ראש יוסף על ביצה כד

ז"ל דאם מירח אח"כ בב"א אף שלא הוציא לחוץ חייב וכנראה מפירש"י בשמעתין דפירוש דפריך לר' יוסי נמי אם הכניס ע"מ למרוח ירדה תורת תרומה ובי"ט נמלך למלול חייב כשמולל אלמא אף דהבאה הי' לשיבלים חייב כה"ג. וה"ה הכניס ע"מ למרח ומירח אח"כ בבית דחייב וסיים שהרי אינו מתחיל לגמור הכל והוא ממשנה דמשיפקסו (בבית) כדמוקי במציעא ואין חילוק בין פירות לתבואה ובבאר הגולה שם כפירש"י שם היינו ברכות ל"א ושם לא פירש רש"י כלום ואמנם בפסחים ט' א' פ' בהדיא כתוספת מציעא דאפי' מירח אח"כ בבית שרי מ"ה דבעינן מירוח ואח"כ ראיית פני הבית לא להיפוך וא"כ יהי' דברי רש"י פסחים וכאן סתורים ועש"ך שם ומה אעשה שעוונותי גרמו ולא זכיתי להבין כל זה. אולי אזכה לפרש זה במקום אחר

ולרבי יוסי ברבי יהודא נמי זהו גירסת רש"י ז"ל וצריך לפרש דאע"ג דהכניס ע"מ למרח הואיל וירדה תורת תרומה בהבאה זו. תו אם נמלך למלול מהני הבאה זו למלילה ולתוס' א"צ לדחוק בזה תו ועמ"ש בסמוך

מיתבי מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל יש לראות דלמא שאני תלתן דמעט מעט הוא כו'. דהא ללישנא קמא אמר כל שכן תלתן א"כ י"ל לל"ב דוקא מקטניות אבל תלתן דומה לשבלים ואפשר עדיף משיבלים. ומה חזית שבלים דוקא אימא קטניות דוקאף

בפירש"י בד"ה הא כו' לתוספת בהיפוך הוא מתניתין רבי הוא יעו"ש

ד"ה אוכל כל זמן שלא דשן ומרחן משמע אם דש אח"כ ומירח בבית חייב כר"מ פ"ב ממעשר ד"ה ו' דלא כמ"ש בפסחים ט' א'. וכבר התבאר זה באורך בגמרא יעו"ש: בד"ה רבי מחייב שהכנסתן הוא גמר מלאכתן קודם המלילה כפירות גמורים עמ"ש בגמרא מזה

בד"ה ופרכינן כו'. ירדה תורת תרומה פירשתיו בגמרא דכיון דהבאה היה ע"מ לממרח א"כ ע"י הבאה זו יש מקום לחול עליה אם ימרח ועכשיו שמולל כבר הבאה היה שדיגון וראיית פני הבית עם מלילה דעכשיו חל חובת תרומה עלי' ולתוס' א"צ לזה יעו"ש

ד"ה אלא מאי תרומה כו' משמע מדבריו דאי אירע שמלל בי"ט מותר להפריש תרומה בי"ט ולא אמרינן דכיון דרוב הם מעי"ט, אף מיעוט שעושין בי"ט הוה בכלל גזרה דאין מגביהין ועיין לעיל ט' א' בזה: בתוס' בד"ה הא ר' יוסי כו'. פירשתיו יפה בגמרא דהתוס' לשיטתם במציעא פ"ח ב' וכפירש"י בפסחים ט' א' ולכן פירשו בהיפוך וגרסי ולרבי נמי ואין להאריך

גמרא מתיבי מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל כו' לא טבל תרומת מעשר כו' הנה תלתן מרש"י ד"ה כותש משמע תלתן דרבנן ולזה י"ל דסובר דוקא דגן תירוש ויצהר מ"ה ועיין פ"ב דתרומת בר"מ ה"א ובכ"מ שם מחלוקת הר"מ והר"א אבל ירק לכ"ע דרבנן וקטניות יש לעיין בי' אי הוה בכלל תבואה או בכלל ירק ומדפריך בפשיטות חבילי תלתן טבל האיך משכחת לי' ולא אמר אש ומלח ש"מ דאף אש ומלח אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ועיין פ"ב ממעשר בר"מ הלכה ג' ובכ"מ ולפי מ"ש מוכח מכאן

לא טבל של תרומת מעשר כו' מדברי רש"י כאן ד"ה שמו טובלו ובמיתה מבואר דמ"ה הוה טבל. ובר"מ ה' מעשר פ"ג הלכה י"ט כתב מכין מכות מרדות כתב המ"ל דחולק עם רש"י וסובר דמדרבנן הוקבע ולקמן אמר הואיל ונקרא עליו שם מעשר פירש"י ורחמנא אמר מן המעשר יראה מיתורא דקרא דהוה מצי לכתוב והרמותם ממנו מעשר כו' ועמ"ל שם. ואמת ממכות מרדות

