ראש יוסף על ביצה לד

כו'. עט"ז תקכ"ז אות י"א וודאי אם הניח עירובי תבשילין. ולא אמר כלל שרי אלא אם התנה איזה פרטים ושאר לא. אם כן אסור אותו שלא הזכיר וכ"נ מד"ה כאן. ואמנם הנה נראה דמתוך אמרינן בהוצאה והבערה לרש"י אפילו אין צורך כלל נמי שרי ומדרבנן אסור אם כן י"ל דלא הצריכו חז"ל עירובי תבשילין אלא על מלאכה ד"ת כרב אשי ר"פ י"ט שיזכור מי"ט לשבת לא. כ"ש מי"ט לחול לא. משא"כ הדלקה שהוא הבערה ביו"ט לחול ליכא ד"ת כ"א דרבנן א"צ לעשות בשביל זה עירובי תבשילין וברייתא דמדליקין לו נר לא קתני אחד וסדר שליחות נקיט דעושין לו פת אגב עושין הדלקה והדלקה איהו נמי שרי. (עיין רא"ש) אבל התוספת לשיטתם הבערה שלא לצורך כלל אסור מ"ה וודאי צריך ע"ת להדלקה נמי

והוי יודע דבע"ת מזכירין אפויי ולאבשולי ולאטמוני ולאדלוקי ולא הוצאה ובהג"א מזכיר הוצאה. ולכאורה כל הני ד"ת נינהו כי הדלקה יתכן על ידי בישול חלב חי דראוי להדלקה. (עיין תצ"ט חלבים שרי בטלטול מה"ט) וא"נ חלב מבושל. למ"ד יש בישול אחר בישול בשבת אם כן כשמדליק נר איכא הבערה ובישול. ובישול לא אמרינן מתוך לדידן רק הוצאה והבערה ולכן צריך להזכיר בע"ת זה כרב אשי שיזכור מיום טוב לחול. משא"כ הוצאה אין בו איסור תורה לגמרי לשיטת רש"י מיום טוב לחול. מתוך. ומדרבנן אסור באין צורך כלל לא הוצרכו לזה ע"ת. דא"נ מיום טוב לחול הוה גזרה לגזרה. זהו מה שרצינו לבאר בכאן ואמנם מה שאנו אומרים פרטים ואחר כך כל צורכנא צריך ביאור ועט"ז תקכ"ז אות י"א ואי"ה יבואר בפריי שם

בד"ה והמסתפק כו' גרם כבוי כו' עיין רא"ש הקשה ע"ז מהא דלא יקוב שפופרת של ביצה והעלה כל היכי דנוגע בדבר המדליק ממש גרם כבוי חייב. ולפי זה קנד"ליא אפשר אסור. ואי"ה בתקי"ד מבואר וכאן אין להאריך. ובהא דלא ימלאנה שמן. עיין פסחים "א ובר"מ ה' שבת אי מ"ה חייב במסתפק ממנו או לאו, וי"ל מה בכך דהזמי לנר כיון דאין בו יהא חייב חטאת ואי"ה יבואר

