ראש אמנה ט

משה רבינו עליו השלום היה מתנבא בכל עת כרצונו שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה יי' וגו' ואומר דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבוא: והיסוד השמיני בתורה מן השמים. והוא שצריך להאמין כי כל התורה הזאת המצויה בידינו היום הזה היא התורה שנתנה למשה והיא כולה מפי הגבורה ר"ל שהשיגה כולה מפי הקדוש ברוך הוא בהשגה שנקראת אמירה ע"ד העברת הדבור. ואין מי שידע ההשגה ההיא. ויכתוב מה שנאמר לו מדברי הימים וענייני התורה ומצותיה ולכן נקרא ע"ה מחוקק. ואין הפרש בין בני חם כוש ומצרים ובין אנכי יי' אלהיך ושמע ישראל יי' אלהינו הכל מפי הגבורה והכל תורת יי' תמימה טהורה קדושה ואמת. אבל נעשה מחלוקת אצל כל כופר לפי שחשבו שיש בתורה פרי וקליפה וכי יש בה דברים שאין בהם תועלת שיהיו ממשה רבינו עליו השלום וזהו ענין אין תורה מן השמים ואמרו חז"ל (חלק דף צ"ט) שהמאמין שהתורה כולה מפי הגבורה חוץ מפסוק אחד שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפאת עצמו שזהו בכלל כי דבר יי' בזה ישמרנו השם מדברי הכומרים אלא כל תיבה ותיבה יש בה פלאות חכמה למי שחנן הקב"ה מדע והשכל ואף על פי כן לא תושג תכלית חכמתה ארוכה מארץ מדה ואין לאדם אלא לבקש מלפני הקב"ה מה שבקש דוד משיח אלהי יעקב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך (תהלים קי"ט) וכן פירוש התורה שהוא התלמוד גם הוא מפי הגבורה וזה שאנו עושים היום תבנית הסוכה ומעשה הלולב והציצית והתפילין זולתם הוא התכנית עצמו שאמר הקב"ה למשה ומה שאמר משה אלינו והוא נאמן בהגעת שליחותו. וראית היסוד השמיני הזה הוא מה שאמר בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו': והיסוד התשיעי הוא עיקר הנסיחה. והוא כי זאת התורה היא תורת משה רבינו ע"ה לא תהיה נסוחה ולא נחלפת ולא תברא תורה מאת הבורא זולתה ולא תהיה בה תוספת ולא גרעון לא בכתוב ולא בפי' שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. וכבר בארנו מה שצריך לבאר ביסוד הזה בתחלת זה החבור: והיסוד העשירי הוא שהקב"ה יודע כל פעולות בני אדם ואינו מתרשל עליהם כמו שחשבו האומרים עזב יי' את הארץ (יחזקאל ה') אלא כדברי הנביא (ירמיה לב) שאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות וגו' ואמר וירא י' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' ואמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'. וזה יורה על היסוד העשירי הזה: והיסוד האחד עשר שהקב"ה יגמול שכר טוב לשומרי מצותיו ויענוש לעובר עליהם ולמי שאינו מקיים אותם וגמולו הגדול הוא העולם הבא וענשו הגדול הוא הכרת. וכבר בארנו בפרק זה מה שיש בו די, והפסוק המורה על יסוד הזה הוא ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. והשיבו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי. וזה ראיה על גמול הצדיק ועונש הרשע: והיסוד השנים עשר ימות המשיח והוא שצריך להאמין שבא ובא ולא יאחר ואם יתמהמה חכה לו (חבקוק ב') ואין ראוי לקבוע לו זמן ולא להוציא מהפסוקים דיוקים כדי לידע עת בואו הכי אחז"ל (חלק דף צ"ז) תסח עצמן של מחשבי קיצין. וצריך לזכור הגאולה ואהבת השם ויהלל אליו כפי מה שבא על יד כל נביא ונביא ממשה רבינו ע"ה עד מלאכי ע"ה. ומי שיש לו בזה ספק או ימעט עינו (צ"ל עניינו) הוא מכזב התורה אשר יעדה בו בפרשת בלעם ובאתם נצבים. ומכלל זה העיקר הוא שאין מלך בישראל אלא מדוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על מלכות זאת המשפחה הוא כופר באל ובדברי נביאיו: