ראש אמנה ז

הפרק הראשון בדעת הרב הגדול המיימוני ביסודות התורה ועיקריה: הנה הראשון אשר התחיל בהנחת עיקרים ויסודות התורה האלהית הלא הוא הרב הגדול הרמב"ם בפירושו למסכת סנהדרין סרק חלק על אותה משנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. וראוי שתדע שפי' המשנה עשאו הרב בלשון ערב ונמצאו ממנו בזה הפרק שתי העתקות. ועם היות הענין אחד. הנה הלשון מתחלף חילוף מה בשתיהן. אבל להיות האחד מהן העתקת ה"ר שמואל תבון זצ"ל ראוי שנסמוך עליה לרוב חכמתו ולגודל מעלתו בהעתקות. והנה זכרון היסודות אשר הביא הרב שמה הם אלו אשר אזכור בלשונו וממה שצריך לזוכרו בכאן והוא מקום ראוי לבארו בו שעיקרי תורתינו ויסודיה הם י"ג: היסוד הראשון מציאות הבורא ית'. והוא שיש שם מצוי שלם בכל מיני השלימות והוא על המציאות כל המצואים ומאתו התמדתם. ואלו יעלה על הדעת שהוא אינו נמצא יתבטל מציאות כל נמצא. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים לבדו מצואים הוא לבדו יהיה מצוי. ולא יתבטל מציאותו ית' ולא יחסר כי הוא אינו צריך במציאותו לזולתו. וכל מה שזולתו מן הדעות הנבדלות והגלגלים ומה שתחתן הכל נצרך במציאותו אליו. והיסוד הראשון הזה אנו למדין מדבור אנכי יי' אלהיך. וזה מצות עשה: והיסוד השני אחדותו. שהוא אחד ואינו כאחד המין הכללי. ולא כאחד המין הפרטי ולא כאחד המורכב שהוא נחלק לאחדים רבים. ולא כגוף הפשוט שהוא אחד במספרו והוא מקבל חילוק לאין תכלית. אבל הוא ית' אחד באחדות שאין כמוהו, והיסוד הזה השני אנו למדין ממה שנאמר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד וזה מצות עשה: והיסוד השלישי בטול הגשמות. והוא שהאחד הזה ית' אינו גוף ולא כח בגוף ולא תשיגהו מה שישיג לגופים כמו התנועה והמנוחה לא בעצם ולא במקרה, וכבר הרחיקו ממנו החבור והפרוד. ולזה אמר הנביא (ישעיה מ') ואל מי תדמיוני ואשוה. ואלו היה גוף היה דומה לגופים. וכל מה שבא בספרים מתוארי הגופי' כגון הישיבה והעמידה וכיוצא בזה כלם הם כנגד לשון בני אדם כמו שאחז"ל (אלו מציאות דף ל"א) דברה תורה כלשון בני אדם. וכבר דברו בזה הענין חכמי הדורות הרבה. והיסוד הג' הזה אנו למדין מן לא ראיתם כל תמונה ר"ל לא תשיגהו בעל תמונה כי הוא כמו שאמרנו לא גוף ולא כח בגוף: