ראש יוסף על ביצה כז

זמן שמיא אנהירינין לעיינין דבשבת ויו"ט אסור ללבוש בגד כלאים עם ציצית דמ"ט בחול מותר כיון דרוצה לילך בטלית זה וצריך ציצית עשה דוחה לל"ת משא"כ בשבת ויו"ט מ"ה ליכא עשה כלל דאין יכול לקשור ושרי מ"ה ללבוש בלא ציצית תו אסור בכלאים דליכא עשה ומנא אמינא לה מהא דא"ח י"ג בשבת היושב בבה"כ יכול ללבוש טלית בלא ציצית והוא מהמרדכי דלא אסרה תורה ללבוש בלא ציצית אלא שהצריכה ציצית ובשבת א"א ורק מדרבנן אסור יעו"ש תו לא דחי וכ"ת שיש חילוק בין שבת לי"ט דמתוך שהותרה בצורך קצת להתנאות בבגד יפה (כמו כל צורך קצת עונג י"ט דאגת ממון וכדומה) וכיון שכן רשאי לקשור ציצית בי"ט. הא בורכא קשורה ממלאכות אין מיוחדות לאכילה. ועוד מתוך דוקא בהוצאה והבערה לא באינך וכבר הארכנו בזה במ"א (עמ"ש בפתיחה) וזהו מה שרצינו לבאר

גמרא כלאים למאי חזי וכ"ת למימך כו' רש"י פירוש לכפול או לקפול כמ"ש הר"ן ז"ל ויראה מימך הוא משורש ואם מך הוא ועני שפל וז"ש למימך תותי' שהשפיל הבגד ולתת ע"ג הקרקע ויושבין עליהם כי כן הי' ישיבתם ופריך והא אסור ומסיק בקשין וכמ"ש התוס' דבקשין בלא שזורין שרי אף בהעלאה דברכים רק איסור דרבנן בקשים לא גזרו ובשזורים להציע תחתיו שרי דלא שייך נימא או כיון דהתם דרבנן לא גזרו בקשים. אבל בהעלאה אסור בקשים בשזורים מדרבנן. אף שאין בהם הנאה בחימום דלא חזי לחימום מ"מ אסור כל שמעלה עליו דרך העלאה להגין מפני החמה או גשמים וכדבעינן למימר לקמן אי"ה בסמוך ויראה פשוט דאסור ליקח ביצה חמה בבגד כלאים המוזכר ביו"ד ש"א סעיף י"ב ה"ה בקשים אסור ליקח בהם ביצה חמה ואפשר אף בכלאים דרבנן כל שבשרו נוגע בהן עי"ד ש"א סעיף א'

וילון טמא. מפני שהשמש מתחמם כנגדו. ופירש"י ה"ה שאסור לעשות מכלאים ומוכרח הוא דאל"כ לא פריך למאי חזי הא ראוי לוילון וכבר תמה מהרש"א ז"ל על הב"י בי"ד ש"א והש"ך שם אות י"א יעו"ש ובאמת לא זכיתי כעת להבין דברי הב"י וכדכתיבנא דמוכח מהגמרא. והוי יודע דכלאים אסרה תורה בהעלאה יהי' להנאת חימום או מניעת הקור או להציל מהגשמים כל דרך העלאה אסור. אבל כשאין מעלה עליו כמו אהל כלאים שרי דכלאים אין אסורין בהנאה רק דרך העלאה בנהנה הא העלאה בלא הנאה שרי וילון רך אסור וקשה שרי ואפילו מגין מגשמים וכדומה כל שאין בהעלאה שרי וזה מבואר בסעיף א' שם ואפילו על גיגית להעמיד החום שרי כמ"ש הרב בהג"ה שם. ויש לראות מ"ש הש"ך שם אות דוילון אעפ"י שמגין מגשמים שרי והביא ממרחק לחמו ב"ח ויש"ש ומבואר בסעיף א' מותר לעשות אהל מכלאים כו'. ולזה יש לנו לומר דאשמעינן דאפילו דיש לחוש שהשמש יפרוס עליו הוילון דרך העלאה להגין מפני הגשמים וכל דרך העלאה אסור אפילו רק להגין מגשמים שנהנה עכ"פ אפילו אין ראוי לחימום קמ"ל דלא חיישינן להכי הואיל וקשה א"א להיות נכפף על השמש. ועיין פ"י בר"מ מה' כלאים. ולפ"ז בקשים אם הם שזורים די. שאיסור תורה אפילו קשים אסור בהעלאה מ"ה אם הוא להגין מגשמים (אבל בלא הנאה כלל. כמו [אהל] מותר עיין שם) ואם הוא בלא שזורים לא גזרו כלל בקשים אפילו העלאה בנהנה ומ"מ לוקח ביצה חמה שבשרו נוגע בו בקשים אסור ומה שנוהגין לעשות אהל על העגלה שקורין בויד מכלאים יראה דיש ליזהר שלא יהא נוגע בהן עש"ך שם ואין נזהרין בזה אם הוא כמוך ששוכב על הראש דהוה העלאה מגשמים ויש איסור

