ראש יוסף על ביצה יז

היחיד שרי כת"ק דראב"ש ולא נשמע מהשוחט דנהי דמשום שמחת יום טוב. לא התירו ב"ה דרבנן. מכל מקום ברה"י י"ל שרי אף בלא שמחת יום טוב. דלית להו כל מקום שאסרו כו'. אם נאמר מוחלפת השיטה. אף סולם. אך באמת י"ל הא דר' חייא לעיל ת"ק סבר בעלי' פליגי. ע"כ עבדי בני ר"ח כברייתא לא כמשנה גם [בדין] הטוי יש לעיין ואין להאריך

דלמא ע"כ לא אמרי ב"ש אלא ד"נ כו'. שובכו מוכיח עליו הנה מפירש"י כאן ד"ה וממאי דמוחלפת דליכא צד איסור יראה מפורש. דלפ"ז ליתא לסוגיא דלעיל ח' א'. כדרבי אבא. דב"ש איסור חפירה דרבנן לא התירו משום שמחת יום טוב דכאן סולם נמי לא התירו משום שמחת יו"ט. דהרואה אומר כו' ועכ"פ הם בפלס וסוגח' (דמה"ט לא שנאה בעדיות כמו שכתב מהרש"א ז"ל) וע"כ מתניתן דהשוחט בעפר תיחוח לגמרי שסביבו נופל ואין בו שום צד איסור דרבנן כמו שכתבו התוס' ח' א' ד"ה בעפר תיחוח יעו"ש וב"ה אסרי גזרה זימנין דאתי למיעבד כתישה. וב"ש לא גזרו כו'. וכיון שכן אנן דפסקינן לכל הני משניות כמו שהן שנויות לפנינו ואין מחליפין שום א' מהן אף תריסין כדבעינן למימר לקמן אי"ה (דגרס א"נ בתריסין או צרכי רבים) ע"כ כל הני שינויא קיימא במסקנא ומתני' דהשוחט בעפר תיחוח לגמרי שסביבותיו תיחוח ולית כאן חפירה דרבנן וד"נ שאין בו מוקצה. אם כן למה זה פסק המחבר בתצ"ח סי"ד, דשרי בד"נ ועפר תיחוח אף שסביבו קשה כמו שכתב המ"א שם אות, כ"ה דסתם המחבר והא לפי המסקנא כאן לא שרי ב"ש לכתחלה אלא גזרת כתישה. וב"ה אסרי ודיעבד שרי ב"ה בכל סביבו תיחוח. הא דר' אבא לא אף דיעבד ולזה יש לנו לומר מירושלמי יש ראי' דמתיר מוקצה דיעבד כל שכן איסור חפירה כמ"ש המחבר סט"ו. והרב בהג"ה שם. ואמנם למ"א שם אות ל"א דמוקצה קיל מחפירה. וגם להר"מ ז"ל פ"ג ה"א מהי"ט דאוסר במוקצה דיעבד דלא כירושלמי ואפי' הכי נראה שמתיר בחפירה דרבנן סוף פרק שני מהי"ט ומנא לי' זה לפי המסקנא. ולזה יש לנו לומר שסוברים פירוש אחר בסוגיא דלא כפירש"י ז"ל. אלא סוגיא דלעיל ח' א' קיימא במסקנא וב"ש לכתחלה התירו איסור חפירה דרבנן ואפי' הכי בסולם חמיר טפי דרואה אומר להטיח גגו ויבוא להתיר מלאכה דאורייתא ביום טוב וזה גזרה קרובה יותר ועפר"ח בתצ"ח בלשון הרמז"ל ואי"ה בפריי יבואר

בפרש"י ד"ה מוחלפת כאן כו'. לא ההוא דהשוחט מכח קושיות התוס' דשנוי' בעדיות. וודאי דקדקו בה דכל העיד הלכה היא וניחא להפך כמה משניות כו' ולמ"ש התוס' לא מתהפכא אלא חדא יעו"ש

בד"ה וממאי כו'. דליכא צד איסור פירשתיו בגמרא דלפ"ז לא קאי סוגין דלעיל ח' א' דבדרבי אבא [פליגי] וב"ש לא התירו אלא בעפר תיחוח שסביבו ג"כ תיחוח ולית ביה איסור דרבנן יעו"ש

בד"ה אא"כ נענע מבע"י דחייס ומימלך וכדמפרש לקמן דמטלטל מוקצה לא דעשו גדר לשמחת יום טוב. דאם כן לא הוה מקשה מידי ובסמוך יבואר עוד מזה

בתוספת בד"ה אלמא כו' מביצה כו'. הנה מוקצה אסור באכילה ביום טוב אלא דלמ"ד משום משקין ור' יוחנן נמי אמר כן אם כן ב"ש משום שמחת יום טוב מתיר או י"ט דעלמא אטו אחר שבת ואסולם גזרו וע"ז תירצו דמשקין ב"ש סברי דלא דמי למשקין ולא לפירות הנושרין ולא משום שמחת יום טוב התירו דהא רב יוסף ור' יצחק לא סברי אהדדי כו'. וב"ש לית להו כתרוייהו

בד"ה אמר ר' יוחנן מוחלפת כו' ואומר ר"ת כו'. על מה הוצרכו העולם הכנה יש לראות דודאי ב"ה מתירין לכתחלה משום שמחת י"ט. אם לא הזמין מאתמול שמותר לשחוט ולכסות. אבל ודאי לכתחלה מצוה יותר שיזמין עפר מבע"י ולמה זה יעבור על דבריהם מוקצה הואיל ויכול לתקן בלי שום דחי' שמחת יו"ט. ואם נאמר כוונת ר"ת שתמה למה נוהגין להחמיר אם לא הזמין שאין שוחטין כנראה מרא"ש ושאר פוסקים בסוגיא דמודים (ח' א') אם כן מה מקשה תוס' לקמן מרב יהודא מכניס מלא קופתו דההוא לכתחלה ממש וודאי עדיף טפי וצ"ע

בא"ד ומיהו זה אינו דלפי' פירושו כו'. התוס' מקשין על ר"ת כו' והנה שיטת ר"ת י"ל בתרי אנפי או דסובר אמר ר' זריקא לעיל ח' א'. לא קאי רק אמודים. אבל מאן דמתיר לכתחלה אף בלא ד"נ הוה. דחו התו'. דאין סברא לומר כן דלשיטת ר"ת מוחלפת השוחט אם כן ר' זריקא קאי אב"ש זה אין סברא כלל. ושמא תאמר דר"ת הכי קאמר כיון דב"ה לכתחלה שרי חד איסורא חפירה דרבנן ה"ה וכל שכן מוקצה לחוד דסובר דמוקצה קיל מחפירה דד"ת (כשיטת הב"ח, ומ"א בתצ"ח אות ל"א) לזה כתבו דכאן מסיק דב"ש מתירין היכי דליכא שום צד איסור דמיירי בעפר שסביבו ג"כ תיחוח כו'. ולמאי דמפיך ב"ה סובר כן הא [אפי'[ חד איסורא אין מתירין. ולזה י"ל דר"ת סובר דלמאי דמפיך קיימא לן כסוגיין דלעיל ח' א' דפליגי בחד איסורא לכתחלה ועיין מהרש"א ז"ל. דהנך שינויא דחיקי היינו ב"ה אדב"ה שובכו מוכיח כו'. אבל ב"ש אף אם מחליף. מכל מקום הכין הוא דמיירי דליכא. שום צד איסור וכבר כתבנו דלדידן אינו כן דאף דאיכא צד איסור. עכ"פ דיעבד מתירין. וה"ה לב"ש לכתחלה מתירין. ואין להאריך כאן. ועב"י מ"ש בשם סמ"ק. וכתב דסומכין דיעבד על ר"ת היינו אף בתרין איסורין ויבואר שם וכאן אין להאריך

(ועיין מהר"מ שי"ף ז"ל מ"ש למה לי הכנה לב"ש וב"ה ביונים ותי' ב"ח יעו"ש. וכבר כתבנו דמוקצה אסור באכילה רק טלטול התירו ופליגי ב"ש וב"ה. אי שימוש מוקצה ג"כ שרי משום שמחת יום טוב או לאו. עיין מ"א סימן תק"ט שהאריך ועמ"ש לעיל בסוגיין דמודים אם שחט ויבואר עוד בפריי בתצ"ח וכאן אין להאריך. ועיין ב"י תצ"ח). אופן ג' דמוקצה חמור מחפירה וד"ת מפרש ד"נ משום חפירה להדיא גרע מגומא ושפיר למד מוקצה שרי ומדייק בטור שא"צ לחפור ושם אבאר עוד בעזה"י

דף י' ע"א גמ'. אבל היכא דליכא ד"נ לא וכפירש"י והא נמי להא דמיא דלמא ממליך כו'. דבטלה הזמנה כו' הרמז"ל בפירוש המשניות פי' בע"א כי שמא קודם יום טוב ממליך ואחר הכנסת י"ט ימלך שנית ומוקצין, והר"ן פי' דהזמנה בטעות יעו"ש. וזה כוונת רש"י דהזמנה דלעיל בטלה דהוה הזמנה בטעות אבל אם ודאי הכין ולמחר נתחרט ואכתי חזר אין מוקצה לחצי שבת ויום טוב וכאן שאני דהוה הזמנה בטעות וכדכתיבנא ועמ"ש בפתיחה

משנה ב"ש אומרים לא יטול כו'. ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל כו'. הנה ב"ש אומרים לשון שלילה. ובה"א במחויב כי ב"ש אומרים אם לא נענע אסור ליטול בי"ט דל"ת דיעבד משום שמחת יו"ט לא גזרו וכמו דמקשה לעיל מתניתן דהשוחט אהך דהכא וב"ה אומרים אומר זה וזה כו'. ואי לא אמר כן אף דיעבד אסור. דאדברי ב"ש קאי. ול"ש שלילה כי הם מקילין ואומרים דסגי בזה וזה וכו'. ומיהו ודאי אם לא הזמין מאתמול זה וזה רק מכאן אף דיעבד אסור אף לשנויא לקמן אתי למנועי משמחת יו"ט. דאם כן מה הועילו בתקנתן ולא יאמר כן וכ"ה ודאי דאב"ש קיימי ועיין תוס' ב' א' ד"ה דלמא הקשו דב"ש אית להו מוקצה מכאן (וכל שכן לרב נחמן דמוקי לגדל) ותירצו ב"ח היינו בריכה א'. ועיין מהרש"א שם. ומיהו אין לומר דב"ש לית להו מוקצה והכא משום דמטלטל טרחא שלא לצורך או לאמנועי משמחת יום טוב. וסברי בזה וזה אכתי חייס עלי' ולכן צריך לנענע וי"ל. ודע דהא דאמרי ב"ה זה וזה אני נוטל הטעם דלמא מטלטל מידי דלא חזי היינו מוקצה ויש מי שפירוש טרחא שלא לצורך ואבאר לקמן אי"ה. אבל לא מטעם דחייס עלי'. דב"ה לא גזרו זה כלל כדמסיק בגמ' דאי גזרו וודאי מודי דבעינן נענע ומש"ה אין חילוק אף בריכה שני' בעינן זה וזה אני נוטל כדמסיק ובהא דאמר דלמא אתי לאמלוכי פירש"י לעיל דהוה בטלה הזמנה למפרע היינו הזמנה בטעות. וכמו שכתב הר"ן ז"ל והרמז"ל בפירוש המשניות פירוש שמא ממלך קודם יום טוב וישכח שנמלך וביום טוב יקח יעו"ש ויבואר אי"ה

גמרא הא אתמר עלה לטהר מכאן ולהבא כו'. רבא אמר לעולם למפרע כו'. לכאורה רבא דבתרא הוא הלכה כוותי' ולב"ה למפרע נמי טהור דיש ברירה ובר"מ פ"ז מה' ט"מ ה"ב משמע דפסק כרבה ור' הושעיא מכאן ולהבא הא למפרע לא יעו"ש. והיינו אי כל הפתחים מן התורה הלמ"מ. עיין לקמן ל"ח א'. בגמ' מבואר כן לא תיפוך. וכי לית לי' לר' הושיעא ברירה בד"ת וכ"כ רש"י עירובין ס"ח א' הביאו התוי"ט אהלות פ"ז מ"ג (ע"ש פ"ג מ"ז ובר"מ שם דמפרש בקבר סתום) ואם נאמר הלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך דוקא א"ש. וסבור הייתי לומר דרבא קאמר לעולם כו' דחוי הוא ובאמת סבור גם כן כרבה ור' הושעיא. ואמנם הר"ש שם באהלות פ"ז מ"ג כתב רבא מסיק דלמפרע פליגי. ולפי זה לרבא ע"כ טומאת כל הפתחים דרבנן דבד"ת קיי"ל אין ברירה. ולר' הושעיא נאמר דסבר טומאת פתחים ד"ת. וזה שכתב רש"י כאן חכמים גזרו היינו לרבא דהלכתא כוותי', ועיין עירובין ס"ח א'. ובתוס' שם דגרסי שם רב אושעיא וכאן רבי אושעיא יעו"ש. ומיהו אף לתי' רבי ור' הושעיא וכנראה שכ"פ הר"מ ז"ל בפ"ז מט"מ ה"ב. אפי' הכי ע"כ טעמא דמתני' דזה וזה בעיין הוא דלא לטלטל מידי דלא צריך או לאמנועי משמחת יום טוב דהא אנן קי"ל בדרבנן יש ברירה. וזה שאמר רבא לעולם למפרע כלומר דאף לרבה ולר' הושעיא ע"כ הכי הטעם דמטלטל מידי דלא חזי לי' דהא רב הושעיא סובר לקמן יש ברירה כדמסיק בדף ל"ח ע"א יעו"ש

בפירש"י בד"ה עומד ואומר מבעוד יום כמו לב"ש דביה"ש לא כלום

בד"ה גזרינן והוה לי' טלטול שלא לצורך הנה לעיל ולקמן פירש משום מוקצה. לא דהוה שלא לצורך ואם הזמין לכולם וצורך לכולם שרי עכ"פ ומכאן משמע דהוה טרחא דלא צריך ועב"י ופ"ח תצ"ז בזה

בד"ה לית להו ברירה כו'. אלא כדי צרכו דאם הזמין כולם וצריך להם ודאי אין צריך שיאמר זה וזה משא"כ הכא דאין צורך לו