כותש למה לי אמר רבא קנסא תניא נמי הכי כו' לא הבינותי אמאי לא כל"ק כותש לרבותא דאין מפריש מהעץ אע"ג שטעם עצו ופריו שווין וי"ל דמלת כותש מיותר הול"ל חבילי תלתן טבל מפריש מזרע לא מהעץ אלא כותש דוקא ורבא דאמר קנסא פירש"י על שהערים וגרם לעבור על ד"ת שהקדים מעשר לתרומה והר"מ ז"ל פ"ג מתרומת הי"ד פירש קנסא שגרם להפקיע מכהן תרומה גדולה ולולי דמסתפינא הייתי גורס ברש"י על שהקדים והערים דגרם לעבור על ד"ת שלוי הערים להפקיע תרומה גדולה מכהן וגרם לישראל לעבור על לאו ד"ת כו'. ואמנם הקושיא מבוארת במה דמייתי תנ"ה ומסיים כשם שתרומה גדולה מן הגמור ה"ה לתרומת מעשר כו' וזה סותר למ"ש רבא דאלו מטעם קנס היכי דישראל הפריש תרומה גדולה בשיבולים ומעשר ראשון ללוי בשבלים מטעם קנסא לית כאן בלוי קנס. ולטעם ברייתא כשם שת"ג מגמור ה"ה תרומת מעשר. וכבר עמד בזה המ"ל בפ"ג דתרומת הי"ג עיי"ש. ולבי אומר לי דפריך כותש למה לי הא בעי כתישה דתרומת מעשר בעי מדידה או אומד הקרוב למדידה ואיך יוכל לאמד בעודו הזרע בשרביטין דא"א כלל לאמד יפה ויראה לי דאסיפא דהתם פרק עשירי דתרומת משנה ו' כותש כו' ואם הפריש לא יאמר אכתוש ואטול העץ אלא נותן העץ עם הזרע דמיותר והי' ראוי לומר ואם הפריש כו' אלא נותן הכל אלא ודאי אף בהפריש בעודו בעץ או שיבלים צריך לכתוש ואח"כ ליתן העץ והזרע שניהם לכהן וכן מבואר ברמז"ל פ"ג מה"ת הי"ד אם הפריש שיבלים תרומת מעשר הרי זה כותש ונותן לכהן הזרע עם התבן. (עתוי"ט שם דלא כהרב דתבן בשבלים אין בה שום קדושה רק הכל קנס) ומפני מה קנסוהו כו'. ויהי' לפ"ז ודאי בעדיין לא הפריש הלוי תרומת מעשר צריך לכתוש וליתן אח"כ כשם שת"ג מגמור. ה"ה תרומת מעשר. אלא בהפריש בעודו בשבלים דיעבד מה שעשה עשוי כה"ג בישראל אם הפריש בשבלים. משא"כ בלוי קנס הוא שצריך יפה לכתוש וליתן התבן והזרע שניהם כתושים לכהן והשתא ודאי רק מטעם קנסא דאי כשם שת"ג זה שייך בלא הפריש משבלים משא"כ אם כבר עשה ועבר והפריש תרומת מעשר בשבלים אפ"ה קנסו וצריך לכתוש. ואתא פריך כותש למה לי היינו בכבר עבר והפריש שבלים ומשני קנסא ואדרבא הקנס הוא שצריך לכתוש ואח"כ כשחל עליו שם מעשר ממש כבר פטור מתרומת מעשר שכבר הפריש בשבלים תרומת מעשר וצריך אח"כ כשכותש להפריש תרומה גדולה כדעת הירושלמי הובא במ"ל שם וברייתא בעדיין לא הפריש משבלים תרומת מעשר אז הטעם כשם שת"ם. ומה אעשה שהר"מ ז"ל שם בה' י"ד כתב ברישא כותש ג"כ מטעם קנס ושם עדיין לא הפריש בשבלים תרומת מעשר ותיפוק לי' מטעם כשם שת"ב מן הגמור ה"ה תרומת מעשר וצ"ע

והוי יודע שהמ"ל שם בה"ג האריך בזה בדבר הירושלמי דשם דסובר היכא שאין חיובא דשניהם בבת אחת כל שהפריש תרומת מעשר בשבלים כשמירח דאז כבר נפטר מתרומת מעשר חייל עליו ת"ג יעו"ש (ומדויק לשון הגמרא דלקמן מן המעשר ולא ת"ג מן המעשר אלא ה"ק ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר ביחד הא בזאח"ז חייב וכירושלמי) והמ"ל הקשה מה קנסא. אדרבא יניחנו להפריש תרומת מעשר בשבלים. ואח"כ יחוייב ת"ג כו' ולדידי י"ל דמיירי בלא ראה פני הבית דא"נ מפריש לאחר מירוח תרומת מעשר כשיראה פני הבית אז מכבר נפטר מתרומת מעשר חייב בת"ג וכי אמר הירושלמי דכשהפריש אחר המירוח דפטור מת"ג (לשון) [לשוק] או כשהוא תוך הבית למ"ד כה"ג מהני ראיית פני הבית כדכתיבנא לעיל

ע"כ גמרא גופא כו'. שמו טובלו כו'. רש"י פירוש מקרא מעשר מן המעשר מיותר מן המעשר ובר"מ משמע מדרבנן עמ"ל פ"ג מה' מעשר הלכה י"ט יעו"ש ויראה להר"מ ה"ה אידגן ולא ראה פני הבית והפריש ממנו מעשר ראשון דשמו טובלו לתרומת מעשר דרק מדרבנן

ומה ראית האי אידגן והאי לא אידגן. רש"י פי' ומה ראית ולא איפכא והתוס' ד"ה הקשה ע"ז. ועיין מהרמשי"ף ז"ל והנה כפי משמעות רש"י ע"א בהא הא רבי והא רבי יוסי דמשמע מדבריו הכניס בשבלים ומירוח בבית נתחייב לא כשיטת התוס' מציעא פ"ח ב' ולא כמ"ש רש"י בעצמו פסחים ט' א' מערים כו' יעו"ש א"כ יש ב' דברים הגורמים חיוב מעשר א' מירוח ב' ראיית פני הבית פריך כפשוטו. ומה ראית לומר באירגן לחוד אעפ"י שלא ראה פני הבית דעדיין לא נתחייב במתנות לומר דהקדימו הלוי למעשר קודם ת"ג חייב בת"ג אימא כה"ג פטור והחיובא בכבר בבית ועודנו בשבלים דחייב כה"ג מה לי זה או זה ומשני האי אידגן ופירש"י חלה עליו חובת כהן. היינו באין מחוסר מעשה כ"כ גם אי מימלך לשוק כו' משא"כ בלא אידגן והרמז"ל פ"ג מתרומת הלכה י"ג כתב שכבר נתחייב משמע דוקא בשכבר ראה פני הבית. וכמ"ש התוספת בשבת קכ"ז ב' ד"ה האי אידגן יעו"ש

והנה כפי דעת הירושלמי שכל שהפריש תרומת מעשר בעודו שבלים מחויב אח"כ ליתן ת"ג כמ"ש המ"ל שם פ"ג מתרומת הי"ג יעו"ש א"כ יש לפרש ומה ראית להיפוך כשנטלו בכרי וראה פני הבית פטור מת"ג דמעשר מן המעשר ולא שניהם כאחד מעשר מן המעשר ות"ג כו'. משא"כ אם הקדימו בשבלים והפריש שם תרומת מעשר בעודו שיבלים אזי מחויב אח"כ ליתן ת"ג ג"כ או דגזרת הכתוב הוא אם הקדימו בשבלים שצריך להפריש מיד תרומת מעשר וכשימרח ת"ג או דמקיים קרא דכל תרימו הכל היינו אם אירע שהפריש תרומת מעשר בעודו שיבלים דצריך אח"כ לאחר מירוח להפריש ת"ג כסברת ירושלמי ומשני מסתברא האי אידגן וראה פני הבית אין סברא לומר מאחר שכבר נתחייב בתרומה גדולה וחלק הכהן בתרומה זו איך יפטור מה שקדם הלה ולקח קודם אלא ודאי כה"ג חייב בת"ג. ואהא מתוקמא רבויא דכל וקרא דמעשר מן המעשר לא ת"ג ותרומת מעשר מן המעשר מיירי בשבלים או קודם ראיית פני הבית דפטור מת"ג אם הפריש תרומת מעשר אחר מירוח וראיית פני הבית כדכתיבנא

תנן הקם המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל כו' רש"י פירש בשלא נתמרחו כו'. ותוס' פירשו במקלף הסובין מהם. והקשו על פירוש רש"י דבשבת אסור והיינו שרש"י פירש כיצד מוללן בי"ט ע"י שינוי הא שבת אפילו ע"י שינוי אסור וזה ודאי צ"ע. ואמנם קשה בלא"ה לרש"י היכי מיירי אי בבית הא רבי מחייב לעיל בהכניס למלילות הבאתך זו גמר מלאכתן ואי בשדה א"כ מצינו לאוקמי' אפילו במירחן כבר ודעתו להוליך לבית דאוכל עראי כל זמן שלא ראה פני הבית: