ראש יוסף על ביצה ב

אמן לאו אוכלא והשתא אוכלא כמ"ש הר"ן ז"ל וזה רבותא יותר דל"ת כקושיות הר"ן ז"ל. משא"כ לבתר דאמר שבת דחמירא הפך סברא חיצונה דהא לב"ש לא מקשה ולא מתרץ דב"ש אדב"ש כי סברא פשוטה דשבת חמירא מי"ט וא"כ ודאי יש מקום לטעות ולומר דוקא ביצה אסרי ב"ה משום נולד ולא מוקצה דלא תקשם משבת דב"ה מגביהין וצודק"ה זה לשיטת רש"י ז"ל שפירשתי אליבי' דמיירי בנפרקו מע"ש ואין ראוין למאכל בהמה ומוקצה הוה לא נולד וא"כ טוב הי' להשמיענו בביצה ותרנגולת להודיעך כחן דב"ה ולומר י"ט דקיל אתי לזלזולי בי' ועשו סייג כדאמרן

אלא אמר רבה בתרנגולת [העומדת] לאכילה ובי"ט אחר שבת ומשום הכנה אפשר דוקא לאכילה. לא בפ"ע. בין לאכילה ולגדל דהשתא ל"ק לפלגי בתרוייהו. דמשמע לי' ב"ש אית לי' מוקצה בי"ט כמו בשבת מההוא דלא יטול אא"כ מנענע ולא מחלק בין ב"ח ולכן מוקי דוקא לאכילה בי"ט אחר שבת עסקינן ל"ד כדמסיק. אלא העיקר הוא משום י"ט אחר שבת או שבת אחר י"ט ואינך גזרה כו'

ומשום הכנה כפי דרך רש"י ז"ל משמע דרבה סובר מוקצה ד"ת. ויליף מכאן והכינו והזמינו בפה, גרוגרות וצמוקים וכדומה. דמקצה מדעת צריך להזמין מבע"י מכאן אני אוכל למחר ומיום חול דוקא. לא מי"ט להזמין לשבת הששי הידוע ובימי בראשית ודאי היה ששי חול

ואין י"ט מכין לשבת ומינה דאין שבת מכינה לי"ט אע"ג די"ל סעודת יו"ט לא חשיבה ולא בעי הזמנה סובר דמסתמא שבת ויו"ט כחדא חשיבא ובעי הזמנה ול"ד לסעודת חול וכיון דאשכחן דאין י"ט מכין לשבת בפה ה"ה וכ"ש דהכנה טבעיות בידי שמים כמו ה דביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה אסורה מ"ה מי"ט לשבת וה"ה להיפוך משבת לי"ט. ואמנם הרמז"ל בפירוש המשניות משמע שסובר הכנה טבעיות מדרבנן אסורה יעו"ש. ולפ"ז הוה גזרה לגזרה וצ"ל גזרה קרובה כי הא גזרינן י"ט דעלמא אטו אחר שבת]. ואפשר ליישב שיטת רבינו אפרים הביאו הרא"ש ז"ל בשמעתין ויבואר לקמן אי"ה דפריך לגזר משום הנך דמתילדן ביומיהון אי"ט דעלמא קאי לפי שגזרו כאן גזרה לגזרה בקרובה וזה קרובה יותר

והנה לענין הלכתא פסקו כולם כאקומתא דרבה ומן התורה הוי הכנה טבעיות. ואף דמוקצה פסקינן דהוה דרבנן. וכמבואר בב"י א"ח ש"י ודוכתא טובא מ"מ קרא דוהכינו את אשר יביאו. או במלאכה מיירי דאין אופין כו'. או בטבעיות מיירי עיקר קרא. דרבה גופה הדר מזה ואמר מוקצה דרבנן פסחים מ"ח א'. וכמ"ש הר"ן ז"ל כאן שהקשו על רש"י בכאן ופשטי' דקרא במלאכה מיירי ומיני' יליף ה"ה טבעיות או עיקר קרא בטבעיות דלמלאכיות כתיב את אשר תאפו כו'

אמר לי' אביי כו' שבת דעלמא תשתרי הר"ן ז"ל הקשה שבת הוה תרנגולת מוקצה מחמת איסור שוב הביצה אסורה יעו"ש. מה שתירץ ועמי לעיל בתוס' ד"ה אוכלא דאפרת ולדידהו צריך לומר שבת דעלמא תשתרי דרבה הדר בי' בפסחים ומוקצה לא מ"ה. רק והכינו הכנה טבעיות איירי כמו כאן. ומוקצה בשבת שרי אף מדרבנן ופריך שפיר שבת דעלמא תשתרי. או סתמא דתלמודא פריך לדידן דהלכתא כרבה שבת דעלמא כו'. ומ"מ קשה לרבה דמוקי בי ט אחר שבת למה לי' הכנה הא מוצאי שבת מוקצה הוה מחמת איסור שחיטה ושוב התרנגולת אסורה וגם הביצה. ולק"מ. לר"ן אין קושיא (וכן סובר רש"י כאן). הואיל ועומדת לאכילה הביצה לא מוקצה ולא נולד ולתוס' לעיל ד"ה אוכלא דאפרת סוברים כי רבה סובר מוקצה דרבנן וא"כ שבת דעלמא תשתרי או י"ט דעלמא דהוה גזרה לגזרה ומיהו עיקר מי"ט תקשי. ולכך אמר הכנה והוה ד"ת ולעיל כתבנו דהוה מוקצה לשעבר יעו"ש. ואפשר אי מוקצה ד"ת אף מוקצה לשעבר אסור ויבואר בפתיחה ובמקום אחר אי"ה. וזה שכתבו התוספת ד"ה והיה ביום הששי והכינו. ע"כ בא לאשמעינן הכנה בידי שמים לא מוקצה דמוקצה דרבנן ושם יבואר

ומי גזרינן כו'. משום הנך דמתילדין ביומיהן סובר דזה קרובה יותר לגזור אטו מתילדין מגזרה אטו אחר השבת עיין רא"ש וכ"כ רש"י ותוס' ד"ה נגזור. דברייתא אף בי"ט אחר שבת מיירי דמותרות דלא כרבינו אפרים דמוקי דוקא בי"ט דעלמא. ולרבינו אפרים צריך לומר דנראה לו דהוה למגזר גזרה לגזרה כה"ג דהוה גזרה קרובה. והרא"ש ז"ל נרגש מזה וכתב ראי' מדאמר שבת דעלמא תשתרי גזרה אחר יו"ט ולא אמר אטו י"ט. דשבת ויו"ט גוזרין וקרובים ש"מ דלא גזרינן גזרה לגזרה אף קרובה מאוד ומיהו י"ל דעדיף קאמר אטו שבת אחר יו"ט דהוה מ"ה

והוי יודע דלרבינו אפרים בי"ט אחר שבת גמורות אסורים דהוה ספיקא ד"ת משום הכנה. והא דלא פריך י"ט דעלמא גמורות אמאי שרי לגזור אטו אחר שבת כמו בנולדה דהוה גזרה חדא. וי"ל דסובר ספיקו ד"ת מ"ה שריא. ומדרבנן אסור כר"מ ז"ל פ"ט מה' טומאת מת וא"כ איך שיהיה הוה לי' גזרה לגזרה. ומש"ה פריך נגזור משום מתילדן ביומיהון. דהוה גזרה קרובה מאוד וגזרינן גזרה לגזרה כה"ג וכדכתיבנא לעיל ואי קשיא. לך א"כ בי"ט אחר שבת אמאי אסור לרבינו אפרים כיון דספק תורה מדרבנן אסור במלתא דלא שכיחא לא גזרו. זה שיבוש דודאי כיון דאמרו חז"ל ספק תורה מדרבנן אסור ודאי אף במעי אמן דלא שכיחא מ"ע ספק תורה היא משא"כ לגזור מחדש בי"ט דעלמא במעי אמן על מלתא דלא שכיחא לחוד לא העמידו גזרתם והבן

בפירש"י בד"ה ולא מן הקורה שנשברה כו'. אית לי' מוקצה ע"כ עמ"א תק"א נשברה נולד הוא. ומרישא אין ראי' דבהכא כ"ע מודים בסדורות לבנין. כמ"ש התוספת ד"ה אין מבקעין ועמ"ש לעיל ע"א

בד"ה רבה דאמר בהכנה שאין בידים ממש וד"ה לטעמי' ויליף מוקצה לפירושו. כיון דמוקצה דאקצי מדעת בעי הזמנה בפה ומיום חול דוקא כ"ש הכנה בידי שמים. שמ"מ נעשה גמר מלאכה דבעי מיום חול. ועיין ר"ן שהקשו עליו דרבה הדר בפסחים וסובר מוקצה דרבנן ומפרשי פשוט רבה לטעמי' דדריש הששי חול דוקא ויהי' פירוש הקרא במלאכה גמורה אפי' ובישול וה"ה טבעיות. או פירוש הקרא רק טבעיות דמלאכתיות כתיב אפו כו' וזה פירוש התו' ד"ה והי' עמ"ש שם

ד"ה והכינו והזמינו כו' ואחשבה לסעודת שבת. מ"ש הזמינו זה למה דסובר רבה מוקצה ד"ת או לאינך פירושים הכנה טבעיות וסעודת שבת ויו"ט חשיב ובעי הזמנה מיום חול אבל סעודת חול לא חשיבא כלל ולא בעי הזמנה כלל ולא שייך אין מכין שבת לחול

ד"ה שבת דעלמא שאין אחר יו"ט. וד"ה תשתרי לגמוע חי' כו'. לא הבינותי זה אמאי לא פירש תשתרי בטלטול דהוא פירוש מרווח יותר ומשני גזרה כו'. ואף דטלטול דרבנן לא פלוג כמ"ש המ"א תק"א א' בשם היש"ש. וי"ל דא"כ הוה לאתויי ברייתא דלקמן ג' ב' אחד ביצה כו' ומשמע דאמתניתין מקשה לא תאכל. וודאי בי"ט דעלמא קאמר. ביצה שנולדה בי"ט דאל"כ לא הוה לסתומי כולי האי לכן פירש"י לגמוע ולפירוש רבינו אפרים י"ל דפריך אטלטול ומשני גזרה אלמא גזרינן גזרה קרובה ופריך לגזור משום דמתילדין ביומיהון ועמ"ש בגמרא ד"ה ומי גזרינן בביצה. ודאי אשכחן טובא אלא בביצה מי גזרינן

ד"ה והתניא כו'. גזרה לגזרה תריץ מצי לאוקמי' כו' ואשמעינן כו'. היא קושיות תוס' ד"ה נגזור ומלת מצי ל"ד אלא מדתנא סתמא משמע אף י"ט אחר שבת ומסיים רש"י דלפ"ז מתניתא אשמעינן טובא הואיל ואין נולדת לא חשיב גמר. כמ"ש התוס' ד"ה מלתא והרא"ש ז"ל יעו"ש. ופי' זה שמע בשם רבינו. או יותר נכון דבשם רבו שמע הא דאין גוזרין גזרה לגזרה כו' דאין להם רשות יותר והוה בל תוסיף דמשמרת א' נתנה התורה רשות ומלת והא צ"ל הא בלא וי"ו

ד"ה ואין י"ט מכין לחברו לא גרסינן כו'. עיין לקמן ד' ב'. שני ימים טובים של גליות פלוגתא נולדה בזה הלכתא כרב מותר בשני. (וזה) ואם] נולדה בשני יבואר שם וכאן כתב רש"י ז"ל דע"כ ל"ג לה בלא"ה דהא קרא קדריש ול"ש מ"ה ב' ימים רצופים י"ט אף בר"ה

בתוספת בד"ה גבי שבת כו' עמ"ש בספרי גינת ורדים וודאי הלכה כת"ק דהוא רבים לגבי יחיד בכל מקום יעו"ש

ד"ה מוקים לב"ה כר"ש וא"ת מאי אולמא האי סתמא וי"ל דבעדיות כו' יש לראות הא ההוא דמגביהין הוא בדף קמ"ג והך דמחתכין בק"נ. וא"כ מחלוקת ואח"כ סתם אין הלכה כמחלוקת ואנן קיי"ל הלכה כב"ה. וי"ל דב"ש במקום ב"ה אינה משנה והוה סתמא לגבי סתמא,. ומ"מ קשה הא סתמא בתרא אמרינן כ"פ סתמא בתרא עדיף ועיין חולין ריש א"ט

בד"ה אין מבקעין לא מייתי מרישא כו'. כבר כתבנו בגמרא לעיל דמסיפא מקורה שנשברה נמי אין רא'. דהוה נולד עמ"א א"ח סימן תק"א יעו"ש

בד"ה והיה ביום הששי. פירש"י וע"כ לאשמעינן הכנה בידי שמים ביצה אסורה כו' רש"י פירש דס"ל מוקצה. וממילא ה"ה הכנה בידי שמים נפיק מהאי קרא. אבל התוספת נקטו בדבריהם רק הכנה בידי שמים ומוקצה ס"ל דהדר בי' רבה בפסחים. ומ"ש התוס' האיך אופין כו' עיין במפרשים ומ"ש דכאן משמע שהמן לא הי' יורד בי"ט היינו דהששי חול וע"ז תרצו דבע"ש י"ט לא הי' יורד הא כשחל י"ט בחול הי' יורד. ולא הבינותי דאפשר בע"ש י"ט נמי הי' יורד לצורך י"ט עצמו ולצורך שבת הי' יורד ביום ה' לחם משנה על יום א' ועל שבת ואי דבי"ט עצמו הוי מוקצה למעלה מעשרה יש תחומין או כעין נולד וסעודת י"ט בעי הזמנה מאתמול א"כ לא תרצו כלום דבי"ט הי' יורד לאיזה צורך ירד בי"ט הא על חול [ירד דלא אכלו] עד למחר ומדברי הר"ן ז"ל למדתי פי' תוספת דמתחלה סברי ששי חול דמן לא הי' יורד בי"ט וא"כ מסתמא דכתיב במן והכינו מאתמול אמן קאי והיינו ביום חול ומדכתבי' גבי מן ש"מ להכי כתבי' לומר מיום חול בעינן או כיון דיום חול הוא אין לנו לומר מי"ט מכין לשבת וע"ז תרצו דהששי מהה"א דריש שהוא חול כי במעשה בראשית שהי' ששי חול ועיין בר"ן ותבין

בד"ה נגזור כו' משמע אפילו ביו"ט לאחר שבת דלא כר"א הובא ברא"ש