ראש יוסף על ביצה יב

שיהא דקר נעוץ כבר ולתו' ד"ה ואינו דמבע"י הזמנה דלא למהוי מוקצה ואמנם ראוי שתדע דלאו דוקא לב"ה ה"ה לב"ש לכתחלה דוקא דקר נעון הא לא"ה לא ישחוט די"ט עשה ול"ת ולא דחי לה עשה דכיסוי ואע"ג דצורך אוכל נפש הוא ולמ"ד קצירה וכדומה מדרבנן אסור והא ב"ש מתירין איסור דרבנן לצורך שמחת י"ט י"ל בנין ואריגה אע"פ לצורך אוכל נפש מ"מ אסורין מ"ה כמ"ש המ"מ הביאו הב"י ריש סימן תצ"ה ויבואר בפריי ובפתיחה אי"ה. והא דפריך והא עביד כתישה יש לראות דחופר לאו בעידנא משא"כ כותש בהדי דכתיש מכסי כמ"ש לקמן ח' ב' יעו"ש וי"ל

דף ח' ע"א גמרא החופר וא"צ אלא לעפר פטור ופירש"י דהוה מקלקל כו' ותו' פירשו ד"ה ואינו דהוה מלאכה שאצ"ל ובאמת רש"י פי' לכ"ע אף לר' יהודה וכדאיתא בחגיגה יו"ד א' והרי הרמז"ל פסק בפ"א משבת כר"י רק במקום שמקלקל חצרו אז פטור וכיון שכן טוב יותר לפרש אליבא דהלכתא וכפירש"י כאן

פסקא שאפר כירה מוכן הוא כו' ואפר כירה כו' שי"ן במקום וי"ו אמר ר"י אמר] רב הוסק בי"ט אסור היינו לכתחלה לשחוט אבל אם שחט לא העמידו דבריהם איסור מוקצה נגד כיסוי תו' ד"ה אמר ר' יהודא בשם ירושלמי וכ"פ המחבר בתצ"ח סט"ו יעו"ש ושם נאמר בהג"ה דטוב לכסות בדקר נעוץ מאפר שהוסק בי"ט וא"כ הי' מקום לדחוק ולומר שאפר טעמא יהיב למלתי' אם אפר כירה בי"ט מוכן הוא לדבר זה שמותר לכסות אם שחט אע"פ דמוקצה כעין של תורה (עיין לעיל גבי ספקא אסורה ובמהרש"א שם) כ"ש דקר נעוץ דרק איסורא דמקלקל או מלאכה שאצ"ל פשיטא דשרי דיעבד באם שחט אלא דלישנא שאפר כירה מוכן הוא משמע לכל מילי והיינו אף לכתחלה ולהכי צ"ל שי"ן במקום וי"ו ועלה אמר ר' יהודא ל"ש אלא מעי"ט כיון דלכתחלה מיירי

ואמר ר' יהודא מכניס מלא קופתו עפר כו' לרש"י אשמעינן מה שלא אשמעינן בברייתא דלא בטל אג"ק דהתם הכניס הרבה לגנתו מכסין בו אעפ"י שלא ייחד קרן זויות הא מעט לגנתו בטל הוא הואיל ולגנה הכניס ומלא קופתו אף מעט שרי בייחד לו קרן זויות ומ"מ בין הרבה לגבה או מלא קופתו עושה כל צרכיו ול"ד לכסות בו כן פירש"י להדיא ד"ה הכניס דעתו על כל צרכיו. אבל התוס' ד"ה ואמר ר' יהודא פירש"י דלגנה דוקא לכסות שרי הא לכל צרכיו לא ומלא קופתו לכל צרכיו וזה יורה כפי' ר"ת לקמן ט' ב' ד"ה מוחלפת השיטה דלב"ה לכתחלה שרי בדקר נעוץ משום שמחת י"ט ה"ה מוקצה (עמ"א תצ"ח אות ל"א דמוקצה קיל לי' מדקר יעו"ש ומיהו מתוספת שם מוחלפת מוכח כפי' הב"י דטפי עדיף דקר נעוץ ממוקצה שהרי כתב ר"ת דמוקצה אסור לשחוט לכתחלה יעו"ש ויבואר עוד שם). ועט"ז תצ"ח אות י"ז תמה על מ"ש הב"י בשם הרשב"א דלגנה דוקא דיעבד מכסה. ובגמרא משמע לכתחלה וכפירש"י יעו"ש אמת שרש"י פי' דעתי' לכל צרכיו וכמ"ש המחבר שם אבל התוס' כתבו דוקא לכסות ומיהו התוס' לפי' ר"ת כ"כ וכדכתיבנא אבל הרשב"א סובר מוחלפת השיטה לא כפי' ר"ת מדאסר לכתחלה. ע"כ קשיא לי' שפיר להט"ז ואמנם מותר לכסות אין מוכיח דלכתחלה קאמר אימא אם שחט קאמר דמכסה בה. ועמ"ש בסמוך בהא דפריך ולכסייה כר' יהודא

