ראש יוסף על ביצה טז

אלא דהר"מ ז"ל לשיטתי' בפכ"ו מה' שבת הלכה ז' דשל עלי' אין תורת כלי עלי'. וכמו שכתבו המ"א בש"ח אות ל"ח וי"ט דהוה כדלתי הבית יעו"ש ואם כן א"א לאוקמי' מתניתן כלל בעלי' דליכא מאן דשרי כאמור. אבל רש"י ד"ה אבל בשל עלי' דלהטיח גגו הוא צריך חולק אהר"מ ז"ל וכן הטור בש"ח חולק עליו בזה. ויבואר לקמן אי"ה ולפ"ז ע"כ הר"מ ז"ל. סובר כר"ת בתוס' ד"ה מאי דקשרי כו' דשל בית ושובך חדא מלתא הוא דאי כפי' הר"א מבורגיל. ויש חילוק דבית דומה לשל עלי' דרואה אומר להטיח. ודוקא בניכר של שובך כפירש"י לעיל ע"א ד"ה אין מוליכין. וד"ה שובכו מוכיח וניכר שהוא של שובך כו'. יעו"ש אכתי תקשה לוקי מתניתן בסולם של בית. אלא דהיינו של שובך הואיל ואין גדול כ"כ. אין כאן להטיח כו' ולדידן דפסקינן כל"ק דרב חנן דברה"ר מחלוקת יש מקום לפי' הר"א מבורגי"ל ומתני' דלא כי האי תנא בסתמא דהלכה כל"ק וכדכתיבנא

סולם בא לידינו כו'. איכא דאמרי הטוי סולם של עלי' בא לידינו כו' לל"ק נמי הולכת סולם של עלי' כפירש"י ועיין מהרש"א ז"ל דודאי לא הוה טעו למפסק דלא כסתם משנה. אלא הולכת סולם של עלי' הוה מעשה. ופסקו בזה כת"ק דברייתא דאף של עלי' שרי ומתני' מסייע כך דתנן סתמא אין מוליכין. וב"ה מתירין ולא פירש של שובך. ולא היא דשל עלי' לכ"ע אסור. ואיכא תרי לישני כאן לל"ק י"ל ר' דוסא לאו לאפלוגי ומפרש דברי ר' יהודה דסמוך לי'. ואמר בשל עלי' ד"ה אסור הולכה. אבל הטוי מותר בשל עלי'. ולל"ב ר' דוסא לאפלוגי ארשב"א דשל שובך הולכה אסור הטייה שרי, ומתני' י"ל ברה"י מיירי וברייתא ברה"ר. ועמ"ש בתוס' ד"ה מאי דקא שרי יעו"ש ולענין הלכה להרא"ש דכתב לעיל. דהלכה כל"ק בדרבנן לקולא אם כן מ"ה כאן י"ל הטוי סולם עלי' שרי בי"ט. והר"ן ז"ל דכתב כאן ומוכח בגמרא דהטוי נמי אסור. י"ל לשטתי' דכתב הלכה כל"ק דרב חנן מכח דרב. כל מקום שאסרו כו'. ומיהו קשה הא בדרבנן בדבר שאל"מ ספיקא לקולא וגם הרמז"ל בפכ"ו מה"ש ה"ז. כתב הטוי סולם עלי' אסור. וכתב המ"מ זה למד רבינו מי"ט ולמה פסק כל"ב לחומרא. וי"ל דגם דרב חנן פסק כל"ב לחומרא. והמחבר בש"ח כתב כר"מ. דשל עלי' הטייה אסור ובתקי"ח ס"ד סיים של עלי' אסור בטלטול משמע לכאורה בהטי' שרי כל"ק. ובב"י כתב דברי הר"ן ז"ל יעו"ש. גם אם כן מהיכן למד דבשבת הטי' אסור דמ"מ כתב דלמד כן מי"ט ופסק לחומרא כל"ב דר' חייא. ולמה זה פסק כל"ק דרב חנן לקולא. ולזה יש לנו לומר דל"ק לא פליג אל"ב דאפשר לל"ק נמי הטוי סולם עלי' אסור דר' דוסא ארשב"א קאי ול"ק אמר דמעשה שהי' בהולכת סולם עלי' הוה. וטעו דתנא קמא מתיר כו' ומיהו אף הטוי אסור לפי האמת דר' יהודה מפרש כו'. של עלי' אסור לגמרי. וכל"ב דאין חולק על ל"ב בזה

בפירש"י בד"ה מתניתן דקתני בהולכת סולם פליגי כו'. משום דיש לפרש דלא כהאי תנא נמי דלא כר' דוסא דאמר רק הטיי' שרי לא הולכה. אלא מדלא אמר דלא כהני תנאי ש"מ ארשב"א קאי משום דיש לומר דר' דוסא אר' יהודא קאי דבעלי' הטי' שרי לכן אמר עכ"פ מתני' דלא כהאי תנא דרשב"א דאמר בחזרה פליגי ובהולכה כ"ע מודים והא דאמר מתניתן לא כהאי תנא. דנ"מ לב"ה. דחזרה אסור. ולא ידענא למה השמיטו הט"ו בתקי"ח זה דחזרה אסור בשל שובך

בד"ה אבל של עלי' אסור דההוא ודאי להטיח גגו הוא צריך פירשתיו בגמרא דהשמיט מלת ד"ה להשמיענו אף בהולכה אסור לכ"ע. ומה שכתב אמרי להטיח גגו כו'. חולק אהרמז"ל בפכ"ו משבת שכתב הטעם דאין תורת כלי עליו. וכמו שכתב המ"א בש"ח אות ל"ח דהוה כדלתי הבית שנתפרקו דאסור לטלטל אפי' בשבת ואפשר דסובר של בית שאין גדול כ"כ כעלי'. אפי' הכי אסור וחד טעם לתרוייהו דאל"כ לוקי מתניתן בשל בית ומלת ודאי שכתב רש"י אין לכאורה פירוש דכפי הנראה ה"ה של בית כמו שכתבנו

בד"ה ולא היא מאי דקא שרי תנא קמא כו'. ובשל עלי' לא איירי כלל. ואם כן אין הכרע בשל עלי' להתיר הטוי דאימא אסור ויש לומר דבעלי' נמי מותר דא"נ ר' דוסא ארשב"א קאי ואמר הולכה אסור. רק הטי' שרי ואפשר ה"ה בעלי' שרי ועמ"ש בתוס' ד"ה מאי דקא שרי תנא קמא אסר ר' דוסא

בתוס' בד"ה מאי דקא שרי תנא קמא קא אסר ר' דוסא כו'. בשאר סולמות כו'. לא נחלקו בדבר זה כו'. מה שכתב בשאר סולמות. כפיר"ת דל"ד ניכר של שובך. אלא שאר סולמת שאין גדולות לתנא קמא שרי דמוכח לשובך שאין ראוי להטיח גגו ומה שכתבו בדבר זה דר' דוסא אפשר מוקי פלוגתייהו בהטוי בית שמאי אוסרין ובית הילל מתירין או לא נחלקו מעולם ובגמרא פירשתיו די"ל מתני' ברשות היחיד וכאן מיירי ברשות הרבים

בא"ד משמע דקיי"ל כר' דוסא כו'. והר"א מבורגי"ל כו' ולפי זה אסור סולמות שלנו דשמא הלכה כר' דוסא מה שכתוב דמשמע הלכה כר' דוסא יש לפרש היינו בהטוי עלי' דאסור מדאמר ר' דוסא מטהו בשובך משמע הא עלי' אסור. ואין חולק על ר' דוסא בזה בעלי'. ומה שכתבו להר"א מבורגיל אסור לטלטל סולם שלנו. דשמא הלכה כר' דוסא היינו בהטוי עלי'. וסולם שלנו של בית. נמי דיני' בעלי' דלהר"א מבורגי"ל אין חילוק רק בין שבת ליום טוב ובין הניכר של שובך. לשל בית דאסור דהוה כעלי' וברא"ש לא סיים דשמא הלכה כר' דוסא דאין חולק עליו. דאין לפרש דהלכה כר' דוסא. אף בשובך הולכה אסור רק הטוי שרי. דאם כן מאי אריא שאר סולמות. אפי' של שובך נמי אסור הולכה. ועוד דודאי אין הלכה בזה כר' דוסא אלא כסתם משנה דהכא וכאמור

ומפני שיש לי הרהורי דברים בדברי הפוסקים ז"ל אמרתי אשיחה וירוח לי. הנה הרמז"ל בפכ"ו מה"ש ה"ז. כתב סולם עלי' אסור לטלטלו. שאין עליו תורת כלי. ושל שובך מותר להטותו. אבל לא יוליכם משובך לשובך שלא יעשה כבחול ויבא לצוד. והמ"מ כתב עלי' אסור. למד מי"ט. דהטוי אסור כל שכן שבת. ושובך שם ברשות היחיד שרי. משום שמחת יום טוב. ושבת ל"ש שמחת שבת יעו"ש. הנה סובר דעלי' הטוי אסור. ומה שכתב הרמז"ל לטלטל ל"ד. ה"ה הטוי אסור דודאי הכין הוא דאין תורת כלי עליו אסור אפי' הטוי (ומוקצה נמי אפי' להגביה צד אחד אסור דוקא נגיעה שרי) ומה שכתב שובך כו'. לשטתי' בפ"ה מי"ט דפסק כל"ב וכרב ומשום שמחת יום טוב ובשבת ל"ש זה ולי העני תמוה דא"כ איך כתב הרמז"ל ט"א [שלא נזכר) כלל. שלא יבא לצוד ועובדין דחול ונראה לומר דהרמז"ל סובר כהר"א מבורגיל דיש חילוק בין שבת ליום טוב. ומש"ה הוצרך לטעם עובדין דחול ומיהו הר"א מבורגי"ל סובר דבשבת עלי' שרי בטלטול דהוה תורת כלי עליו (ומלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו ומקומו) וביום טוב אסור עלי' בהטוי דכיון דאסור בטלטול ברשות היחיד כל מקום שאסרו כו' מוקצה הוה ואסור אף הטי' משא"כ שבת שרי בטלטול., ברשות היחיד דל"ש כל מקום שאסרו כו'. ולפי זה בין ר"ת להר"א מבורגיל קולא וחומרא. קולא דבשבת עלי' שרי בטלטול וביום טוב של בית אסור בטלטול כמו עלי'. ולר"ת קולא וחומרא. קולא של בית הוה כמו שובך. וחומרא דשל עלי' בשבת אסור. ולהרמז"ל עלי' אסור בשבת ויום טוב שאין תורת כלי עליו כלל. ואסור אף בשבת. ושובך אסור שיבא לצוד ועובדין דחול. והטוי שרי בשובך. ולפי זה אין להרמז"ל שום מקום מורה לומר מהיכן למד כן הן בעלי' והן בשל שובך וזה יהי' באפשר השגות הר"א ז"ל א"א אין כאן מקום לזה ומלת כאן אפשר ל"ד. ועיין מגדול עוז. ובשל בית לא ביאר הרמז"ל דעתו בשבת מה דינו. דיש לומר דשל בית תורת כלי עליו. וגם שרי לטלטלו ממקום למקום. להביא פירות וכדומה. והמחבר בש"ח סי"ט. כתב סולם עלי' שהוא גדול ועשוי להטיח גג אסור לטלטלו ושובך כו' לצוד. הוסיף על לשון הרמז"ל שהוא גדול ועשוי להטיח גג להורות של בית אין הדין כן. והשתא אם נאמר דפוסק כר"ת יהי' בשבת ג' דינים. עלי' גדול להטיח גג אסור בהטוי דאין תורת כלי עליו. כמו שכתב המ"א שם אות ל"ח ושובך בהטוי שרי לא הולכה דיבא לצוד (להמחבר ל"ש טעם המ"מ דפסק בה' יום טוב כל"ק דרב חנן) ושל בית אף בהולכה שרי לצורך פירות וכדומה דשל בית נמי שוה לשובך. ומשובך לשובך אסור שיבא לצוד וביו"ט רק ב' דינים עלי' אסור בהטוי. ובית ושובך תרוייהו שרי משובך לשובך. ואם נאמר דפסק כהר"א מבורג"ל. בשבת ג' דינים. עלי' אסור בהטוי דאין תורת כלי ובית שרי בטלטול. דל"ש הרואה וכל מקום שאסרו. ושובך אסור טלטול שיבא לצוד ובי"ט עלי'. הטוי אסור בית. הטוי שרי. טלטול אסור הרואה כו'. שובך טלטול שרי כו'. ואם כן הי' להמחבר לבאר בי"ט דין הבית דאסור בטלטול ושבת שרי. והרי כלל אמר בתצ"ה. כל שאסור בשבת אסור ביום טוב. ויש מותר בשבת. ואסור ביום טוב כמו המוקצה והי' לבאר כאן סולם של בית שרי בשבת ואסור בי"ט, ולר"ת א"ש דשל בית שרי בשבת ויום טוב. והמ"א תקי"ח אות ז' פירש בהמחבר דסובר כר"ת וא"י מניין לו. ואי"ה בפריי יבואר זה

גם דברי הב"י בש"ח שכתב על דברי הטור דביום טוב שרי משום שמחת יום טוב ולא בשבת. אף על גב דבי"ט. אף רשות הרבים שרי וליכא הוכחה משום שמחת יום טוב. מכל מקום בגמרא מוחלפת משמע טעמא דשמחת יום טוב. ומכל מקום קשה. אם כן של עלי' בחצר אמאי שרי לדעת הטור בשבת. ועיין ד"מ פירש אפי' של בית כו'. ויראה דשל שובך אפשר אפי' לטלטלו בחצר לצורך דבר אחר אסור ול"ד משובך לשובך. ולכך פי' כן ואי"ה יבואר בפריי

פסקא אבל מטהו מחלון לחלון וכו'. ורמינהו כו' לל"ב. לעיל מקשה רק ב"ש אב"ש. וב"ה ברשות היחיד מתירין כת"ק דראב"ש. דלית להו כל מקום שאסרו כו'. ולל"ק פריך לתרוייהו ולהרמז"ל פ"ה מהי"ט ה"ד. אף לל"ב פריך דטעמא דבית הילל משום שמחת יום טוב יעו"ש. ולפי זה יש לראות למאי דמסיק מוחלפת כל לפירש"י. ולהוה אמינא סולם. וכל שכן אם נאמר אף באמת מוחלפת כל הני משניות כמו שכתב מוהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה אמר ר' יוחנן. א"כ אמאי לא תנן בעדיות סולם מקולי ב"ש וחומרי ב"ה. וכ"ת שהם בסוג א' עם השוחט כמ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה אר"י. אכתי י"ל לב"ה ברשות