ראש יוסף על ביצה ל

דרך הש"ס כו'. ומשום דאסמכתא שייכא שפיר לר"א מר' יהושע מייתי לה אבל הלכה כר' יהושע בירושלמי דאפי' בכלל בישול כו' (ומש"ה מייתי אמוראי לעיל אסמכתא אחריתא אליבא דר' יהושע) ובמשנה לא נזכר פת לב"ש דכ"ש הוא דאם ב' תבשילין צריך לצלי ומבושל כ"ש לאפי' פת אבל לב"ה הי' להזכיר דצריך פת ש"מ דלא צריך פת לב"ה דהוה אפי' ג"כ בכלל בישול. ולפ"ז א"ש דאמר הלכה כמתניתן ואליבא דב"ה שלא תאמר הלכה כר' אליעזר דפת נמי בעינן אמר שאינו כן דמתלמידי שמאי הי' [דפת נמי] צריך אבל הלכה כב"ה ועיין ר"ן

אמר אביי. התחיל בעיסתו ונאכל עירובו גומר עיין רא"ש מדלא אמר גומרה משמע כל צורכי שבת. דעיסה בה"א הנקבה ושורשו נראה עסס מפעלי כפל עיין בקונקורדנס' שורש עסס מיץ והיא דריכה או השאלה ועיסה ג"כ דורכין ועסותם רשעים יעו"ש והעד עיסתו עיסתה ועיין בש"ע ושם יבואר לדינא אי"ה

בפרש"י בד"ה ואם איתא כו' בהדי הך תקנתא דמקנה קמחו אפשר כיון לאפוקי מבעל העיטור וה"פ ליתני בהא דמקנה קמחו. ואחרים דוקא מבשלין לו עבר ואפה הוא במקנה קמחו שרי ומינה הא לכתחלה הוא אסור אף במקנה קמחו

בד"ה ואם הערים דאין עבוד כו'. ומימנע בתוס' ד"ה ובלבד כתבו ב' תירוצים א' שם מימנע וכאן ל"ש זה. ועוד דהתם עיבוד באוכלין שבות בעלמא משא"כ בישול אב מלאכה אע"פ דמ"ה מותר הואיל אי צרכ' שבת נעשין בי"ט החמירו בבישול ולפ"ז איכא לעיונא בשבות דרבנן אם עשאו במערים אם אסור או לאו ומיהו הא ודאי דאין עיבוד באוכלין מ"ה דאי הוה. ודאי דאסור למלוח כלל בי"ט למ"ש המ"מ דמלאכת שאין עיקרן לאוכל נפש אסור באוכל נפש כמו הבנין והאריגה והריסה (עמ"ש בפתיחה) ומ"ה שרי לשמוח בבשר בי"ט. כי תורת המליחה דרבנן דמ"ה דם שבישלו שרי עיין מ"ש בפריי לי"ד בפתיחה להלכות מליחה אלא שזה לא שייך להזכיר כאן

בד"ה אסורא בשבת לסקילה כו' י"ט איסור דרבנן. בשבת אפילו איסור דרבנן אסור הואיל ויש בו מ"ה סקילה משא"כ י"ט לאו הלכך באיסור דרבנן מקילין הא באיסור לאו תורה לא מקילין בי"ט וזה יורה כמ"ש הט"ז בתק"ב אות א' והביאותיו לעיל יעו"ש

בתוספת בד"ה. על מה נחלקו כו' בירושלמי גרס להיפוך ב"ש אומרים תבשיל אחד וב"ה אומרים שני תבשילין. יעוין שם

משנה חל להיות אחר השבת כו' פלוגתייהו באדם אם רשאי לטבול בשבת ב"ש אוסרין וב"ה מתירין ולרבא ניחא כי נראה כמתקן. וב"ה אמרו כמיקר. אבל לרבה קשה דל"ש ד"א באדם וי"ל דב"ש משום מתקן וב"ה רק חיישינן ד"א. ולרב יוסף סחיטה שייך באדם בשערו ולרב ביב' שמא ישהה לא שייך באדם. ונקט י"ט אחר שבת לרבותא דאפילו שבת שר' ב"ה כמ"ש ומיהי יצויר פלוגתייהו בי"ט בנטמא בי"ט אלא בנטמא בי"ט לכ"ע שרי לקמן ואמנם יצוייר בנטמא מעי"ט ושכח ולא טבל עד יו"ט. אפשר לב"ה שרי אף באה"ט שאין ראוי היום לאכול תרומה וחולין אין אוכל בטהרה. מ"מ כמיקר או חייב אדם לטהר ברגל ויאכל חולין בטהרה ועיין תוי"ט ויש"ש ואין להאריך

ושוין שמשיקין אבל לא מטבילין מלת ושוין אין לו ביאור דבכלים כ"ע מודים דאסור ומודים בהשקה והנה הר"מ ז"ל מפרש משנה זו בשבת. וה"ק בשבת השקה מותר דלאו טבילה רק מתורת זריעה ובכלי אבן אבל הטבלה מים טמאים ע"ג כלי טמא אסור בשבת אבל בי"ט בין השקה ובין הטבלה מותר וכ"פ בפ"ד די"ט הלכה י"ז י"ח ופסק שם נטמא מעי"ט באב הטומאה אסור לטובלו ביו"ט (אפילו לחולין). נטמא בוולד מעי"ט טובלין בי"ט נטמא ביו"ט אפילו בא"ה טובלין בי"ט ומטבילין כלי ע"ג מימיו בי"ט אפילו נטמא הכלי בא"ה. ואמנם בהלכות שבת פרק כ"ג הלכה ח'. כתב סתם אין טובלין כלים טמאים בשבת והשקה בכלי אבן מותר וזה כאקומתא ע"ב שם מתניתן חכמים בשבת השקה מותר טבילה אסור ואין חילוק בשבת בין נטמא מע"ש או ולד הטומאה אפילו נטמא בשבת בולד הטומאה אפ"ה אסור בשבת ואפילו בכלי עץ אסור בשבת והטעם דפסק כרב ביבי דתניא כוותי' וכרבא כמ"ש מהרש"א ז"ל והיינו בשבת איכא נראה כמתקן ושמא ישהו הלכך אסור אפילו נטמא בי"ט בולד אפ"ה נראה כמתקן ומידי דהוה אמעשר פירותיו בי"ט ושבת או אפילו דמאי אסור בשבת ויי"ט אלמא אפילו רוב ע"ה מעשרין אסור דנראה כמתקן. משא"כ י"ט דקיל לא חשו דנראה כמתקן. רק טעם רב ביבי שמא ישהה ודוקא מעי"ט וא"ה. אבל ולד דהוה דרבנן. א"כ יאכל בטומאה רק איסור דרבנן כאמור ואף שהתוספת לקמן ח"י ב' ד"ה ושוין כתבו דיש לאסור יותר השקה בכלי עץ שגורם טומאה בידים בי"ט ולהטבילו. משא"כ כלי שנטמא מעי"ט להטביל ע"ג מימיו י"ל דקיל טפי זהו לרבי אבל לחכמים א"צ לדוחק זה והשקה ע"ג מימיו הוא כמו מכלי שנטמא כבר וקיל טפי מיני' ואם השקה ע"ג כלי עץ אסור כ"ש שאין מטבילין כלי ע"ג מימיו כלי שנטמא מאתמול שאסור והיינו בשבת וכמ"ש בפירוש המשניות ואין מטבילין היינו בכלי עץ כמו שקדם מטעם אין מטבילין כלי בשבת (מ"ש שם מלת י"ט יורה דאשבת קאי אמנם מ"ש תחלה י"ט ושבת נראה כמתקן לא א"ש דבי"ט הטעם רק כרב ביבי לא משום מתקן כמ"ש מהרש"א ז"ל) וא"כ יהי' חילוק שבת מי"ט [בד'] דינים א' נטמא בשבת אסור. ב' אפילו בולד אסור ב' אין מטבילין כלי ע"ג מימיו ד' אפילו בכלי עץ דאיכא ב' קולות היום ולד וצירוף ע"ג מימיו אסור בשבת ובי"ט כל הני שרי ולפ"ז כ"ש דאסור להטביל כלי חדש הניקח מנכרים אפילו כלי זכוכית (לדידן נמי מדרבנן) נמי אסור מהאי טעמא דשבת חמור ובש"ע סימן שכ"ג סעיף זי"ן פסק המחבר בא"ח מותר להטביל כלי חדש בשבת (כסתם כדרכו בש"ע) והוא סותר למ"ש בי"ד סימן ק"כ סי"ד אין הקטן נאמן על טבילת כלים דמשמע דהוה מן התורה כמ"ש הט"ז שם דעל דרבנן המנוהו קטן ובכאן משמע דטבילת כלי מתכות ד"ת. ואם נתרץ זה אכתי קשה דבה"ש פסק בפירוש דאפילו כלי עץ אסור השקה דנטמא ביום שבת וולד דרבנן אסור. כ"ש כלי חדש שניקח מע"ש ועמ"ש בסמוך

וראיתי להט"ז שם אות ה' כתב דבהלכות שבת סמך אמ"ש בהי"ט דוקא א"ה יעו"ש. והנה א"כ נאמר דסמך אמ"ש בהי"ט בכל גוונא ונטמא בי"ט נמי שרי א"כ לאיזה צורך הזכיר בשבת מתקן טעם רבא ובי"ט טעם רב ביבי ואם נאמר דיש חילוק בין שבת לי"ט באין מטבילין כלי ע"ג מימיו דבזה חילוק שבת מי"ט ומטעם רבא כו' וכאקומתא דגמרא מתני' חכמים ובשבת הטבלה אסור השקה מותר עכ"פ מדהשקה בכלי עץ אסור בשבת תרתי למעליותא בשבת וולד כ"ש טבילה דרבנן אסור וכ"ת שאני השקה בכלי עץ שגורם כמ"ש התוספת י"ח ב' ד"ה ושוין כמו לרבי מלבד שאין דבריו בפירוש המשניות כן שכתב כלי עץ חד טעם משום דאין מטבילין בשבת אלא דאפילו בחבורו א"א לומר כן דא"כ ממ"נ אי בי"ט גם בכלי עץ שרי למה השמיט זה בי"ט ואי אסור ג"כ למה השמיט ומאי שנא שבת דנקט הא כלי עץ מדיוקא ובי"ט הא דמטבילין ע"ג מימיו אלא ש"מ תרויהו עץ ומטבילין ע"ג מימיו חדא הוא לרבנן ואלעא בשבת אסור אפילו נטמא ביומו ולד ג"כ אסור וזה כמ"ש רש"ל. וצ"ע ואי"ה בפריי יבואר זה

בפירש"י בד"ה מלפני השבת חייב כו' לא הבינותי כיון דמפרש לקמן רבותא נקט שבת א"כ א"נ א"צ לטהר ברגל מ"מ אם רוצה לטהר עצמו שייך פלוגתייהו ואולי קושטא קאמר דחייב

בד"ה ושוין מים יפים במים מלוחים. עיין מהר"ם שיף ז"ל דלק"מ מסוף מקוואות דלב"ש מים רעים ביפים לא מהני השקה. דכאן מלוחים קצת וטובים לשתי' ולא כמים היפים שהם טובים יותר ועיין בלחם שמים מזה

דף י"ח ע"א גמרא כלי שנטמא מעי"ט כו'. נטמא בא"ה כו' כהנים זריזין הם. הנך תרתי ברייתא מפרש רש"י דמעי"ט ובא"ה אין מטבילין ובי"ט אפילו בא"ה מטבילין. ולד אפילו מעי"ט מטבילין. ובתנאי שיהא ראוי לבו ביום דודאי אה"נ לצורך תרומה לבד לצורך חול כ"ע מודים דטרחא שלא לצורך י"ט אסור אלא יש מפרשים סוברים דבי"ט אה"ט אסור דאין ראוי. ולד ראוי ומיני' בעי"ט אפילו ולד אסור וע"ז הקשה רש"י דא"א לפרש בי"ט דראוי עכ"פ לחולין (ולא ניחא לי' לפרש דאפ"ה בי"ט אסור באה"ט דבחול כו') וע"כ מעי"ט ואפ"ה ולד שרי אפילו מעי"ט ומשני כהנים זריזין הם וזה הטעם שייך לרבא ולרב יוסף ולרב ביבי לב' פירושי רש"י. ואמנם לרבא נראה כמתקן צריך לומר דולד לא נראה כמתקן דטהור מ"ה. ומיהו הר"מ ז"ל בפ"ד מהי"ט הי"ז כתב רק טעם רב ביבי בי"ט וכמ"ש מהרש"א ז"ל דבי"ט דקיל לא גזרו נראה כמתקן ואפ"ה נקט טעמא טהור גמור יעו"ש במ"מ דלרב ביבי י"ל שפיר הטעם דטהור מ"ה לא גזרינן ישהה דא"נ ישהה דרבנן הוא. בס' המגיד בשלח רשמתיו סייעתא להרמז"ל פי"א מהא"ט ה"ט חולין עט"ק לאו כקידש

בפירש"י בד"ה בדלי טמא ולא דמיא אין מטבילין כלי ע"ג מימיו כו'. ליש מפרשים לקמן דנטמא מעי"ט אפילו ולד אין מטבילין בי"ט א"כ י"ל בפשיטות דאין מטבילין כלי ע"ג מימיו דחזי דעביד השקה למים טמאים בכלי עץ יודע שנטמא הכלי ממשקין טמאים וסבר דמסתמא גם הכלי מעי"ט נטמא ואין מטבילין משא"כ מדלין בדלי טמא אלא רש"י לשיטתי' לקמן דולד מותר אפילו מעי"ט לכך הוצרך לחלק. ומטביל דלי מלא מים ישאל אותו ויאמר ומתוך דבורו יאמר שגם הדלי טמא א"ה מעי"ט כו' ויש לראות למאן קשיא לי' לרבנן י"ל מתניתן שבת ומדלין בי"ט וכמו דחלוק שבת מי"ט לענין הנובילה ה"ה לענין מדלין ולרבי י"ל אין מטבילין כלי ע"ג מימיו גרע טפי. דהיינו בכלי עץ שגורם כמ"ש תוס' ע"ב ד"ה ושוין. ואה"נ מטבילין כלי שנטמא כבר ע"ג מימיו וכ"ש מדלין כו' וי"ל דמשמע לי' אין מטבילין כלי ע"ג מימיו משמע אפילו נטמא כבר וזה שפירוש במתני' אבל לא מטבילין בגמרא מפרש בכלי עץ טמא דלשון אין מטבילין כלי משמע שכבר נטמא דאל"כ הי' לומר אבל לא בכלי עץ ועתוי"ט ולפי מ"ש א"ש וא"ש נמי דכלי עץ מדיוקא נפקא אלא תרתי אשמעינן ואף שי"ל נקיט מה דנפיק מדיוקא מ"מ י"ל כמ"ש ולזה הקשה לרש"י ממדלין ותירץ ואמנם הרמז"ל פ"ד מהי"ט הי"ח כתב מדלין בדלי טמא והוא טהור והוא כ"ש ממטבילין מים בכלי טמא בי"ט ובשבת השמיט מדלין בדלי טמא סבור אני העני לומר דבשבת אסור מדלין ודוקא בי"ט אתמר ובשבת לא אתמר ואסור לדלות בדלי טמא בשבת דהרי אתה רואה שכמה חומרות החמירו בשבת משא"כ בי"ט וולד ובו ביום וכדכתיבנא לעיל ומש"ה הביא ברייתא דמדלין בדלי טמא והוא טהור בהלכות יום טוב לאשמעינן דבשבת אסור ומה אעשה שהרב בהג"ה א"ח שכ"ג סעיף