ראש יוסף על ביצה כב

הן אמת שבירושלמי בפרקין הלכה ג' ובשבת פרק כלל גדול פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש הביאו הפר"ח ג"כ דלר' יוחנן בישל נבלה בי"ט אין לוקה מתוך שהותר בישול לצורך וריש לקיש אמר לוקה והיינו דפליגי אי אמרינן מתוך חוץ הוצאה והבערה ואע"ג דהלכה כר"י שאני הכא דרבה ור"ח סוברין כוותי' דר"ל ואין להאריך יותר ומהשוחט מסוכנת מוכח דבשחיטה לא אמרינן מתוך

גמרא דאמר לך מני ב"ש כו' הותרה שחיטה שלא לצורך הארכנו במתני' דמכאן משמע אף בשחיטה אמרינן מתוך ופסק הלכה דוקא הוצאה והבערה לבד ויש טעם לזה כמ"ש המ"מ פ"א ה"ד מי"ט וב"י תצ"ה ותקי"ח ומ"א תקי"ח ותקכ"ז יעו"ש

לוקה משום מבשל גיד בי"ט ומשום הבערה לדידן בב' התראות הא בהתראה א' אין לוקה ב' בי"ט על בישול והבערה עיין מכות כ"א ור"מ פ"א מי"ט ה"ג ומיהו לרש"י בלא"ה אין לוקה על הבערה וה"ה לתוס' דהוה צורך קצת. וכדאמר ר"י פוק תנא לברא הבערה כו' ומבשל בשר בחלב ואוכל קסבר יש בגידין בנ"ט ולדידן אין בגידין בנ"ט. ואין חייב במבשל גיד בחלב משום בשר בחלב ולא נאסר בהנאה רק באכילה ועי"ד ומ"ש בפריי בסי' פ"ז

בפירש"י בד"ה. לא את הקטן. כל מילי דלאו צורך אכילה אפילו יהי' צורך היום קטן למולו. וכדומה אפ"ה לב"ש אסור וב"ה מתירין ויש בהו צורך כמ"ש רש"י לקמן ד"ה אלא מדלא אפליג באבנים והעד מדפרט ג' אלו ש"מ משום ב"ה ועיין ר"ן וב"י תקי"ח. י"א כלים אפילו אין בהם צורך כלל שרי לרש"י אפילו מדרבנן ולקמן מבואר דוקא שיש בהם צורך קצת ויבואר בפריי שם

ד"ה עולת נדבה דאלו עולת חובת היום כו' היינו קרבנות היום של צבור. אבל עולת ראי' לב"ש לא כמ"ש התוס' ד"ה השוחט ומלקא נמי לקי על עולת ראי' כדבעינן למימר שם בס"ד

ד"ה לוקה משום לא תעשה כל מלאכה (שמות כ"ף) סבור הייתי לומר דמלאכת עבודה רק שאר דברים אבל מלאכות העשויות באוכל נפש כמו שחיטה אין בכלל מלאכת עבודה ואין בו לאו אף בעולת נדבה כ"א בפסח לא כתיב עבודה כ"א לא תעשה כל מלאכה הכל בכלל ואוכל נפש הותר מאך כו' ועולה צורך גבוה לא הותר ובאיסורו עומד ומה אעשה שסתם אמר לוקה משמע בכל י"ט (עמ"ש בפתיחה בזה)

ד"ה ואין עירוב כו' ואע"ג דויעבירו נפקא בא ירמי' ופירש כו' יראת לפרש דאי הוצאה בכלל לא תעשו מלאכה בשבת י"ל בי"ט שרי הוצאה דלאו מלאכת עבודה היא דמלאכה גרועה הוא אלא אפילו מויעבירו דאמר בשבת צ"ו ב' גמר [העברה העברה מיוה"כ מה להלן] ביום אסור א"כ י"ל ה"ה י"ט בא ירמי' ופירש די"ט שרי ומיהו יש לראות בי"ט משמע פסח ועמ"ש ברש"י ד"ה לוקה (עמ"ש בפתיחה)

בד"ה פליגי כו'. ויעבירו כו' וירמי' הי' מזהירן על השבתות. עיין מהרש"א ויראה לפרש דאי ירמי' הי' מזהירן מ"ה או דלא גזרו עדיין על שלא לצורך כלל אף מדרבנן ביו"ט. א"כ הי' להוכיח סתם לא תעשה מלאכה ביום השבת דמסתמא ל"ד הוצאה עברו אלא ודאי מזהירן בהוצאה שלא לצורך כלל כי סתם משא היינו שלא לצורך היום כלל. ואמר הלואי שבת חמורה לא יזלזלו בה שהוא איסור תורה. וכמתמיה נהי שבי"ט אתם עוברים הוצאה שלא לצורך כלל שאסור מדרבנן הלואי תזהירו ביום השבת אבל אי הוצאה לגמרי מותר בי"ט בא להורות דין דשרי בי"ט ועיין מהרמשי"ף ז"ל ואין להאריך

