ראש אמנה נז

החקירה והעיון כדי שלא ישתלשל עיונם בביאור הקדמותיהם הוצרכו להניח התחלות מקובלות שיקבל אותם המעיין באותה חכמה ולא יבקש עליהם מופת וראיה ויתבארו אותם התחלות בחכמה אחרת כוללת ממנה או שתהיינה מבוארות בעצמם כמושכלות ראשונות. אמנם התורה האלהית אלהים הבין דרכה והוא נתנה לעמו על צד הקבלה והאמונה כפי מה שראה הכרחי לשלימותו ולזה לא נצטרך להניח בה אמונות יותר עיקריות אלו מאלו ולא יותר מקובלות אלו מאלו ולא נתן כמות למצות זו על זו לפי שכולם נתנו מרועה אחד. גם כי אין תורה אחרת ואין חכמה ואין תבונה אלהית יותר כוללת וקודמת אליה מתורתנו כדי שנקח ממנה התחלותיה ויתבארו ויתאמתו שמה. ע"כ אמרתי זאת אשיב אל לבי שהתורה האלהית באמונותיה כולה אמת וכל מצותיה נצטוו מן השמים והאמות והקיום שוה בכל האמונות ובכל המצות כקטון כגדול כאמות זה כן אמות זה ולכן האמנתי שאין ראוי שיונחו בתורה האלהית עיקרים ולא יסודות בענין האמונות לפי שמחוייבים אנחנו להאמין כל מה שנכתב בתורה ואין בידינו לספק בדבר הקטון שבה כדי שנאמת אותו עם אותם העיקרים והשרשים כי הכופר או המספק בדבר קטן או גדול מהאמונות והסיפורים שבאו בה הוא מין ואפיקורוס כי אין באמונות ובסיפורים התוריים מצד שהוא אמת מעלה לאחד מהם על האחר וכן אמרו בפרק חלק (דף צ"ט) תנו רבנן כי דבר יי' בזה זה האומר אין תורה מן השמים תניא אידך כי דבר יי' בזה אפילו אמר כל' התורה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו אמרו זהו דבר יי' בזה ואפילו אמר תורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה ומגזרה שוה זו זהו דבר יי' בזה. הנה בארו במאמרם זה שאין בתורת האלהית דבר יוכל האדם להכחישו ודבר יחוייב להאמינו בענין בהתחלות החכמה ודרושיה, אבל כל חלק וחלק ממנה כקטון כגדול יחוייב כל בן ישראל לקבלו ואין הפרש אצלם בין שיכפור בתורה בכללה ויאמר שאין תורה מן השמים ובין שיכפור בחלק ממנה יהיה פסוק או דקדוק או גזרה שוה ולזה אמרו שם שמנשה בן חזקיהו היה יושב ודורש באגדות של דופי ואומר לא היה לו למשה לכתוב ואחות לוטן תמנע וחשביהו מפני זה כופר ואפיקורוס. וכן כתב הרב הגדול בפירוש המשנה בזכרון העיקרים בעיקר השמיני שהוא תורה מן השמים אמרו ז"ל ואין הפרש בין בני הם כוש ומצרים לבין אנכי יי' אלהיך ושמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד הכל מפי הגבורה והכל תורת יי' תמימה קדושה ואמת הנה הודה בפיו ובשפתיו שבענין האמונות ובבחינת האמת אין ראוי שנניח בתורת האלהים אמונות במדרגת השרשים והתחלות שיחוייב כל בעל דת לקבלם ואמונות אחרות שיוכל לספק בהם כי כולם יחוייב שיקבל ויאמין היותם אמת אלהי ולא יספק ולא יערער על דבר מהם. ואם הדבר כן בענין האמונות שאין ראוי שנניח עיקרים ויסודות בהם ככה בענין המצות אין ראוי שנעשה קצתם עיקריות וגדולות המעלה מקצתם. כי הנה מצינו מצות כוללות גדולות המעלה בדברים שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו וכגון זכרון יום המעמד הנבחר וזכרון יציאת מצרים ועשית הישר והטוב ואהבת לרעך כמוך ולא זכרום המחברים האלה ולא אחד מהם בכלל העיקרים. ואיך כנים עצמנו בבחינת המצוה ונבחר קצתם על קצתם והנה במשנה אמרו הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות (אבות פ"ב) ואיך אם כן נעשה אנחנו מהם חלוקות ונניח מהם במדרגת השרשים ומהם במדרגת הענפים. וכבר נוכל להליץ בעד הרב הגדול שלא כיון לעשות עיקרים ויסודות במצות התורה כי הוא לא מנה בכללם שום מצוה מעשית כמו שזכרתי. וגם בענין האמונות לא עשה אותם העיקרים להגיד שהאמונות האלה מזולתם הם עיקרים נתחייב להאמינם. אבל שהיתה כוונתו להיישיר האנשים אשר לא העמיקו בתורה ולא למדו ולא שמשו די צרכם ולפי שהמה לא יוכלו להקיף ולהשיג כל האמונות והמדעים אשר כללה התורה האלהית בחר הרב מכל