בעי מניה מהו לכבות הנר מפני ד"א אמר לי' אסור כו' צדדי אבעיא א' אי דמי לחמין לרגלים דהנאת הגוף כאוכל נפפ. א"ד שאני הנאת חמין מהנאת ד"א. או דהתם מתוך שהותרה הבערה לצורך וכבוי ליכא באוכל נפש והא דאמר אסור (חסר איזה תיבות) ז"ל ובא"ח תקי"ד ס"א ויבואר לקמן הטעם והא דאמר אפשר בית אחר כו' כתב הט"ז שם אות ב' להורות דהלכה ואין מורין כן זה כתי' א' של התוספת כאן יעויין שם והיינו לומר דאמר ליה כן להורות היתר המחיצה דבשבת אסור כמבואר בשט"ו כאן לצניעות דמדינא שרי. ועמ"א שט"ו אות ג' וכוונתו דהרמז"ל פ"ד מי"ט הלכה ד' אין מכבין מפני תשמיש ועושה מחיצה יעויין שם. והרי הרמז"ל נראה שפוסק כרבנן לא כר' יהודא במכשירין כמ"ש המ"מ שם כמה פעמים. ואם כן לדינא אסור לכבות הנר אפילו הכי שרי מחיצה ולזה י"ל כמ"ש המ"מ שם דמחיצה שמכסה כל הספרים או שמכסה הנר שרי דאין זה מחיצה המתרת אלא כסוי בעלמא שרי. ומחיצה שאור הנר נראה למעלה ממחיצה דאז רק מטעם מחיצה היתרא זם אסור לעשות ביום טוב יעויין שם. (ומדברי הט"ז כאן משמע כל שיש אפשר בע"א אין זה מחיצה המתרת. וה"ה בשבת כל שאפשר בלא מחיצה על ידי ביטול רשות בשבת וכדומה אף על פי שלא ביטל כ"א עשה מחיצה שרי דהא אפשר בלאו הכי ואי"ה יבואר

אמר לי' ההוא דר"י כי קאמינא אנא לרבנן והנה אנן פסקינן דאסור לכבות מפני תשמיש ולכבות דליקה. ולכחול עינא ביו"ט ראשון אסור. ויש בזה ג' שיטות א' דהלכה ואין מורין כן. ומדינא שרי כתי' א' של תוס' ד"ה ההוא. ושיטה ב' דמדרבנן מדינא אסור. כתי' ב' של תוס' כאן. ושיטה ג' הוא שיטת הרמז"ל. פ"ד די"ט ה"ב ור' וי"ו כפי דעתי העני' הוא כך. דלהר"מ ז"ל כל מלאכה שאין מיוחדת לאוכל נפש. כמו בנין ואריגה וכדומה אפי' עשאן לצורך אכילה לוקה וכמ"ש המ"מ פ"א לדעת רבינו כן. והיינו שאזיל לשטתי' שמפרש כאן דהר"מ ז"ל פוסק כרבנן לא כר' יהודא. דמכשירי אוכל נפש אסורין מ"ה. דלר' יהודא דדריש לכם לכל צרכיכם. שרי אפי' בנין מכשירי אוכל נפש ולר"י מלאכה ביום טוב לא יצויר כ"א שלא לצורך אכילה דלא אמרינן מתוך כי אם בהוצאה והבערה לא בישול כו' ולתוס' דשלא לצורך כלל אסור מ"ה בלא"ה שפיר. (כמ"ש כ"ז בפחיחה) ולרבנן בנין לצורך אוכל נפש. אפי' באוכל נפש עצמו לוקה. ומש"ה כיבוי שעיקרו אין מיוחד לאוכל נפש. אם כיבה לצורך אוכל נפש. לוקה מן התורה ולכן כתב שם פ"ד ה"ב. אעפ"י שהותרה הבערה שלא לצורך הכבוי אסור אפי' הובערה לצורך אכילה שהכבוי מלאכה שלא לצורך אכילה כלל כו'. ולוקה כמי שבנה כו' ובה"ו שלא תתעשן הקדרה אסור ולא חילק אפילו יקדיח תבשילו וישרוף אסור. וכ"פ המחבר בתקי"ד ס"א והרב חולק שם בהג"ה יעו"ש. וסבור הייתי לומר דהר"מ לשטתי' דבנין אסור לצורך אכילה כרבנן ולוקה וה"ה כבוי הואיל ואין מיוחדות לאוכל נפש. אפי' עשאן לצורך אוכל נפש. דמשמעות הקרא. אך אשר יעשה לכל נפש מלאכות המיוחדות לאוכל נפש כו' אלא דהמחבר משמע דפסק כר' יהודה ומ"ה שרי מכשירין שא"א מעי"ט. אלא מדרבנן יש שאסרו. ויש שהתירו איזו מלאכות. ואם כן למה אסרו הכבוי. אף שתשרוף הקדרה. וצריך לומר דכבוי אין בו צורך כלל אוכל נפש. כלומר דמלאכת אוכל נפש שמתקן בכך האוכל משא"כ כבוי הוא אין בו תיקון אוכל נפש אלא העדר ההיזק. וזה לא התירה התורה וא"ש לישנא דרמז"ל. דכבוי אין בו צורך אוכל נפש כלל. מלת כל"ל דייקא דאף שתשרף הקדרה אין זה תיקון אוכל נפש. (ומ"ש אעפ"י שהבערה הותרה שלא לצורך משמע דכבוי הוא ראוי להתיר. שלא לצורך במתוך. אלא שאין בו צורך כלל והלא משמע דמתוך דוקא בהבערה והוצאה לא באחרינ' עדיפא מיני' קאמר דאין בו כלל כו'). ומ"ש אפי' הובערה לצורך אכילה פי' הלח"מ דל"ת התירו סופו כו'. והיינו באיסור תורה לא שייך סופו כו'. ויש לדחוק ולומר אפי' הובערה לצורך אכילה כלומר הובערה ביותר. דכבוי לצורך אכילה ואין צורך כי דברי הלח"מ יספיקו וכאמור

הא דאמר הא ר' יהודא. ואנא לרבנן. יש לומר לר"י כל המלאכות אף בונה וכבוי שרי אפי' במכשירין. וכ"ש כבוי מפני הנאת הגוף דהוה כאוכל נפש. משא"כ לרבנן בנין ואריגה לוקה אפי' לצורך אכילה כנראה ממ"מ פ"א מי"ט ה"ה כבוי דאין מיוחדת לאוכל נפש אפי' עשאה לצורך אוכל נפש שלא תשרוף הקדרה. (אם נאמר שזה מקרי לצורך אוכל נפש) אפ"ה לוקה וכבר התבאר לעיל. ורש"י ורי"ף נראה שלא פירשו כן ואין להאריך

עוד רגע אדבר דלכחול עינא כי"ט שני שרי בחולה שאין בו סכנה וכתב הר"ן ז"ל דה"ה כבוי לתשמיש. ומפני שלא תתעשן ודליקה בי"ט שני דכהדדי נינהו יעי"ש והיינו כפי משמעות הגמ' כולן על פלס ומשקל א' הם. והשמיטו הש"ע בתקי"ד ולא ידעתי למה. והב' בתצ"ו הביאו וראיתי לא"ר תקי"ד הרגיש בזה. והנה למ"ש הרב בהג"ה שם דלכחול עינא הוה מלאכה ד"ת לא בי"ט שני. והנה הר"ן ז"ל צידד כאן בזה. וכתב מלאכה ד"ת בי"ט אין לנו ומ"מ כתב כבוי שרי בי"ט שני י"ל דמלאכה שאין צריכ' לגופא לר' שמעון שרי מ"ה בשבת רק פטור אבל אסור. א"כ כבוי לד"א ודליקה וכדומה. אין בו אבות מלאכות ושרי בי"ט שני. ועיין א"ח רע"ח בט"ז ומ"א. כי הרמז"ל פ"א וי"ב משבת פוסק כר' יהודא והטור פוסק כר' שמעון דפטור יעו"ש. ומיהו להרמז"ל דמלאכה שאצ"ל היינו אפי' נאמר. דבי"ט אין בו איסור תורה כר' יהודא רק איסור דרבנן מ"מ הואיל והמלאכה איכ' בי' לתא ד"ת אין לנו להתיר ויבואר בפריי אי"ה

בפירש"י בד"ה לעשות מחיצה בסדין עמ"א שט"ו אות ג'. כתב כ"מ מרש"י בי"ט. דאי בחול מחיצה גמורה נמי שרי וא"י פשיט' בי"ט דהא אי"ט איבעי' דילי'. ומ"מ א"י אמאי פירש"י בסדין אמאי לא בנסרים לעמוד כך בלי בנין. ועיין ר"מ שי"א מזה למד הד"מ אף שנראה אור דרך הסדין שרי וע"י האפלת טלית לעצמו דבלא מחיצה אין מהני מאפיל בטליתו ועד"מ שט"ו כתב בדפוס פיורדא דמהר"מ עשה מחיצה בשבת ובגמ' נמי כמהר"מ והיינו שהי' טפח מע"ש והוספה שרי ולפני מ"א לא הי' כתוב זה. ולכן אמר דיש ט"ס יעו"ש בשט"ו אות ג' ולענין מ"ש בספרים דאפי' פחות מי"ט אם אין נראה שרי דהוה כסוי א"י דבר"מ ס"י בעינן דוקא כלי תוך כלי ובחד כסוי לא מהני ואפשר כוונתו אם כבר מכוסים בכסוי א'. ולגבי נר מהני אם אין רואה הנר פחות מי"ט דהוה כמו כסוי וכפיית כלי. וכן אם מעמיד כלי נגד הנר שאין נראה הנר כלל שרי כמו כסוי. ועיין א"ר בשם של"ה נר בתוך חדר אחר ופתוח ומאיר להדיא אסור זה עפ"י האר"י ז"ל. אבל לרש"י סדין שרי ה"ה כ"ש בחדר אחר. והאפלת טלית ת בעינן. עיין אה"ע כ"ה בב"ש אות ה' גמטיר (היינו מחיצה בקנים סרוגים שקורין גרני"א) ש"א אוסר. ועמ"א ר"מ אות ט"ו צידד בזה. והנה בסימן ע"ה, ס"ו בא"ח ערוה בעוצם עיניו סגי דערוה בראי' תליא מלת' (ערוה לא מהני רשות אחרת ובצואה מהני ולרשב"א בצואה כעין תרתי לא יראה והי' מחניך ובערוה לא בעינן והי' מחניך יעו"ש בע"ה וע"ט) וא"כ משום ראי' בלא מחיצה סגי בעוצם עיניו ובהאפלת טלית ולכן יראה דאם ע"י כסוי בעינן כלי תוך כלי שאין כלי ובמחיצה גאטיר סגי כל שאין רואה שעוצם עיניו. ואי"ה יבואר בפריי

בד"ה כדי כו' ואני שמעתי דהוה סותר ע"מ לבנות במקומו. עיין שבת ל"א ב' אי ר"י כר' יהודא או כר"ש יעו"ש. ומ"מ יש לראות מה קשי' לי' מבריית' דלמא בריית' רבנן דמלאכה שא"צ לגופה פטור אבל אסור ולצורך שמחת י"ט שרי אנא כר' יהודא דמלאכה שאצ"ל חייב עלי' מ"ה. לכך אסור לכבות הנר מפני ד"א. ועיין פ"א מה' שבת הר"מ פסק כר' יהודא וכת"ק דר' יוסי יעו"ש ומה שנרשם במס' שבת ז"ח. ר"מ פ"א משבת שם פסק כת"ק יעו"ש ע"ב גמ' תנו רבנן אין אופין פת עבה כו'. לרש"י פליגי בבריית' פלוגת' דת"ק ורשב"א לעיל י"ז א' לב"ש אסור לאפות פת הרבה לצורך חול ולב"ה כל שפת א' לצורך י"ט שרי הרבה בתנור, א' שהפת נאפה יפה. ובמשנה פתין גריצין אלא רקיקין הוא ענין בפ"ע לב"ש. גם ככרות גדולות אסור אפי' לצורך י"ט דטרחא הוא לעשות פתין גדולות לצורך י"ט רק רקיקין ואין שייך לברייתא דשם לצורך חול הוא. אבל התוס' ד"ה דנפישא מפרש משנה וברייתא בחדא גוונא וברייתא לפרושי מתני' אתיא דמש"ה אין עושין פתין גדולים לצורך יו"ט