ראש אמנה נח

האמונות אותם הי"ג אמונות היותר כוללות כדי ללמד אותם דרך קצרה אותם הדברים שיש בהם מהחכמות אשר זכרתי בהקדמה הה' באופן שישתלמו כל בני אדם ואפילו עמי הארץ בקבלת אותם האמונות. ומזאת הבחינה קראם עיקרים ויסודות כפי מחשבת התלמיד השומע לא כפי ענין האמת בעצמו. וכבר יורה על זה מה שכתב הרב אחרי זכרון אותם העיקרים כמו שהבאתי בתחלת זה המאמר. ומפני זה לא זכר הרב הגדול העיקרים האלה בספר המורה אשר שם הפליג החקירה באמונה התוריית וזכרם בפירוש המשנה אשר עשה בנערותו למה שהיתה הנחת העיקרים מתייחסת אל ההמון ולמתחילים בלמוד המשניות לא ליחידים המעמיקים בידיעת האמיתיות אשר להם חבר ספר המורה, ואם היתה זה דעתו הנה היתה כוונתו רצויה ומעשיו לשם שמים. אמנם ה"ר חסדאי ובעל ספר העיקרים ואחריהם כפיהם ירצו סלה לקחו אותם הדברים כפשוטן ונתנו אותם האמונות במדרגת השרשים והיסודות כענין התחלות החכמות וכמו שזכרתי. וזה בעיני טעות ושגיאה רבה היא כי אף שנודה שיש באמונות חלוף רב ומעלה לזו על זו כפי מעלת נושאם להיות מהם בעצם הבורא ומהם בשכלים הנבדלים ומהם בגלגלים ומהם בשאר הדברים לא מסני זה נחשוב שתהיה אמונת אחד מהם עיקר ויסוד והאמונה האחרת אינה עיקר ולא יסוד כי כולם אמונות אמתיות ובבחינת האמת כולם עיקרים שהתורה האלהית מיוסדת עליהם אחרי שאם יכפור או יכחיש אדם הקטון שבכולם יהיה כאלו יאמר שאין תורה מן השמים ואם כן אחרי שתפול התורה האלהית בביטול איזה ספור או מדע או אמונה שבאו בה יתחייב בהכרח שכל הספורים והאמונות והמדעים והמצות שבאו בתורה הם כולם וכל אחד ואחד מהם עיקרים ויסודות אליה לא שנאמין זה בקצתם זולת קצתם. וכבר יורו על אמתת הדעת הזה דברים מהם שאם היו בתורה שרשים ועיקרים היה ראוי שבמעמד הר סיני בעשרת הדברות אשר דבר השם לעמו יזכרו ויונחו אותם העיקרים כדי שישמעו כולם ויקיימום ויקבלום היהודים עליהם ועל זרעם. והנה מאותם הי"ג עיקרים אשר זכר הרב לא באו בדברות כי אם אחד מהם או שנים לדעת הרב. ומהם שאם היו עיקרים ושרשים לתורה האלהית היה מזכיר אותם בתחלת התורה כמו שיונחו התחלות החכמות ושרשיהם בתחלתם. וכמו שזכרתי אני בפרשת בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ שאפשר שיפורש על עיקר התורה ויסודה שהוא חדוש העולם שזכר בתחלת התורה. אבל אחרי שראינו שבתחלת התורה לא נזכרו העיקרים והשרשים האלה וגם לא במעמד הר סיני ובעשרת הדברות מבואר הוא שאין כאן עיקרים ולא יסודות. ומהם שאם היו בתורה שרשים ועיקרים היה ראוי שיהיה העונש למי שיכפור אותם יותר חמור מהכופר בשאר הדברים שבאו בתורה ומאחר שאינו כן כי הכופר בקלה שבמצות או בקטון שבפסוקים ענשו בשוה כמי שכופר באנכי יי' אלהיך ובמצות היחוד מבואר נגלה הוא שאין בה דברים במדרגת העיקרים והשרשים ומפני זה אמרו שם בפרק חלק (דף צ"ט) על אותה פיסקא האומר אין תורה מן השמים אמר רבי אליעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה אף על פי שיש בידו (תשובה) [תורה] ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. וכן זכרו בגמרא דברים זולת אלה כגון המלבין פני חברו ברבים והקורא לחבירו בכנוי והמתכבד בקלון חבירו, ואין הסבה בזה כמו שחשב הרב הגדול בפי' המשנה להיות העושה מעשה מאלה בעל נפש גרועה שאין בה שלימות ואינה ראויה לעולם הבא וכו'. כי מה הגרעון אשר בדברים האלה שלא יהיה יותר בדברים אחרים שלא זכרו אבל היתה הסבה בזה לפי שמצות התורה כולם והמדות והדעות אשר בה הם אלהיים ומי שיכפור בקטון שבכולם מאותו צד שהוא עוקר דבר מן התורה ומכחיש אותו אין ראוי שיהיה בן העולם הבא. ומהם שאם היו בתורה עיקרים ושרשים איך לא זכרום חז"ל והיה יותר ראוי שיזכרו אותם ויבארום