ואי איתא לכסייה כר' יהודא לפירש"י קאי אדיעבד. אם שחטו אין מכסין ולתוס' ד"ה ואי איתא ארישא פריך וכפי' ר"ת לקמן כו' ויש לראות לרש"י א"ש מברייתא דלגנה כו' עפר הרבה אבל מלא קופתו בטיל אג"ק וליתא לדר' יהודא משא"כ לתו' ד"ה ואמר ר' יהודא דברייתא דוקא לכסות ורב יהודא בהזמין אף כל צרכיו א"כ מברייתא נמי ידעינן דמלא קופתו עכ"פ לכסות שרי ותקשה מברייתא לברייתא דכוי ואם נאמר לכסות דיעבד קאמר לא לכתחלה וכ"ד הרשב"א הובא בט"ז תצ"ח אות י"ז ואף שפירש בע"א הרי הפר"ח שם אות י"ז פירש דברי הרשב"א דלכתחלה אסור. (ומיהו הט"ז חולק בין גגו ומיד לסוד ביתו בין לגנה ואין ראי' מירושלמי ואי"ה בפריי יבואר זה) והפר"ח בתצ"ח כתב דמתוספת משמע אף לכתחלה מכסין בהכניס לגנה והרי אתה רואה לכאורה שאינו כן דא"כ תקשה מברייתא דהכניס לברייתא דכוי דשכיח הוא שמכניס מלא קופתו עפר ואמאי אין מכסין בו אלא ברייתא דיעבד באם שחט וקושית הגמרא מרישא אין שוחטין. ולכך פריך מרב יהודא וי"ל בדוחק דודאי הכניס מלא קופתו עפר והזמין מהיכי תיתי דאין שרי לעשות כל צרכיו (אלא כפרש"י דל"ת דבטל אג"ק והתוס' הוסיפו לומר דכאן אף כל צרכיו) וברייתא דוקא לכסות. אבל מודים לרש"י דרב יהודא אשמעינן דל"ת דבטל הואיל ומעט הוא ומש"ה פריך מר' יהודא

ולטעמיך לכסי' באפר כירה או דקר נעוץ כו' כ"ה הגירסא ברש"י דקאי אדיעבד ויש אין גורסין ד"נ. ותו' מקיימין הגירסא לפיר"ת ארישא כו' והנה ספק ד"ת אי מ"ה לחומרא אי לאו מחלוקת ישנה הוא כידוע ולמ"ד דרבנן א"כ כוי מ"ה א"צ כיסוי כ"א מדרבנן וא"כ א"א לגרוס ד"נ דמאי חזית לעבור דרבנן בקום ועשה ד"נ מלאכה שאצ"ל או מקלקל כו' מוטב לדחות כיסוי דרבנן בשוא"ת דהכי עדיף טפי כר' יהושע בעירובין ק' א' ובזבחים מתן ד' במתן א' שוא"ת עדיף והכין הלכתא בכל האיסורין וכ"ת כי אמרינן ספק מ"ה שרי בלאוין לא בקום ועשה. הא בורכא דלאו ל"ת חגמר מעשה כבריש יבמות. ואפ"ה למדו מלא יבא מותר ודאי הא ספק יבא לשאר איסורין כ"ש בעשין כה"ג אלא כדאמרן: והוי יודע שרש"י כתב הגרס' לכסייה בדקר נעץ או אפר כירה ולכאורה בכיוון מהפך הגירסא דסובר לא זו אף זו ד"נ או אפר כירה הוסק בי"ט וא"ש טובא דאפר כירה בי"ט שכיח טפי ממלא קופתו עפר אלא ע"כ דלית לי' ובגברא ערטלאי ה"נ דלית לי' מלא קופתו ועיין תוס' ד"ה אי הכי ומה אעשה שרש"י פי' ד"ה ה"ג כו' דבהדיא תנן דמוכן הוא (ואלו) [ואולי] כוונתו אפר שהוסק בי"ט ואסיפא פריך לשיטתי' ושרי דיעבד בהוסק בי"ט ולא זו ד"נ אף בהוסק בי"ט (כמ"ש הרב בתצ"ח סט"ו) הא במשנה מיירי בהוסק מעי"ט ומוכן הוא אבל בי"ט לאו מוכן הוא אלא דכיסוי ד"ת עיקר מוקצה דרבנן והתוס' ד"ה א"ה לשיטתם בד"ה ואם איתא לכסייה שפירשו קושיות הגמרא ארישא א"ש א"ה משא"כ לרש"י דהקושיא אסיפא לא יתיישב א"ה דבלא ר' יהודא נמי תקשה מ"ש ספק מודאי דודאי אפר שהוסק בי"ט שכיח עכ"פ כמו מלא קופתו עפר ויבואר בתו' אי"ה ואגב גררא ראיתי להעיר בכאן הערה אחת וזו תוארה דע דהמחבר בתצ"ח סט"ו פסק דאמר כירה שהוסק בי"ט. אם אין ראוי לצלות בו ביצה אין שוחטין לכתחלה ואם שחט מכסה בו והרב מדשתק אודי לי' בזה ובסימן תמ"ו ס"א מוצא חמץ בביתו כתב שאסור לטלטלו וכתב מ"א דטלטול דרבנן דחי לעשה תשביתו וכמה תירוצים נאמרו בזה יעו"ש וכל התירוצים שייכים גם כאן. ואמנם למ"ש המ"א דהמשהה ודעתו לבערו אין עובר עליו א"ש. יעו"ש ומ"ש בפריי שם ואמנם הרמז"ל הביאו הפר"ח דבריו סובר כל שאסור משום מוקצה אסור לכסות בו וכתב הטעם דיש כח ביד חז"ל לעקור דבר מ"ה בשוא"ת כדאיתא באשה רבה וכמ"ש התוס' ע"ב ד"ה תני ר' זירא יעו"ש

והנה יש לחלק ודאי יש כח ביד חז"ל לגזור גזירה שראו שיש צורך בגזרה זו שלא יבואו להתיר חלבו וכדומה בשוא"ת. משא"כ מוקצה דלאו אמצות כיסוי בפירוש גזרו אלא בדבר הרשות אמרו מוקצה אסור וא"כ היכי דיש מ"ע דכיסוי כל בד"ת הוה דחי עשה ה"ה כאן. אלא די"ט עשה ול"ת. וראי' משופר דאין מפקחין כמ"ש המ"א בתמ"ו בשם הר"ן ז"ל

ודע דהרמז"ל פ"ג מה' י"ט ה"א כתב בפירוש דעפר או אפר שאסור לטלטלו אם עבר ושחט אין מכסין בו דלא כירושלמי שהביאו התוס' ד"ה אמר רב יהודה. ועיין בהגמ"י שם אות א' וא"כ ע"כ אף בדקר נעוץ מבע"י שהוכן עכ"פ יש בו איסור דרבנן דעביד גומא וכדר' אבא אלמא התירו איסור דרבנן בדיעבד עכ"פ לכסות. ואמאי באפר מוקצה העמידו דבריהם. וע"כ צריך לחלק במוקצה החמירו דהוה כעין של תורה וראייתו מגמרא דתניא כוותי' כשאמרו אפר כירה מוכן מעי"ט. אבל בי"ט לא. משמע אף דיעבד נמי לא וגם לא הי' צריך לומר שי"ן במקום וי"ו אלא כמ"ש ולפ"ז יפה כתב בב"י ונמשך אחריו הרב בתצ"ח סט"ו דטוב בדקר נעוץ מאפר מוקצה שהרי הרמז"ל אוסר אף דיעבד במוקצה ונהי דלית הלכתא כוותי' מ"מ טוב לצאת ידי כולם בשיש ד"נ ואי"ה בפריי יבואר עוד וכאן אין להאריך

