ראש יוסף על ביצה לב

בטענת בריא. ואמנם נראה דאדרבא כ"ש בבריא דאם אמר קנו ממנו לפלוני ת' זהובים וישא בתי רצה ליקח המנה ולא הבת דמצי לעשות כן דמעשה קודם לתנאי המעשה קיים והתנאי בטל. ובשכיב מרע הוא דלא בעינן כל דיני תנאים כמ"ש הש"ך ז"ל שם. אלא דמ"ש רש"י כאן בשכיב מרע מיירי היינו דאי בבריא אפילו אמר תנו ת' זוזי לפלוני ע"מ שישא בתי מעשה קודם לתנאי התנאי בטל ומעשה קיים משא"כ בשכ"מ דוקא ויש"א. שי"ל ב' מתנות הוה. אבל אם אמר בפירוש שישא וכ"ש ע"מ שישא אם לוקח הבת לוקח המנה ואי לא אין לא במנה דבש"מ א"צ לדי' תנאים ולהרמז"ל פ"ב מחגיגה בהך דלעיל אף שאמר הרי עלי ע"מ שאצא אין כלום ל"ד לההוא גברא דהתם אלו אמר ע"מ שישא הוה שפיר אלא מייתי לה נמי התם דאי אמר לנסוב והבו דשפיר דמי (הד' ע כאן אי אמר ע"מ שאצא הרי עלי תודה יוצא ולהר"א ז"ל אתיא כפשוטו דדמיא להדדי ואין להאריך עיין לקמן שיטה מקובצת יעו"ש פ' ב' ובכ"מ פ"ח מנזירות הי"ד

אתיא מבנייא עיין פירש"י בד"ה אתיא מבנייא וכבר הובא בכללי התלמוד (אמר המר בעו"ה אין הספרים הללו מצוין והעולם אין מרגישין כי הם עקרי ושבילי הדעת ונתיב בים התלמוד. ובימי חורפי למדתי מעט בהם) דכל מה מצינו צריך שישתוה הלמד והמלמד בחומרא מה או בקולא מה ובמה הצד בעינן חומרא המשתווה בשלשתן אז נוציא הדין ולומר מסתמא אין חומרת חלוקת גורמים הדין רק חומרא המשתווית הא כשאין חומרא המשתווית בשלשתן פרכינן צד חמור כמ"ש בכתובות ריש אלו נערות צד חמור ועמ"ש בתוס' שם א"כ בטלת כל מה הצד שבתלמוד ושם אין חומרא משתווית בשלשתן עיין מהר"מ שי"ף ופני יהושע שם ומ"ש בספרי פורת יוסף שם והוא בכללי התלמוד ובספר הכריתות לר"ש מקינון יעו"ש וכאן מה מצינו שלמי חובה משלמי נדבה כמ"ש רש"י ז"ל ולא ראי זה כראי זו פירש"י יפה כאן ראי' זו שזה חומרא גורם הדין הא שני אין לו זו החומרא והוא כלל גדול לדיני ק"ו ומה מצינו

בתוספת בד"ה נזיר כו' וכן משמע לקמן ואי אמר לנסיב ברתי כו' כבר כתבנו בגמרא מזה דתוספת ורש"י כר"מ ז"ל יעו"ש. ואגב גררא ראיתי להזכיר כאן פרט אחד בדיני קדושין קיי"ל באדם חשוב אי אמרה קח מנה ואקדש אני לך ואמר הן מקודשת והנה באב בבתו נערה אי אמר להמקדש כן קח מנה ותקדש בתי לך אי מקודשת באדם חשוב די"ל דוקא אתתא בכל דהו ניחא לה בהאי הנאה דמקבל המתנה מינה אלא דמשמע בקדושין פ"ק גבי אמר רבא הילך מנה ואי אדם חשוב אפילו במכר כה"ג קנה באדם חשוב יעו"ש ואמנם אי בעינן דוקא שקיבל המעות מידה הא אמר רק הן שאקבל ועדיין לא קיבל אי מקודשת או לא סמכא דעתא בדבור בעלמא ושמא לא יקבל. עיין בקידושין ברא"ש שם ובחדושינו. והנה כאן דאמר תנו מנה לפלוני ולנסוב ברתי דכתב הרמז"ל פי"א מהלכות זכי' ומתנה הלכה כ' דהוה שתי מתנות והיינו מתנה א' ת' זוזי וב' מתנת הבת. ומי יתן ואדע איך שייך מתנה בבת ואי בנערה דרשות ביד אביה לקדשה למי שירצה מ"מ צריך נתינת מעות ואמירה ואי הוה נאמר דאעפ"י שעדיין לא בא ליד המקבל כשאומר הן סגי דבההוא דאמר הן כאלו נתן פרוטה לנותן א"כ א"ש דאמר השכיב מרע תנו מנה לפלוני וכשיקבל תקדש ברתי לי' בההוא הנאה. א"כ יצויר שאמר המקבל בחיי הנותן הן שרוצה לקבל המנה וכאלו נתן לנותן פרוטה באדם חשוב ואי בעי מקדש ג"כ בתו בההוא הנאה כאמור וז"ש הוה שתי מתנות הלכך אי בעי לוקח המנה ולא הבת ולא אמר חלוקה שני' אי בעי לוקח הבת ולא המנה דאי אין לוקח המנה במאי קנוי' לו הבת ואי איירי שלוקח המנה אחר מיתת השכיב מרע אז אין לומר שמקודשת בשעת לקיחת המעות דכבר מת האב ואפשר לומר למפרע מקודשת וצ"ע בזה ואי"ה יזכני לעשות חבור על אה"ע אבאר זה בפריי וכאן אין להאריך

עכ"מ פ"ח מה' נזירות הי"ד דאיפכא הוה נזיר ויוצא ידי חגיגה ואפשר דלא הוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה והבן כתובות כ"ו א' תוס' ד"ה הרי אה"ע ל"ח ב"ש שם ואי"ה יבואר

ע"ב גמרא תניא אמרו ב"ה ומה במקום שאסור להדיוט כו' הנה י"ל א' מג' פנים או דמופרך ק"ו לא אמרינן דיו וז"א דאין הלכה כר"ט או דיליף מי"ט גופא אם מותר להדיוט כ"ש לגבוה ושבת רווחא דמלתא נקיט וגם זה אינו אלא (מקומת) מק"ו] יליף מהדדי ולא שייך דיו דלא שייכא שם עולת ראי' ועיין ריש קדושין. ושוב מצאתי במהר"מ שי"ף ז"ל העיר בזה יעו"ש

א"כ מה ת"ל לכם ולא לכותים ואם נאמר נדרים ונדבות אין קריבין ה"ה לכם ולא לגבוה ועיין תוס' בזה. והוי יודע דהרמז"ל פ"א מחגיגה פסק דנונ"ד אין קריבין בי"ט. ולכאורה יש חילוק בין עולת נדבה ובין שלמי נדבה כי השוחט עולת נדבה לוקה לדידן דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה לא בשחיטה ושאר מלאכות דלא כסוגיין דלעיל י"ב א' (ונתבאר באורך שם ובפתיחה) והואיל ולא שייך בעולת נדבה א"כ לוקה מן התורה אף לב"ה משא"כ שלמי נדבה היתר מפורש רק מלכם ולא אהדרי' לאיסורא קמא אמנם למה שאמר ב"ה ק"ו ומה במקום כו' הי' מקום לומר אף עולת נדבה להתיר מהאי ק"ו או כאבא שאול וכן בדין שלא יהא כירך פתוחה וכירת רבך סתומה ומלכם נפיק א"כ אין חילוק בין עולת נדבה לשלמי נדבה ואין לוקה בתרוייהו ועמ"ש לקמן

אמר רב הונא כו' פירש"י לה' כל דלה' כו' יש לראות הא בשלמי נדבה איירי שמא ישהה לבשר כו' וא"כ בלא"ה דצורכי הדיוט הן היתר מפורש אי לאו לכם ומיהו באמת ממעטין מלכם הכל אף שלמי נדבה וב"ה רק הדומה לחגיגה שאין תשלומין רק כל שבעה ולא הכך וממילא לא אימעט מלכם דהני עיקרן לגבוה

עבר ושחט מהו רבא אמר זורק ע"מ להתיר באכילה אע"ג דמוקצה הוי בין השמשות מחמת איסור דנוכיד אין קריבין בי"ט מ"ה ורבא אית לי' מוקצה סוף שבת ודוחק לומר דלגבי הפסד קדשים לא גזרו והתירו לאכול מוקצה דנהי דהתירו זריקה שהוא שבות במקדש אבל לאכול בשר חוץ לעזרה קשה עלי לומר כן ובפרט למ"ד מוקצה כעין של תורה ולקמן בברייתא כבשי עצרת כו' ולא נקיט שלמי יחיד בי"ט ושבת כה"ג היינו משום מוקצה משא"כ כבשי עצרת דראוין ביה"ש למחרת לשמן ואין זה מוקצה דודאי למחר יותרו ול"ש מגו דאתקצי ביה"ש דהוה כנגמרו בידי אדם המבואר לקמן כ"ו כ"ז ושם יבואר (ועמ"ש בפתיחה). ולזה יש לומר דרבא סובר בשבת מוקצה ובי"ט סובר מוקצה מותר כסברא הפשוטה י"ט דקיל הקילו בו ומזה ראי' למ"ש בה"ג הביאו הרא"ש ז"ל סוף ביצה ראי' נולד אסור מרבא לא [תכנס כו'] לתטול והקשה ר"ת רבא סובר מוקצה ולמ"ש רבא בי"ט מוקצה שרי מכאן יכול דאסור (כבר הארכנו בסוגיא זו בה' שבועות שלי וכאן אין להאריך ועי' שיטה מקובצת שבות אוכל נפש בשבת לא התירו ועמ"ש אי"ה לקמן

מאי בינייהו נטמא הבשר צ"ע אמאי לא עולת נדבה והנה יש לי הרהורי דברים בכאן אמרתי ארמוז עליהם ברמיזה עי"ד סימן א' בש"ך אות ב' וקי"ט אות י"ח וקכ"ז אות כ' בפסולי עדות יעו"ש ורבא אמר בחולין מומר לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ואפשר זה לתאיבון. הא לא להכעיס ולא לתיאבון נהי דאין מומר לכל התורה כולה מ"מ באתחזק איסורא כמו שחיטה אלא שבידו מהימן בעינן שלא יהא פסול לעדות או כשעבר על חילול י"ט תו חשוד על כדומה (י"ט עשה ול"ת ונבלה עשה ול"ת) ושוב אין לו נאמנות לשחוט אפילו עדים רואין שמא כיון שלא לשם שחיטה או עכ"פ בינו לבין עצמו עכ"פ שחיטתו פסולה הלכך לא פסיקא לי' לומר עולה א"ב דלוקה כפי מ"ש לעיל לדידן דמתוך דוקא בהוצאה והבערה ולהיות הדברים ארוכים ולי העני דרכי החכמה נעלמו ממני אמרתי אין מקומו פה אולי אזכה לבאר במקום אחר

בפירש"י בד"ה שלא לשמן כו'. כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה עיין מהרש"א ז"ל ודבריו הקדושים צ"ע כי בזבחים סכין מושכתן למה שהן בשינוי בעלים ולדבריו הא דאם שבת לא יזרוק קאי אלפני זמנן ולאחר זמנן דבשלא לשמן אמאי לא יזרוק דהא עלו לשם חובה ורש"י במנחות מ"ז פירש דקאי אשלא לשמן והיינו אף שלא לשמן או אפשר דוקא שלא לשמן וכבר הארכנו בה' שבועות מזה וכאן אין להאריך ובספר א"א הרב ז"ל העיר בסוגיא זו יעו"ש ואי"ה כשאזכה להדפיס ספריו אבאר ג"כ שם ע"ש וכאן אין להאריך עיין י"ז ב' עבר ואפה רש"י י"ט דרבנן ד"ת לא וצ"ע לרבא ניחא דלא תנן נדונ"ד ולרבה בר"ה קשה דמ"ש דעיקר שבות שבת והבן

דף כ"א ע"א גמרא בעי מני' כו' מרב הונא כו' וטעמא מאי כו' הוקשה לו מ"ש עכו"ם מלגבוה ותרוייהו אימעטו מלכם. ותירץ זה א"א למפלגי' וכי טרח בשל ישראל כו' והיינו סתמא דתלמודא לפירש"י וכרב חסדא דלרב הונא אמר לקמן דאפילו אפשר למפלגה כמו בני באגא דהקמח של ישראל שרי לאפות בשביל אותו הפת לשיטת רש"י לקמן כמ"ש מהרש"א ז"ל ולתוס' ד"ה חזינן לקמן בקמח של עכו"ם קאי וטעמא מאי לרב הונא והנה אף לרש"י י"ל לקמן מיירי בתנור אחד כרשב"א לעיל י"ז א' אלא דלרש"י לקמן איירי אף ב' תנורים ויבואר עוד שם

מלת משתב"ח מתפעל אין לו הבנה ומלת ישתבח (שיסד שלמה הע"ה) כי הוא משתבח מצד פעולותיו ואין מי שישבח אותו י"ת. ואמנם עפ"י רמז כי ישראל אחדות להם ומי מטיב לעצמו מטיב לאחרים כענין הכריע עצמו וכל העולם לטוב נמשל לב' שותפין כשאחד משבח לחברו גם הוא משובח שיש לו חבר טוב ובהצלחת חברו גם הוא יצליח. וז"ש משתבח לי' מר בגויה עם רב אויא (א"נ) ע"י שמשובח ומלת רפד בשורש הוא חזוק או סמיכה ומלת רבד שם עדי ותכשיט ורבדתי ערשי קשטתי. ורובדי היכל בחלוף רפדי כסויי היכל

עיסת כלבים כו' למ"ד דהלכה כר"ע והוא שיטת רז"ה ועיסת כלבים אסור דאפשר בלא אפי' בעיסה. ולכאורה מדרבנן אסור כמו אוכל נפש דשרי אף שראוי חיין אפ"ה שרי לבשל וא"כ מה פריך מעיסה של עכו"ם דמ"ה אסור וכ"ת התם נמי הואיל מה הואיל איכא דמקלעי אורחים הא חצי' ש"ג ואי הואיל כל חדא חזי' לי' כמ"ש פסחים מ"ו ב' לר"א כל חדא חזי' לי' הא לר"ח לית לי' הואיל

שאני עיסת כלבים דאפשר לפייסן בנבלה כו' דודאי אפשר כו' עיין ב"י תקי"ב ור"מ פ"א מהי"ט יעו"ש והמקשה דהונח לו למ"ד הואיל אע"ג הואיל מ"ה אין לוקה הא איסור דרבנן יש. י"ל דבתנור אחד שרי כל דמ"ה מותר משום הואיל כמ"ש התוס' ד"ה עיסה והו"מ לומר מקלעי אורחים ונקט האי הואיל דאי מתרמי נבלה ומש"ה שרי בתנור אחד