דף ט"ו ע"א גמ'. פסקא זה הכלל כל שנאותים בי"ט כו' רב ששת שרי לשדורי תפילין כו'. רש"י ותוספות פי' דסנדל המסומר אסור ותפילין אין איסור להניחם והמחבר בסי' ל"א פסק דאסור להניח תפילין בשבת ויו"ט ע"כ צ"ל סנדל המסומר חמיר טפי ועיין הג"א כאן. ובמהר"ם מלובלין וצ"ע שם. ועיין פרק במה אשה יצאה ובתוי"ט מענין תפילין ואין להאריך עמ"א שי"ח י"א ועיין בחדושינו שבת. ד"ה דלמא

בתוספות ד"ה אלא בקשין כו' הואיל ואשתרי כלאים כו' עיין בר"ן רש"י ביומא פי' בגדי כהונה קשים שרי לגמרי אפילו בהעלאה והם שזורים. א"כ קשיא הך דעירוכין כו' ותי' בשם בעל המאור דבכהן גדול הי' בגדים כלאים רכים (כמו חושן אפוד כו') ואשתרי כלאים ופרחי כהונה כהנים הדיוטים ולית כלאים רק אבנט והיה קשה לחזק המתנים ולית כלאים אפילו בהעלאה שרי ומהרש"א ז"ל [הקשה] דעכ"פ סותר רש"י למ"ש כאן בהוצעה רק מותר ולזה יש לומר דודאי שזורים כל שהוא להנאת הגוף אסור אפילו בקשים רק היכי דליכא הנאת הגוף דהיינו מפני הגשמים וכדומה אסור אפילו בקשים כל שהן שזורים. והתם ביומא דמקפלין תחתיהן כששימש מעשה עץ שימש שאין בו הנאה של כלום כה"ג אפילו ללבוש שרי. והא דאמר אבל מציע תחתיך היינו אפילו נהנה מהם שהם רכים ומגין על הגוף וכדומה. אפ"ה כל שאין דרך העלאה שרי וכדאמרן ואין להאריך

סליק פרקא קמא דביצה. יום ה' ה' תמוז התקל"ז) פה לבוב מח"ל ה' יזכיני לסיים המסכתא ולהתחיל אחרות ולגמור ולראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות ה' אמן

ביצה פרק שני במשנה יום טוב שחל ע"ש לא יבשל כו' ועושה תבשיל עהראו יאמר יום טוב בע"ש עושה עירוב תבשילין ואם לא עשה לא יבשל ובין אם יהי' הפירוש שהאיסור הוא מדרבנן כדי שיברור מנה יפה או שילמוד ק"ו. הי' ראוי לומר כן. אבל אם האיסור דהואיל לא שרינן מדרבנן שפיר אתא דאי הוה תנן עושה תבשיל ואם לאו לא יבשל ה"א דעיקר איסורי' הוא דקתני עירוב תבשילין שיברור או שילמוד ק"ו. ומש"ה אם לא הניח אסור לבשל שעבר על תקנת חכמים וזה אינו אלא העיקר האיסור משום דהואיל מדרבנן אסור לז"א לא יבשל כו' האיסור פשוט ואח"כ אמר ועושה וי"ו במקום אבל (כמו וה' שמים עשה) דאם עשה ע"ת סומך עליו ונ"מ טובא דאם סמוך לחשכה שא"א לאכול היום דל"ש הואיל אסור מן התורה עמ"א תקכ"ז ויבואר בגמ' אי"ה וי"ל למ"ד עיקר האיסור הוא שעבר על תקנת חכמים שלא הניח ע"ת. ה"פ לא יבשל בתחלה שיהא מתחיל תחלה בי"ט אלא עושה מעיו"ט תבשיל. וזה התחלה של שבת הא תבשיל ובי"ט סומך וגומר ורש"י פירוש בתחלת בישולו עיקרו לשבת הוא לרבה כנראה מדבריו בגמרא מאי טעמא תקנו עירוב ושם יבואר זה בעזה"י

ותבשיל זה נקרא עירובי תבשילין ונאמרו בו ג"כ הרבה פי'] הרמז"ל פ"ו מי"ט ה"ב. מושאל מעירובי חצרות ששם נופל לשון עירוב כולו הם רשות אחת ומ"ש המ"מ עירובי תחומין שנעשה באוכל והר"מ ז"ל כתב היכר יעו"ש. והר"א ז"ל כתב דמערב סעודת י"ט ושבת כהדדי יעו"ש. ומדברי הרב בהג"ה תקכ"ג ס"א נראה שמערב מה שבישל מעיו"ט לשבת עם מה שיבשל בי"ט לשבת. ונמצא שלא התחיל היום בי"ט אלא מאתמול. ויראה דהר"א כרבא דמערב סעודת יו"ט וסעודת שבת יחד. ויברור מנה לשניהם ואם מניח ביו"ט גופא שפיר דמי. והא דאמר שמא יפשע היינו לכתחלה וכדמשמע לישנא אה"נ. שוב ראיתי שזה ליתא דהרי בפ"ו מי"ט הי"א מערב ומתנה לא השיג הרא' כלום והוא לקמן י"ז א' מתנה. אלמא אף לרבא שמא יפשע אפילו דיעבד אין מניח בסעודת שחרית אלא מי"ט א' לשני אלא דנ"מ להר"מ ז"ל. ולהרב בהג"ה כרב אשי דבתרא ורשאי להניח ב' ימים קודם י"ט. ולרבא דווקא עי"ט ממש, דמערב סעודת י"ט ושבת וב' ימים קודם יש שכחה. ועיין רא"ש כאן ובש"ע סי"ד ויבואר

גמרא זכרהו מאחר שבא להשכיחו רש"י פי' שבא להשכיחו י"ט רוצה להשכיח ממך שבת שלא תברור מנה יפה לשבת (השכיח הפעיל) ושייך רק להבא כמ"ש מהרש"א ז"ל ור"ן פי' שבא י"ט להשכיחו לאסור עליך לבשל לצורך שבת כו' ושייך לר"א ג"כ. ואמנם יאמר ר"ן לרבה אמר דמדרבנן אסור הואיל ועירוב בא להתיר ורש"י לרב חסדא דצורכי שבת נעשין בי"ט וליכא לפרש שבא לאסור מדרבנן או דאף רבה מודה דצורכי שבת נעשין בי"ט והעיקר האיסור משום דקתני עירובי תבשילין שיברור כו'. ואם לא הניח אסור לבשל דעבר על תקנת חכמים. ולרב אשי נמי י"ל דרבנן אסרו לבשל מי"ט לשבת שלא יבא לבשל מי"ט לחול ועשו תקנה לזה ע"ת ויזכור ולא יבשל מי"ט לשבת אטו חול והיינו אע"ג דמי"ט לחול הוה גזרה דרבנן אי אמרי' הואיל מ"מ סמוך לחשיכה ל"ש הואיל ומי"ט לשבת שרי דצורכי שבת נעשין בי"ט סמוך לחשיכה אף לרבה כמ"ש הב"י בתקכ"ז. ויבואר בסמוך אי"ה (עמ"ש בפתיחה מזה) וע"י ע"ת שרי (כאן חסר איזה תיבות) רש"י להשתכח עומד

מאי טעמא רבא אמר שיברור מנה יפה לשבת ולי"ט ורב אשי אמר מי"ט לשבת ק"ו רש"י פי' מאי טעמא תקנו עירוב ויש לפרש מ"ט אסרו לבשל מי"ט לשבת ובקצרה. פלוגתת רבה ורב חסדא פסחים מ"ו ב' ידוע ואנן פוסקין כרבה. ומתוס' לעיל ב' ד"ה והיה כו'. יראה שפוסקין כרב חסדא יעו"ש. והנה הב"י בתקכ"ז סובר להרמז"ל דרבה מודה לרב חסדא דצורכי שבת נעשין בי"ט (לא חדא קדושה כפירש"י מ"ו א' דפוסקין ב' קדושות בעירובין לר' מערב ב' עירובין אלא כתוס' מ"ז א' פסחים ד"ה ואי אמרת יעו"ש. ועמ"ש בפתיחה) ואפילו סמוך לב"ה שרי דל"ש הואיל כאמור והיש"ש ומ"א תקכ"ז סובר דמטעם הואיל וזה דעת הגהות בפ"י מי"ט יעו"ש ואמנם יש סיוע מלשון הרמז"ל פ"ו מי"ט ה"א שכתב איסור זה מד"ס שלא יבא לבשל מי"ט לחול ולא פשוט דהואיל מ"ה שרי דאין לוקה. ומדרבנן אסור גם הוה גזרה לגזרה ואי דלא יבא לבשל מי"ט לחול סמוך לבין השמשות דהוה דאורייתא א"כ קשיא על רב אשי גופא למה אמר מי"ט לחול ולא מי"ט לשבת סמוך לחשיכה דל"ש הואיל ויבא לידי איסור תורה ותקנו ע"ת להודיע שהוא רק גומר כהרב בהג"ה תקכ"ז ס"א או כדומה לזה אשר ע"כ דכ"ע צורכי שבת נעשין בי"ט והתקנה שלא יבא לבשל מי"ט לחול סמוך לחשיכה דהוה איסור תורה וכאמור,

והוי יודע דאנן קיי"ל הכנה ד"ת כרבה ומוקצה דרבנן ואפ"ה אין קושיא איך ע"י ע"ת שרי איסור תורה. דהואיל שייך מי"ט לחול שרי מה"ת מאך לכל נפש דבר הראוי לנפש. משא"כ להכין בפירוש מי"ט לשבת התורה אסרתה. סעודת שבת בעי הזמנה וחשיבה ואסור לעשותה