בתוספת בד"ה השוחט כו' ר"ע כו' בהדיא כו' לדיוקא דשלמי נדבה פטור כו'. וא"ת אפילו ב"ה כו' דלא אהדרי' עכ"ל. מ"ש ר"ע בפסחים ה' ב' אמר רבא כו' וזה לשיטתם שם דביעור הוי צורך היום קצת. (עם דהוי ב"י ניתק לעשה ואין עובר המשהה ע"מ לבערו) אבל לרש"י י"ל מר"ע אין ראי' דלית לי' מתוך היכי דליכא צורך קצת ולדידן גם זה אליבא דרש"י ועולת נדבה ודאי צורך קצת הוה שלא יהא כירת רבך ריקן כמ"ש התוס' לקמן ד"ה ה"ג. ואמר ב"ש הוא דלית להו מתוך אף צורך קצת כל מילי דלאו אכילה קטן למולו ולולב כו' ומ"ש דלוקה על עולת ראי' אע"ג דחגותם לאו הבא מכלל עשה מ"מ כל שלא בא היתרו בפירוש רק ספק הוה אי עולת ראי' קריבה ביו"ט מלה' או לאו בא הכתוב ואסור מחגותם וודאי בירור הספק אהדרי' ללאו קמא משא"כ לב"ה מתוך כו'. הותר בפירוש עולת נדבה דהוה צורך קצת כמ"ש לקמן ד"ה ה"ג ובא הכתוב ואסר מלכם. לא אהדרי' לאיסורא קמא רק עשה. (עמ"ש בסי' ג"ו וש"ה בזה) ותירצו דאתא לאשמעינן שלמי נדבה פטור לב"ה דאית בהו צורך הדיוט אכילה ממש רק מלכם לא אהדרי' לאיסורא קמא ומוכח מדאמר עולת נדבה ולא אמר רבותא ( שלמי נדבה אבל אי אמר עולת חובה הא שלמי נדבה חייב ורבותא) עולת חובה דל"ת כל דלה' משא"כ עכשיו עולת נדבה ודאי גרע משלמי נדבה וכח דהיתרא דפטור ממלקות עדיף טפי ועיין לח"מ פ"א מי"ט הט"ו ודבריו צ"ע וישוב דעת. דמה קשיא לי' בדברי הרמז"ל יותר מרבה ור"ח דאית להו מתוך כב"ה כמ"ש התוס' לקמן ה"ג ועוד דודאי דוקא בהוצאה והבערה אמרינן מתוך לא בשאר מלאכות דלא כסוגיין וכבר ביארתיו בגמרא גם משנה לקמן כ"ג השוחט המסוכנת אם יש שהות לאכול בעינן מטעם הואיל (עב"י תקי"ח) לא מטעם מתוך ואפילו אין שהות דיש צורך קצת הפסד ממון דהא מפתח של כלים אם מתירא שיגנוב שרינן בסימן תקי"ח דהוה צורך קצת כ"ש מסוכנת ש"מ דבשחיטה וכדומה ואף בבישול לא אמרינן מתוך. והרמז"ל נמי סבר לא אהדרי' היכי דהי' היתר מפורש וכדכתיבנא

בד"ה דלמא כו'. שאין לצורך י"ט כלל עיין ר"ן. ותקי"ח אי כלים שאין בהם צורך כלל אסורין מדרבנן. לרש"י דוקא אבנים

ד"ה ה"ג כו' ביארתיו בגמרא ובאורך. (עמ"ש בפתיחה) וכפי הנראה הכין הלכתא לדידן כרש"י ודוקא הוצאה והבערה אמרינן בהו מתוך אף שלא לצורך כלל מ"ה. ומדרבנן אסור שלא לצורך כלל אף בכלים כל שאין בהם צורך כלל ויבואר אי"ה בפריי ובתקי"ח וכאן אין להאריך

ע"ב משנה ב"ש אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן. וב"ה מתירין מלת חלה ה"א נקבה. והעד חלתה ועיין ש"ך יו"ד שכ"ד אות ב' ובצוהר התיבה ועמ"ש במלת ביצה ג"כ הא נקבה

אמר הכותב הך מתניתן ושמעתין דילן יש בהם קצת מהעומק והעיון ואפרש כפי חילי. ואקדים הקרמה אחת וזה תוארה דבר ידוע שאין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת ויו"ט אבל מתנות זרוע כו' אפילו נשחטו מאמש מותר להפרישן בי"ט שאין טובלין וגם ניכרין הם עמ"ש ברש"י מזה) וחלה יש לה דין ממוצע בלש ביו"ט מפריש לש מעיו"ט אין מפריש ביו"ט זהו תורף הקדמת הזאת שרצינו לבאר ואמנם תצטרך לתוספת ביאור כי בטעם מחלוקתן אין מוליכין יש לומר ג' טעמים א' שלא התירו חז"ל רק הפרשת עיסה לתקן אבל לא להוליך ב' מפני הרואים שיסברו בלש אמש שהפריש היום ונותן לכהן דאל"כ הי' נותן מאתמול ונמצא יבאו להתיר הפרשת עיסה שנילושה מאתמול להפריש היום ביו"ט וזה הטעם שייך במכ"ש בתרומה כאמור וזה כרמז במ"ש התוס' ד"ה אין מוליכין שיסברו שתרם היום וכדכתיבנא. ג' גזירה הולכה אטו הפרשה שאם תתיר הולכה לכהן יבא להתיר אף הפרשה ואמנם ב' טעמים אלו לא שייכים אלא בתרומה ועיסה שנילושה מאתמול ובמתנות אין שייך כלל דמותר להפריש בי"ט אף נשחטו מאתמול משא"כ לטעם שלא התירו חז"ל רק ההפרשה לא הולכה צודק אף במתנות כאמור ולפ"ז ב"ש דאמרי אין מוליכין חלה ומתנות לכהן לא זו אף זו קאמר לא מבעיא חלה דאיכא למיחש לב' טעמים אחרונים ואפילו לש היום איכא חששא יאמרו מאתמול לש והיום תרם אפילו מתנות שאין חשש זה דמותר להפרישם בי"ט אפילו נשחטו אתמול אפ"ה לא התירו רק הפרשה אבל לא הולכה

והך מתניתן אדחייה מהלכה ממה דמסיק לקמן דהלכה כר' יוסי דאף בתרומה מתירין ב"ה וחלה ומתנות אף ב"ש מודים דשרי וכ"כ הרמז"ל בפירוש המשניות. והנה יש מקום לומר לקיים שניהן וברייתא מיירי בלמוד לאכול אצלו לפירוש התוס' כאן ד"ה אין מוליכין ומתניתן באין למוד לאכול אצלו (פירוש למוד רגיל הכהן לאכול בבית של זה או רגיל בעה"ב זה לשלוח לכהן מזונות תמיד משל חולין ואתכא דידי' סמיך תמיד). ולפ"ז בלמוד אין כאן חשש הרואים שיסברו שחולין שולח לו או הולך לביתו שרגיל כו'. ולכך אפילו תרומה מתירין ב"ה. וב"ש אוסרין הואיל ואין זכאי בהרמה אין זכאי בהולכה. אבל מתנות וחלה שזכאי בהרמה זכאי בהולכה ומתני' מיירי באין רגיל אצלו דבתרומה ב"ה מודים דאסור הולכה או לבא לביתו מפני הרואים שיאמרו תרם היום ויגביהו תרומת ומעשרות בי"ט. ואם היא גזרה לגזרה קרובה היא אבל בחלה ומתנות פליגי לב"ה אין חשש הרואים דיאמרו נילושה היום וב"ש אמרי אדרבא הרואים יאמרו שמאתמול נילושה והופרשה היום אלא דמשמע לי' לתלמודא דמתני' וברייתא תרווייהו באין למוד או תרווייהו בלמוד. ועוד דעכ"פ מתניתן קשיא אהדדי דל"ש כלל ב' טעמים אחרונים רק אי התירו הולכה או לאו וע"כ פריך ממתניתן ואמר דלא כר' יוסי ולזה יש רמז ממאי דאמר קס"ד שנשחטו מאמש ולא הזכיר נילושה מאמש דעיקר הקושיא ממתנות כדכתיבנא

והנה בדמאי פ"ד מ"ד מי שקרא שם כו' הובא בתוספת כאן ד"ה אין מוליכין. מחלק בין אין למוד לאכול אצלו אסור ובלמוד מותר וכתב הר"ש שם והתיו"ט דלמסקנא דהלכה כר' יוסי הך מתניתן דדמאי כב"ש ולא כב"ה יעו"ש. ולפ"ז אדחייא מתני' דדמאי מהלכה או כר' יהודא ואחרים כמ"ש הר"ש שם. ואמנם הרמז"ל בפכ"ג הי"ו עשבת העתיקה ופסקה להלכה ובפ"ד מ' י"ט הכ"ו פסק כר' דב"ה מתירין אף תרומה להוליכה לכהן צריך להשוותם יחד ואמנם כפי הבנת הר"ש ז"ל שם בדמאי דאתיא כב"ש או כאחרים ור"י החילוק בין למוד לאכול אצלו הוא כפשוטו דבלמוד אין כאן נתינה תרומה לכהן בשבת רק כאוכל חולין אצלו מאחר שלמוד לאכול אצלו ובאין רגיל הוא נתינה ממש ולא התירו חז"ל נתינת תרומה לכהן וכ"ש להוליך לביתו של כהן בשבת ויו"ט. אבל הרמז"ל יסבור כפירוש התוספת כאן ד"ה אין מוליכין דג"ה דהכא מיירי בלמוד הוא דשרי בתרומה וב"ש אסור אף בלמוד ומתני דדמאי ע"כ דוקא כב"ה אתיא לא כב"ש כמ"ש בירושלמי ישפא הדא מהדא והדא מהדא (עיין ר"ש שם) כלומר דמאי לטלם היינו לתנם כיני מתני' כו' וכאן