ראש יוסף על ביצה לו
Rosh Yosef (Beitzah) 36 · ראש יוסף על ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →שרי. ובגמרא פירש לר"י חששא דלדידי' אפילו חששא שאין פסיק רישי' אסור. ומיהו גם לר"א כתב רש"י בגמרא ומנין כו'. ועתוי"ט כאן בזה
והוי יודע דהערוך דמתיר מסוכרא דנזייתא ביומא טבא כל שהוא הברזא מן הצד ואין כלי תחתי' דיין הולך לאבוד יש לומר דמודה בשבת פטור אבל אסור. כל דהוה פסיק רישי' אף על גב דלא ניחא לי' אין חייב. אבל אסור אלא כל שבשבת פטור אבל אסור. בי"ט משום שמחת יום טוב יש להתיר כהאי גווגא. וכמ"ש היש"ש ר"פ אין צדין. אמ"ש תוס' הצד יוני פרדיסאות והזכירו הפוסקים זה כמה פעמים כל שבשבת פטור אבל אסור ביום טוב משום שמחת יום טוב שרי ועיין בא"ח סימן ש"כ עי"ח. ושם יבואר אי"ה
עוד רגע אדבר אי אמרינן כסברת תרומת הדשן הביאו המ"א סימן שי"ד אות ה'. דבדרבנן פסיק רישי' שרי לר"ש. וראי' ממרדכי דמתיר לשפוך מים ויורדין בכרמלית כו' אם כן י"ל רש"י לשיטתי' מתוך הותרה מ"ה שלא לצורך כלל מש"ה קרוד פסיק רישי' מדרבנן שרי כה"ג אלא שכתבנו במ"א דקשיא מרבה דהואיל. וכדומה (עמ"ש בפתיחה) והמ"א שם דחה סברת ת"ה יעו"ש. ואי"ה יבואר שם וכאן אין להאריך. אך זה ראיתי לדרוש מ"ש הרמז"ל לקמן על משנה דעגלה כובשת כתב כבר איפסקא הלכתא דבר שאין מתכוין מותר. והא נ"מ לגדול מאוד דפסיק רישי' הוא. כמ"ש הב"י בסימן של"ז הביאו המ"א אות א' יעו"ש אלא דאפשר בדרבנן חופר כלאחר יד אף פסיק רישי' שרי כסברת הת"ה. ועמ"ש לקמן עוד מזה וכאן אין להאריך
בתוספת בד"ה ושלש מחלוקת כו' שלנו כו' עיין מוהרש"א ז"ל מ"ש דלא פליג ארש"י כו'. ע"ש ובד"מ פירש"י ובד"ב פירוש ר"י וכ"ה בטור תקכ"ג בשם ר"י. אבל אפשר רש"י דפליג מדפירוש (קרני) [קירוד[ ברזל וקרצוף עץ. ועמ"ש בגמרא מזה
ע"ב משנה הרחיים של פלפלים כו' משום כלי קבול תחתונה של עץ דוקא בית קבול. וכלי מתכות עליון מצופה בתחתיתו ברזל, וכל שעיקר מתכות בטל העץ לגבוה. והוה כלי מתכות (עתוי"ט) ואמצעי כלי כברה ושל עץ הוא. ומכל מקום אטו אריג לרש"י היינו מצמר ופשתים וכדומה ולתו' משום כלי כברה. דשייך קיבול הסובין ומנה קצוות תחתון ועליון מ"ה. ואמצעי מדרבנן וברייתא מנה ממטה למעלה ולתו' ניחא דאמצעי גזרה משום כלי קבול. וג' כלים לרש"י אעפ"י שנפרק א' השאר טמא ולתו' אם נגע טומאה בא' מהם. אין חברו טמא ומהר"מ ז"ל בפירוש המשניות כפירש"י ז"ל. דאם נוטל א' אין שברי כלי ובפ"י מס' כלים. יש לפרש כמ"ש במשניות
משנה עגלה של קטן כו' עיין פרש"י ותוס' ואמרו בגמרא מפני שסמוך עלי' מורה כתו'. ועתוי"ט כאן. ומחלוקת אליבא דר' יהודה. כתב הרמז"ל דאין נ"מ דאפסקא הלכתא כר' שמעון דבר שאין מתכוין מותר ואפילו פסיק רישא. לכאורה בדרבנן חופר כלאחר יד שרי ועיין מ"א של"ז ובשמ"ד מה שהשיג על התה"ד. ועיין ב"י סימן של"ז הביא הא דאמרינן סוף כירה (מ"ו ב') כי שרי לכתחלה ר"ש דבר שאין מתכוין באיסורא דרבנן לא באיסור תורה. ולכאורה תמוה דמותיב רבא מתופרי ומוכרי כסות ומסיק אפילו בד"ת שרי ר"ש. ושוב ראיתי בספר נדפס מחדש נקרא תוספת שבת העיר בזה. ובשם א"ז השיגו על הלבוש יעויין שם וספר א"ז אין כעת תחת ידי. ואמנם על הב"י נמי קשה דמשמע דהביא הא דר"ש להלכה דוקא בדרבנן לא ללמוד ממנו חופר כלאחר יד שאין מקומו שם
והנה כפי הנראה יש מחלוקת אי לבדין אסורין מן התורה או מדרבנן עיין י"ד ש"א. ועיין תוס' לעיל ט"ו א' ד"ה אלא. ואם כן רבא הוא דמקשה מתופרי כסות דאפשר סובר לבדין מן התורה אסור אבל לדידן י"ל אין ראיה מוכרי כסות דאיירי בלא שזורין דהוה דרבנן. ועט"ז וש"ך ש"א אות ז' ח' מה שהקשו מלובשי מנס. וי"ל די"ל בין ד"ת לדרבנן אלא דלהר"א סובר לבדין מן התורה גם בגדיהם היו של ד"ת. עיין תוספת יבמות ושאר דוכתי. ועיין פסחים כ"ה ב' דמייתי איסור תורה בע"ז ר"ש שרי באין מתכוין וע"ש בתוס' ד"ה לא. ומ"ש וכ"ת פסיק רישי' בדרבנן למ"א שי"ד גם ההיא דקרוד דכר"ש אתיא דמותר אפילו חבורה ד"ת דלדידן לא אמרינן מתוך בשחיטה וכדומה רק בהוצאה והבערה ואפשר גם זה כלאחר יד ואין להאריך בזה. סיימנו פרק יום טוב ער"ח מנחם אב התקל"ז פה לבוב מח"ל. בריך רחמנא דסייען. ונזכה עוד ללמוד וללמד ולעשות ספרים הרבה אין קץ ולראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות אמן: פרק ג אין צדין
משנה אין צדין דגים מן הביברין. ואין נותנין מזונות אבל צדין חי' ועוף כו'. בדין הצידה י"א מ"ה. וי"א מדרבנן. ועתוס' ג' א'. ד"ה שמא יעלה וכאן ד"ה אין צדין ומרש"י אין הכרע עיין רא"ש. ור"ן מסופק בדבריו אי מ"ה קאמר או מדרבנן יעו"ש. ולר' יהודא דמכשירין יש חילוק בין אפשר מעי"ט. ע"כ אוכל נפש מ"ה שרי אף באפשר מעי"ט רק מדרבנן אפשר אסור. עיין תו' מגילה ו' יעו"ש ומאן דפסק כרבנן דר' יהודא. וכנראה שזו דעת הרמז"ל פ"א ופ"ד מי"ט לפי שיטת המ"מ שם. אם כן י"ל גם רש"י אליב' דרבנן פירש דבאפשר מעי"ט. אסור בי"ט מ"ה דהתורה לא התירה אוכל נפש כ"א שמתקלקל כו'. ובדין אין נותנין מזונות פירש"י כאן דאין מזונת' עליך ומשמע משום טרח' וכדומה ובאמת מ"ש למ"ד אוכל נפש בהמה לא משמע מה אסור וא"י מה איסור שייך בנתינה ובשבת שרי ליתן אוכלי בהמה כדתנן מתירין פקיעי עמיר. ואפשר בדוחק ביבר מים שאין עמוק י' הוה כרמלית וכדומה ומשום איסור הוצאה נגעו בי'. למ"ד נפש בהמה לא. ולא אמרינן מתוך. ועיין סימן תקי"ב. ומכל מקום קשה דהא לב"ה אמרינן מתוך ואפי' שלא לצורך כלל לרש"י. ודע דיש להסתפק אי שרי בי"ט להוציא מרה"י לכרמלית הוצאה שאין שוה לכל נפש דאסור בי"ט. הואיל ובשבת פטור. אבל אסור. ביום טוב י"ל משום שמחת י"ט לא גזרו. כמו שכתב היש"ש על מ"ש התוס' ד"ה הצד אווזין. ועיין בא"ח. ואי"ה בפריי יבואר. ורש"י בשבת ק"ו ב'. פי' אין נותנין מזונת דאין למטרח בשביל מוקצה יעו"ש ולפי זה א"ש בריית' לקמן אין צדין חי' ועוף. ואין נותנין מזונת דמוקצה הן. משא"כ למה שמפרש כאן. כמו שכתבו התוס' ד"ה ואין. והנה טעם זה יש לקיים והוא לשיטת הר"א ז"ל פ"ב מי"ט ה"ז דת"ק מחלק בין דגים אף ביבר קטן אסור דלא שייך צידה אפי' הכי משום מוקצה ומכוסים מעין אסור (עיין תצ"ז בט"ז אות א' יעו"ש) א"כ אין נותנין מזונת בהכרח משום דאין מזונת' עליך דאי שלא יצודנו דרבנן הוא משא"כ בריית' גזירה אטו צידה ד"ת. משא"כ לרש"י דפי' א"צ משום צידה נגעו בי'. ואפשר דביבר קטן הצידה רק מדרבנן ולכן פירש כן
רבן שמעון וכו' כל המחוסר צידה אסור ושאין מחוסר שרי לפרושי קאתי כמו שכתב בגמ' או לאפלוגי כו' ולהר"מ ז"ל בא ר"ש לאקולי. ולאחמורי. בדגים ביבר קטן שרי ובחי' ועוף ביבר גדול אסור ולהר"א בהשגות רשב"ג קאי רק אחי' ועופות. אבל דגים אפי' קטנים אסור יעו"ש. ומיהו בגמ' דפריך ורמינהו משמע דרשב"ג ל"פ את"ק. אלא מפרש למלתי' ולהר"א ז"ל נאמר דפליג אדגים לחוד דלא כל הביברין שוין ולקמן יבואר בזה
בתוס' בד"ה אין צדין כו' אלא במכשירין יש חילוק וכבר יש מקום לומר להיפוך לרבנן ודאי אין חילוק באוכל נפש עצמו בין אפשר מעי"ט או לא הכל שרי. ולר' יהודא דהוא ולא מכשירין ולכם אף מכשירין וצריך לחלק בין אפשר מעי"ט או לאו ילפינן מיני' דה"ה אוכל נפש עצמו יש חילוק זה בין אפשר מעי"ט. אסור מה בי"ט וכבר יש מ' שפי' כן. ועיין רא"ש כאן ותו' מגילה ז' ב' ד"ה כאן. ועם זה יש מקום לקיים גירסת הספרים בירושלמי בשמעתין דגרסינן עלה מתניתן אמר רב חיננא מתני' דלא כר"י מחלפה שיטתי' דר"י א"צ דגים מביברים הא לגינה ולחצר פטור והמפרש (בד"ב מדעסויא) מחק זה ולפמ"ש א"ש דא"צ ע"כ ר' יהודא. מדחלק בין אפשר מעי"ט ללא אפשר דלרבנן אין לחלק ואם כן קשיא סיפ' בצדין חי' ועוף מביברין ובשבת אמר הצד צבי לחצר פטור וכ"ש ביבר. ואיך קאמר כאן דצדין מביברין. ואמנם מה שאמר שם מחלפה שיטתי' דרבנן צריך ביאור ויבואר לקמן אי"ה
דף כד גמ' ורמינהו ביברין חי' ועוף א"צ ואין נותנין מזונת כו' והא דלא משני כאן בבני תרבות דניצודין ועומדין וברייתא באין בני תרבות כמ"ש בסימן תצ"ז סעיף ו' ז' די"ל דא"כ מה ארי' מביברין אפי' מחוץ נמי שרי. ורשב"ג דאמר לא כל הביברין שוין אם קאי אחי' ועוף הא אפי' בחוץ שרי ומזה סיוע למ"ש המ"א תצ"ז ז' דאפי' חוץ לחצר שרי דאל"כ מה פריך לישני כאן בבני תרבות כדמסיק לקמן הללו באין לכלובן כו'. ואם נאמר רשב"ג פליג את"ק. וחכמים סוברים צדין מן הביברין חי' ועוף בכ"ע. י"ל בריית' רשב"ג הוא דאוסר בביבר גדול או מחוסר צידה ומש"ה א"צ ומתני' פליגי חכמים ומתירין בחי' ועוף כו'
גרסינן בירושלמי מחלפה שיטתי' דחכמים דביברין דוקא הא לחצר וגינה לא והתם תנן צבי לגינה ולחצר ל"ק הא מקורי אית לך לומר גינה מקורה. אלא הא בגדולה הא בקטנה יעו"ש. ולא הבינותי ביבר תו כ"ש חצר וגינה (בגי' שלנו לית' בשבת גינה), גם מה דאמר מקורה. בחי' ל"ש מקורה או אין מקורה רק בעוף דיכול לפרוח הוא דיש לחלק בין מקורה לאין מקורהL
ביברין של חי' ועוף אין צדין מהם בי"ט ומשני בריית' ר' יהודא ונקט ביברין. וה"ה חצר וגינה דשוין המה ועוף קשי' מה ארי' מביברין הא מבית נמי א"צ דכ"ע מודים צפור למגדול אין לבית לא. ואפשר ידע חילוק בין דרור לשאר עוף. אלא דקשי' לי' דשאר עוף ב' דרגות אפי' מביברין יהא שרי זה אין סברא
אמר רבה בר רב הונא הכא בצפור דרור עסקינן מדלא אמר אלא דתו א"צ למקורה. ואין מקורה אלא לרבנן צבי ועוף. שאין ברור שוין המה וניצודין בביברין ומש"ה מתניתן דהכא צדין חיה ועוף ובריית'