ראש יוסף על ביצה יח

יותר ואי הזמין כולם. ואין צריך לו אלא ב'. או ג. עיין ב"י ופר"ח תצ"ז. מ"ש בדברי רש"י אלו יעויין שם

בד"ה ולו פתחים הרבה נעולים או פתוחים. עיין פירוש המשניות להרמז"ל פ"ז מ"ג דאהלות מה שפירש לענין קבר סתום ולא הי' לי פנאי כעת לעיין בי' כראוי יעויין שם

בד"ה כולם טמאים כו'. חכמים גזרו עתוי"ט אהלות פ"ז מ"ג ולקמן ל"ח א'. ועירובין ס"ח א' משמע מן התורה כל הפתחים שתחת המשקוף טמאים וכבר דברנו מזה בגמ' דאפשר לרבא הוא דמדרבנן דבד"ת קיי"ל אין ברירה

בד"ה נפתח אחד מהם אחר מיתת המת. משמע הא קודם לא מהני כיון שלא הי' מחשבה להוציא דרך זה. ואפשר דחישב דב"ה לאחר שימות המת ה"ה נפתח לאחר שימות וזה דוחק ויבואר עוד אי"ה

בד"ה אף משימות המת. וקס"ד דבברירה פליגי ובכלים שהי' בין מיתה למחשבה כו' ולא ירדה טומאה (כ"ה הגי' דפוס ברלין ובד"א הואיל וירדה טומאה. (טומאה) לפתחים ולפי זה מלת ל"א ט"ס ויראה דגי' ברלין נכונה ומלת הוא"י נפל טעות והדפיסו הואי"ל) ולמאי דס"ד השתא בנפתח א' מהם נמי פליגי וטהורים דתנן לעיל לדברי הכל מכאן ולהבא עיין מהרש"א ז"ל. דתוס' ורש"י כחדא הם (ומלת נוטה י"ל) ואמנם ראוי שתדע כי אין לומר לס"ד דלב"ש אין ברירה וממילא מכאן ולהבא נמי טמאים דתלוי חדא באידך הואיל וירדה תו אין מחשבה מועלת להוציא אף מכאן ולהבא ולב"ה יש ברירה ולמפרע טהור וכל שכן מכאן ולהבא דהשתא לא קשיא קושיות תוס' לפלוגי בנפתח דנקט פלוגתייהו בחישב לב"ש טמא אף מכאן ולהבא ולב"ה אף למפרע טהור ונקיט מלתא דפסיקא זה ודאי אין סברא דמנלן לאפושי פלוגתא כ"כ אימא רק מכאן ולהבא פליגי בחישב ולא הוה מקשה מידי ואמנם מהרש"א ז"ל הקשה דלמא כ"ע סברי יש ברירה אף ב"ש. אלא דלב"ש מחשבה אין מועלת להוציא מידי טומאה הואיל וירדה תחלה טומאה לפתחים. ואף מכאן ולהבא טמא. מכל שכן למפרע דל"ש ברירה בכאן דמחששה אין מועלת כלל להוציא מידי טומאה. וב"ה סברי מחשבה מועלת מכאן ולהבא וממילא למפרע טהור דיש ברירה ולא קשה קושיות התוס' לפלגי בנפתח דכ"ע אף ב"ש מודים דטהורים למפרע דיש ברירה, דגם זה אין סברא דאי הוי עולה על דעת המקשן דסברא נכונה הוא לב"ש דאין מחשבה מועלת. אם כן מנ"ל להקשות אימא דכ"ע אין ברירה ופליגי בהא ב"ש וב"ה מכאן ולהבא בחישב לב"ש לא מהני מחשבה מכאן ולהבא. ולב"ה מהני מכאן ולהבא

עוד הקשה דלמא בנפתח כ"ע מודים ב"ש דיש ברירה על ידי מעשה הוברר הדבר. אבל בחישב סובר דמחשבה כל דהו לא הוברר למפרע. ומש"ה ל"פ בנפתח דודאי אין לחלק כלל. אי מודים ב"ש דחישב מכאן ולהבא טהורים ויש ברירה בנפתח פשיטא דה"ה חישב דיש ברירה למפרע. ועל זה הוקשה לו. א"כ הדרא קושיות התוס' לדוכתי' לפלגי בנפתח דמדסידר פלוגתייהו בחישב י"ל דטעמא משום מכאן ולהבא פליגי ב"ש וב"ה. אבל למפרע אף ב"ה מודים דטמא טוב הי' להשמיענו פלוגתייהו בנפתח וליכא למטעי. דע"כ בלמפרע פליגי ומטהרי ב"ה דלהבא ודאי אף ב"ש מודים דטהור בנפתח. וכ"ת דה"א בחישב אף בית הילל מטמאין להבא זה אין תלוי בפלוגתא זו לאשמעינן זה במקום אחר וכאן בעיקר פלוגתא הי' להשמיענו בנפתח למפרע כאמור. וע"ז תי' התוס' רבותא אשמעינן בפלוגתא לב"ה אף חישב אמרינן הוברר למפרע ועל זה הוקשה מהרש"א דודאי אין לחלק בין נפתח לחישב אי מכאן ולהבא טהור פשיטא דלמפרע טהור למ"ד יש ברירה כמו נפתח ותי' מכל מקום קצת רבותא יעויין שם. ועמ"ש בתוס' מזה יעו"ש. ומה שכתב רש"י וטהורי' דקתני לעיל. לד"ה מכאן ולהבא. לרבה ור' הושעיא פשיטא דהכין הוא אלא לס"ד ל"ת דטהורים לעיל לד"ה למפרע הוא דכי פליגי בחישב לב"ש לית להו ברירה. אבל בנפתח אף לב"ה ברירה אלא דז"א דאין לחלק בין נפתח ובין חישב כמו שכתב מהרש"א ז"ל

בתוס' בד"ה בית שמאי כו' לפלגי בנפתח כו'. דאין לומר דה"א חישב מכאן ולהבא נמי טמא אף לב"ה זה הי' להשמיענו במקום אחר דל"ש לפלוגתא דהשתא נמי דנקט בחישב י"ל דפליגי אי מהני מחשבה וע"כ דלא חייש לטעות זה דלמקשה אין זה סברא כלל. דודאי מהני מכאן ולהבא כו'. ותירצו דרבותא אשמעינן דאף חישב הוברר אף דאין לחלק. מכל מקום קצת רבותא. ועיין מהרש"א ז"ל ברש"י ד"ה אף משימות יעויין שם

ע"א גמ' א"נ כו'. ואתי לאמנועי משמחת יום טוב. עיין ב"י תצ"ז וש"ע שם. מכל מקום טרחא דל"צ. ואפי' הזמין כולם וצורך לכולם יעו"ש ויבואר בפריי שם

משנה זימן שחורים כו'. הך מתני' אית דברים בגווה ואפרש כפי כחי בעזה"י. הנה מיירי במדדין או מופרחין קצת. דאלו מופרחין גדולים אמרינן לקמן הצד יוני שובך ואסורים משום צידה (עמ"ש בדף י"א א' ברש"י ד"ה מפורחים גדולים כו'. ומיהו במדדין אם אין בחמישים אמה שובך או בקרן זויות שרינן כי מצא לבינים במקום שחורים ושחורים במקום לבינים. אבל במופרפין קצת אסור דמעלמא אתי וטעם האיסור הואיל ומצאו שלא במקומן שהיו בקינים מובדלים (עיין רש"י י"א א'. וכאן ד"ה כגון שהם בקנים מובדלים. ועיין הג"א ובש"ע תצ"ז) וע"כ יש ריעותא ומסופקין אי איתהפיכי או מעלמא אמרינן רוב וקרוב הלך אחר הרוב אפי' קורבה דמוכח כי הא שמצאו שחורים ולביני' ועיין תוספות ב"ב כ"ג ב' ד"ה רוב כו'. ואפי' ליכא דף ולא ב' קנים זו למעלה מזו הכין הוא לדידן דקיי"ל כר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב

והר"מ ז"ל בה' יום טוב פ"ב ה"ו כתב זימן שחורים כו' שאני אומר כו'. וכל ספק מוכן אסור וכנראה מפי' המשניות דמשום ספק אסר לה. ואף על גב דקיי"ל כר"ח שכ"פ בפט"ו מה' גזלה ואבדה ופ"ט מרוצח כר"ח. וכ"ת דנ"מ במדדה. ויש תוך חמישים שובך מועטים מכאן. אפי' הכי אסור משום ספק הא ליתא דקורבה ד"ת היכי דליכא רובא. ויש לומר דנ"מ ב' קינין זה אצל זה ושווין וקרוב והוה ספק מוכן ואסור. א"נ למ"ש ביו"ד רצ"ד בחביות בכרם של ערלה דשרי מטעם דגנב לא מטמין שם. ומה"ט ענבים אסורים וזה מרמז"ל פ"ו ממ"א. וע"כ דיותר סברא מקורבה דמוכח עט"ז שם אות י"ז א"כ י"ל שחורים ולבינים אפשר הוי יותר מקורבה דמוכח ובאמת דחי לה בדף כו' אבל למאי דקיי"ל כרב אשי ספק מוכן אסור. דל"ד בקרוב ליגע בשל תורה דלא כרשב"א בעה"ק. אם כן אתיא מתני' כפשטא בלא דף ואסור מטעם ספק מוכן וכדכתיבנא (דברי הלח"מ פ"י ממ"א הי"ג לא הבנתים כעת. מ"ש. דמש"ה צריך טעם בחביות דיי"נ יעויין שם וענבים טעמא בעי ואי"ה יבואר דל"ש בהו יי"נ)

והמחבר בא"ח תצ"ז סעיף י"ב היפך וכתב זימן שנים ומצא שלשה או שחורים ולבינים אסורים. וא"י על מה. שהר"מ ז"ל וטור העתיקו כסדר ואולי אם נאמר דשחורים ולבינים מטעם רוב וקרוב כו'. יהי' זה דין פשוט בכל איסורין ול"ד בדשיל"מ. ואמנם הדין הב' שנים ומצא שלשה רק בדשיל"מ עד"מ אם נשחטו שוגג דבטלי חשיבות ב"ח. בשאר איסורים מותרים. וכאן דשיל"מ החמירו דלא ליבטל (עיין תו' ד"ה איכ' חד וי"ד סימן ק"י ס"ב יעויין שם) ואם כן הוה לא זו אף זו וכאמור. אבל המחבר יאמר כרמז"ל דספק מוכן אסור. אם כן הוי איפכ' לא זו אף זו. דשנים ומצא ג' אסורים ממ"נ ואפשר יש ב' ספקות לחומרא דלמא כולהו אחריני או חד דמערב. וגם אתחזק איסור דשיל"מ לא בטל. משא"כ שחורים ולבינים י"ל ספק מוכן דלא אתחזק איסור' מקילין בדשיל"מ. אפי' הכי אסור. ועיין לח"מ פ"א מי"ט הלכה כ' ובגמ' לעיל רב אשי דשיל"מ ג' א' שם. ואחד כל הדברים האלו אכתי למה במשנה נקט על סדר זה והמחבר היפך. וכל שכן הרמז"ל שמרא דשמעתתא משום ספק מוכן הי' לו להפך

בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים כיון שהפסיק רשות אחר. אבל על פתח הקן רשות אחת היא ומקום לאו ריעותא. עיין בש"ע תצ"ז. ומ"ש ואם אין שם אלא הן מותרים מוקי לקמן מדדה ובקרן זויות

גמרא לימא מסייע לר"ח השתא דמוקי כן דהוה קורבא דמוכח עיין תו' ב"ב כ"ג ב' ד"ה רוב וא"ל דהכא מספיקא אסר לה למ"ד ספק מוכן אסור. אפ"ה מסייע לר"ח דאיכא מ"ד שם דקורבא דמוכח עדיף מרובא. אם כן לא הוה ספק מוכן והוה למשריי'. ועיין מהר"מ שיף ז"ל

מה נפשך אי אחריני נינהו כו' איכא חד כו' לכאורה אמר כן לרבי ולרבנן לקמן הניח מנה ומצא מאתיים דלרבנן הכל חולין ה"ה כאן הנך אזלי והני אחריני נינהו כולם ולרבי איכא חד. ונ"מ לדידן כרבנן אפילו נאבד א' כולם אסורים. אלא דז"א דבמעות הטעם דאין דרך להניח חולין אצל מעשר כמ"ש רש"י ד"ה הכל חולין. ותוס' ד"ה הכל חולין ועיין מ"א תצ"ז אות י"ד יעו"ש ועיין י"ד ק"י בש"ך אות נ"ז לרמ"א דס"ס לא מהני בדבר שיש לו מתירין אפילו תערובת השלישי כ"ש נאכל שוגג דאסור. בדבר שיש לו מתירין. אם לא לצורך יעו"ש

ודע אעפ"י ששנאו רבי הנך תרין בחד בבא שחורים ולבינים ושנים ומצא שלשה אסורים. שהבדל ביניהם. כמו שאגיד. כי שנים ומצא שלשה אף ביום טוב שני אסור. דאיכא חד דמעלמא ושחורים ולבנים אם הוא ספק מוכן. ע"ד שציירנו לעיל במדדה. ואין רוב בתוך חמישים אמה רק שקול דבי"ט [א'] אסור משום ספק מוכן ויו"ט שני שרי כמ"ש המחבר בתצ"ז ס"ד. אבל אם יש רוב וקרוב אף בי"ט שני אסור דהלכה כר"ח וזה פשוט

והא אתמר עלה כו'. אמר רב אשי כו' קושיות הגמרא דר' יוחנן ור' אלעזר תרוייהו משני דלדדות הא חד מנהון מוקי פלוגתא דרבי ורבנן בכיס אחד. אבל ב' כיסין ד"ה מנה מונח ומנה מוטל כו'. ותי' רב אשי דמ"ד בכיס א' מחלוקת כעין כיס א' ב' קשורים אבל ב' כיסים נפרדים מודי רבנן דמנה מונח. ומתני' משמע להאי מ"ד דתנן סתמא אף מקושרות שרינן ומש"ה צריך לשנויי לדדות ולפ"ז ע"כ מסברא דנפשי' משמע לי'. דמתני' אף מקושרות מיירי דאי מחמת קושיא למ"ד בכיס א' אין קושיא ולפ"ז לכאורה יש לתמוה על מ"ש הב"י בתצ"ז להר"מ דפסק בפ"ו ממעשר שני כע"ד ב' כיסים נפרדים מחלוקת לדידי' אין