בפירש"י בד"ה והא קעביד כתישה לרב יהודא פריך כו' דכבר חפור ועומד הוא אבל בלא רב יהודא י"ל דעשה דוחה לל"ת כדרבא שבת כ"ד ב' די"ט ל"ת לחוד דלא כרב אשי שם (עתו' ח' ב' ד"ה סוף סוף יעו"ש) ומיירי אי משהה לערב יהא נבלע בקרקע וכדבעינן למימר לקמן אי"ה ופליגי ב"ש וב"ה דלב"ש שרי לכתחלה לשחוט דלא אמרה תורה אסור לשחוט אלא כששחט כסה וכשישחוט ידחה עשה לל"ת וב"ה סברי לכתחלה לא ישחוט אבל אם שחט חופר ויכס' דידחה עשה לל"ת אבל לר' יהודא קשיא ועמ"ש בגמרא די"ל דקר נעוץ בעינן דבעידנא משא"כ כתישה יעו"ש

והוי יודע דבירושלמי דפרקין אפסקא דאפר כירה מוכן הדא דאמרת שהוסק מבע"י (כרב בגמרא דילן) בד"א שלא שחט אבל שחט מוטב שיטול אפר הוסק בי"ט ממה שיחפור בדקר ויכסה הביאו הפ"ח, והנה פשט דבריו משמע דאד"נ קאי כרב זריקא ואפ"ה טוב באפר מוקצה דלית בי' דררא ד"ת מחופר וא"צ אלא לעפרא דיוכל לבא לידי איסור תורה זהו שיטת הב"ח והמ"א והפר"ח בתצ"ח והביא דעת הרשב"א כן בסמוך אבאר שי"ל) אבל הב"י והט"ז שם אות מ"ו פירשו הירושלמי דהא דעדיף מוקצה ונולד חפירה היינו באין ד"נ אבל ד"נ עדיף מנולד וכ"כ הרב בהג"ה בתצ"ח. סט"ו יעו"ש והנה י"ל הירושלמי חולק עם ר' זריקא וסובר אף באין ד"ה נמי שרי דיעבד דליכא ד"ת דחופר וא"צ אלא לעפרה פטור אבל אסור אפילו באין ד"נ דבד"נ נמי כל שסביבו קשה שייך חופר כדמסיק וכמ"ש התוס' ד"ה בעפר ומיהו כתישה שייך באין ד"נ אם לא בעפר מפורר ויבש מיד כשחופר נפרר ממילא או חפור ועומד ואין דקר נעוץ שלא הזמין אז איכא תרתי מוקצה ואיסור חפירה דרבנן משא"כ נעוץ דהזמין עדיף חפירה מנולד וכ"ז מפני שסובר שסברא פשוטה היא בעיני הב"י דחפירה דרבנן קיל טפי לענין כסוי מנולד ומוקצה דאית סמך מ"ה מקרא והכינו דמוקצה הוה כעין תורה (וז"ש כ"פ מדרבנן ואסמכינהו אקרא נ"מ להחמיר בספיקן וכדומה ואי"ה בש"ה יתבאר זה

) וראיתי להט"ז בתצ"ח אות י"ו דברים מקושי ההבנה לא זכיתי להבינם לכאורה במ"ש חופר הוה ד"ת ומ"ש לר"ת לב"ה שרי חופר ממש המעיין בתוס' ט' ב' ד"ה אמר ר"י כו' כתבו דב"ה בעי ד"נ וכבר