ראש אמנה נב

הדעת המשותף לבעלי הקדמות ולבעלי החדוש, ולפי שהבלתי ב"ת הוא אם בחוזק אם בהתמדה לכן כאשר אמר הרב והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית ביאר ב' מיני הבלתי בעל תכלית והוא אמרו בכח אשר אין לו קץ ותכלית שהוא המין הראשון ושאין לו הפסק והוא המין השני מהבלתי ב"ת בזמן ותמידות. הנה התבאר מזה שמה שהביא בכאן הרב מהתנועה השמיימיית שאין לה קץ ותכלית הוא כפי דעת הפילוסוף ולא כפי דעת התורני ואין בזה בטול כי הוא כמזכיר מופתי הפילוסופים ודעותיהם בדרוש הזה. וגם נוכל לומר שהבעל בלתי תכלית בזמן אשר יזכור הרב כאן הוא מצד אחר ר"ל שהיה לו התחלה במה שעבר ולא יהיה לו קץ ותכלית במה שיהיה בעתיד ומזאת הבחינה יהיה בב"ת. ואמרו והוא ברוך הוא המסבב אותו הוא כפי דעת האומר שהמניע הראשון הוא הסבה הראשונה גם כי הוא האמת כפי תורתנו הקדושה שאמרה והנה יי' נצב עליו, רוכב שמים בעזרך. והמשורר אמר סולו לרוכב בערבות (תהלים ס"ח) לרוכב בשמי שמי קדם. עוד כתב הרב ז"ל וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי י' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכפר בעיקר שזהו העיקר שהכל תלוי בו ע"כ. הנה אמרו וידיעת דבר זה אינו חוזר לאמרו המצוי הזה וכו' כי אם למה שזכר למעלה ענין חיוב המציאות ומה שהוכיח מן הכתובים. וכבר פירשתי למעלה הלשון הזה והוא שהמצוה היא שיבקש לדעת הדברים כולם ר"ל שהוא ית' מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים ושהוא מחוייב המציאות כי כל זה הוא נתלה בידיעה והתלמדות והידיעה וההתלמדות היא מפועל הרצון ובחירה ולכן תפול עליו שם המצוה וגדרה עם היות שהאמונה אשר תוליד ותעשה בנפש הידיעה וההתלמדות ההיא היא נקנית בלי בחירה ורצון וכמו שהתבאר בהקדמה העשירית ובארתי גם כן איך הוכיח הרב המצוה הזאת מפסוק אנכי יי' אלהיך שהוא משם יו"ד ה"א וא"ו ה"א המורה על חיוב המציאות ואלהיך שהוא מורה על היכולת הבלתי בעל תכלית כשיסמך לשם ההוי"ה. ואחר שזכר המצות עשה שיש בזה העיקר זכר לא תעשה שלו והוא אמרו וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה ופירושו שכל המעלה על דעתו שאין אלוה לישראל הוא המחוייב המציאות אשר זכר אבל האלוה שלו הוא נמצא אחר זולת מזה הנה הוא עובר בלא תעשה וכופר באותו העיקר הראשון שהוא העיקר הגדול מכל העיקרים שהכל תלוים בו. הנה א"כ אין לא תעשה זה כנגד עשה היחוד ר"ל שיש אלוה אחר מלבד זה שני לו אבל הוא כנגד עשה העיקר הראשון הנזכר שמעלה על דעתו והוא שאין האלוה האמתי הוא המצוי הראשון הנזכר כי אם אלוה אחר חוץ מזה ולא אמר מלבד זה לפי שהוא כופר בעיקר הראשון ואינו מודה בו וזהו מה שאמר הרב וכפר בעיקר ר"ל שאינו מוסיף באלהות אלוה שני אבל כופר בעיקר הראשון שמכחיש האלהות ממנו ית' ומיחם אותו לאחר או מאמין שאין בעולם אלוה כדעת אפיקורוס. והנה הוכיח זה מפסוק לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לפי שכבר ביאר הרב פרק ל"ז חלק ראשון מספר המורה שמנים נאמר על המציאות. וכאלו אמו לא יהיה לך אלהים אחרים ולא תאמין האלהות בנמצא אחר כנגד מציאות המחוייב והאמתי בהחלט, או יהיה על פני מלשון קדימה כמו לפנים הארץ יסדת (תלים ק"ב) וכמו לפנים בישראל (רות ד') ואמר שלא יעלה על מחשבתו שיש אלוה קודם אליו במין ממיני הקדימות לפי שאינו כן כי הם אלהים אחרים בלא ספק ר"ל מאוחרים ונמשכים ממנו ית' ומציאותם אחרי מציאותו לא על פניו ר"ל קודם אל מציאותו. עוד כתב הרב ז"ל אלוה זה א' הוא ואינו שנים ולא יותר על שנים אלא א' שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם לא א' כמין שהוא כולל אחדים הרבה ולא א' בגוף שהוא נחלק למחלוקות ולקצוות אלא א' שאין אחד כמותו בעולם ע"כ. ואחרי שביאר הרב עיקר ראשון ממציאותו יתעלה המחוייב