ראש יוסף על ביצה כו

לח"מ פ"ג מי"ט הי"ג ואע"ג דטחינה בי"ט אסור לי"א מ"ה ולי"א מדרבנן. צריך לומר טיסני וכדומה אפשר מפיגין טעמן. או דמכתשת שינוי הוא והא דאין כותשין טיסני דטורח הוא. ולרבא מה טעם קאמר וחדא הוא דטיסני וחלקא אין כותשין בקטנה נמי במקום דשכיחי עבדי ולרש"י משמעות דלרבא טיסני אין בו איסור טורח רק שוה לדייסא והטעם לפי שאין כותשין שום כתישה בקטנה היכי דשכיחי עבדי כו' ולפ"ז פליגי אביי ורבא בתרתי לאביי טיסני אסור בקטנה אפילו ל"ש עבדי ודייסא שרי בקטנה אפילו שכיח עבדי ולרבא טיסני היכי דל"ש עבדי שרי ודייסא היכ' דשכיח עבדי אסור ופסק הרי"ף ז"ל כרבא לגבי אביי וכ"פ הרמז"ל והט"ו בסי' תק"ו ולא הזכירו חילוק בין טיסכי לשאר (אלא שמחולקין בפירוש הא לן והא להו) אבל מדברי הר"ן ז"ל נראה דטיסני איכא טעמא טרחא יתירה כעו לאביי ורבא ה"ק מה טעם כלומר אין עושין טיסני מה טעם משום דאין כותשין כו'. כמו טיסני דאסור בקטנה ודאי משום טירחא ה"ה דייסא נמי אסור בקטנה והיינו בעבדי. ולפ"ז יש חילוק בין טיסני לדייסא בל"ש עבדי דטיסני אסור משום טורח ודייסא שרי. ומה טעם פירוש דיש עוד טעם משום דאין כותשין שום כתישה ולפ"ז בטיסני אין מחלוקת בין אבי' ורבא דלכ"ע אסור בקטנה היכי דל"ש עבדי רק בדייסא פליגי היכי דשכיח עבדי ולפירש"י הי' לומר אין עושין דייסא ולא הי' צריך לומר אין כותשין תו. משא"כ לר"ן א"ש אי אמר אין עושין דייסא ה"א בגדולה לכך אמר טיסני דודאי בקטנה אסור דטורח ואמר דיש נמי בהטעם אחר משום דאין כותשין שום כתישה בקטנה והיינו בעבדי כו' מ"ש רש"י ד"ה תרתי טיסני הא חלקא ודייסא היינו א' לב' והשמיט טרגיס א' לג' כו' עיין במועד קטן י"ג ב'

ע"ב גמרא הא לן והא להו ג' פירושים יש פירש"י ופירוש הרמז"ל בפ"ג מי"ט הי"ג דבא"י טובה ואין מפיגין אסור בקטנה ול"ד למלח דכל קדרות צריכין מלח וא"א בלא"ה. ושל בבלא מפיג טעמו שרי בקטנה לא בגדולה דדמי לעובדין דחול עלח"מ שם. והראב"ד פי' לא"י קטנה לאו שינוי הוא יעו"ש וטור כרא"ש ורש"י והמחבר בתק"ד ס"ג כר"מ ז"ל יעו"ש והשמיטו הא דעבדי אע"ג דרב פפי מסיק בהדיא דשכיחי עבדי י"ל דבדרבנן פסק לקולא כתירוצא קמא דדייק טובא והרי"ף הביא הא לן ורב פפי נמי י"ל דפירוש כר"מ הא לן (ורב פפי נמי) יעו"ש ועכ"מ דפריצותא דוקא הא סתם עבדי לא. ומש"ה השמיט הרמז"ל זה

משנה הבורר קטניות כו' בש"א בורר אוכל ואוכל ובה"א בורר כדרכו בחיקו כו'. הך מתניתן צריכא עיונא ודקדוקא רבא ובעו"ה אין הזמן מסכים אמרתי אקצר הנה בשבת בורר אב מלאכה עפ"י תנאים כמו שאגיד. בורר ביד להניח לבו ביום לסעודה אוחרא חייב חטאת ואם לאכול א"צ מיד בורר ביד ונותן לתוך פיו דמותר בשבת דאין זה בורר כלל רק מניח לפיו לאכול אלא אפילו מניח הרבה לאכול באותו סעודה מותר אבל פסולת לברור אפילו לאכול מיד חייב חטאת כ"כ הרמז"ל פ"ח משבת והוכיח זה מירושלמי בורר תורמסין מפסולת ביד חייב שהפסולת ממתק התורמסין והוה התורמסין פסולת וע"כ בורר לאכול מיד דאי לאחר זמן אפילו אוכל מפסולת חייב יעו"ש וכ"כ המחבר בשי"ט יעו"ש ובקטן ותמחוי אפילו מניח לאחר זמן פטור אבל אסור ובנפה וכברה חייב חטאת והשתא בי"ט פליגי לב"ש ברירה בי"ט אסור כמו בשבת (עיין ירושלמי בשמעתין כמו קצירה למ"ד מ"ה ה"ה ברירה) לכך צריך בורר אוכל דוקא ואוכל לאלתר דזה בשבת נמי שרי אבל לברור פסולת אפילו לאלתר חייב בשבת. ה"ה בי"ט אסור וב"ה מתירין בורר כדרכו דסובר בורר מותר בי"ט כמו בישול ואפיה ואפילו פסולת מאוכל שרי ובחיקו ובקינון היינו להניח הפסולת בחיקו. או בקנון ותמחוי ולא בנפה וכברה דדמי לעובדין דחול כפירש"י ז"ל י"ב ב' ד"ה אבל לא בטבלא דמתיר דעביד לצורך מחר הא לא"ה שרי ברירה ודעת הרשב"א ז"ל הביאו המ"מ פ"ג מי"ט והב"י בסי' תק"י דברירה בי"ט אסור ומש"ה בטבלא אסור ובקנון מותר דבשבת פטור אבל אסור הא ביד לזמן אחר לסעודת ערבית דבשבת חייב חטאת. בי"ט אסור. וב"ה מתירין היינו לאכול לאלתר ופליג אב"ש דלב"ש אוכל דוקא בורר לאכול לאלתר הא פסולת לא. ולב"ה בורר כדרכו פסולת מאוכל ובתנאי לאכול לאלתר ואפשר דסובר הרשב"א דפסולת מאוכל לאלתר לאו בורר הוא ותורמסין אתיא כב"ש שוב ראיתי שזה ליתא דבשבת ע"ד מבואר חזקי' אמר הבורר תורמסין חייב וע"כ פסק כהלכה כב"ה וי"ל לרשב"א חייב מכות מרדות מדרבנן פסולת מאוכל לאכול לאלתר ומצינו כ"פ חייב (פסחים מ"א חייב מכות מרדות) וכיון דבשבת פטור אבל אסור בי"ט שרי וברא"ש שבת ע"ד חייב חטאת ובטור שי"ט פסולת מתוך אוכל שרי בשבת. אם טורח אוכל מרובה ומביא הא דתורמסין וצ"ל שיש לו פירוש אחר בתורמסין עב"י שם. ובש"ע שי"ט כתב פסולת מאוכל חייב ואפשר מדרבנן ואין זה נכון והדברים ארוכים אולי אזכה לבאר במקום אחר

גמרא מי איכא מאן דשרי כו'. ה"ג רש"י ותוס' כאן. ולפ"ז פסולת מרובה בטל אוכל ואסור לטלטל. וכ"פ הרא"ש וטור אבל הרי"ף ור"מ ומחבר בתק' גורסין פשיטא מי איכא מאן דשרי מי איכא דטעי למשרי ליטול פסולת ומשני כו'. ולפ"ז בין אוכל מרובה בכמות או פסולת מרובה בכמות אם טרחת שניהם שווין הולכין אחר הכמות ואם א' נפיש בטרחא הולכין אחר הנפיש בטרחא ובוררין הקל בטרחא אפילו נפיש בשעורי': בתוספת בד"ה הבורר קטניות כו' ולאו היינו ברירה ותימא כו' נראה מתוס' סוברים טעמא דב"ש הוא דאוכל מפסולת לאו בורר הוא ואוכל ל"ד לאלתר אלא אפילו להניח לבו ביום שרי כה"ג ובה"א בורר כדרכו פסולת (אבל לפי מ"ש במשנה י"ל הטעם דאוכל לאלתר) והקשו איך קאמר פסולת מרובה ד"ה בורר אוכל והא נהפוך הוא לב"ש בורר פסולת כה"ג וזה קושיות התוס' בשבת ע"ד א' אבל מהרש"א ז"ל פי' דקשיא להו דהוה להקשות אף לב"ה איך אמר פסולת מרובה ד"ה בורר אוכל הא לב"ה שרי כדרכו פסולת וכ"ש בפסולת מרובה יברור הפסולת דהוה שלא כדרכו. ולא הי' פנאי כעת לעיין במהרש"א ז"ל כראוי ואי"ה יבואר

משנה ב"ש אומרים אין משלחין מנות כו' אבל לא תבואה הפר"ח בסי' תרצ"א בפורים מנות כתב דאף שאין מבושל והמ"א בשם מהרי"ל בשר מבושל ומכאן מרש"י משמע קצת כפר"ח אבל בר"ן משמע כמהרי"ל מנות מבושלין וכ"כ הטור בתקי"ו משלחין בין מנות מבושלין כו' היינו בין כדברי ב"ש ואף כדברי ב"ה ומנות הוא בשורש מנה בקונקורדנטיוש יעו"ש לשון הזמנה. ותבואה אסורה דא"א לטחון בי"ט. ואף דצורך חול שרי בי"ט. כמו תפילין כדמסיק לקמן כתב הר"מ ז"ל במשנה דלקמן דתפילין נאותן בחול בלי מעשה משא"כ תבואה צריך מעשה ג"כ טחינה בחול שאסורה בי"ט יעו"ש. ועמ"ש במשנה לקמן. ועתוי"ט הקשה תבואה טחינה אסור שאין מפיג טעמו א"כ לשתרי בהטיי' יעו"ש וא"י דודאי ע"י שינוי שרי במכתשת קטנה כדמסיק לעיל אפילו לכתוש כקמח ובגדולה אסור משום עובדין דחול. ואי דקשיא לי' הטיי' שינוי מועט לשתרי אפשר אה"נ בגדולה ע"י הטי' שרי וממלח בלא"ה אין ראי' דכל הקדרות צריכות מלח וכלא אפשר דמי כמ"ש הלח"מ פ"ג מי"ט יעו"ש. ומ"ש דמתיר בתבואה עט"ז תקי"ו היינו מסתם הואיל וראויות ללודיות אבל אם צריך לו באמת אף לת"ק שרי ולנו אין רה"ר יעו"ש. מ"ש דוקא דרך רה"ר אסור לא הבינותי מנא לי' זה דכל הפוסקים הביאו זה ולדידן לית לן רה"ר אפ"ה אין משלחין אלמא בכרמלית נמי אסור ומ"ש אם צורך לו מותר דבסתמא אזלינן בתר רובא ועיין מ"מ פ"ה מי"ט ה"ו ובס' חמד משה ובפריי אי"ה יבואר זה

תני רב יחיאל. ובלבד שלא יעשנו בשורה ג' בני אדם היינו כולן נושאין כן מבואר בר"ן וטור ומחבר תקי"ו ובר"מ פ"ה מי"ט ה"ו. אבל לפי הטעם של רבינו אפרים שהביא הר"ן ז"ל שלא יאמרו א' מוכר ולוקח וסרסור א"כ אף א' נושא ושנים עמו בלי מתנות אסור והפוסקים השמיטו טעם ר"א ודוקא כששלשתן נושאים אסור דאוושא מלתא

תניא ר"ש מתיר חטים כו' שעורים לפני בהמתו כו' עיין רא"ש מ"ש דבבלי פליג אירושלמי וצ"ע. וכבר עמד בזה המפרש בירושלמיי דשמעתין דר"ש מתיר במאכל אדם ובהמה יעו"ש ועמ"א תקי"ו ומתבאר מדבריו חטים וכדומה כל שיש לחברו סוס והוא רשות א' בעיר מוקף חומה רשאי לשלוח לו שיאמרו לצורך סוס הוא או באמת אם צריך לסוס עיין מפרש פול גדיות חולין ס"ה א' גדיאן אפשר נדיאן ורש"י פי' בע"א

משמע מירושלמי שם דאמר על דעתי' דב"ש ירך גדולה מותר לשולחן גדי קטן לא. בתמי'. עיין במפרש שם משמע דלב"ש מנות היינו שאין מבושלים נמי שרי וה"ה לענין פורים וכמ"ש הפר"ח בתרצ"א

משנה משלחין כלים כו' ואעפ"י שהם כלאים והן לצורך המועד הכי נוסחת בבלי. וכתב בתג"א דמכאן דמניחין תפילין בחוה"מ וזה הכלל לאתויי תפילין כדמסיק לקמן ולצורך המועד אחה"מ קאי ולפ"ז עצרת אין משלחין תפילין דכל שאין לצורך חוה"מ רק לצורך חול ממש אסור ודוחק ועתוי"ט לפי' הב"י בא"ח ל"א דאסור להניח תפילין בחוה"מ צריך לומר והן לצורך המועד היינו ששמחה היא לו במועד וגם זה דוחק. ואמנם בנוסחת ירושלמי משלחין כלים בין תפורין ואין תפורין אעפ"י שאין לצורך המועד והשמיט שם כלאים אם לא ט"ס הוא י"ל דגירסת זאת המשנה דבחה"מ אין להניח תפילין או משום עצרת ועיין א"ח ל"א בשבת וי"ט אסור להניח תפילין ואפ"ה לק"מ מסנדל דחמיר טפי עתוי"ט וי"ל תבואה אמאי לא משלחין בי"ט שהם לצורך חה"מ וכ"ת כיון דצריך עשיה טחינה יאמרו דטוחן בי"ט תפילין נמי אסור להניחן בי"ט ואפ"ה משלחין לצורך חול או חול המועד א"כ חטים נמי דמותר לטחון בחוה"מ כמבואר בתקל"ב וצריך לחלק ביניהם ולרשב"א דסובר טחינה בי"ט איסור תורה. י"ל תפילין רק איסור דרבנן וכ"ז אינו שוה לי. חדא דאפשר תפילין נמי מ"ה אסור בשבת וי"ט להמחבר בא"ח ל"א ועוד טחינה לדידן נמי איסור דרבנן הוא כמבואר בתצ"ה

כלאים בגמרא מוקי לה בקשין ויבואר שם ומיהו בזמן דאיכא תכלת דדחי ציצית לכלאים ונאמר כסות יום בלילה פטור מציצית ולא דחו לה עשה ללאו בלילה. (עיין מנחות מ"ו סדין בציצית וברא"ש שם יעו"ש א"כ מותר לשלוח בגד ציצית בליל י"ט לצורך י"ט בשחרית ול"ד לסנדל המסומר אף לפירש"י לקמן דבי"ט אסור לגמרי משא"כ זה ראוי למחר. אלא דדוחק לו להעמיד המשנה בכך ומש"ה מעמיד בקשין: