ראש אמנה נו

יתבארו ויוכללו העיקרים כולם. ועם היות שזה כן הנה יהיה זה עיקר לעצמו ר"ל שעיקר התורה האלהית הוא שהתורה מן השמים ובטל הוא שיהיה הדבר עיקר לעצמו. ואלו הייתי בוחר בהנחת עיקרים לתורה האלהית לא הייתי מניח כי אם עיקר אחד והוא חדוש העולם לפי שהוא השרש והיסוד אשר עליו תסוב התורה האלהית ופינותי' ואמונותי' כולם אם בזכרון הבריאה הראשונה ואם בסיפורי ענייני האבות ומעשה הנסים והנפלאות אשר אין מקום להם כי אם עם אמונת החדוש וגם כן אמונות הידיעה וההשגחה והשכר והעונש כפי המצות אשר א"א שיאמין האדם כל זה בשלימות אם לא יאמין בחדוש העולם הכולל הרצוני וכמו שזכר הרמב"ן בתחלת פירוש התורה באמרו כי חדוש העולם הוא שרש האמונה כולה וכל מי שאינו מאמין בו וחושב שהעולם קדמון הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל. וכן כתב הרב המורה פי"ד ח"ב שאמונת חדוש העולם היא יסוד תורת מרע"ה בלא ספק והיא שנית לעיקר היחוד ושאברהם אבינו התחיל לגלות זה הדעת אשר הביאו אליו העיון ושלזה היה קורא יי' אל עולם ושכבר הורה זה הדעת באמרו אל עליון קונה שמים וארץ. הנה התבאר לך מדברי הרבנים האלה שאמונת חדוש העולם היא עיקר גדול בתורתנו ואותו ראיתי צדיק לפני בעיקרי התורה לא מציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמות ושאר הדברים שבא מופת עליהם ואינם מיוחדים לתורה האלהית במה שהיא אלהית כי גם שאר התורות והחכמות מסכימות בהם כל שכן שבאמונת החדוש יתאמתו שאר היסודות או רובם וגם במופת כמו שביאר אבובכר בספרו חי בן יקטן. ואולי שאל זה רמז וכיון הכתוב במה שאמר בתחלת התורה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ויהי מלת ראשית מלשון התחלה ועיקר ושרש וכאלו יאמר שדברי התורה האלהיית כלם ראוי שישמע אותם האדם עם התחלה ושרש וראשית אחד והוא שברא אלהים את השמים ואת הארץ. ואחר ההתחלה הזאת הביא ספורי הבריאה והאבות והמצות ושאר הדברים. ולהיות האמונה הזאת שרש והתחלת התורה הונחה על צד הקבלה והאמונה בתחלת התורה וקודם כל דברים כמשפט ההתחלות: הפרק השלשה ועשרים בביאור הדעת הנכון בדרוש הזה: ואשר אאמינהו אני אמת ויציב ונכון בדרוש הזה הוא שהאנשים האלה שלמים הם אתנו הרב הגדול והנמשכים אחריו לא הביאם להניח עיקרים ויסודות בתורה האלהית כי אם להמשכם אחרי מנהג חכמי האומות בספריהם כי הם ראו בכל חכמה מן החכמות טבעיות או למודיות שרשים ויסודות שאין ראוי לכפור ולהתוכח בהם ואיך בעל החכמה ההיא מחוייב לבאר אותם ולאמתם מצד מה שהוא בעל החכמה ההיא והם ההתחלות המקובלות שכבר התבארו בחכמה אחרת יותר כוללות וקודמות אליה או בחכמת האלהות הקודמת וראשונה לכל החכמות אשר התחלותי' הם מבוארות בעצמם. והיה זה כדי שכאשר יספק האדם בהקדמה מהקדמות אותה חכמה ויכחישה יבארו אותה ויוכיחוה באותם ההתחלות הכוללות להיותם השרשים אשר עליהם תסוב החכמה ההיא כולה ושאין ראוי שיחלוק עליה המעיין בה ולא יאות בהם הויכוח באותה חכמה להיותם דברים מקובלים בה שכבר התבארו בחכמה אחרת כוללת ממנה. או הם מבוארים בעצמם. ומה הדרך תקח חכמת הטבע התחלותיה מחכמת האלהות וחכמת הנגון מחכמת המספר. וחכמי אומתנו אחרי אשר התערבו בגוים בעיון ספריהם וידיעת חכמותיהם למדו ממעשיהם והעתיקו דרכיהם ועניינם בתורה האלהית באמרם איכה יעבדו הגוים האלה את חכמותיהם הלא בהנחת התחלות ושרשים אשר עליהם תסובינה ואעשה כן גם אני בהנחת עיקרים ויסודות לתורה האלהי. ובעיני אין הנדון דומה לראיה כי חכמות הגוים וספריהם להיותם בדרך