ראש יוסף על ביצה יט

הכרע לאוקמי' במקושרין מתני'. בשלמא אי הוה אמר אמורא אחרינא כן בדורות הראשונים והוה מקשה מינה לאמורא בדרא בתראי דמוקי בכיס א'. והוה משני להך. אמורא ע"כ אמורא בדרא קמא הוה ידוע לי' מאיזה הכרח דמתניתן במקושרות מיירי שפיר. דלמ"ד ב' כיסין מחלוקת אין הכרע משא"כ דההוא אמורא גופא דמוקי בכיס א'. מוקי לדדות וע"כ סברא פשוטה דמשמע לי' כן. ומנלן דאידך פליג עלי' בהכי ואמנם מדברי פר"ח תצ"ז הבנתי זה דלמ"ד בכעין כיס א' מחלוקת. ע"כ בהכרח מתני' במקושרות מיירי. דאל"כ מה אשמעינן מתני' השתא ב' כיסין נפרדים כ"ע מודים מנה מונח כ"ש יונים וא"ש ואי"ה יבואר בפריי

בפירש"י בד"ם זימן שחורים ולא היו שם עוד כו'. ודאי המזומנים הלכו כו'. וכן שנים ומצא שלש. ואין מכיר המוכנים כו'. מ"ש ולא היו שם עוד. י"ל ה"פ דאי הי' בכל קן ב' זוג שחורים ולבינים ממ"נ אי הזמין כולם. ובא' נשאר שחורים ובא' לבינים מותרים דבהנך ליכא ריעותא ואמרינן ב' זוג הלכו להם ואלו נשארים. ואי לא הזמין רק בא' שחורים ובשני לבינים. ונשארו במקום שחורים רק לבינים וכן להיפך: פשיטא דאסורים דאמרינן המוקצין נשארים אלא אפילו לא היו עוד. אפ"ה לא אמרינן אתהפך רק מעלמא אתו רוב וקרוב כו'. ועיין פר"ח תצ"ז פי' בע"א וב"ח אין בידי כעת. ומ"ש ודאי המזומנים הלכו להם. כבר נתבאר שהר"מ כתב ספק מוכן ובארתיו ומ"ש שנים מצא שלשה ואין מכיר המוכנים זה פשוט. ויותר הי' להשמיענו דאין מכיר השלישי דאי מכיר השלישי שמעלמא לא דידי' וב' הנשארים אין מכיר שרינן דטעמא דחד מערב (כו') [ליכא[. ואם נאמר כטעם הנך אזלי לעלמא כולהו הוה א"ש. אלא שהמ"א בתצ"ז אות מ"ד לא כ"כ הביאותיו לעיל

בד"ה זימן בתוך הקן. ומצא לפני הקן ובתוך הקן לא מצא כלום דאי מצא בתוך הקן לאו ריעותא הוא. בזה מותרין כמו שלשה ומצא שנים או שנים ומצא שלשה ומכיר הג' שמעלמא כמ"ש לעיל בד"ה הכל חולין כו'. שאין מניח חולין אצל מעשר והוה ודאי ושרינן איסור תורה וכמ"ש התוס' ד"ה הכל חולין ולמ"ד בכעין כיס א' מחלוקת בסיפא (ה"ז)] ה"ה] ברישא אבל ב' כיסים נפרדים רבנן מודו מעורבים ולמ"ד ב' כיסים נפרדים מחלוקת ה"ה רישא הכל חולין אף ב' כיסים נפרדים ועיין ר"מ פ"ו מהלכות מעשר שני פסק כמ"ד ב' כיסים נפרדים יעו"ש ועכ"מ שם. ויראה מדאמר כאן לימא מתניתן רבי הוא וכיחידאה בפירש"י ד"ה לימא כמו שהגיה מהרש"ל ז"ל. אם כן מבואר דהלכה כחכמים דברייתא ועיין ירושלמי כאן ואין להאריך

בתוספת בד"ה איכא חד וד"ה חד כו'. כבר פירשתיו בגמרא וספק מוכן דלא אתרע די"ל שנים נשארו במקומן שרי אף בשל תורה כל דלא אתרע ויונים עשוי' לדדות אחד אחד כאמור

בד"ה הכל חולין כו' וי"ל כו' תלינן הכל חולין. תלינן ל"ד ודאי הוה דשריין ספק תורה. ועיין מהרש"א ז"ל דלפ"ז בהניח מאתיים ונמצא מנה הכל חולין נמי ודאי דאין מפרידין זה מזה. אם כן מה פריך מתני' דלא כרבנן. בשלמא לרש"י פריך שפיר כמו שדרך שלא להפרידן. ה"ה דרך לפרוח כולהו בצוותא חדא. ומתרץ ר"י ור"א יונים דרך לדדות א' א'. ושנים נשארו. משא"כ לתוספת ע"כ ודאי הוא וביונים אין ודאי עכ"פ. ואיך פריך מהתם לכאן ואי ספק מוכן אסור. מכל מקום מהתם אין קושיא

דף י"א ע"א גמרא לימא מסייע לר"ח כו'. אמר רבא ב' קינין זו למעלה מזו כו'. סרוכי סריך כו'. לכאורה מכאן מוכח דספק מוכן אסור דלא כרשב"א בעה"ק הובא בב"י תצ"ח. ומ"מ פ"ב מי"ט ופר"ח תצ"ז דספק מוכן שאין קרוב ליגע באיסור תורה שרי דאם כן מ"ט כאן אסור. י"ל בקן שאין מזומן הי' ד' זוג וכאן זוג א' ולא מצא באין מזומן כלום (דאי מצא אין שם ריעותא. ואמרינן מסתמא הם שהיו מאתמול הם כאן. ואם כן אותם שלפני קן מתוך הקן הם. ומותרין משא"כ שלא מצא באין מזומן כלום ע"כ הלכו ממקומן אמרינן דאסורין שלפני הקן) אמרינן שפיר דאסורין. דרוב וקרוב הוא. ואי [קשי'[ פשיטא י"ל דה"א מדדין אין דרכן לאשתרבובי או סרוכי בכותל השוה ממטה למעלה או להיפך. קמ"ל, ואדרבא לכאורה מכאן ראי' לרשב"א דספק מוכן באין קרוב ליגע בשל תורה שרי דאל"כ לוקמי' בפשיטות ב' קינין זו אצל זו ושניהם שווין וקמ"ל ספק מוכן אסור. אלא ע"כ ספק מוכן שרי. ואי דבא' רוב פשיטא: דלפני הקן דרך להיות קצת דף בולט כמ"ש רש"י כאן. ואם כן מדדין מקן זה לזה. ולכך צריך לומר ממעלה למטה או להיפוך בעלי' והבן

והוי יודע שבב"י ס"ס תצ"ז. על מ"ש רי"ו דין דרבא כתב דלר"ח א"צ לזה. וכוונתו דמדדה ואין תוך חמשים שובך. ויש למעלה או למטה ומצא במזומן לפני הקן שרי דאין דרך לאשתרבובי או לסרוכי ומ"ש הב"י מצאו במקומן. צריך לדחוק דל"ה אלא לפני הקן דבמקומן פשיטא מותרים לכ"ע דלא הוחזק ריעותא. ועט"ז. ופר"ח כתב דרבא מסברא פשוטה אמר דמחמת קושיא מנלן חלוקה שני' סרוכי והמעיין ברש"י כאן ד"ה ולא מבעיא דאשתרבובי פשיט לי' מסברא דנפשי' דדרך הוא עד דלא הוצרך לתנא לאשמעינן ועיקר רבותא סרוכי ולפ"ז לר"ח דקיי"ל כותי' סרוכי שרי ואשתרבובי אסור. ולרבא אין שם אלא הם אשמעינן אפילו שיש רובא דעלמא הלך אחר הקרוב. ומיהו לר"ח מוקי לה בקרן זויות ויבואר אי"ה בפריי בתצ"ז. וכאן אין להאריך. ומ"ד ספק מוכן אסור י"ל דלא מוקי זה אצל זה דכבר אשמעינן לקמן בדף כ"ד ספק מוכן ואין לחלק בין קרוב ליגע בשל תורה או לאו והבן

מתניתן ב"ש אומרים אין נוטלין העלי לקצב בשר. וב"ה מתירין יש בכאן שלש שיטות השיטה א' הוא פירש"י כאן. ע"ד א' ד"ה את העלי וד"ה תורת כלי דעלי זה רק מלאכתו לאיסור אית בי' לא מוקצה מחמת חסרון כיס והרי אקומתא דשבת קכ"ג ב' אוקומתא בתרייתא לא אוקומתא קמייתא שם א' דהוה כסיכי זיירי ומזורי כו' (משום דאוקומתא קמייתא הוא. אם נאמר מוחלפת או ההוא דהשוחט או הנך משניות) ופלוגתייהו כלי שמלאכתו לאיסור לב"ש לצורך גופו ומקומו אסור. ולב"ה לצורך גופו שרי אף בלא שמחת יום טוב והו"מ לאשמעינן זה בשבת וכדומה אם לא רבותא דב"ש, עיין תוס' שבת קכ"ג ב' יעו"ש. ומיהו י"ל דאשמעינן כאן דין דלא נימא דב"ה חיישי לטרחא יתירא כובד הדף צריך טרחא וחיישינן דלמא ממליך ולא יקצב עליו בשר. ואף דנשמע ממוליכין טבח וסכין ובהמה. אפשר זה חייס על העלי שלא יקלקל מקופץ והוה טרחא שלא לצורך קמ"ל דלא חיישינן להכי

שיטה הב' הוא שיטת התוספת כאן ד"ה אין נוטלין דאוקומתא קמייתא עדיפא ומיירי במוקצה מחמת חסרון כיס ואפ"ה מתירין ב"ה משום שמחת יום טוב (וזה עפ"י שיטת ר"ת לעיל ט' ב' ד"ה אמר ר' יוחנן דבאמת מוחלפת ההוא דשוחט. וב"ה מתירין משום שמחת יו"ט. ה"ה חסרון כיס מתירין משום שמחת יום טוב ואף ברא"ש איתא זה שיטת ר"י. וכנראה שר"י חולק על ר"ת לעיל עיין רא"ש היינו דחולק דבעי הזמנה באפר אבל על פירוש מוחלפת אין חילוק יעו"ש ויבואר לקמן)

שיטה הג' הוא פירוש הר"ן ז"ל. במתניתין דב"ש דאוסר מטעם עובדין דחול יעו"ש. ולפ"ז לק"מ לפלגו בשבת וכדומה או לפלגו בלצורך מקומו דהוה רבותא לב"ה אף שאין צורך שמחת יום טוב שרי. די"ל דאשמעינן דל"ת דהוה עובדין דחול תרתי. עלי מלאכתו לאיסור. וגם עובדין דחול אפ"ה שרינן יעו"ש. ועיין או"ח סימן תצ"ט בט"ז ו'. יש ליישב דבריו. אבל מ"ש המ"א אות י"א דאפילו בסיכי ומזורי שרי כמ"ש התוס'. ובאמת לר"ת יצדק זה. משא"כ לדידן דלא מחליפין שום אחת מהמשניות והשוחט נמי כדקאי קאי. ע"כ צריכין להנך שינויא דלעיל דתורת כלי עליו ומלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו ומקומו כפירש"י שם ועיין פר"ח וצ"ע :ועיין תוי"ט כאן ובספר חמד משה ואי"ה יבואר בפריי בתצ"ט ס"ה. ומ"ש הרע"ב דעלי אין תורת כלי עליו זה לא כאוקומתא בתרייתא ואוקומתא קמייתא שם דמשני בסיכי כו'. לא שאין תורת כלי עליו. ואפשר באין תורת כלי אסור אפילו משום שמחת יום טוב אפילו מאן דמהפך ההוא דהשוחט

ודע דהרא"ש ז"ל. הביא סייעתא מירושלמי שמבואר שם דאפילו העלי דהוה כסיכי יורי ומזיירי נמי שרי לב"ה יעו"ש. והנה י"ל זה אם נאמר מוחלפת ההוא דהשוחט ועוד דהירושלמי לשטתי', כפי הנראה שם עלה דמתני' השוחט חי' ועוף יחפור בדקר חברייא אמרין עשה דוחה ל"ת כו' דלא כר' זריקא לעיל זיין ב' אלא באין לו ד"נ וחופר לכתחלה ופליגי ב"ש וב"ה בהא לב"ש מותר לשחוט דלא אסרה תורה לשחוט. ומאחר שישחוט תו מ"ע דכיסוי דוחה לל"ת דיו"ט (כרבא דשבת כ"ד ב' די"ט רק ל"ת לחודא) וב"ה אוסרין לשחוט דלכתחלה לא ישחוט ולא לכסי ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה חפירה גמורה דעשה דוחה ל"ת דיעבד. וא"כ תו לא קשיא כלל הך דהשוחט אמתני' דהעלי דודאי משום שמחת יום טוב התירו ב"ה שבות דרבנן מוקצה דסיכי זיירי ומזורי לא איסור תורה שידחה לכתחלה עשה לל"ת. אבל לדידן לתלמוד בבלי דר' זריקא אמר והוא שיש ד"נ ואין חולק ע"ז א"כ בהכרח אם אין מחליפין שום א' מהמשניות ודאי דכפירש"י הוא וכ"ה דעת הרי"ף. והמחבר שזכר רק מלאכתו לאיסור. לא מוקצה מחמת חסרון כיס כאמור

והוי יודע שבשבת קכ"ג א' הגירסא איתבי' בית שמאי אין נוטלין העלי ובית הלל מתירין ושווין כו'. ומהרש"ל מחק המשנה דאין קושיא קושיא רק מהברייתא והנה י"ל דמקשה ממתני' נמי דמפלגי בי"ט לא בשבת ש"מ בית הלל מתירין משום שמחת יום טוב אלמא מלאכתו לאיסור לצורך גופו אסור אלא דמוחק זה דאם כן איך משני אמתני' בסיכי זיירי ומזורי והא למאי דלא מחליף ההוא דהשוחט ששנוי'. בעדיות ודאי לאו בטעות נישנית שבעדיות דקדקו וכל העיד הלכתא וע"כ מתני' רק במלאכתו לאיסור. רק מברייתא ושווין מקשה דאסור להחזיר. וע"ז משני שפיר דברייתא מיירי בסיכי כו'. וברישא תרי תנאי אליבא דבית שמאי ובית הלל בפלוגתא דהשוחט דודאי מתני' לא מחליף מאחר ששנוי', בעדיות מקולי ב"ש כו'. ולברייתא. תנא דברייתא אומר בהיפוך דב"ש לחומרא בשמחת יום טוב וב"ה לקולא. ולכן אפשר [לאוקמא] בסיכי ומזורי אבל המשנה א"א לאוקמי' בהכי אלא כאקומתא בתרייתא דלקמן מחמה לצל ואי"ה בפריי יבואר וכאן אין להאריך וכדכתיבנא: