוחנן במ"ש לדידכו דאסריתו נולד שגירת לישן לכאורה. והטעם משום דלמא אתי למיסחט שוב ראיתי בתוס' שבת קמ"ג ב' ד"ה הלכה שכתבו דלר' יוחנן בשאר פירות הלכה כר' יהודה סובר ביצה דמי טפי לזתים וענבים. א"כ ר"י לשיטתי' מקשה. דחלוק ר' יהודה אף בזתים וענבים לאוכלין מותר ואם גזרינן ביצה כ"ש לאוכלין דקרובה טפי או אם לאוכלין מותר. כ"ש ביצה יש להתיר

ועוד אמר ר' יהודה מתנה אדם על כלכלה בראשון ואוכלה בשני וכן ביצה כו'. בעירובין ל"ט ב' מצריך כולהו ביצה ה"א שמא נגזור פירות הנושרין או משקין שזבו. ולא הבינותי דפשיטא ממ"נ אם אתמול קודש היום חול. ובחול ל"ש לגזור. ואם אתמול חול נולדה בחול. פשיטא דל"ש למגזר. ואמאי לא אמר דאשמעינן בראשון אסור. אלא דאין נוח לו לדיוקא דמשמע עיקר רבותא משום שני וי"ל דאשמעינן דלא תימא ביה"ש של ראשון מוקצה הוה. קמ"ל דלא אמרינן מוקצה לשעבר כמ"ש התוס'. לקמן ד' ד' ד"ה נימא. מוקצה לשעבר לא אמרינן ושם נקט פירות נושרין ומשקין שזבו. ולא זכר מהכנה ומוקצה דהלכתא כן כמ"ש כל הפוסקים עיין א"ח תצ"ה יעו"ש

והוי יודע שהר"ן ז"ל בעירובין כתב שם לר' יהודה מותר, ביצה בשני ולא אסרינן לה משום מוקצה. דלא אסרינן אלא בודאי לא בספק יעו"ש היטב. והנה לי העני יראה לפרש דבריו דלא ניחא לי' כפי' התוס' דמוקצה לשעבר לא אמרינן דמ"ש. מ"מ אתקצאי ביה"ש. אלא עיקרן של דברים הכין הוא דכי אמרינן מגו דאתקצאי ביה"ש אתקצי לכולא יומא אע"ג דסר המוקצה אח"כ ה"מ שהי' ביה"ש מוקצה בודאי עד"מ מחובר ביה"ש דאסור מה"ת לתלוש אע"ג דביה"ש ספק הוא מכל מקום ספיקא ד"ת כודאי איסור לרשב"א ולרוב פוסקים ומה"ט ספק א' כגופו והב' ע"י תערובות לא מהני דודאי הוה כודאי איסור כיון שלא נולדו שנין הספקות בב"א. מש"ה אף שסר המוקצה אח"כ אתקצאי לכולא יומא וכח אם לא הי' ראוי לאכילה כל ביה"ש שאקצי מדעתו. תו אתקצי לכולי יומא משא"כ ביצה זו שנולדה ביום א' של יום טוב. דאסורה מדרבנן משום משקין