ראש אמנה ח

והיסוד הרביעי הוא שהאחד הנזכר הוא הקדמון באמת. וכל מה שזולתו אינו קדמון כשנעריכהו אליו. והראיות על זה הרבה בספרים. וזה היסוד הד' אנו למדין מן מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם וגו': והיסוד החמישי הוא שהקב"ה הוא לבדו הראוי להעבד ולגדל ולנצח ולהרים קול ברוממותו. ולא יעשה כן לזולתו למצוי מן המצואים מהמלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שיורכב כולם כי כולם ממונים על פעולותיהם אין להם לא שלטון ולא חפץ אלא אהבת הש"י. ואין ראוי לשומם אמצעיים בין בני אדם להקב"ה אלא שיכונו כל המחשבות לנגדו ויתרחקו מזולתו. והיסוד החמישי הזה אנו למדין מן המצוה שנצטוינו שלא נעבוד עבודה זרה ורוב דברי התורה הם בזה הענין: והיסוד הששי הנבואה. והוא שראוי לדעת כי זה המין האנושי ימצאו בו מדות הרבה ושלימות גדולה ותשוב נפשם זכה עד אשר תקבל צורת השכל ואחר כך יתחבר אותו השכל האנושי אל הפועל ויאצל עליהם ממנה אצילה נכבדת והם הם הנביאים וזו היא הנבואה וזה עניינה. וביאור זה על דרך השלימות ארוך מאוד ואין כוונתנו להביא מופת על כל יסוד ולפרש אמתתו כי הוא כולל החכמות כלם אבל נזכיר אותם על דרך סיפור בלבד ופסוקי התורה יעידו בנביאים הרבה: והיסוד השביעי נבואת מרע"ה. הוא שצריך להאמין שהיה אביהם של כל הנביאים הראשונים שהיו מלפניו והאחרונים שהיו אחריו כולם היו למטה ממנו במעלה והוא לבדו בחיר השם מכל המין האנושי והוא שהשיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג כל אדם שנמצא או ימצא. והוא עליו השלום נבדל בתכלית ההבדלה מבני אדם עד שהשיג ובטלו ממנו כחות הדמיון וההרגש והשגותיו ונשאר שכל בלבד. ולפיכך נאמר כי בהיותו מדבר עם השם בלא אמצעות מלאך פה אל פה אדבר בו. והייתי מבאר הענין המופלא הזה לולא שראיתי העניינים האלה דקים מאוד וצריכים לפי' פשוט והקדמות ומשלים. ולפרש קודם לכן מציאות המלאכים ושינוי מעלתם מן הבורא. ולפרש ענין הנפש וכחותיה ולהרחיב הגלוי בצורות שתקנו הנביאים לבורא ונכלל בענין הזה שיעור קומה ועניינו ולא יושלם כל הענין הזה ואפילו יתחבר בתכלית הקצור במאה דפין. ולפיכך אניחנו להביאו במקומו בספר הדרשות שיעדתי או בספר מיוחד שאחבר בו היסודות האלה: ואשוב ליסוד השביעי הזה ואומר שנבואת משה רבינו ע"ה נבדלה מכל נבואות שאר הנביאים בארבעה דברים. הא'. שהם נבאו על ידי אמצעי ומשה רבינו ע"ה בלא אמצעי שנאמר פה אל פה אדבר בו. והב'. שכל הנביאים לא נתנבאו אלא כשהם ישנים בחלום חזיון לילה או ביום אחרי תרדמה נופלת על הנביא והתבטלו ההרגשות ודומה כישן. וענין זה יקרא מראה ומחזה. אבל משה רבינו ע"ה יבואהו הדבור ביום והוא עומד מבין שני הכרובים כמו שהבטיחהו הקב"ה ונועדתי לך שם וגו' ואמר ית' אם יהיה נביאכם יי' וגו' לא כן עבדי וגו' פה אל פה וגו'. והג'. שהנביאים כשתבואם הנבואה אף על פי שתהיה במראה עכ"ז יתקלקלו טבעיו ויזדעזעו בניני גופו ויבעת מאוד וכמעט שיגיע עד שערי מות כמו שנאמר בדניאל (י') ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית וגו' ואני הייתי נרדם וגו', ומשה רבינו עליו השלום לא היה כן כי אם שיבואהו הדבור ולא יזוע והוא מה שאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ר"ל כשם שאין אדם נבעת וחרד מדברי חבירו כן משה לא היה נבעת וחרד מן הדבור בעבור היותו מחובר אל השכל. והד'. שכל נביא לא תבואהו הנבואה בעת שירצה אלא כשירצה הקדוש ברוך הוא וכבר ישאר הנביא שנים רבות ולא יתנבא ופעמים יבקש בתפלה שיתנבא ואחר הימים תבואהו אבל לא הודיעתו הנבואה ההיא מה שהיה מבקש. וכבר היה מהם מי שיתכוין ויפנה מחשבותיו כמו שעשה אלישע באמרו ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן וגו' (מלכים ב' ג') אם כן אין בהם כח שיתנבאו כל זמן שירצו אבל